לדעת ה'חפץ חיים' על היתר ומצוות שנאת הרשעים

[לעומקו של דבר]

לדעת ה'חפץ חיים' על היתר ומצוות שנאת הרשעים


'לעומקו של דבר'
פורום אוצר החכמה


בירחון 'דגלנו', (בטאון צא"י) גליון אדר ב' תשי"ז, התפרסם מכתב מ'הרב י' אברמסון מניו יורק', ובו הוא מספר בשם הרבי מסאטמר בעל 'דברי יואל' על סילוף וצנזור שעשו מדפיסי משנה ברורה שיצא לאור באותם ימים בארץ ישראל.
הסיפור במלואו על ה'כאפ' (תפיסה) העילויי של הרב מסאטמר (שבקיאותו היא מן המפורסמות) בשעה שהיה 'אונטער וועגנס' [על הדרך], אינו מענייננו כעת, אנחנו נבקש לעסוק בגופם של דברים, ובשאלה העניינית – האם אכן צונזר המ"ב ועל ידי מי, ומה אכן דעתו של המשנה ברורה להלכה בנושא זה.
ובמה המדובר?
ובכן, בסימן קנ"ו ישנו 'סעיף קטן' ארוך של המשנה ברורה, בסעיף קטן זה (סק"ד) אוסף המשנה ברורה – בעקבות המגן אברהם – דינים רבים שאינם מוזכרים בשולחן ערוך, בעיקר דינים שבין אדם לחבירו. בין השאר, מזכיר המשנה ברורה את ספרו 'חפץ חיים':
"המספר דברים שגורמין אם נשמעו איש מפי איש להזיק חבירו בגופו או בממונו ואפילו להצר לו או להפחידו הרי זה לשון הרע [ובלאו הזה נמצאו הרבה הלכות ומבוארים באורך בכמה מקומות בדברי הראשונים והרוצה לעמוד על כל פרטי הדינים יעיין בספר חפץ חיים כי שם יבוארו כל הפרטים באורך".
מכל מקום, בתחילת הסעיף קטן, מצטט המשנה ברורה מה'מגן אברהם', קטע זה:
"עוד כתב [הרמב"ם. לש"ד] בפ''י הלכה ג' מצוה על כל אדם לאהוב את כ''א מישראל כגופו שנא' ואהבת לרעך כמוך לפיכך צריך לספר בשבחו (ובפני שונאיו אסור שלא יבואו לספר בגנותו שם בפ''ז מה''ד) ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו לפיכך המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעוה''ב עכ''ל. ודוקא רעך בתורה ומצות אבל אדם רשע שראה אותו שעבר עבירה המפורסמת בישראל ולא קבל תוכחה מצוה לשנאתו (ע''פ קי''ג)."
ובכן, כל קטע מודגש זה, הושמט במהדורת המשנה ברורה שי"ל בתל אביב תשי"ח, על ידי דפוס פרדס. וכך, את מצוות אהבת ישראל השאירו המדפיסים, ואילו את מצוות שנאת הרשעים, מחקו ביד קשה.
ההאשמה הייתה ברורה, עקב השתייכות/הזדהות של המדפיסים עם תנועות שאינן חרדיות (דים), לכן השמיטו המדפיסים את הקטע הזה, זאת בכדי להחניף לרשעים/לחילונים.
הרב אברמסון, מוסיף ראיות נוספות למעשה הצנזורה שנעשה על ידי המדפיסים, והוא שעמוד זה קטן מחבריו, וכן שיבושים נוספים באותו סעיף-קטן – אשר חלקם מוכיחים על עצמם שבמעשה השמטה המדובר כאן.
בציניות, משער הרב אברמסון, כי "כנראה שבעלי ההוצאה הנ"ל מספקים את המשנה ברורה גם לבני מפא"י ומפ"ם ולהכלליים ולהפרטיים... ורצו להראות שגם המשנה ברורה נזהר באהבתם"...
באותו גליון, למדים אנו שהוצאת הפרדס הייתה מקורבת לחוגי פא"י, ולכן צירף ר' משה שיינפלד זצ"ל למכתב זה אף מאמר חריף על הצנזורה, בראי התקופה ו"השתעבדותם למפא"י".
***

