כפי הנראה אתה צודק על השפעת היוונית
מצאתי
מאמר של פרופ' יחזקאל קוטשר
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mah ... shpaat.htmבלשון חז"ל, במשנה, בתוספתא ובמדרשי הלכה, ואף בלשון של התלמוד הירושלמי ובמדרשי האגדה, המשקפים את חיי ארץ ישראל בימי שלטון התרבות היוונית, מצינו עקבות השפעה זו בשפע, ואילו בתלמוד הבבלי שארץ מוצאו בשלטון פרס היתה, השפעה זו פחותה. באיזו מידה הצליחה היוונית לחדור לתוך לשונם של תושבי א"י היהודים, על כך תעיד, דרך משל, העובדה כי מן הכתובות היהודיות שנמצאו ביפו מימי התלמוד, 60 יווניות הן, ורק 6 עבריות וארמיות. וכן אופייני כי בבית שערים, בית קבורתו של רבי ובני ביתו, נמצא שפע של כתובות יווניות. בעיר קיסריה, אנוסים היו היהודים לקרוא את תפילת 'שמע' ביוונית! (מאחר שכנראה לא ידעו עברית) בירושלמי נתקיימו פתגמים שלמים ביוונית, כגון "פרא בסיליוס אונומוס אגרפוס" - החוק אינו כתוב (מחייב) לגבי המלך, (ר"ה א, ג), וכנראה אף קטע תפילה לגשם.
הרשימה הבאה תדגים מה תפקיד נכבד נועד למילים אלה בכל שטחי החיים. היא כוללת בעיקר מילים, החיות עדיין בלשוננו. יש מהן שהוראתן נשתנתה (כגון: אטליז). אחדות פשטו צורה ולבשו צורה חדשה, בעיקר בשל שגיאות מעתיקים (כגון: פרוזדור, לסטים). אף נכללו ברשימה מילים רומיות, שעברו דרך היוונית.
נפתח במילים, השייכות לרובד הראשוני ממש של חיי יום יום. לא אחת נתמה על כך, שאבותינו נזקקו אפילו בתחום זה למילים שאולות. והרי כבר הדוגמה הראשונה יש בה כדי להדהים אותנו:
אוויר (!), אוכלוסין, אלכסון, אכסניה,אפיטרופוס, בסיס, דוגמה, דיוקן, הדיוט, זוג (והפועל 'זווג'), טגן, טופס, נימוס, סימן, ספג, לפייס, פרהסיא, לפרוץ.
בניין: בימה, גזוזטרא, דיוטא, סטרטיא, פונדק, פרוזדור (בעצם: פרוזדור).
צבא: טירון, טכסיס, (ואף טכס), פולמוס.
כלים: אזמל, אספקלריא, מיכני, (ששונה היום ל'מכונה'), נרתיק, עוגן, פנקס.
מאכלים: אטריות, אספרגוס, סופגנים.
רהיטים: וילון (רומית היא), אצטבא, פרגוד, קתדרא (שירשה את 'הכסא' שהיא שאולה מן האכדית השומרית).
ישובים: אטליז (הוראה שונה היום; בעצם: שוק חופשי ממסים). נמל (בירושלמי 'לימין' והיא קרובה יותר למקור היוני), סימטה.
מלבושים: אצטלה, סודר, סנדל (רומית הן).
מסחר: גורטאות, סיטון (=סיטונאי), פרקמטיא.
פקידות: ארכיון, היגמון, היפרכוס, פרנס.
משפט: ארכיקריטיס (=ראש הדיינים), ליסטים (בעצם: לסטיס!), סניגור, פרקליט, קטיגור.
מוסדות המדינה: בולי (מועצת העיר), טמיון (=אוצר!).
מעולם הצומח: איריס, הרדוף, כרוב, מלפפון, שזיפים.
קבורה: גלוסקמה (דלוסקמה).
