סיפור יציאת מצרים, מהו המינימום לעיכובא?

נוטר הכרמים

מובא באחרונים, שאחד החילוקים בין מצות הזכירה בכל ימות השנה למצות הסיפור בליל הסדר הוא לספר את כל השתלשלות המאורעות של יציאת מצרים, [ראה פנים יפות שמות יג,ח: הגש"פ מעשה ניסים לבעל הנתיבות: מהר"ם שיק מצוה כא: שו"ת בנין ציון ח"א סי' ל: כת"ס בביאור ההגדה: חידושי הגר"ח על הש"ס עמ' לג: עמק ברכה סי' עז בשם הגר"ח: שו"ת דברי יואל סי' כה].

מהו המינימום לקיים מצות הסיפור? כל האמור בהגדה או אף פחות מכך?

איש חסיד · הודעהעל ידי **איש חסיד** » ד' אפריל 06, 2011 8:06 pm

הגרשז''א אמר [וכן הביא בשלמי מועד] שאין מברכים על סיפור יצי''מ מכיון שבברכה לבד כבר יי''ח המצוה, הרי לך תשובה מפורשת.

נוטר הכרמים

בלשונות הפוסקים זה מה שמצאתי לעת עתה.

בחיי אדם כלל קל דין יא כתב: כל אחד מישראל מחויב מן התורה לספר יציאת מצרים בליל א' מדאורייתא...והיא מצוה נוספת על שאר לילות, שהרי בכל לילה חייב להזכיר יציאת מצרים, אבל בלילה הזה חייב לספר המעשה כמו שנזכר בהגדה..

וכן בפירוש מעשה נסים לבעל הנתיבות, וז"ל: ולפענ"ד נראה דבלילה זה סיפור מעליא בעינן ולא יצא בדיבור אחד, דדיבור אחד בכלל זכירה הוא, וזכירה בכל לילה נצטוינו ומה חידשה התורה בלילה זה יותר. אלא ודאי דבלילה זה סיפור מעליא מכל מה שאירע מראש ועד סוף בעינן, ע"כ.

וראה עוד בלשון הרב בשולחנו סי' תעג,מג: ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח, ואח"כ מתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו, עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי, ואח"כ פסח שהיו אוכלין...בכל דור ודור...ואותנו הוציא משם...לפיכך...עד בא"י גאל ישראל, ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו ישראל מדורות הראשונים.

איש חסיד · הודעהעל ידי **איש חסיד** » ד' אפריל 06, 2011 8:12 pm

כידוע כונת הגרשז''א הוא שבראשונים לא מצא מקור לחידושם של האחרונים, ולפי הראשונים כבר בטופס הברכה יי''ח,

נוטר הכרמים

איש חסיד כתב:הגרשז''א אמר [וכן הביא בשלמי מועד] שאין מברכים על סיפור יצי''מ מכיון שבברכה לבד כבר יי''ח המצוה, הרי לך תשובה מפורשת.

חבל שבענין רחב כזה אתה מביא רק מהגרש"ז זי"ע, והא לך תשובתך ממש"כ בזה בעניי.

ובדברי כמה ראשונים נראה דלא סברי חילוק זה בעצם מצות הזכירה בליל הסדר, שהרי מובא ברבינו ירוחם [נ"ה ח"ד] ובאבודרהם ובכל בו סי' נ ובארחות חיים סי' יח (סי' נ) הטעם שאין מברכין על סיפור יצי"מ משום שיוצא יד"ח במה שאומר בתחילה בקידוש זכר ליציאת מצרים, ועוד הביאו בשם הרשב"א בתשובותיו דהטעם משום דהוי מצוה שאין לה קצבה ידועה, ואפילו בדיבור בעלמא שידבר בענין יציאת מצרים יצא, אלא כל המרבה הרי זה משובח, ועי' פר"ח סי' תעג,ו בסופו. וכבר עמד בזה הנתיבות בהקדמת מעשה נסים על דבריהם.

ועוד מצינו כמה מפרשים שפירשו דברי ר"ג במתני' דכל שלא אמר ג' דברים הללו בפסח לא יצא ידי חובתו היינו חובת מצות הסיפור, עי' קרית ספר הל' חו"מ פ"ז, ושו"ת בנין ציון סי' ל ועוד, וראה בארוכה בספר באר המלך (שם ז,ה) בדעת הרמב"ם. ומבואר דבאלו הג' דברים סגי.

איש חסיד · הודעהעל ידי **איש חסיד** » ד' אפריל 06, 2011 8:26 pm

נוטר הכרמים כתב:
חבל שבענין רחב כזה אתה מביא רק מהגרש"ז זי"ע, והא לך תשובתך ממש"כ בזה בעניי.

אם הייתי מכיר בחנויות הספרים שו''ת נוטר הכרמים בודאי הייתי מביא דבריו...
כמו''כ כתבתי בבירור שהגרשז''א התכוון לומר שהעיקר כהראשונים שלא מצינו בדבריהם כחיד'ושם של האחרונים, ואפריון נמטי' לנוטר הכרמים שהביא ד' הראשונים והאחרונים.

אדג · הודעהעל ידי **אדג** » ד' אפריל 06, 2011 11:43 pm

ההודעה נמחקה על פי סיבה֭
אדג

היא שיחתי · הודעהעל ידי **היא שיחתי** » ה' אפריל 07, 2011 12:15 am

נוטר הכרמים כתב:ובדברי כמה ראשונים נראה דלא סברי חילוק זה בעצם מצות הזכירה בליל הסדר, שהרי מובא ברבינו ירוחם [נ"ה ח"ד] ובאבודרהם ובכל בו סי' נ ובארחות חיים סי' יח (סי' נ) הטעם שאין מברכין על סיפור יצי"מ משום שיוצא יד"ח במה שאומר בתחילה בקידוש זכר ליציאת מצרים, ועוד הביאו בשם הרשב"א בתשובותיו דהטעם משום דהוי מצוה שאין לה קצבה ידועה, ואפילו בדיבור בעלמא שידבר בענין יציאת מצרים יצא, אלא כל המרבה הרי זה משובח, ועי' פר"ח סי' תעג,ו בסופו. וכבר עמד בזה הנתיבות בהקדמת מעשה נסים על דבריהם.

