והיה כי ישאלך בנך - ישאלך מה?

[אזוטרי]

וזה לשון האורח חיים הק' - והיה כי ישאלך וגו'. פירוש בשעה שיראה בנך ענין פדיון בכור אם ישאלך אתה חייב לומר לו וכו'.

[נוטר הכרמים]

אכן כך הוא פשטא דקרא, דהשאלה מוסבת על מצות פדיון הבן, ויעויין באוה"ח שם שמה שנקטו בהגש"פ דזה שאלת הבן בליל פסח זה בדרך דרש, וכבר קדמוהו בפי' רבינו מיוחס, ופירוש אחד בחזקוני.

[לומד_בישיבה]

הרב נוטר - אכן כך הוא פשט הכתוב בפשטותו וכתבתי להאריך במקום אחר מדוע המפרשים לא הרגישו בזה (ויתכן שהוא גם נוגע להלכה) ואפשר שאעלה לכאן את מה שכתבתי בעניין.

[מה שנכון נכון]

תרגום יונתן
וִיהֵי אֲרוּם יְשַׁיְילִינָךְ בְּרָךְ מְחַר לְמֵימַר מַה דָּא מִצְוָותָא דְבוּכְרַיָיא.

[זיסע יונגאלע]

אכן כך הוא פשטא דקרא, דהשאלה מוסבת על מצות פדיון הבן, ויעויין באוה"ח שם שמה שנקטו בהגש"פ דזה שאלת הבן בליל פסח זה בדרך דרש, וכבר קדמוהו בפי' רבינו מיוחס, ופירוש אחד בחזקוני.

ונוקטים הפוסקים למעשה שצריך "לגרות" הילדים לשאול שאלות בכדי שמצוות סיפור יציאת מצרים יהיה בדרך של "כי ישאלך בנך", ואז תענה לו.
ידוע על אחד מגדול"י שליט"א שהיה אומר/אומר בליל הסדר לילדים הקטנים בתחילת ליל הסדר: "טוב, הולכים לישון" וכדומה, והקטנים היו תמהים: "למה ? הלא היום ליל הסדר ?" ובזה רצה אותו גדול להרויח שהם ישאלו שאלות. ככל השינויים כהנ"ל, והוא ככל השינויים שעושים, כטבילת שני פעמים כרפס וחרוסת, וכד'.
בנותן טעם, להוסיף דברי הרשב"ץ בהגש"פ, לאחר שמבאר בארוכה דרכי התשובות ל4 סוגים של בנים. כותב בסופו:

"ושאינו יודע לשאל את פתח לו שנאמר והגדת לבנך שאפילו חכם שאין לו בן הוא שואל לעצמו כי המצוה בזה לספר ביציאת מצרים בין דרך שאלה ובין שלא בדרך שאלה" עכ"ל הרשב"ץ.

[עושה חדשות]

הרב נוטר - אכן כך הוא פשט הכתוב בפשטותו וכתבתי להאריך במקום אחר מדוע המפרשים לא הרגישו בזה (ויתכן שהוא גם נוגע להלכה) ואפשר שאעלה לכאן את מה שכתבתי בעניין.

לפי פשוטו של מקרא שיש מצווה מיוחדת לספר על יציאת מצרים כתשובה לשאלת הבן על מצוות פדיוה"ב, (וכ"כ כמה פוס' שליט"א לדינא, וצ"ע), א"כ להמבו' בפ' ואתחנן יש ללמוד גם חיוב להשיב בסיפור יצי"מ בכל שאלה בעניני המצוות.

דברים פרק ו
(כ) כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם:
(כא) וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיֹּצִיאֵנוּ יְקֹוָק מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה:
(כב) וַיִּתֵּן יְקֹוָק אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ:
(כג) וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ:
(כד) וַיְצַוֵּנוּ יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה:
(כה) וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ:

[עושה חדשות]

ע"פ הפסוקים הנ"ל מפרשת ואתחנן, חשבתי לבאר ד' הרמב"ן בפ' בא. ז"ל -

וכן כל כיוצא בהן מצות רבות זכר ליציאת מצרים. והכל להיות לנו בכל הדורות עדות במופתים שלא ישתכחו, ולא יהיה פתחון פה לכופר להכחיש אמונת האלהים. כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעה בפתחו ונתכוון בענינה כבר הודה בחדוש העולם ובידיעת הבורא והשגחתו, וגם בנבואה, והאמין בכל פנות התורה, מלבד שהודה שחסד הבורא גדול מאד על עושי רצונו, שהוציאנו מאותו עבדות לחירות וכבוד גדול לזכות אבותיהם החפצים ביראת שמו

וכבר הק' עליו דבמזוזה לא נזכר ענין יציאת מצרים, רק בפרשיות האחרות שנמצאות בתפילין ולא במזוזה. ואולי להנ"ל י"ל דהציווי של שמירת המצוות לעולם הוא נקשר עם יציאת מצרים. ועצ"ע.

