וה' ברך את אברהם בכל. ובחז"ל יש שאמרו דבת היתה לאברהם ובכל שמה.
ועי' בד' הרמב"ן (ובית מדרשו, ובתו"ח וחת"ס ב"ב טז, א. וע"ע שו"ת כת"ס יו"ד סי' קטו) ביאור בסוד ענין האי בת דבכל שמה.
והתוס' בב"ב קמא, א כ' "בת היה לו ובכל שמה - וא"ת ולמה לא השיאה ליצחק למ"ד בפרק ארבע מיתות דבן נח מותר באחותו וי"ל דשמא קטנה היתה ולא רצה עדיין להשיאה ליצחק אי נמי מהגר היתה לו ולא משרה ולכך לא רצה להשיאה ליצחק".
וצ"ע אם היתה קטנה יותר מרבקה שהיתה ג"כ רק בת ג' לפי כמה מדרשים. (ואולי התוס' כאן אזיל בשי' שהיתה בת יד).
וצ"ל דמ"מ את הבת שלו לא רצה לחתן קטנה, דאסור לאדם לקדש ביתו קטנה עד שתיגדל ותאמר במי רוצה.
ועוי"ל דאחרי העקידה הרי נתבשר ע"י הקב"ה שנולדה רבקה והיא זיווגו של יצחק, וכל קו' התוס' היא רק על קודם העקידה.
או בנו"א ע"פ מה שכ' בשם המדרש ד'בכל' מתה בזמן מיתת שרה, וא"כ ודאי דאחר העקידה אין קו' למה לא השיאה ליצחק.
ומ"מ ד' התוס' על זיווג בכל ליצחק, כ"ה גם למ"ד שלא היתה לו בת, דהרי פי' הראשונים ענין הברכה בזה, כיון שאם היה לו לא היה במי לחתנה, וגם בזה ק' למה לא יכל להשיאה ליצחק, וע"כ כד' התוס'.
ובפי' רח"פ כאן כ' "ברך את אברהם בכל. והק' מ"ה למ"ד פ' השותפין דבת היתה לו לאברהם ובכל שמה אמאי לא השיאה אברהם ליצחק דקודם מתן תורה היו מותרים כאשר אמר אברהם דכתיב אחותי בת אבי, ויעקב נשא שתי אחיות. ותי' מ"ה דיצחק בכור היה והיה בימיהם עבודה בבכורות והיו נוהגין בו כל דין קדושת כהונה כדפרש רש"י בפ' תולדות הנה אנכי הלך למות, וזאת הבת היתה בת הגר וולד שפחה שהרי הוא כמוה כדאיתא בפרק האומר ואפי' היתה משוחררת מ"מ משוחררת אסורה לכהן וה"ה לבכור".