הערות על ערכי אנצ"ת הקשורים לחג הפסח

[פלתי]

אני שואל שוב - החיוב הוא על זריקת דם הולד בחוץ ומדין שחוטי חוץ, ומה זה נוגע לערך חולין שנשחטו בעזרה ?

אסביר לך כוונתי שוב. ואם טועה אני תקנני.
בנדון דידן משכחת ליה לשחיטת חולין בעזרה שתןעיל גם לוולד שהוא קודש. הלכך אם שחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה א"כ גם הולד שהוא קודש לא חשיב שחוט ולא חייבים על זריקת דמו בחוץ. ואי שחיטת אימו שהיא חולין בעזרה חשיב שחיטה אזי חייב על זריקת דמו בחוץ. נמצא נפ"מ לענין שחוטי חוץ על ידי שחיטת חולין בעזרה.

[א. חיים]

לא הבנתי כיצד שחיטת חולין תועיל לדם שיהיה בו דין קדשים שנזרק דמן בחוץ ?

[פלתי]

לא הבנתי כיצד שחיטת חולין תועיל לדם שיהיה בו דין קדשים שנזרק דמן בחוץ ?

הרי הדין הוא שבהמה מעוברת שנשחטה, העובר אינו צריך שחיטה כיון ששחיטת האם הועילה לו. וא"כ במקרה שהאם היא חולין בעזרה הרי שחיטתה הועילה לעובר שהוא קדשים למ"ד שחיטה שאינה ראויה שמיה שחיטה.

[א. חיים]

בדבריך יש שתי חידושים: א. בהמה שנשחטה, הולד שבתוכה מותר להקרבה בלא שחיטה (ולכן אתה טוען שחייב על זריקת דם הולד בחוץ). ב. כ"ה אפילו כשהאם פסולה להקרבה (כמו כאן, שהאם היא חולין שנשחטו בעזרה ובודאי נפסלה להקרבה). האם יש לך מקור לחידושים אלו.

[פלתי]

האמת שאין לי מושג אם יתכן מה שכתבתי. הכל היה לפלפולא בעלמא. אבל בל"נ אשתדל לבדוק הענין ללא משוא פנים. יישר כחך.

[א. חיים]

ב. טור שסג ציון 38: חכמי האנצ"ת כותבים, שתוס' פסחים קיד ב – קטו א אומרים בג' מקומות, שלסובר מצוות צריכות כוונה, אפשר לכתחילה ליקח מרור לטיבול ראשון, כיון שאינו מכוון באכילה זו למצוה ואינו יוצא בה ידי חובתו, ואח"כ בטיבול שני (לאחר אכילת המצה) יוצא ידי חובת מרור כהלכתו. אבל מקשים: הרי הגמ' אומרת באותה סוגיא להיפך (קיד סוע"ב): "פשיטא היכא דאיכא שאר ירקות מברך אשאר ירקות בפה"א ואכיל, והדר [בטיבול שני] מברך על אכילת מרור ואכיל" (ותוס' מפרשים שגמ' זו סוברת שמצוות צריכות כוונה).
ומיישבים עם חידוש: הגמ' "פשיטא" כו' מדברת לפי דעת רב אחא בריה דרבא בסיום הסוגיא, שהיה מחזר אחר שאר ירקות לטיבול ראשון, כדי להוציא את עצמו מהמחלוקת במקרה שנוטל מרור לטיבול ראשון, אימתי מברך על אכילת מרור באכילה ראשונה או באכילה שניה (משא"כ תוס' מדברים לפי כללות האמוראים בסוגי' שלא חששו לכך).
אבל במחכת"ת, כל זה, הקושיא וגם התירוץ - הבל. שמלבד זאת שתמוה לומר שסתם גמרא ובלשון "פשיטא" מדברת לפי דעת יחיד. הרי כיצד יתכן שישנה קושיא כ"כ פשוטה מהגמ' על דברי תוס' בג' מקומות באותה סוגיא, ותוס' (או שאר המפרשים המפורסמים) לא ראו צורך לבאר זאת.
רק האמת שתוס' מחלקים כך: באמת לכו"ע אם יש לו שאר ירקות צריך ליטול אותם ולא מרור, כדברי הגמ' "פשיטא היכא דאיכא שאר ירקות מברך אשאר ירקות בפה"א ואכיל". אבל ישנה מחלוקת במקרה שאין לו שאר ירקות ויכול לחזר אחריהם ולהביאם, דלמ"ד מצוות אי"צ כוונה, צריך אפילו לחזר ולהביא שאר ירקות, כיון שכשנוטל מרור לטיבול ראשון, בהכרח שיצא יד"ח כעת (וזה שלא כראוי, ואכ"מ בטעם הדבר). משא"כ למ"ד מצוות צריכות כוונה, אין צריך לחזר אחר שאר ירקות, כיון שגם אם יטול מרור לטיבול ראשון יכול שלא לכוון ולא ייצא יד"ח כעת.
ואלו דברי תוס' קיד רע"ב המפורשים: "ריש לקיש סבר כו', אפילו יכול למצוא שאר ירקות אין לו לטרוח אחר שאר ירקות אלא עושה שני טיבולין במרור, והיינו משום דמצות צריכות כונה", עי"ש באריכות, ובהמשך כתבו, שאילו למ"ד מצוות אי"צ כוונה "הוה ליה לאהדורי אשאר ירקות" כו'. וכן בדף קטו רע"א: "רב חסדא נמי נראה דסבר כריש לקיש דבעי כוונה כו', ולא צריך לרב חסדא לאהדורי אשאר ירקי".
אבל במקום השלישי אומרים תוס' לכאורה כדברי האנצ"ת בשמם. בדף קיד סוע"ב כתבו: "רב הונא סבר כריש לקיש דבעי כונה, ואפילו אית ליה שאר ירקות עביד במרור שני טיבולי, ע"כ. אמנם ישנו ספר שנקרא חידושי הלכות מהרש"א, והוא כפה"נ עמד על קושיא זו, ומפרש בתוס': "דהיינו שאין צריך לטרוח אחר שאר ירקות כמ"ש [התוס'] לעיל".

