שלום לכולם! אני חדש כאן.
מצורפת תשובתו של הגר"ע יוסף, בה הוא מתיר להדיא, לא רק בזה אחר זה, אלא אף ביחד.
והמעיין בדבריו ובמציאות יראה שהתהליך המדובר נכון לכל המדיחים הביתיים הפשוטים של ימינו.
נשאלתי אם מותר להשתמש ב"מדיח כלים" חשמלי, בייתי, לכלי בשר ולכלי חלב בבת אחת או בזה אחר זה?
בטרם נדון בדבר מבחינת ההלכה, נבאר את דרך פעולת מדיח הכלים. לאחר ניקוי הכלים מכל לכלוך גס, ומכל שאריות המאכלים, שיכולים לגרום לסתימה במדיח, מניחים את הכלים בתוך המדיח במגש העשוי מרשת, לאפשר ריוח בין כלי לכלי, וכן שהמים יוכלו להגיע לכל מקום בתוך המדיח, כדי שפעולת הניקוי תתבצע בשלמות. בדלת המדיח יש תא שבתוכו מניחים את חומר הניקוי, וכן תא שמניחים בתוכו חומר ההברקה, וסוגרים את דלת המדיח. פעולת המדיח מתבצעת בכמה שלבים, בשלב הראשון נכנסים מים קרים לתוך המדיח לאגן שבחלקו התחתון של המדיח, ובאמצעות משאבה מוזרמים המים בלחץ דרך ממטרות, שנמצאות אחת בחלק העליון והשני בחלק התחתון של המדיח, והמים מותזים בלחץ בכל חלל המדיח, פעולה זו שנמשכת מספר דקות גורמת לשטיפת הכלים מכל הלכלוך בעין שנמצא עליהם, ואח"כ יוצאים המים החוצה עם שאריות הלכלוך שיצאו מהכלים. בשלב הבא נכנסים שוב מים קרים לתוך המדיח, ואז גם נפתח התא שבו נמצא חומר הניקוי, ומתערבב עם המים, בשלב זה מופעל גם גוף חימום שנמצא בתחתית המדיח והוא מחמם את המים, המים אמורים להתחמם עד טמפרטורה של חמשים וחמש מעלות בתכנית הדחה קלה, המיועדת לצלחות וסכו"ם, או עד שבעים מעלות בתכנית הדחה יותר חזקה, המיועדת לסירים וקדרות. במשך כל פעולת החימום מבוצעת התזת המים עם חומר הניקוי דרך הממטרות על הכלים שנמצאים בתוך המדיח, פעולה זו נמשכת כעשרים דקות. בסיום השלב הזה מתרוקן המדיח מהמים המלוכלכים, וכל השומן והלכלוך נשטף החוצה, אם הצטבר לכלוך גס יותר הוא נעצר על גבי מסננת הנמצאת בתחתית המדיח, ונותר שם מבלי יכולת לעלות חזרה לחלל המדיח. לאחר מכן נכנסים שוב מים לתוך המדיח ומתבצעת שטיפה של הכלים במים נקיים. בתכניות מסוימות השטיפה מתבצעת במים חמים. לקראת סיום השטיפות נפתח תא עם נוזל ההברקה שהוא מתערבב עם המים ומותז על הכלים, ובשלב האחרון מתבצע ייבוש הכלים.
