בגמרא בשבת (כא ע"ב) מפורש שהמהדרין מדליקים נר לכל אחד ואחד.
לגבי המהדרין מן המהדרין, יש מבינים ברמב"ם שבעל הבית הוא שמדליק עבור כל אחד ואחד.
והנקודה שעולה לדיון היא - האם מדליקים גם על הקטנים.
במאירי ובריא"ז על אתר מפורש שהקטנים אינם בכלל. הריא"ז מפנה לקונטרס הראיות שלו על שבת, וחבל על דאבדין.
לאידך, מסידור רס"ג יש לדייק שגם הקטנים בכלל, וז"ל (עמ' רנד-רנה, בתרגום העברי): "והמהדר ישים נר לכל נפש מאנשי הבית". ובאופן פשוט גם הילדים בכלל נפשות הבית (אולם אם היה כותב לכל אדם/איש, נראה שלא היה ניתן ללמוד).
עוד יש לציין לדברי רש"י וכמה ראשונים נוספים שכתבו על אתר: "והמהדרין - אחר המצות, עושין נר אחד בכל לילה לכל אחד ואחד מבני הבית". גם בלשון זאת יש מקום לדייק כמו ברס"ג, אם כי זה יותר עדין.
מסברה יש מקום רב להבנה הזאת, שכן "נר איש וביתו", זה עניין בבית ולא באנשים. ממילא, אם אומרים להדליק כנגד האנשים (של ביתו), נראה שזה כולל את כל בני המשפחה באשר הם, כולל הקטנים. אולם כנגד הסברה הזאת יש להביא את דברי ר"י וראשונים נוספים שכתבו שהמהדרין מן המהדרין לא מדליקים כנגד אנשי הבית, משום שאז יחשבו שבני הבית התרבו או התמעטו, ולא שהימים הם שגורמים. מכך עולה ש"לכל אחד ואחד" היינו האנשים שנמצאים במקום. ואם אדם מדליק כנגד בני הבית הקבועים, על פניו אין סיבה שיתרבו או יתמעטו, וודאי לא יותר מאחד.
אשמח למקורות נוספים מהראשונים בנושא.