יתר10 כתב:אוצר החכמה כתב: אלא אפשר ללמוד שמותר ליחס ספר בשם לא נודע ולהסתיר את מחברו האמיתי ולצורך זה מותר אולי גם להציג מצג שווא שאין בו נזק.
גם
זה מותר?
זה כל כך מוצלח, שאני רואה לנכון להעתיק את כל תחילת האשכול. ובואו נשמע את המצדיקים והצדקנים, מה יש להם לומר על התופעה דלהלן, ומה ההבדל בין נדון זה לבין נדון ספר המפתחות.
****
בקראי היום בספר המלקט חומרות שונות (אינו באוצר), פגשתי במספר חומרות שהיו נראות מופרזות ואינן מובנות, אותן ליקט מתוך ספרים שונים. שמות הספרים לא היו מוכרים לי, ואף מוזרים. הדבר הכי קל לכאורה, להתחקות אחר שורש דברי הספרים המצוטטים, אולי אותיות מחכימות להבין דבריהם. התחלתי להקיש באוצר: "מגן החכמה" - אין כלום, "זבח לישראל" - אין כלום, "קרן הצבי" - אין כלום. באין ברירה, אז לשלב הבא, ליקח רצף מילים מהציטוטים ולחפש באוצר. והנה כולם נמצאו בספר "קובץ ספרים בעניני כשרות" כרך ה' וכרך ו'. הדבר כמובן עורר תשומת לב ותמהון, והתחלתי לעקוב אחר הספרים המצוטטים שם סביבות עמודים אלו, והנה מצאתי המון ספרים שלא שזפתם עין מעולם, לא הן ולא שמותיהן. והכל בציטוטים מדוייקים, סימן וד"ה.
רשימה חלקית:
שו"ת חמדת ישרים יור"ד ח"א סי' נ"א (כרך ה עמוד קיג)
ס' בשר קודש כלל ג' ענף ו' או' כ"ח (שם עמוד קיד)
ס' ירים ראש מדור שחיטה כדת סי' ח"י או' י"ט (עמוד קטו)
מגן החכמה סי' כ' ד"ה בבית ישראל (עמוד קטז)
זבח לישראל סי' ח"י (שם קיז)
מורה דעת כלל ד' ענף ז' (שם קיח) וכלל ח' או' ב' (שם) במבוא או' כ"ו (שם קיט)
חותך חיים לחי או ש' סי' ט' או' מ"א (שם) חותך חיים לכל חי או' ש' סי' כ"ד (שם קכ)
חסדי ישראל יור"ד א' (כרך ו עמוד עד)
שו"ת מגינת ראש יור"ד סי' כ"ד (שם עה)
ס' חלקת חכמה סי' ל"ב (שם)
טירת מלכים שערי מזון, דלת א' (שם עח)
חותך חיים סי' ח"י א' טו"ב (שם עט)
קרן הצבי סי' כ"א (שם)
עיון קל בתוך הקטעים המצוטטים שם, מוכיח שספרים אלו נתחברו כביכול כבר אחר השואה, מתוך מהלך החיים המתואר בהם, ומתוך ספרי האחרונים שעליהם בנו יסודותיהם.
ואשאל שאלת תם, האם כל ספרים אלו נעלמו ואינם לפנינו, או מדובר במחבר ליצן שחידש גם דרך חדש שהרוצה ליחנק ידמיין אילן גדול?
משום מה הספר "שו"ת מגינת ראש" משך תשומת לבי ביותר, חיפשתי באוצר רצף מילים מגינת-ראש, ויצא שספר זה חביב ביותר על בעל הקובץ ספרים, והביא כמה פסקי הלכות שבין בתרי ספר שו"ת הנ"ל:
א) רב שאינו ממלא תפקיד בבדיקה אחר השו"ב אבד תפקיד הרבנות, ואף ביקר בבית המטבחיים אם הרגשתו חלושה וקלקל על ידי זה או על ידי הזנחה דמו בראשו ומפסיק חבל הזהב (שו"ת מגינת ראש יור"ד סי' ד' - קובץ ספרים בעניני כשרות כרך ה' עמוד קעג)
ב) יש חיוב לבדוק הסכין על ידי שנים דווקא (שו"ת מגינת ראש סי' פ"א - שם כרך ו' עמוד מח)
ג) אין לרחם על השוחט דטפלי תלי' בי', ובפרט בימינו שבקל אפשר לו למצוא פרנסה אחרת (שו"ת מגינת ראש יור"ד סי' כ"ד - שם עמוד עה)
ד) טעם לקריאת שם סכין השחיטה בשם חלף, משום ר"ת ח'לוקתה ל'א פ'שוט, רומז על העמל בהשחזת הסכין ובדיקתה (שו"ת מגינת ראש יור"ד כ"ט - שם עמוד קב)
ה) שוחט המנבל פיו אסור לאכול משחיטתו (שו"ת מגינת ראש סי' כ"ה - שם עמוד קמ)
ו) שוחט שנתגלה שהוא קל, צריכים להעבירו אף אם אין עדות בדבר רק אומדנא (כן העלה בשו"ת מגינת ראש בטוטו"ד - שם עמוד קמח)
אתה הראית לדעת שספר מגינת ראש, רבוי פארותיו וסימניו, עם חידושי דינים נפלאים, הנוגעים לדיני חזקת כשרות המסובכים, והמחבר פטר את עצמו מלהביא ראיה לחידושיו, מאחר שהוא רק מעתיק דברי המגינת ראש. אך כנראה לנו שהספר הנזכר לא נברא אלא לשעתו.
כאמור, קשה לקרות למחבר זה זייפן, הרי גם זייפן צריך לתלות במשהו רציני, וכל שקר שאין בתחילתו קצת אמת, לכל הפחות שם הספר יהיה אמת. אבל התולה באויר העזרה, אינו אלא לץ מתלוצץ, שבמקרה השעה משחקת לו וספרי ליצנותו נמכרו לכל השנה במקום חודש אדר בלבד.
אך מה מאוד יוגדל התימה פי כמה, כאשר בחיפוש באוצר על רצף מילים מגינת-ראש כנ"ל, יצא לנו למגינת לב שלכה"פ ארבעה ספרי ליקוטים כבר מצטטים את הפס"ד החמישי הנ"ל משו"ת מגינת ראש סימן כ"ה, על שוחט המנבל פיו. ואם תאמר שמא גם להם נראה אותו ספר עלום, הרי ממה שאין מצטטים אלא הקטע שב"קובץ ספרים בעניני כשרות" בלי שינוי, מוכח שרק מספר הנ"ל כולם ישאבון.
ומכאן תוכחה מגולה למלקטים, הזהרו לבדוק מה שאתם מצטטים, שמא תפלו לידי ספרו של ליצן, וישתו התלמידים הבאים אחריכם