[לעומקו של דבר]

אלא, שבגליון הבא של 'דגלנו', קם גואל ומלמד זכות להוצאת 'פרדס'.
וכך מספר 'הרב אלתר מאיר' בגליון ניסן תשי"ז של 'דגלנו', כי למעשה לא מדובר כאן על שינויים שנעשו מהנוסח המקורי של ה'משנה ברורה', אלא על שינויים בין שני מהדורות של המשנה הברורה אותם הדפיס מחברם.
הרב מאיר מחכים אותנו, כי המהדורה שממנה צולם דפוס הפרדס, היא המהדורה הראשונה אותה הדפיס החפץ חיים בוורשא בדפוס אלטר אייזנשטט, רק ששם מאימת הצנזורה הוילנאית, נאלץ החפץ חיים להשמיט דברים מספרו, וביניהם דברים אלו. עורכי דגלנו, מציינים כתגובה, כי אכן בגלל הצנזורה, הדפיס החפץ חיים שוב את ספרו בפיוטריקוב, שם ידה הצנזורה לא הייתה תקיפה.
ולמה בחרו מדפיסי פרדס להדפיס דווקא מהדורה זו שאינה המהדורה האחרונה? הרב מאיר טוען, כי המהדורה הראשונה של החפץ חיים היא יותר מאירת עיניים.
מערכת 'דגלנו' התנצלה, אם כן, (ראוי לציון בפני עצמו) וחתמה מצידה את העיסוק בעניין.
***

[לעומקו של דבר]

לפי 'מפעל הביבליוגרפיה', למדים אנו כי אכן ישנם שני מהדורות עיקריות של המשנה ברורה, האחת יצאה בוורשא בשנים תרמ"ד – תרס"ב, והשניה יצאה בפיטרקוב בשנת תרס"ו (מלבד הוצאות נוספות של העתקה – 'אופסט' או דברים דומים). ואכן כן, המשנה ברורה אותו הכיר הרב מסאטמר, היה הדפוס השני – פיטריקוב – שם הופיע במלואו הקטע על שנאת הרשעים, ואילו בדפוס הראשון –וורשא - אכן לא נמצא קטע זה, של שנאת הרשעים. המהדורה הראשונה, אכן יותר נהירה וברורה, כפי הנראה היה דפוס וורשא הגון ומשובח מדפוס פיוטריקוב .
במהדורות של המשנה ברורה כיום, מודפס הסעיף קטן כפי שהודפס במהדורת פיוטרקוב. מדפיסי זמננו, סבורים אם כן, שהשמטת הקטע מהמשנה ברורה דפוס וורשא באה בעקבות הצנזורה, אשר על כן בימינו שאין יד הצנזורה תקיפה עלינו ת"ל בכל מושבותינו, יש להדפיס את המשנה ברורה במלואו.
***

[לעומקו של דבר]