ועוד מצינו כמה מפרשים שפירשו דברי ר"ג במתני' דכל שלא אמר ג' דברים הללו בפסח לא יצא ידי חובתו היינו חובת מצות הסיפור, עי' קרית ספר הל' חו"מ פ"ז, ושו"ת בנין ציון סי' ל ועוד, וראה בארוכה בספר באר המלך (שם ז,ה) בדעת הרמב"ם. ומבואר דבאלו הג' דברים סגי.

תזכיר שיש דעות שכך גם שיטת שבלי הלקט...
viewtopic.php?f=7&t=4533

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ה' אפריל 07, 2011 2:12 am

כתב הרשב"ץ במאמר אפיקומן:

ואפילו כולנו יודעים את התורה - וכל יום אנו הוגים בתורה ומתוך קריאת התורה אנו מספרים ביציאת מצרים, עם כל זה הגדה זו היא מחוייבת בלילה הזה על הלחם הזה שהוא לחם עוני שעונין בו דברים הרבה .

ונ"ב

פשטות דברי רבינו מורין, דליכא כלל חילוק בצורת ובאופן קיום מצות זכירת יציאת מצרים דכל ימות השנה לבין סיפור יציאת מצרים בליל פסח, מלבד הא דצריך שיהיה על הלחם. ובפרט ממש"כ דמתוך קריאת התורה אנו יוצאים ידי חובת הסיפור אלמלא שאין לנו לחם לפנינו, וכ"ז דלא כמש"כ האחרונים דלסיפור יציאת מצרים דליל ט"ו, בעינן באופן של שאלה ותשובה ודרך סיפור וכו' [עיין מה שכתבו בחילוק צורת חיוב זכירת יצי"מ דשאר ימות השנה לצורת החיוב המיוחד דליל ט"ו: הגר"ז (סי' תע"ג סי"ד), מ"ב (שם ס"ק כא), מנ"ח (מצוה כא), הגדת מעשה ניסים לבעל חוו"ד, פנים יפות להפלאה (בא יג ח), מהר"ם שיק (בספרו על תרי"ג מצות מצוה כא אות א'), הגנצי"ב בהגדת אמרי שפר, בנין ציון (סי' ל), עמק ברכה משמיה דהגרח"ס ועוד]. ובאמת כן מבואר נמי מדברי הארחות חיים (הל' ליל הפסח אות יח) והאבודרהם משמיה דהרשב"א (בפירוש ההגדה), שכתבו דהא דאין מברכין על סיפור יציאת מצרים משום שאין לה שיעור ובדיבור אחד יצא אלא שכל המרבה הרי זה משובח וכו'. (ועיין בהגדת מעשי ידי יווצר להגר"ש קלוגר שכתב דלדעתם ע"כ צ"ל, דהא דשנא סיפור דליל טו משאר ימות השנה, היינו במה שהוא על הלחם, וכמש"כ רבינו) וכ"כ רבינו להדיא לקמן בפסקא דאת פתח לו שסיפור יצ"מ הוא בין בדרך שאילה ובין שלא בדרך שאילה. אמנם במאמר חמץ (אות קט) כתב רבינו דברים המנוגדים לאשר נשמע מדבריו כאן (לכאורה), וז"ל שם: וזאת המצוה היא מיוחדת בליל הפסח, נוספת על מצות זכירת יציאת מצרים ביום ובלילה שאומרים פרשת ויאמר שנזכרת בה יציאת מצרים. אבל זאת המצוה המיוחדת בזמן הגאולה היא להגיד אל הבנים זכר הנסים והנפלאות שנעשו לנו בזמן הגאולה. כדי שישאר הזכר לדורות, עכ"ל. וכ"כ נמי בזוהר הרקיע (אות כו): והרמב"ם ז"ל כלל מצוה זו [דזכירת יצ"מ כל השנה] עם מצות והגדת לבנך, ואינו נראה שאותה מצוה מיוחדת לאותה ליליה ולא פטרתה פרשת ויאמר ולא ברכת אמת ואמונה. עכ"ל. וכדבריו שם, דיש חידוש בצורת הסיפור דלילה זה, כן משמע גם מדבריו לקמן בפסקא דיכול מראש חודש, שכתב שם וז"ל: ולפי שהזכרנו זה הפסוק של והגדת לבנך ביום ההוא באנו לדרוש אותו ולדקדק אותו מה בא למעט באומרו ביום ההוא, אם למעט כל השנה, לא היה צריך למעט שלא נספר ביציאת מצרים כל השנה שזה דבר פשוט הוא, עכ"ל. ומשמע דאיכא חילוקא בין הני דכל השנה לדינא דליל ט"ו, באופן דקשיא ליה היאך ס"ד דצורת החיוב דליל ט"ו יהיה כל השנה. וצ"ב.

לקמן מינה כתב הרשב"ץ

ע"כ אמר לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך - וזהו בלילה שאנו עוקרין את השלחן ומצה ומרור מונחים בו