[א. חיים]

השלמה: באנצ"ת בתחילת הציון הנ"ל כתבו, שתוס' פירשו את הגמ' בתחילת קיד ע"ב - "שלסוברים שמצוות אי"צ כוונה, עדיף לקחת לטיבול ראשון משאר ירקות", ע"כ. אמנם כאמור, הנכון הוא, שתוס' פירשו שלמ"ד זה יש לחזר אחר שאר ירקות (ובפרט זה החילוק עם המ"ד שמצוות צריכות כוונה).

[פלתי]

בדבריך יש שתי חידושים: א. בהמה שנשחטה, הולד שבתוכה מותר להקרבה בלא שחיטה (ולכן אתה טוען שחייב על זריקת דם הולד בחוץ). ב. כ"ה אפילו כשהאם פסולה להקרבה (כמו כאן, שהאם היא חולין שנשחטו בעזרה ובודאי נפסלה להקרבה). האם יש לך מקור לחידושים אלו.

ובכן התחלתי לבדוק. והנה לגבי החידוש הראשון, הא ודאי שהולד פסול להקרבה, שהרי הוא יוצא דופן. אמנם אם אותו בן פקועה (שהוא יוצא דופן) יבוא על בת פקועה, הרי הולד שלהם אינו יוצא דופן. ובכה"ג כתב השער המלך שלדעת רש"י הוא כשר לקרבן, ולדעת התוס' פסול. (כך מצאתי בדובב מישרים ועוד, אעתיקנו לקמן).
וא"כ שפיר כתבו באנצי' בשוחט חולין בעזרה שאיכא נפ"מ לענין שחוטי חוץ (לדעת רש"י), דהיינו שאם שחט את האם חולין והיה במעיה ולד קדשים, ובא אותו הולד על בת פקועה אחרת, הרי למ"ד שחיטה שאינה ראויה שמיה שחיטה, אותו הולד הוא קודש ואסור לזרוק את דמו בחוץ.
לגבי החידוש השני אין לי מקור, אבל לכאורה מה לי מותרת מה לי אסורה, אין אנו באים לדון על האם שודאי פסולה להקרבה, אלא על הולד שהוא קודש ושחיטתו שחיטה (למ"ד שחיטה שאינה ראויה שמיה שחיטה).

9.jpg (28.33 KiB) נצפה 6569 פעמים

[א. חיים]

תסביר לי, איפה נכנסת כאן המחלוקת בשחיטת חולין בעזרה אם היא נקראת שחיטה?

[פלתי]

תסביר לי, איפה נכנסת כאן המחלוקת בשחיטת חולין בעזרה אם היא נקראת שחיטה?