[גם זו לטובה]

ע"פ הפסוקים הנ"ל מפרשת ואתחנן, חשבתי לבאר ד' הרמב"ן בפ' בא. ז"ל -

וכן כל כיוצא בהן מצות רבות זכר ליציאת מצרים. והכל להיות לנו בכל הדורות עדות במופתים שלא ישתכחו, ולא יהיה פתחון פה לכופר להכחיש אמונת האלהים. כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעה בפתחו ונתכוון בענינה כבר הודה בחדוש העולם ובידיעת הבורא והשגחתו, וגם בנבואה, והאמין בכל פנות התורה, מלבד שהודה שחסד הבורא גדול מאד על עושי רצונו, שהוציאנו מאותו עבדות לחירות וכבוד גדול לזכות אבותיהם החפצים ביראת שמו

וכבר הק' עליו דבמזוזה לא נזכר ענין יציאת מצרים, רק בפרשיות האחרות שנמצאות בתפילין ולא במזוזה. ואולי להנ"ל י"ל דהציווי של שמירת המצוות לעולם הוא נקשר עם יציאת מצרים. ועצ"ע.

ברמב"ן משמע דהוא עניין מיוחד במזוזה ולא בכל קיום מצווה.

[עושה חדשות]

ברמב"ן משמע דהוא עניין מיוחד במזוזה ולא בכל קיום מצווה

כי במזוזה הוא קובע את האמונה בחיוב המצוות שכרם ועונשם.

[עושה חדשות]

ברמב"ן משמע דהוא עניין מיוחד במזוזה ולא בכל קיום מצווה

כי במזוזה הוא קובע את האמונה בחיוב המצוות שכרם ועונשם.

אכן הרמב"ן כ"כ גם בדרשת תורת ה' תמימה, ושם ק' לתרץ באיזה אופן שהו. ז"ל -

על כן ציוה הקב"ה לעשות זכר לנסים תמיד והחמיר בהם כי חייב כרת על מה שלא אכל פסח ועל החמץ, וצוה לכתוב הענין במזוזות הבתים ולהניח הענין בזרועו כנגד הלב וכו' ולהזכיר בו בכל יום בפה כשאז"ל ק"ש דרבנן אמת ויציב דאו' שיש בה יצי"מ, וכן תקנו או נהגו לומר שירה כל יום בצבור שיש בה זכר ליציאת מצרים ושבח והודאה עליו וכו' קנה מזוזה בדינר וקבעה בפתחו הנה הודה ביחוד וחידוש העולם ובהשגחה כי יציאת מצרים מורה על כל אלה הוראה שלמה

[עושה חדשות]

ברמב"ן משמע דהוא עניין מיוחד במזוזה ולא בכל קיום מצווה

כי במזוזה הוא קובע את האמונה בחיוב המצוות שכרם ועונשם.

אכן הרמב"ן כ"כ גם בדרשת תורת ה' תמימה, ושם ק' לתרץ באיזה אופן שהו. ז"ל -

על כן ציוה הקב"ה לעשות זכר לנסים תמיד והחמיר בהם כי חייב כרת על מה שלא אכל פסח ועל החמץ, וצוה לכתוב הענין במזוזות הבתים ולהניח הענין בזרועו כנגד הלב וכו' ולהזכיר בו בכל יום בפה כשאז"ל ק"ש דרבנן אמת ויציב דאו' שיש בה יצי"מ, וכן תקנו או נהגו לומר שירה כל יום בצבור שיש בה זכר ליציאת מצרים ושבח והודאה עליו וכו' קנה מזוזה בדינר וקבעה בפתחו הנה הודה ביחוד וחידוש העולם ובהשגחה כי יציאת מצרים מורה על כל אלה הוראה שלמה

אפשר לצרף כאן גם את הרמב"ן בפ' ואתחנן, ז"ל "והוסיף בכאן מצות המזוזה, וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך - שלא נזכרה. ואולי גם זו מבוארת, נרמזה שם במצות ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך". וכוונתו כמו שביאר בהקד' לספר דברים, דרוב המצוות בחומש זה כבר מבוארות לעיל בחומשים הקודמים, ורק מעט מהם מחודשות כאן בלבד. וע"ז כתב דמצוות מזוזה נרמזה ב"זכרון בין עיניך". ושם אי' כי ביד חזקה הוציאך ממצרים. ודו"ק.

[בקי בן יגלי]

עיין חשוקי חמד בבא קמא דף פ עמוד ב וז"ל: חידה: מתי יש חיוב לספר לבנו את יציאת מצרים בנוסף על ליל פסח. תשובה. נאמר בתורה (שמות יג יד) 'והיה כי ישאלך בנך', וכתב האור החיים הקדוש בשעה שיראה בנך פדיון בכור אם ישאלך אתה חייב לומר לו, אבל בלא שאלה אין אלא בליל פסח. ולזה דקדק לומר "מחר" פירוש אפילו מחר. ואמר "לאמר" שתהיה כוונתו בשאלה שתענה אליו אז תשיבהו אבל אם יאמר מה זאת בדרך זלזול ולא לכוונת התשובה, אל תשיבהו. וכתב בספר חוט שני (ח"ג עמוד רלד) שאם הבן שואל בפדיון הבן מה זאת, האב חייב מן התורה לספר לו את סיפור יציאת מצרים, וכפשטות הכתוב. אמנם אין חיוב של 'את פתח לו', שהוא חיוב לספר לבנו אף כשאינו שואלו, אלא בליל ט"ו, כיון דלומדים חיוב זה מוהגדת לבנך. (עכ"ל).