ונ"ב

עיין להגרי"פ (סה"מ לרס"ג עשה ל"ג עמ' קפ"ז ואילך, עיש"ב) שכתב בדעת רבינו בפירושו להגדה, שכל שאין לו מצה אינו בכלל סיפור יצ"מ. [והנה אי נימא בדעת רבינו, כאמור לעיל הערה 64 דלא נתחדש בלילה הזה אלא סיפור על המצה וכו', א"כ לכאורה כך שורת הדין נוטה, שהרי אי אפשר לפרש לרבינו דבשעה שמצה ומרור מונחים לפניך הוא גילוי על זמן החיוב, (וכמו שכתב בתרומה"ד ח"א סי' קלז) דהא לדבריו זהו גוף החיוב המיוחד והשינוי משאר השנה. ועי"ש שכתב כן נמי בדעת הרמב"ן בסהמ"צ. וביאר דמקור לכל זה הוא מדרשת המכילתא המובאת לקמן בהגדה: 'לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך'. ואית דגרסי 'על שולחנך' ושכ"ה גי' רבינו במאמר חמץ [א"ה, ואינו מוכרח ולא הזכיר נוסח זה לא הכא ולא התם]. אלא שהק' ע"ז דהא כתב הרמב"ם (סה"מ עשין נ"ו) דאכילת מרור אינה נמנית למצוה בפנ"ע כיון שאינה מצוה אלא עם הפסח יחד. וכ"כ רבינו בזוהר הרקיע (עשין פ"ח) וכן מבואר דעת הרמב"ן ששתק בזה להרמב"ם. וא"כ היאך מנו רבינו בזוהר הרקיע והרמב"ן מ"ע דסיפור יציאת מצרים. ועי"ש שביסס חידוש דין זה בדעת הבה"ג שהשמיט מצות סיפור יציאת מצרים, ומדברי הרשב"ג - דלדעתו – נמי השמיט מ"ע דיציאת מצרים (וזה דלא כמש"כ רבינו בזוהר הרקיע עשין לב לפרש בדברי הרשב"ג שכתב 'ולמוד נאמנה, לבנים ברננה' דהיינו מצות סיפור יציאת מצרים, שנאמר והגדת לבנך ור"ל שילמד הבנים אמונת השי"ת בקול רנה וכמו שאמרו (פסחים פ"ה ע"ב) כזית פסחא והלילא פקע איגרא. וסיוע לפירוש זה מנוסח הר"י אלברגלוני באזהרותיו, למצות סיפור יצ"מ: וחירות ליל שמורים, לגמור בהם רננים, ותגיד ותודיע לבנך אמונתי, השכל וידוע אותי. והגרי"פ כ' דלדעתו מלשון הרשב"ג לא משמע כן וכן הביא מס"א שיצא להשיג על רבינו שם, עי"ש וע"ע לגאון האדר"ת בהערותיו לאהזהרות הרשב"ג (סיני כב עמוד ב) שפירש אזהרה זו באופ"א ודלא כרבינו). וכן הביא ראיה ממש"כ בבה"ג (בהל' פסח) דמי שאין לו יין בללי פסח ולא בשר חייב לומר הלכות הפסח ואומר הללויה ע"כ. ואילו אין לו מצה לא קתני, ומכל זה מוכח דבאין לו מצה באמת אינו חייב בסיפור יצ"מ עכתו"ד. וכדבריו כתב נמי בתשובות חסד לאברהם (מה"ת חאו"ח סי' נד) דפשיטא דמי שאין לו מצה ומרור פטור ממ"ע דסיפור יצ"מ בליל פסח. אמנם בתרומה"ד סי' קל"ז כתב דבשעה שמצה ומרור מונחים לפניך, ביאורו בזמן חיוב מצה וכו'. וכ"כ להלכתא בפמ"ג (מש"ז ס"ס תפ"ה) דאפילו אין לו מצה מחויב בסיפור יצ"מ. וכ"כ ג"כ במנ"ח (מצוה כ"א) שלא מצינו דמצות ההגדה תלויה במצה ומרור אלא דקבעה התורה זמן החיוב בזמן חיוב דמצה ומרור.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ה' אפריל 07, 2011 2:20 am

כתב האדר"ת ביומנו כתב יד:

ביום ה' ב' דר"ח שאלני האברך מ' משה אברהם שחור שי' ע"ד הגר"א באו"ח סימן מ"ז דעל הרהור דברי תורה ג"כ צריך לברך ברכת התורה, מ"ט לא תקנו חז"ל לברך על ביטול חמץ שהוא ג"כ בלב, ואמר שהאריך בשו"ת ראשי בשמים להגאון מאניקשט שליט"א, אך הוא תי' דל"ק כלל, דל"ש ע"ז ברכה, דהא תיכף כשגומר בלבו לבטל ואז הוא שצריך לברך, ממילא ה"ל כבר כעשוי, וא"כ ל"ש ברכה ע"ז כלום, והשבתיו שכיון לדבר אמת, שכן כ' הרשב"א (כמדומני, או שאר מן השרים הראשונים ז"ל) בישוב הקושיא מ"ט לא מברכין על סיפור יצ"מ בלילי פסחים, לפי שאין שיעור לדבר, א"כ כבר יוצא בברכתו י"ח סיפורו וא"כ על מה הוא מברך, והכא עדיפא הוא דכבר לאחר המעשה הוא ול"ה עובר לעשייתן

תולעת ספרים07

ע"ד הגר"א באו"ח סימן מ"ז דעל הרהור דברי תורה ג"כ צריך לברך ברכת התורה, מ"ט לא תקנו חז"ל לברך על ביטול חמץ שהוא ג"כ בלב - קושיא זו תמוה שהרי הרהור בדברי תורה נחשב למצווה ממש ולכן תיקנו עליה ברכה לדעת הגר"א אך לא מצאנו שניתן לבטל בלב ללא אומר ודברים וכוונת הר"ן שצריך שיבטל גם בליבו אך לית מאן דפליג שביטל בלב לבד לאו כלום הוא.

ולעצם העניין יש לחלק בין הגדה לעצמו שדבר זה לומד הרמב"ם מצווה קנ"ז ובחמץ ומצה א-ב מזכור וכו' (בא יג פסוק ג) וזכור יתכן בכל שהוא, וכפי שכתב הרע"א לגבי שבת שבעצם הזכרת השבת יצא ידי חובתו, משא"כ סיפור ההגדה לבנו שדבר זה למד הרמב"ם (שם פרק ג') מוהגדת לבנך (יג פסוק ח) יתכן בהחלט שצריך לומר לו לפחות את כל מה שכתוב בפסוק שם.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ה' אפריל 07, 2011 7:32 am

תולעת ספרים07 כתב:ע"ד הגר"א באו"ח סימן מ"ז דעל הרהור דברי תורה ג"כ צריך לברך ברכת התורה, מ"ט לא תקנו חז"ל לברך על ביטול חמץ שהוא ג"כ בלב - קושיא זו תמוה שהרי הרהור בדברי תורה נחשב למצווה ממש ולכן תיקנו עליה ברכה לדעת הגר"א אך לא מצאנו שניתן לבטל בלב ללא אומר ודברים וכוונת הר"ן שצריך שיבטל גם בליבו אך לית מאן דפליג שביטל בלב לבד לאו כלום הוא.