השחיטה של הבן פקועה חל על ידי שחיטת סבתו שנשחטה בהיותה חולין בעזרה והלכך למ"ד שחיטה שאינה ראויה לאו שמיה שחיטה אינו חייב על זריקת דמו בחוץ.

[א. חיים]

הבן פקועה אינו ראוי להקרבה ולכן זריקת דמו בחוץ אינה איסור.

[פלתי]

הבן פקועה אינו ראוי להקרבה ולכן זריקת דמו בחוץ אינה איסור.

מדוע הבן פקועה אינו ראוי להקרבה, הרי הבאתי לך שלדעת רש"י הוא ראוי

[א. חיים]

נכון, כתבתי בלי ריכוז.
השאלה אחרת. הבן פקועה ראוי להקרבה רק אם ישחטו אותו. ומה משנה כאן שחיטת הסבתא ז"ל

[פלתי]

נכון, כתבתי בלי ריכוז.
השאלה אחרת. הבן פקועה ראוי להקרבה רק אם ישחטו אותו. ומה משנה כאן שחיטת הסבתא ז"ל

לא צריך לשחטו אלא סגי בנחירה כמו לפני מתן תורה. שחיטת אמו הועילה לו ולבנו עד סוף הדורות.

[א. חיים]

הרי באותו קטע שציטטת מבואר, שלתוס' בן פקועה פסול להקרבה אפילו אם ישחטו אותו, מפני שהוא כבר שחוט מאליו ופסול להקרבה. ואתה מחדש כך, לרש"י בן פקועה מצד היחוס כשר להקרבה אפילו בלא שחיטה !? אתה מאמין במה שאתה אומר ?

[פלתי]

הרי באותו קטע שציטטת מבואר, שלתוס' בן פקועה פסול להקרבה אפילו אם ישחטו אותו, מפני שהוא כבר שחוט מאליו ופסול להקרבה. ואתה מחדש כך, לרש"י בן פקועה מצד היחוס כשר להקרבה אפילו בלא שחיטה !? אתה מאמין במה שאתה אומר ?

אני הרבה יותר ממאמין. בודאי שלא צריך שחיטה בבן פקועה. התוס' רק אומר שכיון שהוא כבר שחוט הרי יש כאן חסרון שאין כאן שחיטה לשמו. לדעת רש"י השחיטה של אמו מהני גם לדידיה. לא חשבתי שניתדרדר עד לויכוח כזה.

[א. חיים]

תוספות אומרים ששחוט מאליו הוא גורם איסור למזבח, ולכן אפילו ישחט את הבן פקועה לשם קרבן לא יועיל. ואתה טוען שלרש"י שחוט מאליו הוא "מתיר" למזבח, ויוצא בזה חובת התורה "ושחט".

[א. חיים]

ג. בגמרא פסחים קיד סוע"ב: "פשיטא, היכא דאיכא שאר ירקות, מברך אשאר ירקות בורא פרי האדמה ואכיל, והדר מברך על אכילת מרור ואכיל". וברש"י: "פשיטא היכא דאיכא שאר ירקי מברך מעיקרא אירקי בורא פרי האדמה, דאסור ליהנות מן העולם בלא ברכה, וכיון דיש לו שאר ירקות הכי שפיר טפי שיברך בורא פרי האדמה על הירקות תחלה, דהיינו ברכה הראויה להם ויפטור את המרור הבא אחריו מברכת בורא פרי האדמה, ואחר כך יברך על החזרת על אכילת מרור". וכ"ה ברשב"ם בשינויים קלים.
ובאנצ"ת טור שס ציון 15 ביארו בהבנת רש"י ורשב"ם, ע"פ מ"ש בספרי דברי רש"י, שמברכים ברכת בפה"א על הכרפס, ופוטרים בכך את המרור מברכת בפה"א, כיון שאין ראוי לברך ב' ברכות על המרור שעושה מצוות חבילות, עי"ש. ולזה כוונת גם רש"י ורשב"ם הנ"ל. ודפח"ח.
אמנם בטור שסג מביאים את הגמ' הנ"ל, וכותבים בציון 39:

ועיין רש"י ורשב"ם שם, שנראה קצת שהטעם שעדיף לאכול שאר ירקות הוא כדי שלא יברך ב' ברכות על אכילת המרור, עיין ציון 15, ושלא יאכל בתחילה מרור בלא ברכת על אכילת מרור.