אלא שכאן בא החוקר התורני ר' אייזיק בלוי והופך את הקערה על פיה.
ראשית, טוען הרב בלוי, וכי מה אכפת לו לצנזור הוילנאי שלבטח היה משומד מדאורייתא, האם היהודים לומדי המשנה ברורה ישנאו זה את זה. אם היה אכפת לצנזור שהיהודים יפגעו בו בגלל הכרעת 'החפץ חיים', היה צריך להשמיט את הביאור הלכה הידוע בסימן א', על היחס לאפיקורוסים וההתקוטטות עמם. הלא הסעיף הזה, מדבר על יהודי שומר תורה ומצוות, שעובר רק על עבירה אחת, ולא על טיפוסים מסוגו של הצנזור.
ולכן מציע הרב בלוי: לא הצנזור הוילנאי, ולא הצנזור התל אביבי, כי אם החפץ חיים בעצמו הוא שהשמיט את התוספת בדבר שנאת הרשעים!
לאמר, בתחילה אכן החפץ חיים הזכיר את הדברים בדבר שנאת הרשעים בתוך המשנה ברורה וזאת בעקבות ה'מגן אברהם', אולם לאחר מכן, החליט המשנה ברורה להשמיט את הדברים. וכל כך למה?
זאת בגלל דברים מפורשים שהדפיס החפץ חיים עצמו במקום אחר.
בסוף ספר 'אהבת חסד', הדפיס החפץ חיים קונטרס 'מרגניתא טבא', "כוללת הנהגות טובות וקדושות מאת הגאון האמתי הצדיק המפרסם בדור שלפנינו בין חכמי ישראל לגאון תפארת ישראל וקדוש ה׳ בהתמדת למודו ובמעשיו הנוראים כקש׳׳ת מהר׳׳ר יונתן זצ׳׳ל מעיד לונטש הנקרא בפי כל ר' יונתן וואלינער".
וכך מופיע שם, בסעיף י"ז:
"להשתדל בטובת חברו, ולרדוף אחר השלום, ולהזהר מלאו (ויקרא י״ט י׳׳ז) ד״לא תשנא״. ואף ברשע גמור אסור לדעת מהר״מ מלובלין לשנאתו כל זמן שלא הוכיחו, ואין בדור הזה מי שיודע להוכיח, שמא אם הלה לו מוכיח, הלה מקבל, וטבעו הרע גרם לו, כמו שאמרו (אבות ב׳ ד׳): אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו: וכל שכן שאסור לקלקלו (נראה לי שצריך לומר: וכל שכן שאסור לקללו), רק לבקש רחמים עליו, שיעזרהו ה׳ על תשובה שלמה, ולא יכנה שם לחברו, ולא לקראהו בכנוי שכנוהו אחרים."
אם כן, המרגניתא טבא מתבסס אכן על דברי הפוסקים שהובאו במשנה ברורה על שנאת הרשעים, אך הוא מדגיש שלמעשה בימינו השתנה הדין. היינו, המשנה ברורה מביא את דברי הפוסקים ולפיהם אסור לשנוא את הרשע עד שיוכיחו אותו ויתמיד ברשעו, אך אנו איננו יודעים כיצד להוכיח, לכן נסתמה מאיתנו מצווה זו, וכנראה נזכה לקיימה רק כשיבוא שילה וילמדנו מצוות תוכחה כיצד. למעשה, מסיק המרגניתא טבא, חל עלינו איסור גמור לשנוא את כל הרשעים (אמנם דין מומרים ואפיקורסים כנראה שונה ואכמ"ל).
אם כן איפה, משער ר"א בלוי, משעה שראה החפץ חיים שדעת 'הגאון האמיתי הצדיק המפורסם קדוש השם' מהר"ר יונתן היא שאף רשע שהוכיחוהו אסור לשנאו, השמיט החפץ חיים מה'משנה ברורה' את דברי המגן אברהם בדבר היתר שנאת הרשעים, וכל שכן את המצווה לשנאתם, וסתם כי יש לאהוב כל איש מישראל.
השערה זו, מהפכת כמובן את העניין מן הקצה אל הקצה, שכן לפי השערה זו, יפה עשו מדפיסי פרדס ולא יפה עושים מדפיסי זמננו, המדפיסים הלכה למעשה כנגד דעתו של החפץ חיים שאסר על שנאת הרשעים.
****

[לעומקו של דבר]

