פסחים ק"כ: מצות מצה ומרור בזמן הזה

[מיללער]

פסחים ק"כ ע"א מחלוקת רבא ורב אחא בר יעקב, רבא סובר שמרור בזה"ז הוא רק חיוב מדרבנן כי מדאורייתא המצוה הוא רק כטפל לקרבן פסח כמ"ש על מצות ומרורים יאכלוהו, משא"כ מצה אף בזה"ז שאין פסח בעוה"ר מחויב לאכול מצה מן התורה כי "מיהדר הדר ביה קרא" בערב תאכלו מצות. ואולי ראב"י סובר שאף מצה בזה"ז הוא רק חיוב מדרבנן, והכ' בערב תאכלו מצות מיבעי' ליה לטמא שהיה בדרך רחוקה או לערל ובן נכר בזמן שביהמ"ק קיים.

וקשה לי, כל המצות שבתורה הם נצחיות, ונוהגים בין בזמן שביהמ"ק קיים ובין בזה"ז, ורק לאחר שחרב בית מקדשינו בעוה"ר ומפני חטאינו גלינו מארצינו, אנחנו בגדר אנוסים ואי אפשר לנו לקיים מצוות התלויות בבית המקדש או בארץ, אבל כל מצוות שאינם קשורים לבית המקדש או תלוים בארץ, נוהגים בכל מקום ובכל זמן.
ועכשיו, כשכתוב בתורה על מצות ומרורים יאכלוהו, נמצא שמצוות מצה ומרור תלוים בקרבן פסח, ואם אין פסח אין מצה ומרור אבל אחרי ש"מיהדר הדר ביה קרא", והפריד את חיוב אכילת מצה מן אכילת פסחים, ממילא מחויבים אנחנו באכילת מצה אף בזה"ז.
וא"כ, מה הוא תירוצו של ראב"י שהכ' בערב תאכלו מצות מיבעי' ליה לטמא וכו', הא רבא לא יליף החיוב מדין 'יתור בקרא' אלא פשוט משום שבדברי הכת' בערב תאכלו מצות 'מיהדר הדר ביה קרא' ואפי' שהכ' בא לקבוע חובת אכילת מצה לטמא וכו', הוא הדין לכל מילי, כי מכלי שפטור או אנוס מלעשות הפסח, אפ"ה מחויב באכילת מצה, כמו שמחויב בקריאת שמע והנחת תפלין.

בקיצור, האם החיוב אליבא דרבא הוא מיתורא דרא, או רק גילוי מילתא בעלמא שמצה ופסח אינם קשורים?

[מיללער]

בענין הזה אנו למדין היום במס' קידושין לז: מושב דכ' רחמנא גבי מצה איצטריך סד"א הואיל וכ' על מצות ומרורים יאכלוהו, בזמן דאיכא פסח אין בזמן דליכא פסח לא קמ"ל.

וכ' בתוד"ה בזמן דאיכא פסח, וא"ת מבערב תאכלו מצות נפקא וכו' וי"ל דתרי קראי מושבותיכם ובערב צריכי, חד לח"ל בזמן שביהמ"ק קיים וחד לח"ל בזמן שאין ביהמ"ק קיים.

ובעניי לא הבנתי דבריהם, חדא בזמן שאין ביהמ"ק קיים מה לי בארץ ומה לי בחוץ לארץ? ועוד, אם הכ' קבעו חובה למצה בפ"ע וכמ"ש שם בפסחים מיהדר הדרי קראי, מה לי בזמן שביהמ"ק קיים ומה לי בזמן שאין ביהמ"ק קיים וכמ"ש לעיל בפסחים.

[מיללער]

אני מעלה את הדיון שנלמד זה עכשיו במס' פסחים כח: ג"כ, האם יש נגר או בר נגר דיפרקיניה?