ולא ידעתי היכן מצאו ברש"י ורשב"ם את התיבות המודגשות? ומה שכתבו רש"י ורשב"ם "ואחר כך יברך על החזרת על אכילת מרור" - כוונתם שיברך כראוי ברכה אחת בלבד.
ועוד: הגמ' מביאה מיד מחלוקת במקרה שנוטל מרור לטיבול ראשון, אימתי מברך על אכילת מרור, ולרב חסדא מברך כבר בטיבול ראשון, וא"כ הביאור שכתבו אינו מתאים לדבריו (שלעתו גם כשנוטל מרור בטיבול ראשון אוכלו בברכה), אבל הגמ' "פשיטא" כו' נאמרה לכו"ע.

[פלתי]

תוספות אומרים ששחוט מאליו הוא גורם איסור למזבח, ולכן אפילו ישחט את הבן פקועה לשם קרבן לא יועיל. ואתה טוען שלרש"י שחוט מאליו הוא "מתיר" למזבח, ויוצא בזה חובת התורה "ושחט".

אני מבין שכוונתך לומר דאם לפי תוס' הדבר גורם איסור, לא יתכן שלרש"י זה גופא יהיה היתר.
אבל הדבר אינו כך. תוס' אינם אומרים שהדבר גורם איסור למזבח, רק ס"ל דאין שום אפשרות לקיים בו מצות ושחט, וממילא אי אפשר להקריבו. אבל רש"י ס"ל דהועילה השחיטה שכבר נשחט להתקיים בו חובת התורה ושחט.

[א. חיים]

אתה טוען שלתוספות לשחיטת הסבתא יש השפעה על הולד שהוא כשחוט אבל היא שחיטה שאינה מתרת למזבח (וגם לא אוסרת). משא"כ לרש"י היא שחיטה המתרת למזבח. והדברים ראויים בסברא למי שאמרם.
אבל כיון שהדבר היה מוזר בעיני, לומר ששחיטת סבתא תועיל לנכד שינחרו אותו ויקריבו אותו. לכן אמרתי לעצמי, ניתי ספר ונחזי, ואח"כ נחליט אם אכן הצדק כדבריך.
ומצאתי כך:
א. הדובב מישרים כותב:

על דבר קושית הגה"ק מאסטראווצא זצ"ל שהבאת [עי' מאיר עיני חכמים מהדו"ק ח"א סי' קל"ה קו' ה'] כו'. והקשה לפי מה דמבואר בחולין דף ע"ד [ע"ב] דבן פקועה פסול לקרבן, דלרש"י ז"ל [ד"ה דגמר] הפסול הוא משום יוצא דופן, ולהתוס' ז"ל שם [ד"ה דגמר] הפסול משום דבן פקועה כבר שחוט הוא. והנה השעה"מ כתב דנפ"מ בין שיטת רש"י ושיטת תוס' אם בן פקועה בא על בת פקועה ותלד בן, אזי לשיטת רש"י ז"ל יהיה הולד כשר לקרבן דאותו ולד אינו יוצא דופן, ולהתוס' גם בכה"ג פסול דהא כבר שחוט ועומד הוא.

וברצוני לשאול, היכן מצאת בדבריו שלרש"י הולד נקרא שחוט כראוי לענין קדשים.
ב. הדובב מישרים כותב זאת ע"פ דברי האדמו"ר. והנה גם בדובב מישרים מהדו"ח וגם במאיר עיני ישראל לא ציינו איה מקומו של השעה"מ. אבל חיפשתי ומצאתי שכפה"נ כוונתו לשעה"מ בסוף הלכות שחיטה. אלא שבמחכ"ת, השעה"מ מדבר על רש"י ותוס' אחרים, היינו שמביא רש"י בחולין עה ע"ב ד"ה אין לו, שכתב שלסברא ד"ד' סימנים אכשר ביה רחמנא" (ששחיטת ולד בן פקועה נחשבת שחיטה טובה, דממ"נ נתכשר - בשחיטת האם או בשחיטת הולד), א"כ ולד בן פקועה יש לו תקנה גם באם אמו היא בהמה מעלייתא, מפני שישחטו את הולד ומותר. ותוס' (ד"ה בן) חולקים וסוברים, שהסברא דד"' סימנים כו' לא נאמרה לענין היתר בן פקועה שגם אמו בן פקועה, עי"ש. והשעה"מ דן בשיטת הרמב"ם בזה.
ומובן שגם ברש"י שהשעה"מ מדבר עליו, ליתא לסברא שלך הנ"ל.