א. לפי הבנתך הקושיה יותר קשה שאם יש דין לומר בפה כ"ש שקשה למה אין ברכה ע"ז, וכוונת השואל לאדר"ת היתה שאפילו אם תתרץ שעל דבר שדי בהרהור אין ברכה, יקשה לדעת הגר"א.

ב. הא מנין לך, וודאי לפי הר"ן די בביטול בלב כמו שכתב במפורש בתחילת פסחים בד"ה ומהו, וכלשון הגמרא מבטלו בלבו.

ג. אפשר לומר מעין מה שתירץ השואל לאדר"ת רק בהדגשה קצת אחרת, כי בד"ת צריך להרהר בד"ת אבל כאן אין צריך אפילו שיחשוב על המילים שמבטל אלא כל הדבר תלוי ברעותא דליבא ומחמת שאינו רוצה חל הביטול, והרהור כזה הוא פחות מעשה מהרהור בד"ת. וצ"ע בזה מדברי הרשב"א בברכות שכתב שאם ק"ש נאמרת בהרהור ע"כ שגם נאמר בכל לשון.
ואולי לזה היתה עיקר כוונתך?.

תולעת ספרים07

ואפשר יש לומר בזה שלא תיקנו ברכה אלא על הרהור בד"ת כיון שעל ידי הרהור בלב הריהו מקיים בזה מצוות ת"ת ממש ואין צריך כלל לדיבור. - משא"כ בביטול חמץ אין המצווה לבטלו בלב, המצווה הוא לבטלו בפה אלא שאין הביטול מועיל עד שפיו ולבו יהיו שווים. [בשונה מכל מצווה שאמרינן בה דברים שבלב אינם דברים]. - ובהכרח שזהו הכוונה בר"ן שהרי דברים שבלב אינם דברים, גם במידה ודבריו שבלב אינם סותרים את דבריו בפה, ואם כן איך יועיל בה דברים שבלב בלבד. (והרשב"א [הידוע] שסובר דברים שבלב דברים הם במידה ואינו אומר בהיפוך יחידאה הוא).
ולפי"ז מובן שלא תיקנו על ביטול חמץ כיון שצריך בה פיו ולבו שווים בזה, ולכן לא תיקנו עליה ברכה, והדבר דומה למצוות תשובה שצריך ווידוי בפה אך ברור שצריך בה פיו ולבו שווים, ועל מצווה מהסוג הזה הניתן ליודע מחשבות בלבד [שאכן פיו ולבו שווים] לא תיקנו עליה ברכה.

אליהוא · הודעהעל ידי **אליהוא** » ה' אפריל 07, 2011 12:18 pm

איש ספר. בהערה על הרשב"ץ הושמט מה שהובא בהגרי"פ מהרמב"ן בסה"מ דסיפור יצי"מ תלוי באכילת הפסח עי"ש, ולכאו' בגמ' מפורש בעובדא דרב ששת ורב יוסף שתלוי במצה.
ויש לי יישוב ע"ז ואכמ"ל.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ה' אפריל 07, 2011 12:51 pm

אליהוא כתב:איש ספר. בהערה על הרשב"ץ הושמט מה שהובא בהגרי"פ מהרמב"ן בסה"מ דסיפור יצי"מ תלוי באכילת הפסח עי"ש, ולכאו' בגמ' מפורש בעובדא דרב ששת ורב יוסף שתלוי במצה.
ויש לי יישוב ע"ז ואכמ"ל.

אל תמנע טוב.

איש_ספר כתב:כתב האדר"ת ביומנו כתב יד:
והשבתיו שכיון לדבר אמת, שכן כ' הרשב"א (כמדומני, או שאר מן השרים הראשונים ז"ל) בישוב הקושיא מ"ט לא מברכין על סיפור יצ"מ בלילי פסחים, לפי שאין שיעור לדבר, א"כ כבר יוצא בברכתו י"ח סיפורו וא"כ על מה הוא מברך, והכא עדיפא הוא דכבר לאחר המעשה הוא ול"ה עובר לעשייתן

ברשב"א אין, מי כן אומר את זה מן הראשונים או קדמונים? את הנקודה שייצא בברכה.

קלונימוס הזקן

מה ששמעתי מחתנו של הגר"ח קנייבסקי שליט"א, שבצעירותו תמה בפניו אחר שסיימו על שולחנו את ההגדה והסדר בזמן מוקדם הרבה מהמקובל:
'ומה עם הענין של וכל המרבה לספר ביצ"מ הרי זה משובח?'
וישיבהו: הלא זה מה שתיקן בעל ההגדה...

תולעת ספרים07

אליהוא כתב:איש ספר. בהערה על הרשב"ץ הושמט מה שהובא בהגרי"פ מהרמב"ן בסה"מ דסיפור יצי"מ תלוי באכילת הפסח עי"ש, ולכאו' בגמ' מפורש בעובדא דרב ששת ורב יוסף שתלוי במצה.
ויש לי יישוב ע"ז ואכמ"ל.

ולכאו' דברי אליהוא נסתרים מדברי ההגדה שכתוב שם:

מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית

וראב"ע הרי סובר שמצוות אכילת הקרבן הוא עד חצות ואף על פי ישב וסיפר בסיפור יציאת מצרים עד הבוקר.
וצע"ג.

אדג · הודעהעל ידי **אדג** » א' אפריל 10, 2011 5:38 am

ובלקו"ש (חכ"א ע' 68 ואילך) מבאר כ"ק אדמו"ר דברי הרמב"ם (רפ"ז מהל' חמו"מ), שכתב וז"ל: "מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר זכור את יום הזה אשר יצאתם ממצרים כמו שנאמר זכור את יום השבת".