ההשערה יפה, אלא שמכל פינה שאליה אתה פונה, היא מופרכת:
1. העובדה הפשוטה - המהדורה המאוחרת של החפץ חיים היא מלאה ולא מושמטת ודווקא המוקדמת הייתה מושמטת. אלא שכאן הוא טען שפעמים יש שבדפוסים שונים משתמשים בלוחות של הדפסה קודמת. היינו, לפי השערה זו היו שלושה מהדורות – בראשונה הודפס הקטע השלם, בשניה הושמט הקטע ע"פ מרגניתא טבא, ובשלישית השתמשו בלוח דפוס של המהדורה הראשונה. כמדומני שהמציאות אינה כזו אך לא הצלחתי כעת לברר עד הסוף.
2. בין שני המהדורות, ישנו שינוי נוסף: במקום "לאהוב כל אחד מישראל" או "אחד מישראל", שונה ל"עמיתו". שינוי כזה, ודאי חתום עליו מר בר צנזורה ולא החפץ חיים וגם לא המרגניתא טבא, ומטרתו ברורה. (אגב: כאן יש לנו הצדקה נוספת לאנשי הפרדס, אם היינו זקוקים אליה בכלל: אם באים מדפיסי 'פרדס' לשנות את המשנה ברורה לנוסח שישתלב באווירת ארץ ישראל של תשי"ז, הרי ש'כל אחד מישראל' יתאים להם בוודאי הרבה יותר מ'עמיתו' סתמי. רק הצנזור האירופי, המבקש לצוות את היהודים לאהוב גם את הנכרים, ידרוש שינוי כזה.)
3. ב'דגלנו' מוזכר בקצרה, על קטע נוסף שהושמט בהמשך הסעיף קטן. מעיון בפנים המדובר, בקטע משמעותי ממש: "איתא בסוטה בסוף פרק ז' בשעה שקרא אגריפס המלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי וגו' זלגו עיניו דמעות מפני שלא היה מזרע ישראל אמרו לו אחינו אתה ובאותה שעה נתחייבו ישראל כליה על שחנפו לאגריפס דאעפ''י שלא היה בידם למחות מ''מ היה להם לשתוק ולא להחזיקו בכך וזה עונש המחניף בדבר עבירה מחמת יראתו מפניו ואינו חושש על יראת הקב''ה. ומיהו אם מתיירא שלא יהרגנו מותר לו לומר יפה עשית אפילו עבר עבירה". קטע זה נמצא לקראת סוף אותו סעיף קטן, והרי לפנינו צנזור נוסף ונפרד מהצנזור המדובר לעיל. גם קטע זה אינו רלוונטי כמובן להנהגות רבי יונתן וואלינער, ומתאים מאוד לצנזור הווילנאי האלמוני.
4. והנה קטע נוסף שהושמט בצמוד לקטע הראשון של אהבת ישראל ושנאת הרשעים: "אהבת הגר שנתגייר [בזמן הבית] שני מ''ע הן שנא' בו גם מצוה בפ''ע ואהבתם את הגר." על השמטה זו עדיין היה מקום להליץ שנשמטה אגב השמטת שנאת הרשעים כי המדובר ממש בהמשך המשפט ההוא, אולם קשה מאוד לומר שהחפץ חיים השמיט את הדברים בצורה כה גסה ולא ערך את דבריו בדקדוק. מצד שני, כמובן ברור למה הצנזור מבקש להשמיט מצוות אהבת גרים, גם משום שאחרי היהודים והגרים היחידים שנשארו בחוץ הם הנכרים..., וגם משום הרגישות של נושא הגרות באירופה, מה שגרם שגם בדפוס פיטריקוב - שם כזכור לא הייתה ידו של הצנזור תקיפה כבוורשא - הדגיש החפץ החיים כי יש לאהוב רק את הגרים 'בזמן הבית', כאשר החפץ חיים מתכוון כמובן לאותם גרים מימי הורדוס שהאריכו חיים עד ימיו...
עד כאן הדברים, ואין צריך עוד לפנים לשלול את השערה זו, ומאידך לקבוע בבירור שבדפוס הראשון של המשנה ברורה, שינה הצנזור את סעיף קטן ד' שבסימן קנ"ו (או שהחפץ חיים שינה עקב דרישות הצנזור).
(אדגיש שרא"ב לא חקר את סוגיא זו לעומקה 'מבפנים' והעמיד את הדברים בדרך הדיבור כהשערה בעלמא, ועל כן יש לנקותו מאשמת אי שימת לב לפרטים אלו).
ולאחר שפירטנו את כל שיבושי הצנזור, נקל לשער – בתגובה לתמיהת רא"ב – כי אכן עיקר קפידתו של הצנזור בסעיף זה, לא היה דין שנאת הרשעים, אלא עניין הגרים, ואהבת ישראל, שהם נושאים שדרך הגויים הייתה להקפיד עליהם – וברור גם מדוע. ואגב אהבת הגויים, עלתה בלב הצנזור גם אהבת הרשעים, ומחק גם את המשפט העוסק בשנאת הרשעים.
ולמה הניח הצנזור על מכונו את ה'ביאור הלכה' בסימן א' דיבור המתחיל 'ולא יתבייש': "אבל אם הוא עומד במקום שיש אפיקורסים המתקוממים על התורה ורוצים לעשות איזה תקנות בעניני העיר ועי''ז יעבירו את העם מרצון ה' ופתח בשלום ולא נשמעו דבריו בכגון זה לא דיבר הב''י מאומה ומצוה לשנאתם ולהתקוטט עמהם ולהפר עצתם בכל מה שיוכל ודהמע''ה אמר הלא משנאיך ד' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים וגו'"? זאת לא אדע. אם כי לפי ההנחה שהנחתי מקודם, אולי ייושב גם זה. ואכמ"ל כעת בדעתו של הצנזור.
ומעתה, יפה עושים המדפיסים בני זמננו המעתיקים את המשנה ברורה על פי דפוס פיוטריקוב.
***