[א. חיים]

הוספה:
לאות א. כוונתי להקשות, שאולי כוונת הדובב מישרים שלרש"י אין פסול שחוט ולכן שחיטת הולד תועיל למזבח.
לאות ב. מובן מאליו, שהשעה"מ מעולם לא אמר שלרש"י הולד כשר לקרבן, אלא יתכן שגם לרש"י יש את הפסול של תוס' (ורק הוא מביא טעם שלדעתו פשוט יותר לענין הבן פקועה עצמו), ואכן גם הולד יהיה פסול.

[א. חיים]

ד. בטור שס מובא:

ויש שכתבו, שההיכר לתינוקות באכילת הכרפס הוא, משום שבלא טיבול זה לא ישאלו התינוקות על הטיבול של המרור, כיון שהם רגילים שמטבלים, אבל מאחר שעושים טיבול זה, כשיראו טיבול שני של המרור ישאלו עליו. ובציון 12: ב"ח שם [סימן תע"ג] בשם מהרי"ל, וכ"נ בתוס' שם [קיד א] ד"ה הביאו ומרדכי פסחים סי' תריא. ועיין פר"ח שם שדחה.

יש להוסיף מ"מ: רבינו דוד עמ' שפה-שפו מרחיב להוכיח הבנה זו (ועי"ש בהערות המהדיר). הב"ח בסי' תפג מסביר עפ"ז את שיטת הרי"ף וההלכה שמי שאין לו יין הוא עושה קידוש על מצה בתחילת הסדר ומטבל את הטיבול הראשון לאחר אכילת המצה - שעדיין יש שינוי לתינוקות כיון שמטבלים ב' פעמים. וכן כתב מעין זה בחידושי חת"ס למסכתין קיד ע"ב ד"ה כי היכי.
ואולי כ"ה גם שיטת הרמב"ם בפירוש המשניות פ"י מ"ג:

ואחר כך יאכל איזה ירק שיזדמן אחרי שיטבלנו בחרוסת ויברך עליו בפה"א כו', ותקנו שיאכל ירק על כל פנים ואח"כ מרור בשביל שיהא בזה שינוי כדי שישאל הבן".

[פלתי]

אבל כיון שהדבר היה מוזר בעיני, לומר ששחיטת סבתא תועיל לנכד שינחרו אותו ויקריבו אותו. לכן אמרתי לעצמי, ניתי ספר ונחזי, ואח"כ נחליט אם אכן הצדק כדבריך.
ומצאתי כך:
א. הדובב מישרים כותב:

על דבר קושית הגה"ק מאסטראווצא זצ"ל שהבאת [עי' מאיר עיני חכמים מהדו"ק ח"א סי' קל"ה קו' ה'] כו'. והקשה לפי מה דמבואר בחולין דף ע"ד [ע"ב] דבן פקועה פסול לקרבן, דלרש"י ז"ל [ד"ה דגמר] הפסול הוא משום יוצא דופן, ולהתוס' ז"ל שם [ד"ה דגמר] הפסול משום דבן פקועה כבר שחוט הוא. והנה השעה"מ כתב דנפ"מ בין שיטת רש"י ושיטת תוס' אם בן פקועה בא על בת פקועה ותלד בן, אזי לשיטת רש"י ז"ל יהיה הולד כשר לקרבן דאותו ולד אינו יוצא דופן, ולהתוס' גם בכה"ג פסול דהא כבר שחוט ועומד הוא.

וברצוני לשאול, היכן מצאת בדבריו שלרש"י הולד נקרא שחוט כראוי לענין קדשים.
ב. הדובב מישרים כותב זאת ע"פ דברי האדמו"ר. והנה גם בדובב מישרים מהדו"ח וגם במאיר עיני ישראל לא ציינו איה מקומו של השעה"מ. אבל חיפשתי ומצאתי שכפה"נ כוונתו לשעה"מ בסוף הלכות שחיטה. אלא שבמחכ"ת, השעה"מ מדבר על רש"י ותוס' אחרים, היינו שמביא רש"י בחולין עה ע"ב ד"ה אין לו, שכתב שלסברא ד"ד' סימנים אכשר ביה רחמנא" (ששחיטת ולד בן פקועה נחשבת שחיטה טובה, דממ"נ נתכשר - בשחיטת האם או בשחיטת הולד), א"כ ולד בן פקועה יש לו תקנה גם באם אמו היא בהמה מעלייתא, מפני שישחטו את הולד ומותר. ותוס' (ד"ה בן) חולקים וסוברים, שהסברא דד"' סימנים כו' לא נאמרה לענין היתר בן פקועה שגם אמו בן פקועה, עי"ש. והשעה"מ דן בשיטת הרמב"ם בזה.
ומובן שגם ברש"י שהשעה"מ מדבר עליו, ליתא לסברא שלך הנ"ל.

