דברי רא"ל בנו של החפץ חיים נדפסים בספר מכתבי החפץ חיים, ובמחילת כבוד הכותב ב'קולמוס' לא הבינם כראוי, ובצירוף המקורות שלפנינו מתברר הכל כשמלה.
וזה שיעור דברי רא"ל שם: החפץ חיים לא לבש תפילין דר"ת עד תקופת מלחה"ע העולם הראשונה כששהה בעיירות חסידים. רא"ל סבר שהח"ח שינה אז משום מראית העין (או חומרי מקום שבא לשם וכו'). אך כששאל את הח"ח השיבו, שבירושלמי שנתגלה מחדש על מסכת מנחות מפורש כדעת רבינו תם. רא"ל מוסיף על זה, אך לא השיב דבר זה לאביו כנראה מרהיטת דבריו, שאי משום הא לא איריא שכבר נודע שהירושלמי הנ"ל מזוייף.
ומוסיף עוד רא"ל "
וגם מר אבא שלא מיהר להסכים על זיופו נער לבסוף ידיו ממנו כאשר הודעתיו כי המוציא לאור הזה הוא זייפן מפורסם וכו' אז רפו ידיו ולא הזכיר אותו שוב".
כלומר, חוץ מלבישת תדר"ת ידוע שהח"ח לא הסכים לדעת המצדדים שהירושלמי הנ"ל מזוייף, וגם "הזכיר" את הירושלמי הנ"ל באיזה מקום (כלומר לא לענין תדר"ת), אך אחר שרא"ל הודיע לאביו שמדובר בזייפן מפורסם שאין מקום לצדד בזכותו, רפו ידיו מלהחזיק את הירושלמי הנ"ל, וגם לא הזכירו עוד.
כל הנ"ל תואם להפליא עם העובדות שמצטברות לפנינו:
א) החפץ חיים האמין להירושלמי קדשים אף אחר שיצא הערעור, כמו שמפורש בהסכמה הנ"ל (שסגנון הח"ח וצדקותו בולטים ממנה).
ב) החפץ חיים הזכירו אך חזר בו ולא הזכירו שוב. ככל הידוע לי הזכירו רק פעם אחת במסכת בכורות. אך התקיים גם ויכוח בינו לבין הכלי חמדה בנידון, כמו שהזכיר
הכלי חמדה בצוואתו שמכתבים אלו היו כלולים בספר 'שאלו שלום ירושלים' חלק ב' שלא נדפס.
ג) החפץ חיים לבש תדר"ת על פי ירושלמי המזוייף מסכת מנחות - מסכת שלא נדפסה כלל ע"י פרידלנדר, אלא שלפי המתבאר במכתב ההסכמה הנ"ל, הסרסור להח"ח היה הר"ר רפאל גורדון בעל נחל עדן, וראה ב
אשכול ישן, שצויין שרר"ג הנ"ל מזכיר בספריו את הירושלמי מנחות הנ"ל, היינו בכת"י אצל שי"ל פרידלנדר. וראה שם
בתגובה שלאחריה שצויין שבהיברו יש טופסי ירושלמי
בכורות וכן
חולין עם הגהות רר"ג בגליון, בהם מתקן את נוסח הירושלמי על פי ה"כתב יד". עכ"פ כנראה שמכתב יד זה על מסכת מנחות שראה רר"ג, והראה להח"ח, הוא שהוציא הח"ח הנהגה זו (אלא שעדיין צ"ע למה לא נהג כן בשנים שבין תרע"א לתרע"ה תקופת המלחמה).