בירור גירסא - בריה בפני עצמה

[עושה חדשות]

בבלי חולין דצ"ו -

אכלו ואין בו כזית חייב רבי יהודה אומר עד שיהא בו כזית מ"ט דרבנן בריה (בפני עצמה) היא

הנה תיבות "בפני עצמה" הושמו בסוגר, (ואינני יודע מי הראשון שהסגירם).
וז"ל הרש"ש - "בריה היא כצ"ל וכדאיתא ברש"י במשנה ובציון התו' כאן ותיבות בפני עצמה נשתבש מלעיל (ד"פ) ואין לו ענין כאן כלל". שם בד"פ איירי בהא דכוי בריה בפנ"ע.
אכן, ז"ל הרמב"ם פ"ח ממאכ"א ה"ב "אם אכל הגיד שעל הכף כולו אע"פ שאין בו כזית לוקה מפני שהוא כבריה בפני עצמה".
ודאי אפשר ללמוד מדבריו, דלא כהרש"ש ש"אין לו ענין כאן כלל". אבל אולי זה מראה שהוא גרס כך בגמרא?
ומה קורה בכת"י ודפו"י?

[יבנה]

עי' כאן http://jnul.huji.ac.il/dl/talmud/
וכאן http://www.jewishmanuscripts.org/
ועי' גם בדקדוקי סופרים.

[עושה חדשות]

יש"כ לר' יבנה, (וכצפוי כת"י אחד בעד והשני נגד, דק"ס לא ראיתי עדיין).
באמת שהשימוש במילים "בפני עצמה" הוא מובן בפשוטו, אבל אולי גם נרמז בזה החידוש הבא.
ז"ל ספר הבתים -

יש מי שכתב אבר מן החי יש לו דין ברייה ואם נפל לקדירה אוסר, והראב"ד בשם הרב הברצלוני כתב שהוא כשאר האיסורין ובטל בששים, וכן נראה כי ענין ברייה הוא שאינו חלק מאיסור אחר כענין גיד הנשה שאיסורו בעצמו לא מצד אסור הבהמה, והוא כשרץ שלם, מה שאין כן באבר מן החי שהוא אבר מן הבהמה שכולה אסורה משום אבר מן החי וביצת עוף טמא וביצת טריפה אעפ"י שהוא ענין בעצמו אין לו דין ברייה, מפני שהיא כחלק מן האיסור שאסורו מצד העוף שהוא טמא. וחלב ודם אעפ"י שהם איסור כל אחד בפני עצמו שהרי הבהמה מותרת, אין להם דין ברייה מפני שהם מתפשטין בכל הגוף, הא למדת שגדר איסור הברייה הוא כשהוא שלם כברייתו ואיסורו מחמת עצמו.