במחילה מכ"ת אין הכוונה לשער המלך בהלכות שחיטה, אלא לפ"ג מאיסורי מזבח הי"א שם הוא אומר שרש"י ותוס' חלוקים בטעם של בן פקועה דפסול למזבח, דלרש"י הוא משום יוצא דופן, ולתוס' משום דהוא שחוט. ולפי זה כתבו הדובב מישרים ועוד אחרונים דהנפ"מ היא בולד בן פקועה דלא שייך בו יוצא דופן ויהא כשר להקרבה.
לעניינינו, גם אני החלטתי לחפש, ומצאתי שהמהרש"ם למד כמוני, דלשיטת רש"י הולד כשר למזבח ואינו צריך שחיטה. המהרש"ם נמצא בח"ו יו"ד סי' ס"ד.

[א. חיים]

א. יפה שמצאת כדבריך במהרש"ם בשם ספר עורה שחר. לגופם של דברים זה לא משכנע אותי כלל. אני לא רואה שום דבר כזה ברש"י. וגם השעה"מ והמאיר עיני חכמים והדובב מישרים לא אמרו את מה שכתבת בשמם. כפי שכתבתי במכתבי הקודם.
ב. במחילה, אתה לא הוגן. השעה"מ בהל' איסורי מזבח לא הוסיף כלום במה שנוגע לעניינינו. והמאיר עיני חכמים ודובב מישרים כתבו את הנפק"מ בשמו ולא אמרו זאת מדעתם. וע"ז כתבתי שהשעה"מ לא אמר את הנפק"מ הזאת.
בכל אופן איני רואה מה יש להוסיף עוד בנושא זה.

[פלתי]

א. יפה שמצאת כדבריך במהרש"ם בשם ספר עורה שחר. לגופם של דברים זה לא משכנע אותי כלל. אני לא רואה שום דבר כזה ברש"י. וגם השעה"מ והמאיר עיני חכמים והדובב מישרים לא אמרו את מה שכתבת בשמם. כפי שכתבתי במכתבי הקודם.
ב. במחילה, אתה לא הוגן. השעה"מ בהל' איסורי מזבח לא הוסיף כלום במה שנוגע לעניינינו. והמאיר עיני חכמים ודובב מישרים כתבו את הנפק"מ בשמו ולא אמרו זאת מדעתם. וע"ז כתבתי שהשעה"מ לא אמר את הנפק"מ הזאת.
בכל אופן איני רואה מה יש להוסיף עוד בנושא זה.

אני מצטער אם נהגתי שלא כהוגן. בודאי היה זה בשוגג. ראשית, אתה ציינת לשער המלך בהלכות שחיטה, ולא לשער המלך הנכון, ועל זה כתבת שהשער המלך לא אמר כדבריהם. ודבר שני, הנפ"מ לא חייבת להכתב בשער המלך מספיק שהוא כותב שרש"י ותוס' נחלקו בענין מסויים, וכיון שפשוט היה להם הנפ"מ, הם כותבים אותה בשם השער המלך.
לגופו של ענין בודאי שזכותך לחלוק ולחשוב שבן פקועה לא יהא כשר כלל לקרבן גם לא לשיטת רש"י. גם זכותך לסבור שלדעת הסוברים שכשר לקרבן, מ"מ יצטרך שחיטה, ודלא כהמהרש"ם הנ"ל. אני לא כתבתי כל זאת מלכתחילה אלא כדי ליישב את דברי עורך האנצי' תלמודית (למרות שפשיטא שהוא לא נתכוון לכך), ולפלפולא בעלמא.
והיה שלום.

[עושה חדשות]

באגב דאגב,
על שיטת רש"י בשחיטת בן פקועה, וכמובא לעיל דלדבריו לולי פסול יוצא דופן היה אפשר להביא בן פקועה לק"פ, ולא היה חיסרון בשחיטה, (ולכאו' אזיל בזה לטעמיה בהבנת הדין של ד' סימנים אכשר רחמנא, וכמבו' בדבריו חולין עה:), האם יש באחרו' מי שמקשר את זה לדבריו בב"ק קו: דמבו' שם דס"ל דעל שחיטת בן פקועה מתחייבים בתשלומי דו"ה, וכמו שהעיר שם הרעק"א בקו' עצומות?