מלאכת גילוי מילים יווניות בלשון חז"ל (ובארמית של התלמודים) אינה קלה. עוד רבותינו הגאונים העירו על אחדות מהן, והוא הדין לבעל הערוך, רבי נתן מרומי. דרך שטה החלו לעסוק בזיהוין במאה השבע-עשרה, ואילו הספר המסכם האחרון, של ש. קראוס, הופיע לפני למעלה מששים שנה. השגיאות בו מרובות ביותר, אך רובן תוקנו ע"י הרב לעף, בלשן שמי מובהק, בתוך הספר. בשנים האחרונות נוסף לרשימת מילים אלה מספר רב של מילים שנעלמו מעיני החוקרים הקודמים, בעיקר בזכות עבודותיו של פרופ' ש. ליברמן, אך אחרי כל העמל הרב שהושקע בעבודה זו עוד ארוכה הדרך לשלמות. הסיבות לכך שונות. מן הצד האחד לצערנו נשתבשו מילים אלה במקורותינו, בעיקר בספרים שיצאו בדפוס (השווה ברשימה דלעיל את המילים 'פרוזדור', 'לסטים'), ועלינו לבדוק כתבי יד, כדי לברר את הגירסה הנכונה. מן הצד השני המילונים היווניים שבידינו רושמים בשלמות בעיקר את המילים של היוונית הקלאסית, אך אין להניח, כי המילים היווניות שהתהלכו במזרח הקרוב, כולן מוצאן מאוצר המילים הקלאסי. אף יש לשער לעתים, כפי שהעיר פרופ' ח. רוזן, לגבי המילה, 'אויר' שמילים מסוימות הגיעו אלינו מתוך ניב יווני נידח יחסית.
הרי כמה דוגמאות נוספות: פרופ' ליברמן בירר שהתיבה 'פרודום' שבספר המעשים (שמתקופת הגאונים, מא"י) פרושה 'חקירה'. התיבה היוונית המקבילה נמצאת רק במקורות יווניים מאוחרים. קראוס הציע מקבילה יוונית לתיבת 'קרטיסים' שבמשנה (ע"ז, א, ג, מבארת הגמרא שם ח. א, "יום שתפסה בו רומי מלכות... בימי קלפטרא מלכתא"). והנה בימי קראוס לא היתה התיבה רשומה במילונים היווניים. בא ליברמן והצביע על כך, שבינתיים נתגלתה בתעודות יווניות. את תיבת 'פילומא' (משנה שבת, כב, ו) הקביל המלומד הגרמני פליישר לתיבה יוונית, שלא היתה ידועה בימיו ונתגלתה רק אחר-כך.
יש אשר מילה דומה להיות עברית טהורה, ואינה אלא יוונית. דוגמא נאה: 'לקלס'; בשל 'התקלס' שבמקרא (שהוראתה הפוכה אמנם) היו סבורים, כי עברית היא והוא הדין לתיבת 'מזנון', (לכאורה משורש 'זון') אשר ב. צ. גרוס גילה את מוצאה היווני. וגם להפך: לא אחת ייחס קראוס מילים לא יווניות ליוונית (או רומית), כגון תיבת 'קומקום'. בלשנים של הרומית סבורים, כי יתכן כי הרומית שאלתה מלשון שמית ואכן יש תיבות שלגביהן אין ספק בנידון זה. תיבת 'בלסמון' השאולה מן היוונית, אינה אלא התיבה השמית, 'בשם' שהתגלגלה ליוונית, שינתה את צורתה בדרך גלגוליה, וחזרה אלינו.
צד מסויים של ההשבעה היוונית לא נחקר עדיין כלל דרך שיטה. הכוונה לבבואה Calque) בלעז), דרך דוגמא: 'גן ילדים' שבלשוננו נראית להיות עברית טהורה, אך אנו יודעים, שאין היא אלא בבואה של צרוף גרמני (netragredniK), באותה ההוראה. יש להניח, כי גם יצירות כאלה מצויות היו בלשון חז"ל. ליברמן העיר על 'חשבן' - הממונה על השוק שהיא תרגומה של תיבה יוונית.