והקשו המפרשים, מפני מה הוצרך הרמב"ם להביא השוואה זו דפסח ושבת. עיי"ש שהאריך בדוחקי התי' השונים.

וכתב לבאר שישנו חילוק מהותי בין זכירת יציאת מצרים בכל יום, לבין הזכרת וסיפור יציאת מצרים בליל הפסח. שבעוד שבכל יום מחוייב אדם לזכור את היציאה מגלות לגאולה, היציאה בפועל מארץ מצרים, הרי בליל הסדר החיוב הוא לבאר ולספר אף את ה"נסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן".

וע"כ הוצרך הרמב"ם להשוואה זו של השבת ליצי"מ, שכשם שבזכירת השבת הוא "זכר למעשה בראשית", ו"כי ששת ימים עשה", אף ביציאת מצרים מחוייב להזכיר את תהליך היציאה.

עיי"ש באריכות מה שממתיק בזה נקודות רבות נוספות ומבארם באור חדש צח ומצוחצח.

ובהע' 30 כתב: כמ"ש בהגדת מעשה נסים (לבעל חוו"ד) בפתיחה. שבח פסח. סי׳ מהרי"ד. מלבי"ם פרשתנו (בא) יג, ח. וראה מנ"ח שם (וראה הגש"פ (קה"ת) פי' מצוה עלינו לספר כו' (בהוצאות תשל"ג ואילך — ע' טו)).
וכן משמע דעת אדה"ז שהמצוה בהגדה וסיפור בליל פסח הוא לעיכובא, מדהקשה על תירוץ הרי"ף (הובא באבודרהם) כזה שאין מברכים על סיפור יצי"מ ("שיצא בברכת הקידוש שנזכר בו יצי"מ") ותירוץ הרשב"א - הובא באבודרהם שם — ("להיות כי מספיקה זכירה כל דהו"), כי בליל פסח הרי צ"ל הגדה וסיפור (הובא בהגש"פ (קה"ת) שם). עכ"ל.

לדעת כ"ק אדמו"ר כן היא דעת אדה"ז להלכה, שצריך לספר בניסי ומאורעת ליל ט"ו, ואין די זכירה כלשהי.

אליהוא · הודעהעל ידי **אליהוא** » א' אפריל 10, 2011 3:57 pm

הרמב"ם לא מדבר על הניסים שנעשו בליל ט"ו, אלא שמצוה לספר בליל ט"ו. וכמו שממשיך, ומנין שבליל חמשה עשר וכו'.
ה'סתירה' היא לא לדברי, אלא לדברי הרמב"ן. ומ"מ הקושי' עתיקה כרגיל בקושיות הלז, וגם התירוצים. [א' מהם מפורסם שלכן הוזכר שהי' בבני ברק (מלבד התירוץ האחר) אתרא דר"ע].

ולעצם הקושי', התירוץ קצת מחודש, ותמציתו שאין הכונה בגמ' שהגדה תלויה במצה, אלא שגם מצה תלויה בפסח, ואי מצה דרבנן, דהיינו דחשיב דליכא פסח היום, ה"ה הגדה דרבנן.

אדג · הודעהעל ידי **אדג** » ב' אפריל 11, 2011 1:21 am

עתה חשתי שטעות עלתה בידי, ואכן כדבריך. ומ"מ, יסוד הדברים נשאר, שישנו הבדל בין שאר ימות השנה שחובת הזכירה היא "את יום צאתך מארץ מצרים", משא"כ בליל הסדר החיוב הוא להזכיר גם את הניסים והנפלאות שביציאה.

למאי_נמ? · הודעהעל ידי **למאי_נמ?** » ה' מרץ 29, 2012 12:14 pm

במ"ב סי' תעג ס"ק סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה וכנ"ל בסימן תע"ב סי"ד ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל [ח"א]

והג"ר אשר ז. וייס שליט"א בשיעוריו תמה ע"ז, שעיקר הסיפור הוא "לספר בניסים ונפלאות שנעשו לאבות במצרים" (כלשון הרמב"ם רפ"ז מחו"מ), והיינו "עבדים היינו... ויוציאנו..." וזה עיקר המצוה דאו', ואמירת טעמי המצוות (פסח, מצה ומרור) ושאר החילוקים של הגר"ח (דרך שאלה ותשובה, מתחיל בגנות וכו') מסתבר שהם מדרבנן, וידועים ד' הר"ן פסחים (כה:) וסוכה (יג.) שהכוונה לא יצא יד"ח כראוי [עכת"ד למיטב זכרוני, ומסתמא נמצא ג"כ בהגש"פ מנח"א].

למאי_נמ? · הודעהעל ידי **למאי_נמ?** » ה' מרץ 28, 2013 9:19 pm

יש בזה הרבה אריכות, כפי שהביאו הרב 'נוטר הכרכמים' והרב 'איש_ספר' (ויש להוסיף גם ע"ז). רק אציין מה שהביא הרב מיכה הלוי שליט"א בדרשת שבת הגדול דהשתא (תשע"ג) ראייה חדשה מהמ"ב סי' ערה ס"ק יז (בשם הפר"מ שם משבצות ס"ק ח).

וראו גם בוויקישיבה.

למאי_נמ? · הודעהעל ידי **למאי_נמ?** » ה' מרץ 28, 2013 10:33 pm

קלונימוס הזקן כתב:מה ששמעתי מחתנו של הגר"ח קניבסקי שליט"א, שבצעירותו תמה בפניו אחר שסיימו על שולחנו את ההגדה והסדר בזמן מוקדם הרבה מהמקובל:
'ומה עם הענין של וכל המרבה לספר ביצ"מ הרי זה משובח?'
וישיבהו: הלא זה מה שתיקן בעל ההגדה...

בספר 'והאיש משה' על רבי משה סולובייצ'יק זצ"ל מציריך (נכד הגר"ח) מובא שאכל פ"א אצל החזו"א, וקראו את ההגדה כמעט ללא הוספות (כי חששו לרמ"א בסי' תעז), והתבייש לשאול שכל המרבה הר"ז משובח, ושם בהערה מובא שהגרח"ק אמר כנ"ל בשם החזו"א.