[עושה חדשות]

באגב דאגב,
על שיטת רש"י בשחיטת בן פקועה, וכמובא לעיל דלדבריו לולי פסול יוצא דופן היה אפשר להביא בן פקועה לק"פ, ולא היה חיסרון בשחיטה, (ולכאו' אזיל בזה לטעמיה בהבנת הדין של ד' סימנים אכשר רחמנא, וכמבו' בדבריו חולין עה:), האם יש באחרו' מי שמקשר את זה לדבריו בב"ק קו: דמבו' שם דס"ל דעל שחיטת בן פקועה מתחייבים בתשלומי דו"ה, וכמו שהעיר שם הרעק"א בקו' עצומות?

מצאתי שכ"כ הג"ר נתנאל פרץ מאירזון, ראה במצו"ב.

ענפי ארז - טביחת בן פקועה.PDF

(402.04 KiB) הורד 198 פעמים

[ישראל אליהו]

בערך 'ברכה מעין שבע', כתבו בפשיטות שאין אומרים בליל פסח שחל בשבת.
אולם יש בזה מחלוקת, שבסידור רש"י ושבלי הלקט ור"י אבן שועיב ועוד, כתבו שמברכים.
[זאת מלבד דעת הרש"ש, שאיני יודע מה המדיניות באנצ"ת לגבי קבלה].

[לעומקו של דבר]

בערך 'ברכה מעין שבע', כתבו בפשיטות שאין אומרים בליל פסח שחל בשבת.
אולם יש בזה מחלוקת, שבסידור רש"י ושבלי הלקט ור"י אבן שועיב ועוד, כתבו שמברכים.
[זאת מלבד דעת הרש"ש, שאיני יודע מה המדיניות באנצ"ת לגבי קבלה].

לא יאומן איך פספסו. בטוח שמי שכתב את הערך היה אשכנזי...

[לעומקו של דבר]

אנצ"ת לדעתי הוא הספר שהכי חשוב להעיר עליו הערות.
1. יצירה מונומנטלית
2. גם בעתיד כנראה לא יעשו כזה דבר אותה וממילא "שווה" להעיר להם
3. כולה מעשי ידי בני דורינו וממילא יכולות להיות טעויות מצויות (שלא כמי שמוציא כת"י של ראשון, למשל, שכמה טעויות כבר יכולות להיות בההדרה)
4. הם מקשיבים לתיקונים...

אלא שהשאלה אם לכתוב זאת כאן, או לשלוח להם...
כמדומני שיש תועלת בכתיבה כאן, לפחות עד שתצא המהדורה החדשה...

האם לעשות אשכול נפרד לכל ערך? כך לכאורה יותר פרקטי, אבל יחליטו מנהלי הפורום אם להפריד אשכולות או לאו (ולשנות את הכותרת כאן).
מ"מ אפתח ראשונה בדבר קטן.

[י. אברהם]

4. הם מקשיבים לתיקונים...

כלומר הם מתקנים במהדורות הבאות?

[לעומקו של דבר]

בערך הפטרה/הקריאה:

ראש חודש אלול שחל בשבת, יש סוברים שאין מפטירים השמים כסאי, לפי שאותה שבת היא משבע של נחמה335, ומפטירים עניה סוערה336, אלא שיש שמוסיפים, אחר שגמרו ההפטרה, פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת השמים כסאי, לזכר שהיום ראש חודש337. ויש שמפטירים השמים כסאי338, ואפילו אלה שנוהגים להפטיר בר"ח אב שמעו, ודוחים השמים כסאי, בר"ח אלול אין דוחים אותה, לפי שבהשמים כסאי יש שני הדברים, גם של ראש חודש וגם מנחמות ירושלים339. חל ר"ח אלול ביום ראשון, שוב נחלקו: יש מפטירים בשבת ערב ראש חודש עניה סוערה340, ויש דוחים עניה סוערה מפני הפטרת מחר חודש341.

ובהערה 341:
341. מרדכי שם בשם מנהג שפיירא והר"מ; המחבר בשו"ע שם ב.