הנה מרן הש"ע (ביו"ד סי´ צה ס"ד) כתב, "יראה לי שאם נתנו אפר במים החמים שביורה חולבת קודם שהניחו קדרות הבשר בתוכה להדיחן, אע"פ שהיה שומן דבוק בהן מותר, מפני שעל ידי האפר נעשה נותן טעם לפגם". ואף כאן שהמים שמדיחים בהם את הכלים, מעורב בהם אבקת סבון ושאר חומרי ניקוי חריפים, ונותנים טעם לפגם במים ובכלים, מותר להדיח כלי בשר וכלי חלב אפילו בבת אחת ב"מדיח כלים", כי הלכה רווחת היא שנותן טעם לפגם מותר. והן אמת שהט"ז (שם ס"ק טו) הקשה מדברי מהרי"ל (שהביאו מהרש"ל בים של שלמה פרק כל הבשר סי´ צד), דמוכח שאם נפל בורית העשוי מחלב (בצירי) לתוך הקדרה, אוסר בנותן טעם. והרי הבורית נעשית מאפר, אלמא דלא חשיב נותן טעם לפגם. וצ"ע. ע"כ. גם הש"ך (שם ס"ק כא) הקשה מדברי התוס´ והרא"ש (חולין ק ב) שהקשו, איך ציותה תורה להגעיל כלי מדין בני יומן, והרי המים שבלעו מהכלים נעשו נבלה, וחוזרים ואוסרים את הכלים. ואם איתא לדברי הש"ע הא איכא תקנתא לתת אפר במים כדי שיהיו נותנים טעם לפגם. ע"ש. אולם בשו"ת צמח צדק (סי´ צא) כתב לדחות קושית הט"ז מד´ מהרי"ל, וסיים, הילכך אין לזוז מפסק השלחן ערוך שהאיר עינינו בפסקיו אשר נתפשטו בכל תפוצות ישראל, ויש להורות להתיר כדבריו משום נטל"פ. ע"ש. גם בשו"ת החכם צבי (סי´ קא) דחה קושית הש"ך מד´ התוס´ והרא"ש, וכתב, ולטעמיך הא איכא לענה וראש וכיו"ב שהם פוגמים בודאי, וא"כ מה הקשו התוס´ והרא"ש, אלא ודאי שהתורה התירה כלי מדין מדין הגעלה ולא מדין נטל"פ וכו´. ולכן אע"פ שלא נמצא מקור דין זה של האפר בשום פוסק, אטו כי רוכלא לחשוב וליזיל, הלא חיך יטעם אוכל, ולכן יש לפסוק הלכה למעשה כדברי השלחן ערוך שהאפר והבורית פוגמים, ואע"פ שנמצא להיפך בדברי מהרי"ל, אין שומעים לו, כי האמת מכחישתו. עכת"ד. וכן פסק בשו"ת כנסת יחזקאל (סי´ כח), שאין לזוז מדברי השלחן ערוך. ושכן הסכימו כל בעלי הוראה. ע"ש. וכן פסק הגאון בעל שאגת אריה בפסקיו שהובאו בספר מדי חודש בחדשו ח"ב (עמוד צג). וכן נדפסו בסוף שו"ת שאגת אריה הנדפס מחדש. והסביר הפרי תאר (סק"ו), דמה שנראה מדברי מרן שמותר לבשל באותם כלים לכתחלה, אע"פ שכלים הבלועים מאיסור אסרו לבשל בהם לכתחלה אפילו כשאינם בני יומן, אף שנותנים טעם לפגם, התם ה"ט משום שבלעו טעם האיסור לשבח, משא"כ בנידון זה שבלעו הכלים מעיקרא טעם פגום. לכן מותר לכתחלה לבשל בכלים אלו. ומה שתמה הש"ך על הש"ע בדין זה, כבר דחו האחרונים את תמיהתו. עכת"ד. וכ"כ בשו"ת קול אליהו ח"א (חיו"ד סי´ יא) להסביר דעת מרן בהיתר האפר. דמשמע שמותר לבשל בכלים אלו לכתחלה, אע"פ שאסור לבשל לכתחלה בקדרה שבלעה איסור, אפילו אינה בת יומה, דשאני הכא דמעיקרא לא בלעו אלא מן הפגום. ע"ש. וכ"כ הגאון מהר"י