וראה גם viewtopic.php?f=27&t=9176&hilit=%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8#p82888

עושה חדשות

איש_ספר כתב:
איש_ספר כתב:כתב האדר"ת ביומנו כתב יד:
והשבתיו שכיון לדבר אמת, שכן כ' הרשב"א (כמדומני, או שאר מן השרים הראשונים ז"ל) בישוב הקושיא מ"ט לא מברכין על סיפור יצ"מ בלילי פסחים, לפי שאין שיעור לדבר, א"כ כבר יוצא בברכתו י"ח סיפורו וא"כ על מה הוא מברך, והכא עדיפא הוא דכבר לאחר המעשה הוא ול"ה עובר לעשייתן
ברשב"א אין, מי כן אומר את זה מן הראשונים או קדמונים? את הנקודה שייצא בברכה.

מסתבר שהאדר"ת התכוין לזה: אבודרהם סדר ההגדה -

ומתחיל ההגדה. והקשה הריא"ף למה אין מברכין על קריאתה כמו שמברכין על קריאת מגילה והלא מצות עשה היא שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא וכו'. ותירץ כי במה שאומר בתחלה בקדוש זכר ליציאת מצרים יצא. והרשב"א כתב טעם אחר שאין לברך על קריאתה מפני שהיא מצוה שאין לה קצבה ידועה ואפילו בדבור בעלמא שידבר בענין יציאת מצרים יצא אלא כל המרבה הרי זה משובח

מסתכל מן הצד

תולעת ספרים07 כתב:
אליהוא כתב:איש ספר. בהערה על הרשב"ץ הושמט מה שהובא בהגרי"פ מהרמב"ן בסה"מ דסיפור יצי"מ תלוי באכילת הפסח עי"ש, ולכאו' בגמ' מפורש בעובדא דרב ששת ורב יוסף שתלוי במצה.
ויש לי יישוב ע"ז ואכמ"ל.

ולכאו' דברי אליהוא נסתרים מדברי ההגדה שכתוב שם:
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית

וראב"ע הרי סובר שמצוות אכילת הקרבן הוא עד חצות ואף על פי ישב וסיפר בסיפור יציאת מצרים עד הבוקר.
וצע"ג.

שמעתי פעם תירוץ ע"ז, דבני ברק אתרא דר' עקיבא, והוא סובר שמצוות אכילת הפסח עד הבוקר, וע"כ משום אתריה דמר האריכו עד הבוקר.

אבל באמת לא קשה מידי, הלא גם ביום היו מאריכים אם לא היו באים תלמידיהם...

----

ולענין שאילתיכון, מהו "הרי זה משובח", הלא זהו המצווה, להרבות בסיפור?

נראה לי, דחיוב הסיפור הוא רק בשעה שמצה ומרור מונחים לפניו, וא"כ הלא יכול לאכול מיד בתחילת הלילה ושוב אין עליו חיוב סיפור. והמאחר לאכול והוא מרבה לספר הרי זה משובח.

צביב · הודעהעל ידי **צביב** » ה' אפריל 14, 2016 8:52 pm

כעת ראיתי בביאורי ההגדה ''בעקבי ההגדה'' מהגר''י אדלשטיין שליט''א הי''ו
שמסביר שלכן אומרים ברוך המקום ברוך הוא כנגד ד' בנים וכו'
לברך לפני הדיבור של המצוה, כמו ברכת התורה וכו'

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ה' אפריל 14, 2016 9:12 pm

צביב כתב:כעת ראיתי בהגדת ''בעקבי ההגדה'' מהגר''י אדלשטיין שליט''א הי''ו
שמסביר שלכן אומרים ברוך המקום ברוך הוא כנגד ד' בנים וכו'
לברך לפני הדיבור של המצוה, כמו ברכת התורה וכו'

כ"כ כמה ראשונים - viewtopic.php?f=7&t=4533#p34963

צביב · הודעהעל ידי **צביב** » ו' אפריל 15, 2016 1:03 pm

עושה חדשות כתב:
צביב כתב:כעת ראיתי בהגדת ''בעקבי ההגדה'' מהגר''י אדלשטיין שליט''א הי''ו
שמסביר שלכן אומרים ברוך המקום ברוך הוא כנגד ד' בנים וכו'
לברך לפני הדיבור של המצוה, כמו ברכת התורה וכו'

כ"כ כמה ראשונים - viewtopic.php?f=7&t=4533#p34963

שם הוסיף הגר''י שזה טעם מצות זימון

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » א' אפריל 17, 2016 3:01 pm

ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה קנז -

שצונו לספר ביציאת מצרים בליל חמשה עשר בניסן בתחלת הלילה כפי צחות לשון המספר. וכל מה שיוסיף במאמר ויאריך הדברים
*בהגדלת מה שעשה לנו השם
*ומה שעשו עמנו המצרים מעול וחמס
*ואיך לקח השם נקמתנו מהם
*ובהודות לו ית' על מה שגמלנו מחסדיו
יהיה יותר טוב. כמו שאמרו (הגש"פ) כל המאריך לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח

שמש · הודעהעל ידי **שמש** » א' אפריל 17, 2016 3:22 pm

רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ בַפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ,
וְאֵלּוּ הֵן, פֶּסַח, מַצָּה, וּמָרוֹר.
פֶּסַח, עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַמָּקוֹם עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם.
מַצָּה, עַל שׁוּם שֶׁנִּגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם.
מָרוֹר, עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם.

צביב · הודעהעל ידי **צביב** » א' אפריל 17, 2016 5:27 pm

שמש כתב:רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ בַפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ,
וְאֵלּוּ הֵן, פֶּסַח, מַצָּה, וּמָרוֹר.
.

יש מפרשים שגם מצות פסח מצה ומרור לא קיים כראוי כשלא אמר זאת (ואולי לזה מועילה מחשבה)

עושה חדשות

בענין לש' הר"מ הנ"ל -

מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כמו שנאמר זכור את יום השבת

מי יסבירנו פשוטו של דבר מה הרמב"ם בא לומר בזה?

