מסתכל מן הצד כתב:המקור הראשון שתמכא הוא חריין, הוא במהרי"ל.
וכן כתבו הרבה פוסקים (כריין\מעררעטיך).
אבל בראשונים נמצא זיהויים שונים.
כידוע, חלק פליקס על כמה זיהויים ידועים, וביניהם על זיהוי התמכא כחריין, ועל זיהוי שבולת שועל כ'קווקר (oat).
ור"מ שטרנבוך באיזהו מקומן חשש לדבריו (כמדומני לענין שבולת שועל).
אבל הרב ואזנר ז"ל דחה דברי פליקס מכל וכל, כיון שדבריו הם נגד כל קדמונינו, אי"צ אף לחשוש לדבריו.
שלום וברכה,
עלתה בדעתי תמיהה, שאולי כבר עמדו עליה.
במשנת פסחים ד ו: "ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: בחזרת, ובעולשין, ובתמכא, ובחרחבינא ובמרור". וברמ"א או"ח תעג ה: "ואם אין לו אחד מאלו הירקות יקח לענה או שאר ירק מר (אגור)".
בלשון חכמים, כידוע, הירק הוא דווקא ירקות עלים ("דשאים"), ואילו מה שנקרא בלשוננו ירקות שמברכים עליהם בפה"א נקראים בלשון המשנה "פירות הארץ" (ברכות ו א; אהלות ח א). לפי זה יוצא שאי אפשר לצאת בחזרת מדין "שאר ירק מר". וצ"ע מה המקור להתיר לקחת "פירות הארץ" במקום "ירקות".
איש_ספר כתב:שלח לי חכ"א שליט"א להציע הדבר לפני החבריםשלום וברכה,
עלתה בדעתי תמיהה, שאולי כבר עמדו עליה.
במשנת פסחים ד ו: "ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: בחזרת, ובעולשין, ובתמכא, ובחרחבינא ובמרור". וברמ"א או"ח תעג ה: "ואם אין לו אחד מאלו הירקות יקח לענה או שאר ירק מר (אגור)".
בלשון חכמים, כידוע, הירק הוא דווקא ירקות עלים ("דשאים"), ואילו מה שנקרא בלשוננו ירקות שמברכים עליהם בפה"א נקראים בלשון המשנה "פירות הארץ" (ברכות ו א; אהלות ח א). לפי זה יוצא שאי אפשר לצאת בחזרת מדין "שאר ירק מר". וצ"ע מה המקור להתיר לקחת "פירות הארץ" במקום "ירקות".
מסתכל מן הצד כתב:לענין ה'חריין:
המג"א סי' תעג ס"ק יא כותב: תמכא, קרין ובל"א מערטיך.
וכ"כ התויו"ט בפסחים: אנו רגילים לפותרו שהוא מה שקורין בל"א קרין.
וכתב החק יעקב: נתפשט המנהג באלו המדינות ליקח הקרין למרור.
מה שאני לא מבין, למה הרבה נוהגים ליקח חסא (החזרת האמיתית) למרור, ולהוסיף גם קצת חריין. הלא בחזרת יוצאים לכו"ע, ובחריין יש מחלוקת בין הראשונים אם הוא מין מרור. ואם אינו, הלא הוא מבטל טעם מרור שבפיו.
ובכלל, איזה ענין יש להוסיף עוד מין מרור. בהלכה מבואר שחסא הוא מצוה מן המובחר.
ושמעתי, שרוצים להרגיש טעם חריף, מה שאין בחסא. ואין מן הצורך להשיב על הרגשים, מה עוד שאין מצוה באכילת דבר חריף, מרור הוא מר ולא חריף.
משולש כתב:ויש לציין שגם מי שלוקח כל עשב מר שלא יהיה יוצא ידי חובה, ועל כן בוודאי האוכל חריין (מערעטיך בל"א) יוצא ידי חובת מרור. אך מצוה מן המובחר בחזרת. (חסה). ולפחות בא' מחמשת המינים ולא בחריין שהוא ספק מרור במקרה הטוב.
משה ובני ישראל כתב:בכל מקרה אין אף אחד מחמשת המינין שמזוהה עם זה. viewtopic.php?f=27&t=26861
הרואה כתב:אבי שיחי' היה נוהג להשיג עלים של חריין,
לאחרונה הוא מקפיד לאכול מהעלים האמצעיים בכרוב לבן שעבר זמן מאז קטיפתו שפיתחו טעם מר.
איתן כתב:הרואה כתב:אבי שיחי' היה נוהג להשיג עלים של חריין,
לאחרונה הוא מקפיד לאכול מהעלים האמצעיים בכרוב לבן שעבר זמן מאז קטיפתו שפיתחו טעם מר.
מהו הטעם של עלי חריין? מר, חריף, חריף-מר?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 29 אורחים