[לעומקו של דבר]

***
אלא שאחר שעסקנו בביליוגרפיה על קצה המזלג, חשובה לנו יותר ההכרעה ההלכתית.
מחד, מצווה אותנו המשנה ברורה לשנוא את הרשעים, ומאידך מזהיר אותנו ה'אהבת חסד' בשם ר"י וואלינער כי קרוב הדבר להכשל ב'לא תשנא'!
והנה, ה'חפץ חיים' הדפיס את ה'משנה ברורה' ואת ה'אהבת חסד' לסירוגין במשך השנים, ואין בידינו לקבוע מי מהם 'משנה אחרונה' – אם בכלל שייך להתבטא כאן בנוסח 'משנה אחרונה'.
כמו כן, החפץ חיים לא העתיק מעשה קוף אף קטע במשנה ברורה – וכל שכן קטע זה, כפי שראינו, הוא סבל עליו מהצנזורה וערך אותו בוודאי שוב במהלך ההדפסה, כאשר הודפסה מהדורת פיטריקוב. ולמרות זאת השאיר החפץ חיים את הקטע כפי שהוא כולל שנאת הרשעים.
יותר מכך, אולי ניתן לומר שאת הקונטרס 'מרגניתא טבא' הדפיס החפץ חיים כפי שהוא גם אם לא הסכים לדבריו למעשה, שלא כמו המשנה ברורה שהיה יצירה שלו, וכל קטע בה נערך בעמל ויגיעה – וכפי התיאורים המפורסמים של בנו רא"ל.
מה באמת סבר החפץ חיים להלכה ומעשה, שיש לשנוא את הרשעים שבזמננו לאחר הוכחה או שעלינו לחשוש שאיננו יודעים להוכיח? דבר זה, נשאר כעת בגדר תעלומה.

[לעומקו של דבר]

לעומת זאת, דעת החזון איש זצ"ל, הייתה לפסוק להלכה כהמרגניתא טבא, ודלא כהמגן אברהם (וכהמשנה ברורה, אם תרצו).
וז"ל (חזו"א אהע"ז (הלכות יבום) סימן קיח סק"ו; חזו"א יו"ד (הלכות שחיטה) סימן ב סקכ"ח):

ובסוף ספר אהבת חסד כתב בשם הגר"י מולין [- הוא ר"י וואלינער] דמצוה לאהוב את הרשעים מה"ט והביא כן מתשובת מהר"ם לובלין, כי אצלנו הוא קדם תוכחה שאין אנו יודעין להוכיח, ודיינינן להו כאנוסין, ולכן אי אפשר לנו לדון בזה לפטור מן היבום, וכן לענין שאר הלכות.

(נוכל כמובן לנסח את הדברים אחרת: דעת החזון איש הייתה, שבדורינו יודה המגן אברהם שאין אנו יודעים להוכיח וממילא אסור להוכיח. אני בחרתי את הנוסח הראשון, והבוחר יבחר).