[עושה חדשות]

ושוב אני מעיר, כדלעיל - viewtopic.php?p=296081#p268858
מה 'נדבקו' למצות פדיון הבן דוקא, הרי בפרשת ואתחנן זה מבואר כתשובה מחוייבת על כל שאילה בעניני מצוות התורה?

[עושה חדשות]

בהמשך הדרשה להרמב"ן זה מופיע שוב, בחריפות -

...אבל המתבונן בה, כגון קנה מזוזה בדינר, קבעה בפתחו ונתכוון להתבונן בה ובענינה, הנה הודה ביחוד ובחדוש העולם ובהשגחה, כי יציאת מצרים מורה על כל אלה הוראה שלמה...
...והנה נתברר כי הנסים המפורסמים שהיו ביציאת מצרים מורים על החדוש ועל הידיעה ועל ההשגחה, ועל כן נצטוינו לעשות להם זכרון על האבנים, במזוזות הפתחים ביציאה וביאה, ובתפילין בראש ובזרוע, ובקרית שמע בקר וערב, בסוכה בפסח, וכן כיוצא בזה...

[עושה חדשות]

... ומפני שהנסים הגדולים המשתקין פי קטני אמנה אינן נעשין בכל זמן וזמן, שאין הדורות ראויים, לכך צוה הכתוב לעשות זכר לנסים תמיד, ועל זה באו כמה מצות מהן תדירין בכל יום ומהם בזמנים שנעשו בהם הנסים לבד. ועל זה באה מצות תפילין בכל יום זולתי בימים שהם עצמם אות, שנשים אות כתוב על הלב ובין העינים במוח שהם שני איברים נכבדים שבהם משכן הנשמה, וכן מצות המזוזה לכתוב הזכר ההוא בשערים. והנה הקונה מזוזה בזוז וקבעה בפתחו ונתכוון לעניינה מודה על החידוש ועל הייחוד ועל ההשגחה. ונצטוינו גם כן לקרוא קריאת שמע בכל יום וברכותיה המזכירים ענין יציאת מצרים, כמו שאמרו ז"ל ק"ש דרבנן אמת ויציב דאוריתא, מפני שיש בה יציאת מצרים. ותיקנוה בציבור לדעת קצת החכמים ז"ל כל זה לזכר יציאת מצרים שהוא מורה על הכל, ולכן בא הדיבור הראשון של עשרת הדברות אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ...

[עושה חדשות]

בנוגע לדברי הרמב"ן על הקשר בין מצות מזוזה ליציאת מצרים;

חידושי הגרי"ז סימן צג - ברמב"ן על התורה סוף פרשת בא כתב דזכירת יציאת מצרים כתובה במזוזה, ע"ש. וצ"ב היכן נאמר. ואיכא למימר דכיון שמוזכר תפילין, ותפילין הויא כמאן דמוזכר בהו יציאת מצרים דהא כתיב והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים. ועוד נראה דהנה כתב הרמב"ן על הפסוק שמע ישראל ה' אלקינו, וז"ל. ואתה צריך להתבונן בזה, כי שנה הכתוב בכאן לומר ה' אלקינו ולא אמר אלקיך וכו', אבל הזכיר ביחדו ה' אלקינו כי עשה עם משה את הגדולות ואת הנוראות לעשות לו שם תפארת עכ"ל. הרי דב"אלקינו" נרמז בזה הנסים והנפלאות והיינו יציאת מצרים בכללן.

והנה הרמב"ן בפ' ואתחנן כותב - והוסיף בכאן מצות המזוזה, וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך, שלא נזכרה. ואולי גם זו מבוארת, נרמזה שם במצות ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך.

ושם בפ' בא כותב הרמב"ן - והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך: שיעורו והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים למען תהיה תורת ה' בפיך. ופי' שתכתוב על ידך ועל בין עיניך יציאת מצרים ותזכור אותה תמיד, למען שתהיה תורת ה' בפיך לשמור מצותיו ותורותיו כי הוא אדוניך הפודך מבית עבדים.

ודוק.

[דרומי]

בענין האשכול - על פי פשוטו של מקרא

[עושה חדשות]

בנוגע לדברי הרמב"ן על הקשר בין מצות מזוזה ליציאת מצרים;

ע"ע בדברי הרב בריסקמן בגיליון המופיע כאן.

[עושה חדשות]

בנוגע לדברי הרמב"ן על הקשר בין מצות מזוזה ליציאת מצרים;

האדמור מנובומינסק.png (120.17 KiB) נצפה 3521 פעמים