וכבר ציינו להביא לו מקור מדאי' בשמות רבה פרשת בא פרשה יט -

הזהר לישראל כשם שבראתי את העולם ואמרתי להם לישראל לזכור את יום השבת זכר למעשה בראשית שנאמר זכור את יום השבת, כך היו זוכרים הנסים שעשיתי לכם במצרים וזכרו ליום שיצאתם משם שנאמר (שם /שמות/ יג) זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים

אבל עדיין לא הונחה דעתי מה בא הרמב"ם להשמיע בזה.

עושה חדשות

קלונימוס הזקן כתב:מה ששמעתי מחתנו של הגר"ח קנייבסקי שליט"א, שבצעירותו תמה בפניו אחר שסיימו על שולחנו את ההגדה והסדר בזמן מוקדם הרבה מהמקובל:
'ומה עם הענין של וכל המרבה לספר ביצ"מ הרי זה משובח?'
וישיבהו: הלא זה מה שתיקן בעל ההגדה...

אולי יש מקור מס' סדר היום שהבין לא כך, ז"ל -

: סדר היום - תקנת הגדש''פ.png (24.7 KiB) נצפה 13230 פעמים

עזריאל ברגר · הודעהעל ידי **עזריאל ברגר** » א' מרץ 19, 2017 8:41 am

הנה מה שכתבתי להלכה למעשה לאנשים שעורכים "סדר ציבורי" ויודעים שאין לציבור סבלנות להקשיב וכו':

כאשר יש קהל שאי אפשר להגיד איתם את כל ההגדה – אפשר לקצר בנוסח ההגדה ולומר את הקטעים הבאים (שרק הם חובה, וכל השאר מנהג): "מה נשתנה" עד "הרי זה משבח", "מתחילה עובדי עבודה זרה" עד "דצ"ך עד"ש באח"ב", "רבן גמליאל הי' אומר . . פסח מצה ומרור" וכו' עד "ונאמר לפניו הללוי'".
כאשר הקיצור הנ"ל אינו מספיק ניתן לקצר יותר ולומר את הנ"ל בקיצור, הדברים שהם חובה גמורה הם:
א. שאלת "מה נשתנה" על ידי א' המסובים, כאשר אינו חייב להגיד את כל הנוסח, אלא רק לשאול למה חוגגים בלילה הזה ועושים הרבה דברים שאינם רגילים.
ב. "עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' משם ביד חזקה".
ג. "בתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו".
ד. "ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב: וירעו אתנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה: ונצעק אל ה' אלקי אבותינו וישמע ה' את קולנו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו: ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים".
ה. לבאר את דברי רבן גמליאל ("פסח מצה ומרור" – פסח הוא זכר לפסיחה (דילוג) על בתי היהודים, מצה היא זכר לגאולה המהירה עד שלא הספיק הבצק לתפוח, ומרור הוא זכר לשעבוד המר) ולסיים ב"לפיכך אנחנו חייבים להודות" וכו' עד "ונאמר לפניו הללוי'".
את כל זה חובה שהציבור יבין, ומי שלא הבין לא יצא ידי חובת סיפור יציאת מצרים! ומכיון שבדרך כלל רוב הקהל אינם מבינים לה"ק, ע"כ כדאי שיהודי א' יאמר בקול בשפה שכולם מבינים ויוציא את כולם ידי חובתם.
אח"כ צריך לומר איתם הלל וברכת "גאל ישראל" וכן לאחר ברכת המזון לומר איתם את סיום ההלל וכל מה שאחריו. כל זה חובה לאמרו, אבל אין צורך שיבינו, ואפשר שא' יאמר בקול בלה"ק וכל השאר ישמעו ויצאו י"ח.
יש הגדות מקוצרות הנדפסות ע"י "אור אבנר" בתרגום לרוסית, הן קוצרו ע"פ הסדר הנ"ל, אך ההלל שלאחר ברכת המזון נדפס שם בדילוג, ולכאורה צריך לומר את ההלל בשלימותו (שכן גם אם אין הוא חלק מחיוב הסדר, אבל יש מצוה לומר הלל בליל הסדר).

"מעשה באחד שהי' תפוס בידי נכרים ולא ידע באמירת ההגדה בעל פה והי' לו חומש ואמר כל הפרשיות של יציאת מצרים" (שו"ע אדה"ז סי' תע"ג סע' נ"ג) – כפשוט שאם אין זמן אפשר להגיד רק חלק מהן, כאשר העיקרית היא "ארמי אובד אבי", שבתחילת פרשת כי-תבא (נדפסה גם בסידורים, מכיון שזה חלק מהקריאה לשני וחמישי).

והנה עתה העירוני ממ"ש בסדור רב עמרם גאון (מהד' גולדשמידט עמ' קיא-קיב, 'אוצר הגאונים' לפסחים עמודים 89-90):

כך אמר רב נטרונאי ריש מתיבתא: מי ש. . . קורא ארמי אובד אבי עד שגומר כל הפרשה כולה, פסוקים כמות שהן, ואין אומר מדרש כלל . . . תימה גדול בדבר הזה, מי שנוהג מנהג זה, אין צריך לומר שלא יצא, אלא כל מי שעושה כן מין הוא, וחלוק לב הוא, וכופר בדברי חכמים, ובוזה דברי משנה ותלמוד . . שכל מי שאינו נוהג מנהג שלנו לא יצא ידי חובתו.

ואכן בספרי הפוסקים נאמר שצריך לדרוש את פרשת ארמי אובד אבי, ולא רק לומר אותה.

משה ובני ישראל

ספר מומלץ להמחיש את הסיפור.

https://www.otzar.org/WOTZAR/Book.aspx?181702&

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ד' מרץ 22, 2017 9:52 pm

עושה חדשות כתב:בענין לש' הר"מ הנ"ל -
מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כמו שנאמר זכור את יום השבת

מי יסבירנו פשוטו של דבר מה הרמב"ם בא לומר בזה?