אלא שלמעשה, נדפסה בכ"מ תשובת החזון איש מכת"י (מן הסתם נמצא בחזו"א החדש?), שיש להחמיר לעניין בישולי עכו"ם, במחללי שבת בני זמננו. מכוח זה, אמר הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שגם דעת החזון איש לא הייתה להכריע בדבר בוודאי, אלא רק להחמיר, כגון לחייב יבום, ולא להקל, כגון לאכול מבישוליהם.

[לעומקו של דבר]

בזה סיימתי לכעת, בסייעתא דשמיא.
אשמח לתגובות (ובמחילה לא לצפות לחומר של חוקר מדופלם, וממילא לא להתאכזב... ואם ביקורת, אפשר לקיים בי רק 'בקרו גמל')

[אוצר החכמה]

ולמה הניח הצנזור על מכונו את ה'ביאור הלכה' בסימן א' דיבור המתחיל 'ולא יתבייש': "אבל אם הוא עומד במקום שיש אפיקורסים המתקוממים על התורה ורוצים לעשות איזה תקנות בעניני העיר ועי''ז יעבירו את העם מרצון ה' ופתח בשלום ולא נשמעו דבריו בכגון זה לא דיבר הב''י מאומה ומצוה לשנאתם ולהתקוטט עמהם ולהפר עצתם בכל מה שיוכל ודהמע''ה אמר הלא משנאיך ד' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים וגו'"? זאת לא אדע. אם כי לפי ההנחה שהנחתי מקודם, אולי ייושב גם זה. ואכמ"ל כעת בדעתו של הצנזור.

אם הצנזור חשב שהדברים מופנים כלפי תנועות סוציאליסטיות כגון הבונד (שהיתה בתחילת דרכה אז) ולזה מכוון הח"ח בתקנות בענייני העיר, אז לא רק שלא היה לו למחוק אלא מסתמא שש על הדברים.
יבואו המומחים בהיסטוריה ויגידו אם זה סביר, ושוב חבל על דאבד תוכ"ד ולא משתכחין כוותיה גם בעניין כזה.

[שברי לוחות]

מאמרו של הרב אברמסון נמצא גם בהמאור אלול תשט"ז הנדפס באוצר
כנראה בשינויים

[בברכה המשולשת]

ולמה הניח הצנזור על מכונו את ה'ביאור הלכה' בסימן א' דיבור המתחיל 'ולא יתבייש': "אבל אם הוא עומד במקום שיש אפיקורסים המתקוממים על התורה ורוצים לעשות איזה תקנות בעניני העיר ועי''ז יעבירו את העם מרצון ה' ופתח בשלום ולא נשמעו דבריו בכגון זה לא דיבר הב''י מאומה ומצוה לשנאתם ולהתקוטט עמהם ולהפר עצתם בכל מה שיוכל ודהמע''ה אמר הלא משנאיך ד' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים וגו'"? זאת לא אדע. אם כי לפי ההנחה שהנחתי מקודם, אולי ייושב גם זה. ואכמ"ל כעת בדעתו של הצנזור.

אם הצנזור חשב שהדברים מופנים כלפי תנועות סוציאליסטיות כגון הבונד (שהיתה בתחילת דרכה אז) ולזה מכוון הח"ח בתקנות בענייני העיר, אז לא רק שלא היה לו למחוק אלא מסתמא שש על הדברים.
יבואו המומחים בהיסטוריה ויגידו אם זה סביר, ושוב חבל על דאבד תוכ"ד ולא משתכחין כוותיה גם בעניין כזה.

כמדומני שמרנא הח"ח התכוון לכל מיני משכילים של זמנו (שדווקא היו חביבי השלטון הרוסי כידוע), ומעין מש"כ מרן הגרא"ז ביגדיל תורה בעניין כיבוש הקהילות

[לעומקו של דבר]

ולמה הניח הצנזור על מכונו את ה'ביאור הלכה' בסימן א' דיבור המתחיל 'ולא יתבייש': "אבל אם הוא עומד במקום שיש אפיקורסים המתקוממים על התורה ורוצים לעשות איזה תקנות בעניני העיר ועי''ז יעבירו את העם מרצון ה' ופתח בשלום ולא נשמעו דבריו בכגון זה לא דיבר הב''י מאומה ומצוה לשנאתם ולהתקוטט עמהם ולהפר עצתם בכל מה שיוכל ודהמע''ה אמר הלא משנאיך ד' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים וגו'"? זאת לא אדע. אם כי לפי ההנחה שהנחתי מקודם, אולי ייושב גם זה. ואכמ"ל כעת בדעתו של הצנזור.

