רש"י בפרשתנו פרשת מקץ מסביר את המילים: "בי אדני": בעיא ותחנונים, בלשון ארמי בייא בייא".
והרמב"ן תמה: " וזה דבר זר מאד לסמכו אל מלת לשון טורסי, ואינה דומה אליה, כי בייא כולה מלה, לא תשתנה ולא יאמר ממנה בי ".
הרא"ם תמה על הרמב"ן והביא רשימה של מקומות בש"ס וחז"ל, שמשתמשים בלשון ארמית, כמו טוטפות, אתא בקר, וכו'. עי"ש.
וצ"ע שהרי הרמב"ן בעצמו, מסביר את המילים "חסד הוא", כך: וטעם חסד הוא - על דעת המפרשים חרפה, כי האנשים כולם בטבעם יהיה להם בושת בחטא המכוער הזה. והוא כלשון ארמית, שתרגם אונקלוס כי חרפה היא לנו (בראשית לד יד) ארי חסודא היא