בסידור הר"ש מגרמייזא וכן בשו"ת רש"י סי' ק ובספר האסופות, (בשינויים קלים), מופיע הסיפור הבא:
מעשה בבחור אחד שנשא אשה ועשו לו חופתו בבית רבינו שיחיה, וכל צרכי חופתו התקינו בבית אחר הסמוך לו, ושכחו ולא ערבו מערב שבת, ושאלו את ר', אמר יבוא אותו בעל הבית ויבטל אותו אצל ר'. אמ' לו, אם כן נמצא רשותי שלו ושלו שלי, ויהיו שתי רשויות כבתחלה, ושאלנו לרבי מפני מה אתה מבטל רשותך אצלו. הנח לו לבעה"ב ויבטל רשותו אצלך, ויהיה הכל רשות אחד לטלטלו מזה לזה. אמר להם, כביטול רשותי אצלו, כך ביטול רשותו אצלי, שהצורך של שנינו הוא. שאף אותו בעה"ב נהנה מסעודת החתן ונצרך הוא לסעוד בסעודת החתן הנעשית בתוך רשותו. שאינו יכול לילך ולסעוד בתוך ביתו, שאין שם תבשיל אלא לחם וחבית של יין הכל מונחים ברשותי, ואף אני צריך למה שיש ברשותו. אבל אם אין הצורך אלא לאחד ממנו, כגון שאין אותו בעה"ב סועד בסעודה בתוך הבית, ונמצא הצורך שלי, היה לו לעשות לאותו בעה"ב לבטל את רשותו אצלי. לפי שהצורך שלי היה לו לעשות הבעה"ב על שלו. והוא אינו אלא כאורח וקא שתק דהוי ביטול. אבל אם אני מבטל רשותי אצלו להיות רשות אחד, אין זה ביטול".
והנה במהרי"ל הל' עירובי חצירות מופיע סיפור דומה:
"פעם אחת עשה בחור אחד נישואין בבית מהר"י סג"ל, וכל צרכי סעודה הכינו בבית אחר, והוצרכו להביאם בשבת לסעוד בבית הרב, ושכחו שלא עירבו יחד מע"ש מהר"י סג"ל ואותו בעל הבית שהכינו שם המאכלים. ואמר מהר"י סג"ל בשבת יבא אלי הבעל הבית ההוא ואני אבטל לו רשותי ויטלטלו לביתי בהיתר, וכן איתא הדין במיימון בהלכות עירובין בפ"ב בהג"ה. ואמרו לפניו אם גם בעל הבית יבטל אל הרב רשותו. ואמר מהר"י סג"ל אליהם א"כ מה הועיל דאז נמצא שלו שלי ושלי שלו והיו שתי רשויות כבראשונה".
מה פשר הענין?