נבון בשו"ת נחפה בכסף ח"א (בחידושי הרא"ם דף קסז ע"א), שכל שבלע דבר הפגום מעיקרו, לכתחלה נמי שרי. ע"ש. ותנאי דמסייעי להו, הראשון הוא הרשב"א בתשובה (סי´ רסב), ובחידושיו (חולין קח ב), ובתורת הבית (בית ד´ ריש שער ד), דה"ט דמהני הגעלה לכלי שאינו בן יומו, אפילו אין במים ששים כנגד הכלי, והרי הוא חוזר ובולע מן הטעם האסור שנפלט במי ההגעלה, משום שהוא כבר נטל"פ, ואם תאמר א"כ מה הועלנו, והלא אף קודם ההגעלה, מה שבלוע בכלי פגום הוא, לא היא, דהתם תחלת בליעתו מן הטעם של האיסור המשובח, ורואים אותו כאילו הוא עומד בשבחו עד שיפלוט, וחששו חכמים שאם אתה מתיר לו להשתמש בו לאחר יומו, שמא יבא להשתמש בו אפילו ביומו, אבל כל מה שבולע מן הפגום מותר. וכן כתב הר"ן בפרק כל שעה (ל ב) ובסוגיא דטפת חלב (חולין קח ב). וכן כתב המאירי בע"ז (עו א). וכיו"ב כתב מרן הבית יוסף (סי´ צד), שהטעם שהתוחב כף חולבת שאינה בת יומה לתוך הקדרה של בשר, הקדרה והתבשיל מותרים והכף אסורה, משום דשאני הכף שבלעה החלב בשעה שהיה משובח, ולכן אף אחר שנפגם אסור כדין כלי אסור שאינו בן יומו, שאסור לבשל בו לכתחלה, משא"כ הקדרה שלא בלעה טעם החלב אלא לאחר שנפגם, כיון שהכף לא היה בן יומו, הילכך שרי. ע"ש. והגאון מהר"י טייב בערך השלחן (סי´ צה ס"ק טו"ב) הביא מ"ש הצמח צדק (סי´ צא), שכל דבר שהוא פוגם אסור לכתחלה. וכתב עליו, וליתא, שדוקא כלי שבלע טעם משובח אסור להשתמש בו אחר שנפגם, גזרה שמא ישתמש בו בעודו משובח, אבל כאן שתחלת בליעת הכלים היתה בטעם פגום מותר אף לכתחלה, כיון שהאפר פוגם השומן, והטעם שנבלע בכלי הוא פגום מעיקרו, ולכן קי"ל (בסי´ צד) בתוחב כף חלב שאינה בת יומה לקדרה של בשר, הכף אסורה והקדרה והתבשיל מותר. עכת"ד. וכ"כ בספר זבחי צדק ח"א בתשובה (עמוד תמח). ע"ש. וכן כתב הגאון מהר"י עייאש במטה יהודה (סי´ תנב ס"ה) כדברי מרן. וע"ע בספרו בית יהודה (ח"א דף קיד ע"ד, אות סב) שכתב, אירע מעשה בכף של בשר שרחצוה במים חמים שנתנו בהם אפר, כפי המנהג, ואח"כ תחבו הכף בקדרת חלב בתוך מעת לעת, ושאלתי את מורי ז"ל והתיר מטעם דקי"ל כמו שפסק מרן (סי´ צה), שהאפר פוגם, ולפ"ז הכף הזה כשהדיחוהו במים חמים שעם האפר, בלע טעם פגום, וכשנתנוהו בקדרת חלב, נותן טעם לפגם הוא, והחלב מותר. ע"ש. ומבואר דנקטינן כדעת מרן שהאפר פוגם והכלים מותרים. ואמנם הכנה"ג (יו"ד סי´ צה בהגב"י אות מו) כתב, שהרבנים דמשק אליעזר והלחם חמודות קבלו דברי מרן הש"ע, בסבר פנים יפות, וע"פ דברי מרן סמכו פה איזמיר להקל בכלי בשר וכלי חלב שהודחו ביחד, כשנתנו אפר במים, ונהגו לבשל בהם לכתחלה, מפני שהאפר פגום. ושמעתי שנהגו כן ע"פ הוראת מהר"ר עזריה יהושע, וכן שמעתי מכמה תלמידי חכמים