והנה מנהג שפיירא אכן נמצא שם במרדכי, אבל לא ידעתי מהו "והר"מ", וז"ל המרדכי מגילה פ"ד רמז תתי"ט

ובשפייר"א נהגו לדלג ז' דנחמות מפני השמים כסאי ומפני ויאמר לו יהונתן שהן כתובות בתלמוד:

אבל במחבר "שם" (היינו או"ח סי' תכ"ה) סעיף ב', לא נמצא דבר מזה, ולא במקום אחר, ויש להשמיט. (או שאני פספסתי, כמובן זה אפשרי בהחלט)

ראש חדש שחל להיות באחד בשבת, מפטירין בשבת שלפניו ויאמר לו יהונתן מחר חדש (ואין דוחין עניה סוערה (ט) ג ולא שמעו משום מחר חדש) (מנהגים). ואם ראש חדש שני ימים, שבת ויום ראשון, (י) מפטירין השמים כסאי ונוהגים לומר אחר כך פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת ויאמר לו יהונתן לזכר שמחר גם כן הוא ראש חודש. הגה: ד וי"א שאין להפסיק מנביא לנביא ואין אומרים (יא) רק הפטרת ר"ח, (ת"ה סי' ב' /כ'/ ופסקיו סימן צ"ד), וכן נוהגין, אבל אם ההפטרה באותו נביא עושין כן. ה וכן (יב) אם היה חתונה בר"ח (יג) או בשאר שבתות, [ד] שאין דוחין ההפטרה.

[לעומקו של דבר]

שוב שמתי לב, שבעצם אולי אפשר לדייק זאת במחבר, שכן בסעיף קודם כתב המחבר

ראש חודש שחל להיות בשבת, וכו' ומפטירין השמים כסאי, חוץ מראש חודש אלול שחל להיות בשבת (ה) שמפטירין עניה סוערה

וא"כ מזה שבסעיף הבא לגבי מחר חודש המחבר לא סייג "חוץ מערב ראש חודש אלול שחל להיות בשבת", אפשר להוכיח שדעתו שמחר חודש כן דוחה עניה סוערה.

נו נו, א שיינער כאפ, (שאפשר גם להתווכח עליו), אבל ודאי שאי אפשר לסתום זאת בשם "המחבר", (בפרט שהמנהג כרמ"א ואין באחרונים כמדומה חולק עליו).

[לעומקו של דבר]

4. הם מקשיבים לתיקונים...

כלומר הם מתקנים במהדורות הבאות?

ראה בתחילת האשכול תגובתם הנאה והעניינית.

[מה שנכון נכון]

בב"י שם מבואר שיש לנהוג כאבודרהם שאין דוחים עניה סוערה מפני "שום הפטרה אחרת כלל". (ובשו"ע אשמועינן רבותא שאפי' השמים כסאי אינה דוחה עניה סוערה, אף שיש בה תרתי, וכ"ש מחר חודש. או שלא חש להאריך ולכפול).
הר"מ שהזכירו כוונתם למובא שם במרדכי לענין השמים כסאי (כנראה ס"ל שמהמרדכי משמע שכן הוא דעת הר"מ גם לענין מחר חודש).

[לעומקו של דבר]

הר"מ שהזכירו כוונתם למובא שם במרדכי לענין השמים כסאי (כנראה ס"ל שמהמרדכי משמע שכן הוא דעת הר"מ גם לענין מחר חודש).

ישר!

א. המדובר בהגהת מרדכי, לא מרדכי.
ב. אין שום סיבה להניח שההגהות מרדכי ראה בזה הוכחה גם לויאמר לו יהונתן, למה לא לומר שהביא זאת כראיה להשמים כסאי, שזה גם כתוב במרדכי. וגם אם נניח שההג"מ כן הבין זאת כראיה, בכל אופן אי אפשר לכתוב בפשטות באנצ"ת שכן דעת הר"מ.

הקיצור אין כאן אלא טעות, וצריך לתקנה.

כך מופיע במרדכי:

ובשפייר"א נהגו לדלג ז' דנחמות מפני השמים כסאי ומפני ויאמר לו יהונתן שהן כתובות בתלמוד:

הגה"ה ובפסחים פרק כל שעה בדבור אבל עושין ממנו תכריכין פי' התוס' ובכמה דברים אנו סומכין על ספרים חיצונים ואנו מפטירין השמים כסאי ע"פ פסיקתא עכ"ל וגם ראיתי כתוב שהר"ם ז"ל צוה להפטיר השמים כסאי עכ"ה: