ואפשר לומר דבאמת אין מצוות ת"ת לברר את השיטות האלו כי הרי לא קי"ל כך, ויש בזה רק צד ת"ת משום הנפק"מ להבנת הדברים והצדדים, וכן נפק"מ למעשה דלפעמים מודי' להו, וכן לצרף משי' אלו סניף וכד'.
ואפשר לומר יתר ע"כ, דהוי גופי תורה ממש, כי הלא אלו ואלו וכו', והקב"ה שונה אביתר בני כך הוא אומר וכו'.
ומ"מ כשהר"מ כתב ספר (כתחליף לכל התושב"ע) הוא לא הזכיר את השי' שלא נפסקו.
התבוננתי כעת בדברי המשנה ריש עדויות, וכמדומני שהמשמעות שם היא לא כמקובל בענינים הנ"ל, ואשמח לקבל עזרה מהרבנים שליט"א דכאן, האם עמדו בזה והיכן.
ולמה מזכירין את דברי שמאי והלל לבטלה ללמד לדורות הבאים שלא יהא אדם עומד על דבריו שהרי אבות העולם לא עמדו על דבריהם: ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובין הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרובין שאם יראה בית דין את דברי היחיד ויסמוך עליו שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין היה גדול ממנו בחכמה אבל לא במנין במנין אבל לא בחכמה אינו יכול לבטל דבריו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין: אמר רבי יהודה אם כן למה מזכירין דברי היחיד בין המרובין לבטלה שאם יאמר האדם כך אני מקובל יאמר לו כדברי איש פלוני שמעת