אם הצנזור חשב שהדברים מופנים כלפי תנועות סוציאליסטיות כגון הבונד (שהיתה בתחילת דרכה אז) ולזה מכוון הח"ח בתקנות בענייני העיר, אז לא רק שלא היה לו למחוק אלא מסתמא שש על הדברים.
יבואו המומחים בהיסטוריה ויגידו אם זה סביר, ושוב חבל על דאבד תוכ"ד ולא משתכחין כוותיה גם בעניין כזה.

מיהו תוכ"ד?

הבעיה שלי היא כמובן בהצגת הסתירה - שמצד אחד מפריע לו שישנאו יהודים ששומרים כל התורה חוץ מדבר אחד, ולא מפריע לו שיתקוטטו עם אפיקורסים

אבל השערתך נחמדה

[צולניק]

הספר מרגניתא טבא יצא באחרונה בתוספת ביאורים והערות ע"י הגר"מ גרוס שליט"א, מעניין לבדוק אם הגאון שליט"א הרחיב בענין זה. [הספר ישנו באוצר אך שומר ביהמ"ד מונע ממני להיכנס מעבר לארבעים עמודים ראשונים].

[אוצר החכמה]

תוכ"ד הרב איתם הנקין הי"ד
http://forum.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=19&t=24139

http://forum.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=19&t=24227

[לעומקו של דבר]

תוכ"ד הרב איתם הנקין הי"ד
http://forum.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=19&t=24139

http://forum.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=19&t=24227

אוי וי על מה דרכתי
חבל על דאבדין

אגב יש לו מאמר על 'צנזורה במשנה ברורה', הוא מדבר על קטעים אחרים (ואני חלוק עליו בחלקם) ולא על שנאת הרשעים, אבל טרם עברתי עתה על הדברים לקוצר הזמן או החשק

אגב, בכל המהדורות של המשנה ברורה הושמטה חובת לבישת תכלת האק"ק

בליקשר, אבל ראיתי שתכלת תופס כאן רייטינג...

[שברי לוחות]

המאור.PDF

(496.52 KiB) הורד 408 פעמים

[לעומקו של דבר]

המאור.PDF

ישר כח.
זהו אותו מכתב שנשלח ל'דגלנו'. (אני לא הארכתי במאמרי בציטוט דבריו)

[לעומקו של דבר]

אודה למביאי המרגניתא טבא הנ"ל, וכן החוט שני הנ"ל

[לעומקו של דבר]

בקיצור טרם אפרוש אבקש מהגאונים דאתרא הדין לבקר את הגמל ז"א לחוות דעת על המאמר הנ"ל.

[חיימקה]

עוד כתב [הרמב"ם. לש"ד] בפ''י הלכה ג' מצוה על כל אדם לאהוב

צ"ל פ"ו

[אמרתי אחכמה]

לעומת זאת, דעת החזון איש זצ"ל, הייתה לפסוק להלכה כהמרגניתא טבא, ודלא כהמגן אברהם (וכהמשנה ברורה, אם תרצו). הדברים נדפסו אאל"ט בחוט שני הלכות יום הכיפורים, וכן נתפרסם לאחרונה על ידי הרב יצחק קולדצקי בשם חמיו שליט"א.
(נוכל כמובן לנסח את הדברים אחרת: דעת החזון איש הייתה, שבדורינו יודה המגן אברהם שאין אנו יודעים להוכיח וממילא אסור להוכיח. אני בחרתי את הנוסח הראשון, והבוחר יבחר).

למה צריך להביא ממרחק לחמו? [חוט שני, הרב קולדוצקי]?

