בלימוד סוגית אל תיטוש יצא לי כי לכאו' אין איסור אל תיטוש במבטא הלשון ונוסח התפילה, היות והמושג אל תיטוש הוא הרחבת קבלת האבות גם על הבנים, (לכמה ראשונים היינו שהאבות קיבלו גם על הבנים. ויש מהאחרונים שפי' הנהגות שהנהיגו האבות את בניהם, אבל המדובר בגמ' הוא על הנהגה טובה שהנהיגום).
ולכן המבטא והנוסח אינם הנהגה שקיבלו ע"ע בני אשכנז או ספרד אלא מסורת הדורות, ולכאו' במשך הדורות ובהשפעת המקומות והאקלים והתרבות וכו' נוצרו חילוקים מסוימים, וא"כ אמנם המציאות היא שכל עדה מחזיקה במסורת אבותיה, (ומסתבר שכן נכון לעשות בסתמא שיסוד גדול בשמירת התורה היא ע"י בהיצמדות למסורת האבות) מ"מ אי"ז הדין האמור בגמ' אל תיטוש.
וכמו"כ לכאו' מסברא ל"ש ע"ז אלו ואלו דא"ח, כי גם נאמר דב"ז כ"ז נאמר ביחס להשגת החכם בת"ת, ולא על כל מסורת בקיום המצוות, והמסורות הנ"ל הרי"ז מסורת בדרכי קיום המצוות.
אי לכך מי שמשנה מבטאו מנוסח לנוסח לכאו' אינו עובר בזה על איסור.