שכן נוהגים בגאליפול ובהרבה מקומות, וגם בתיריא ראיתי שכן המנהג, ותמיהני שאיך הותר לבשל לכתחלה בכלים אלו, והא אנן קי"ל דנטל"פ מותר רק בדיעבד. לכן לענין מעשה, איני סומך על הוראת מרן להתיר לכתחלה לבשל בכלים אלו, אלא אם כן כשהכלי האחד אינו בן יומו, וכל שכן שניהם אינן בני יומן, משא"כ כששני הכלים בני יומן. ע"ש. והגאון החסיד מהר"י אלגאזי בתשובותיו (סי´ ח) כתב שאירע מעשה בביתו שהדיחו בחמין כלי בשר עם כלי חלב בני יומן, לאחר שנתנו אפר במים החמים, והתרתי להם, ע"פ מה שפסק מרן שאם נתנו אפר במים החמים שהדיחו בהם כלי בשר וכלי חלב, מותר, שע"י האפר הוא נטל"פ. ושוב כשראיתי דברי הכנה"ג (הנ"ל), ראיתי כי שגיתי בהוראתי, ותהי זאת נחמתי כי פעה"ק ירושלים אתריה דמרן הוא, ונהגו ככל הוראותיו בין להקל בין להחמיר. עכת"ד. ובאמת שאין להשגיח בחומרת הכנה"ג נגד מרן, וכבר תמה השלחן גבוה (סי´ צה) על הכנה"ג שהרעיש נגד פסק מרן, ולק"מ וכו´. וכתב, וכן המנהג פה סאלוניקי להתיר כהוראת מרן אפילו כששני הכלים בני יומן, ואפילו שומן דבוק בהן. וכ"כ בשו"ת בית דוד (סי´ מא) בשם מהר"י קובו, דה"ט משום שעל ידי האפר נפגם הבלוע בכלים וכו´. ע"ש. וכ"כ הגר"ח פלאג´י בשו"ת חקקי לב (חיו"ד סי´ מג, דף סב ע"ג), שאף שהכנה"ג החמיר בכלי בני יומן, וכן החמיר בזה בספרו בעי חיי (סי´ קלד). אולם המנהג של כל רבני מתא לקדושים אשר בארץ מימי עולם, לפסוק לכתחלה כמו שפסק מרן, ודלא כהכנה"ג. ע"ש. ובודאי דלדידן דאזלינן בתר מרן יש להקל בזה לכתחלה אפילו בכלים בני יומן. וכן פשט המנהג, וכמ"ש בשו"ת עדות ביהוסף בן סאמון ח"ב (סי´ מב), שהמנהג פשוט בכל ערי המערב, שכאשר שולקים הרבה ביצים ביחד, ויראים פן ימצאו דם או אפרוח באחת מהן, שנותנים אפר במים, ואם ימצאו דם או אפרוח באחת מהן, כל השאר מותרים, משום דנותן טעם לפגם מותר. וכ"כ מרן החיד"א בספר ברכי יוסף (בשיורי ברכה סי´ צה סק"ד), שאף שהכנה"ג החמיר בבני יומן, לענין הלכה אנן אתכא דריש גלותא מרן סמכינן, מאחר ששלמים וכן רבים מהפוסקים ס"ל כדעתו ז"ל. ומה גם שכן פשט המנהג. עכת"ד. וכ"כ עוד בשיו"ב (סי´ קז סק"א), שהמבשל ביצים ונתן אפר במים אפילו נמצא באחת מהן אפרוח, מותרים אפילו לכתחלה. הגהה כתיבת יד מרבני המערב. ע"ש. וכ"כ הרב זבחי צדק (סי´ צה ס"ק לז), שכן המנהג במדינתם, ואין פוצה פה ומצפצף. ע"ש. וכבר כתב הגאון יד אפרים (סי´ צה) שאף מהרי"ל והט"ז שהחמירו בבורית שנפל לתבשיל, מודים הם בבורית שלנו שיש להתיר, מפני שהיא פגומה מאד עד שנפסלה מאכילת הכלב. ע"ש. ומעתה נראה שמותר להדיח כלי בשר וכלי חלב במדיח כלים, אפילו ביחד, מפני שהמים פגומים מאד מחומרי הנקיון והסבון שבהם, והכלים בולעים טעם פגום מעיקרן.