החזון איש כתב כן בעצמו, והדפיסו בספרו שני פעמים
[חזו"א אהע"ז (הלכות יבום) סימן קיח סק"ו; חזו"א יו"ד (הלכות שחיטה) סימן ב סקכ"ח], וז"ל:
ובסוף ספר אהבת חסד כתב בשם הגר"י מולין[א] דמצוה לאהוב את הרשעים מה"ט והביא כן מתשובת מהר"ם לובלין [ב] כי אצלנו הוא קדם תוכחה שאין אנו יודעין להוכיח, ודיינינן להו כאנוסין, ולכן אי אפשר לנו לדון בזה לפטור מן היבום, וכן לענין שאר הלכות.
עכ"ל החזון איש.

אלא שנוראות נפלאתי על החזון איש,
כי שם ב'אהבת חסד' כתוב רק: ואף ברשע גמור יש איסור לדעת מהר"מ לובלין לשנאותו.
ומהיכן לקח החזו"א לכתוב שבסוף ספר אהבת חסד כתב דמצוה לאהוב את הרשעים?


---
[א] הגאון רבי יונתן מוואלין.
[ב] סימן י"ג.

[לעומקו של דבר]

ישר כח גדול
(ואני בעניי בכל ימות השבוע כע"ה שאימת שבת עליו, כי אין לי אוצה"ח...)
העניין לאהוב פשוט, כי קודם תוכחה לכאורה פשוט שחייבים לאהוב. ואם כולם קודם תוכחה ממילא חייבים לאהוב כשם שאוהבים כל ישראל.

[לעומקו של דבר]

עוד כתב [הרמב"ם. לש"ד] בפ''י הלכה ג' מצוה על כל אדם לאהוב

צ"ל פ"ו

ישר כח.

[לעומקו של דבר]

ואפרופו, לתולדות בעל מרגניתא טבא ראה כאןמאמרו של ר"י מונדשיין

[לעומקו של דבר]

בנושא זה, אני רוצה לציין שבחזו"א שם נראה קצת שמהר"ם מלובלין הוא זה שכותב שבזמננו אין יודעים להוכיח ולכן מצווה לאהוב את הרשעים,
ולכאו' לא כן הדבר אלא שמהר"ם לובלין פוסק (כההגהות מיימוני) שאם לא הוכיחו אסור לשנוא, ואדרבא כותב שם על המקרה המדובר שהיה להם להוכיח קודם ואם לא היה מקבל היה מותר לשנאתו ולפרסם מעשיו (אמנם שם מדובר בגדולי הדור)
ההגדרה שכיום אין יודעים להוכיח ולכן מצווה לאהוב את כולם, היא חידושו של בעל מרגניתא טבא

עוד נקודה, ראיתי שר' צבי כהן בספר טבילת כלים יצא לדון שכיוון שהחזו"א מדבר שם לעניין לחייב יבום במומר, יכול להיות שהחזו"א רק החמיר כהמרגניתא טבא אבל לא מתיר להקל על פיו

[עושה חדשות]

סתם כך ידיעה מעניינת בסוגית היחס לרשעים,
בפי' הנד' עה"ג בשם תוס' ר"י הזקן בקידושין דכ"ח. אהא דהקורא לחבירו רע יורד עמו עד לחייו -

הואיל ומוציא עליו שם שהוא רשע וגורם לו שיבדלו ממנו ולא יתנו לו שום דבר להרויח, ויצערוהו בכל יכולתם, שיש לבני אדם הכשרים להבדל בין הרשעים בשום עסק, ולצער אותם כפי היכולת, מ"ה יורד עמו עד לחייו.

[זאב ערבות]

המכתב בהמאור חתום מ. אברמסון (ולא י. אברמסון כבדגלינו). הרה"ג דוד קאהן מציין למכתב זה בספרו העקוב למישור עמ' ל"ז, ושם בעמ' כ"ט מביא עוד שינוי במ"ב סימן ש"ל (ראו בתמונה).
בשנת תשל"ז יצאה מהדורת מ"ב ע"י מכון מקור ההלכה, ובדף הפתיחה מונים את המעלות שבמהדורתם וחתום ע"י צאצאי המחבר. בצילום מובאים ד' הסימנים הראשונים, וראוי לעיין במיוחד בהערות א' וב'.
האם ידוע על רשימת שינויים בין דפוסי המ"ב השונים.