איסור והיתר כתב:מה עם הנידון על שור הנסקל שכתבו הראשונים שלא הוי בריה בגלל שלא מתחילת ברייתו. האם לא איירי אלא על האכילה?
ראיה טובה לכאו'. אמנם מה הוא זה שהוספת "האם לא איירי אלא על האכילה"?
ושמא כוונתך דאמנם שור הנסקל הוא איסור הנאה, וכלפי זה אין לו חשיבות בריה, אבל עדיין כלפי איסור האכילה ייחשב כבריה, וממילא אם שוה"נ יתבטל ברוב, יהיה דינו כך: דהאיסור הנאה יתבטל כי זה אינו בריה דכתותי וכו', והאיסור אכילה לא יתבטל.
אמנם לא ניחא לי בזה, כי סו"ס האיסוה"נ כותת את שיעורו כבריה, ובודאי לא חשיב בריה גם לענין איסור אכילה.
ועוד, דבאת לנידון ביטול לחצאין, וכדלהלן,
דהנה יש לחקור האם אמרי' ביטול לחצאין, ונפק"מ לדוג' בדין חתיכה הראויה להתכבד שהק' הראש' דכל איסור אכילה לא חשיב חהר"ל כי הרי אינו יכול לכבד בו אורח יהודי, ותי' דמ"מ אחרי דין הביטול וההיתר שיחול עי"ז כבר הוי חהר"ל. ויל"ע גבי בב"ח שנתערב בהיתר, דאמנם האיסור אכילה לא יתבטל ברוב כי אם יתבטל ייהפך לחהר"ל, אבל האיסור הנאה גם אם יתבטל הרי ל"ח חהר"ל כשאין היתר לאכול. וא"כ נימא ביטול לחצאין דיתבטל האיסוה"נ של בב"ח בלי האיסור אכילה.
(וכנ"ל יל"ד בב' איסורים שנזדמנו בחתיכה אחת, דאמנם א"א לבטל את שניהם ולהתיר לגמרי כי אז זה יחזור להיות חהר"ל, אבל לכאו' אחד מהם יכול להתבטל, כי האיסור השני ישאיר אותו בגדר אינו ראוי להתכבד. ובמי זה תלוי להחליט איזה איסור יתבטל ואיזה יישאר? וכגון שיש נפק"מ בין האיסורים, האחד אסור רק באכילה ולכו"ע, והשני אסור גם בהנאה אבל מותר לכהנים, וכיו"ב. וצ"ע).עוד כתבו הראש' דראויה להתכבד רק לכהנים ל"ח חהר"ל, וא"כ ילה"ס בחטאת טמאה שנתערבה בחולין, דאם נבטלה לגמרי הרי תיעשה חהר"ל, אבל אם נבטל ממנה רק את הטומאה ונשאיר את האיסור לזרים, ל"ה חהר"ל, מי אמרי' ביטול לחצאין.
ועי' היטב בר"ן ע"ז לז. ורא"ש שם פ"ה סי' כח, ובפמ"ג יו"ד סי' קא שפ"ד סק"א ואו"ח סי' ריז א"א סק"ז וכן סי' רסה סק"ג, שאג"א דיני חדש סי' יב, וכת"ס יו"ד סי סד, (ולא כל הדברים שווים, האם מה"ט הכל בטל או דמה"ט אין ביטול כלל, עי'),
(ואשמח לקבל מקורות נוספים).