ואם לחשך אדם לומר, שאיך אפשר להתיר לכתחלה הדחת הכלים של בשר וחלב יחדיו, ע"י פגימת המים, והרי אין מבטלים איסור לכתחלה. אף אתה אמור לו, שכבר הסביר לנו הר"ן (ע"ז לג ב), שלא אמרו אין מבטלין איסור לכתחלה, אלא במתכוין לערב את האיסור בהיתר כדי ליהנות ממנו, אבל המכוין להכשיר את הכלי, ואינו נהנה מן האיסור, מותר. ולכן התירה התורה להכשיר כלי מדין בהגעלה, אפילו הם בני יומן. וכיו"ב כתב מרן הבית יוסף ביו"ד (סי´ פד) בשם הארחות חיים, מעשה שנפלו נמלים בתוך כלי הדבש, והורו שיש לחמם הדבש עד שיהא ניתך, ויסנן הדבש, וישארו הנמלים למעלה, ואין לאסור משום מבטל איסור לכתחלה, שאין כוונתו אלא לתקן הדבש. ע"כ. וכן פסק מרן בש"ע (סי´ פד סעיף יג), והסבירו האחרונים הטעם כמ"ש הא"ח. וכ"כ בשו"ת הריב"ש (סי´ שמט בדין חביות עץ שנותנים חלב (בצירי) בין נסר לנסר כדי לחברם ולדבקם היטב, ולא ינטף מהם היין, וכתב שמכיון שאין כוונתו לבטל טעם החלב ביין וליהנות מן האיסור אלא כדי לתקן הכלי ולהדביק סדקיו מותר. וראיה לכך מדין כלי מדין שאמרה תורה להגעילם, ואפילו הם בני יומן, וא"כ למ"ד אין מבטלין איסור לכתחלה, מן התורה, מה הועילה ההגעלה, והלא המים שפלטו בליעת האיסור שבכלים נאסרו וחוזרים ואוסרים הכלים שנגעלו, ואין כאן הכשר לכלים, אלא ודאי שכיון שאין כוונתו ליהנות מן האיסור ולבטלו, אלא כדי להכשיר הכלי מותר. וכיו"ב כתב הר"ן. ע"כ. וגם הפרי חדש (סי´ סד ס"ק כו) שכתב לפלפל בראיית הריב"ש, [וע´ מ"ש עליו הרב שער יהודה דף מג ע"ג], סיים, שבעיקר הדין יפה כיון, שכל שאין כוונתו לבטל האיסור וליהנות ממנו, אין בזה משום מבטל איסור לכתחלה. וכמ"ש הב"י (סי´ פד) בשם הארחות חיים, בדין הדבש שנפלו בו נמלים (הנ"ל). ושכן מוכח בירושלמי תרומות וכו´. ע"ש. וע"ע בשער המלך (פרק טו מהל´ מאכלות אסורות), ובשו"ת גנת ורדים (חיו"ד כלל א סי´ יח), ובשו"ת חקרי לב (ח"א מיו"ד סי´ נג, וסי´ נד). וע"ע במחזיק ברכה יו"ד (סי´ פד סק"ח), בדין חומץ שיש בו תולעים, שנהגו לסננו ולהרתיחו ולסננו שנית, שאין בזה משום מבטל איסור לכתחלה. ושכן הורו גדולי הדור. וע"ע בשו"ת חסד לאברהם אלקלעי (חיו"ד סי´ ו). ובזבחי צדק (סי´ פד אות כ). ע"ש. ודון מינה ואוקי באתרין. אמנם ראיתי הלום בשו"ת בית אבי ח"ב (סי´ צג) שנשאל בנ"ד, והעלה לאסור. ולא ירד לכל מה שכתבנו, שיש מקום להתיר משום דהוי נטל"פ. ולעומתו