בזכרוני, שבאפיקי מים - פסח (מהגר"מ שפירא), יש ע"ז ביאור מצויין. אבל הכרך הזה אינו באוצר, (למה?). מישהו יכול להעלות?

פרי יהושע · הודעהעל ידי **פרי יהושע** » ד' מרץ 22, 2017 11:34 pm

עושה חדשות כתב:
עושה חדשות כתב:בענין לש' הר"מ הנ"ל -
מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כמו שנאמר זכור את יום השבת

מי יסבירנו פשוטו של דבר מה הרמב"ם בא לומר בזה?

בזכרוני, שבאפיקי מים - פסח (מהגר"מ שפירא), יש ע"ז ביאור מצויין. אבל הכרך הזה אינו באוצר, (למה?). מישהו יכול להעלות?

אני מצטט משהו מכתבי בעניין דעת הרמב"ם במקור מצות סיפור יצ"מ אולי יקדם במשהו.

לימוד מצות ספור יצי.docx: (15.3 KiB) הורד 292 פעמים

שברי לוחות · הודעהעל ידי **שברי לוחות** » א' מרץ 26, 2017 8:38 pm

מדברי הרשב"ם בפסחים וכמה ראשונים משמע שעיקר תקנת רבן גמליאל הוא לומר שלש מצוות אלו וטעמיהן
האם יש מי שחולק עליו וסבירא ליה שדי בעצם אמירת השלש תיבות פסח מצוה ומרור?

הגרח · הודעהעל ידי **הגרח** » ב' מרץ 27, 2017 2:47 pm

למאי_נמ? כתב:
קלונימוס הזקן כתב:מה ששמעתי מחתנו של הגר"ח קניבסקי שליט"א, שבצעירותו תמה בפניו אחר שסיימו על שולחנו את ההגדה והסדר בזמן מוקדם הרבה מהמקובל:
'ומה עם הענין של וכל המרבה לספר ביצ"מ הרי זה משובח?'
וישיבהו: הלא זה מה שתיקן בעל ההגדה...

בספר 'והאיש משה' על רבי משה סולובייצ'יק זצ"ל מציריך (נכד הגר"ח) מובא שאכל פ"א אצל החזו"א, וקראו את ההגדה כמעט ללא הוספות (כי חששו לרמ"א בסי' תעז), והתבייש לשאול שכל המרבה הר"ז משובח, ושם בהערה מובא שהגרח"ק אמר כנ"ל בשם החזו"א.

וראה גם http://www.otzar.org/forums/viewtopic.p ... %A8#p82888

כיהודה ועוד לקרא שמעתי מחתנו של הגרח קלופט שסיפר לו שכחתן צעיר התארח אצל חמיו זקנו ה"ה הסטייפלער הק' והכין וארטים כיד ה' הטובה עליו ובבואה לפני זקנו בליל הסדר מנעו מזה באומרו שהוספת דברים חשיב הפסק .עכ"ל .והאמת יורה כדבריו מלשונו הזהב של המחבר "בסימן תע"ב וקורין כל ההגדה"לשון מקרא ביכורים ואילו לשון סיפור נקט , שלאחר הסדר "חייב אדם לספר ביציאת מצרים עד שתחטפנו שינה " והעולם לא נוהג כדין לא בזמן הסדר ולא לאחריו ויש להליץ זכות מלשון הרמבם שנקט לשון סיפור ודרש על עצם ההגדה.

לעומקו של דבר

הגרח כתב:
למאי_נמ? כתב:
קלונימוס הזקן כתב:מה ששמעתי מחתנו של הגר"ח קניבסקי שליט"א, שבצעירותו תמה בפניו אחר שסיימו על שולחנו את ההגדה והסדר בזמן מוקדם הרבה מהמקובל:
'ומה עם הענין של וכל המרבה לספר ביצ"מ הרי זה משובח?'
וישיבהו: הלא זה מה שתיקן בעל ההגדה...

בספר 'והאיש משה' על רבי משה סולובייצ'יק זצ"ל מציריך (נכד הגר"ח) מובא שאכל פ"א אצל החזו"א, וקראו את ההגדה כמעט ללא הוספות (כי חששו לרמ"א בסי' תעז), והתבייש לשאול שכל המרבה הר"ז משובח, ושם בהערה מובא שהגרח"ק אמר כנ"ל בשם החזו"א.

וראה גם http://www.otzar.org/forums/viewtopic.p ... %A8#p82888

כיהודה ועוד לקרא שמעתי מחתנו של הגרח קלופט שסיפר לו שכחתן צעיר התארח אצל חמיו זקנו ה"ה הסטייפלער הק' והכין וארטים כיד ה' הטובה עליו ובבואה לפני זקנו בליל הסדר מנעו מזה באומרו שהוספת דברים חשיב הפסק .עכ"ל .והאמת יורה כדבריו מלשונו הזהב של המחבר "בסימן תע"ב וקורין כל ההגדה"לשון מקרא ביכורים ואילו לשון סיפור נקט אח"כ שלאחר הסדר "חייב אדם לספר ביציאת מצרים עד שתחטפנו שינה " ועולם גולם לא נוהג כדין לא בזמן הסדר ולא לאחריו ויש להליץ זכות מלשון הרמבם שנקט לשון סיפור ודרש על עצם ההגדה.

כמדומה שתחת "העולם" אשר הכתרת בתואר "גולם", הרי כב' בעצם דבריו נכנס בגדר "וחילופיהן" וכו'. ובכלל אותו "עולם" נכנס רוב כלל ישראל, חכמיו רבניו וישישיו מזה הרבה דורות, שמטעימים ומספרים פירושים בהגדה ומשלים ועוד ועוד. ואינם זקוקים ללימודי זכות של מכעת"ר.
וכל זה מחמת ספק דקדוק בלשון המחבר, אשר הרבה יש לדקדק אחר הדקדוק הנ"ל.
(בכלל יסוד השו"ע הוא העתקת לשונות, ואי"ז כלל מהחכמה לדקדק בדבריו בלי לבדוק מהיכן העתיק)

פורום אוצר החכמה

מי מחובר