מצאתי בשו"ת מגן בעדי (סי´ יט) שדרך בדרך הנכונה להתיר משום נטל"פ, וכמו שכתבנו. ע"ש. וגם הלום ראיתי בשו"ת אגרות משה פיינשטיין (חיו"ד ח"ב סי´ כח), שכתב, דמה שמדיחים הכלים, במדיח כלים, ע"י בורית, טעם נכון הוא להקל בשעת הדחק, שבלי שעת הדחק גדול אפשר שלפי ריבוי המים אין שם כדי שיעור לפגם וכו´. ובסוף הסימן כתב שי"ל שביחד יש לאסור אטו שידיחו הכלים בכלי אחר בלא דבר הפוגם, אלא שמכיון שבמדיח כלים אין הדרך להדיח בלא בורית, שייך להתיר אף לכתחלה. ע"ש. ותמיהני, ודקארי לה מאי קארי לה, וכי אנו יכולים לגזור גזרות אחר חתימת התלמוד, והחששא שלו דשמא לפי ריבוי המים אין שם כדי שיעור לפגם, חששת שוא היא, שהרי נתינת הבורית היא כדי לנקות הכלים היטב, ובודאי שהבורית נרגשת היא במים של ההדחה, והויא טעם לפגם. וגם ראיתי מ"ש בספר "כשרות ושבת במטבח המודרני" להרה"ג ר´ לוי יצחק הלפרין, שאחר שהאריך בנ"ד, כתב (בעמוד קיד), שלענין פגימת המים, הנה מ"ש המחבר ביו"ד (סי´ צה ס"ד) שהאפר פוגם, דעה יחידאה היא, כי דעת הט"ז והש"ך שם לאסור, ורק במקום הפסד מרובה כתב הדרכי תשובה שם, שיש לסמוך ע"ד המחבר. ועוד שאין הפגימה קיימת אלא בשטיפות הראשונות, ואח"כ גם הפגימה נשטפת עמהן, והטעם חוזר ונשבח בשטיפות האחרונות. ע"כ. ותמיהני עליו שנעלם ממנו כל מה שהבאנו בשם גאונים רבים מהאחרונים חבל נביאים דס"ל כמרן המחבר, ושהגאון כנסת יחזקאל (סי´ כח) כתב, שאין לזוז מדברי מרן הש"ע, ושכן הסכימו כל בעלי הוראה. וכ"כ הגאון הצמח צדק, ושכן המנהג לכתחלה במקומות רבים. ועוד שאפילו הש"ך והט"ז יודו בבורית שהיא פגומה מאד, וכמו שכתב להדיא הגאון יד אפרים. ולפי זה גם הפר"ח והפמ"ג שכתבו להקל רק במקום הפסד מרובה, מפני שחששו לד´ מהרי"ל, אף הם יודו בבורית שלנו שהיא פגומה מאד, והויא נותן טעם לפגם. גם מה שסיים לגבי השטיפות האחרונות, אינו כלום, שכבר הכלים נקיים מאד, ואין בהם שום חשש איסור, וע"י המים הוי נ"ט בר נ"ט. וכ"ש אם נעשית השטיפה האחרונה ע"י מים צוננים, שאז אין לחוש כלל. וכן העלה להקל בני הרה"ג רבי יצחק יוסף בספרו ילקוט יוסף חלק עשירי (איסור והיתר ח"ג הל´ בשר בחלב, עמוד תפה). מסקנא דדינא שיש להורות היתר במדיח כלים, לכלי בשר וכלי חלב אפילו ביחד, ורק מהיות טוב היכא דאפשר יש להדיח כלי בשר לחוד וכלי חלב לחוד בזה אחר זה. והנלע"ד כתבתי. (חלק י, יו"ד סי´ ד)