הערה נוראה לליל הסדר

[אוהב ציון]

בס"ד
מעשה באדם שהמלך הורה לו להעביר מטען - חשוב לאין תכלית - לארמון המלך במכונית.
ומשום שייתכנו תקלות, העביר לו המלך הוראות מפורטות בכל מקרה של קלקול , חיזוק גלגלים' 'ניקוי חלונות בישרים' וכו',
השליח החכם הלז עשה את כל ההוראות, ותיקן וסידר והתגבר על כל התקלות. רק דבר אחד שכח: להעביר את הסחורה.
ייתכן שדומים אנו לאותו האדם.
לתורה הקדושה שינה התכלית אח לכל הענין מראשית לאחרית" למען תספר... וידעתם כי אני ה', סיפור יציא"מ אינה תכלית בפני עצמה אלא אמצעי לדעת מתוכה כי אני ה'!!! כמובן שידיעת ה' כל אחד ודרגתו הוא.
וזה הענין להסבביר ולבאר על פי איך שהורו לנו חז"ל- קודם כל לעצמינו ואחר כך לליבות ילדינו (וילדינו לאו דווקא הקטנים אדרבה העיקר הגדולים וייתכן שאף בגיל מבוגר ואכ"מ) את תוקף אמונת אמת, שאחד הוא האלוהים ואין עוד מלבדו.
הערה: כמה רע הוא המעשה שכל מיני מגידים (כמובן שכוונתם לש"ש אך אינם מכוונים יפה), שמוצאים רמזים ודרושים שאין בהם ממש, והופכים את "הקערה" על פיה - שענין ליל הסדר הוא עידוד למיואשים, או לזמן תפילה וצעקה וכו' וכו'. אם רוצים אנו לקיים רצון המלך הגדול ית"ש נפסיק לפתוח עלונים וסיפורים ונתחיל לפתוח את החומש. ליל הסדר הוא סיפור יציאת מצרים למען דעת כי ה' הוא האלוהים.

[אפרקסתא דעניא]

שמעתי בזה דבר נפלא מהג"ר אליהו דיסקין שליט"א:

בנביא מסופר שמדיין שעבדו את ישראל, ואז נגלה המלאך לגדעון, ואמר לו ה' עמך גבור החיל.

ענה לו גדעון "בי אדני ויש ה' עמנו?! ולמה מצאתנו כל זאת? ואיה כל נפלאתיו אשר ספרו לנו אבותינו לאמר הלא ממצרים העלנו ה'?!"

ואיתא בחז"ל, מובא ברש"י:

"אשר ספרו לנו אבותינו" - פסח היה. אמר לו: אמש הקרני אבא את ההלל ושמעתיו שהיה אומר (תהלים קיד א) בצאת ישראל ממצרים ועתה נטשנו אם צדיקים היו אבותינו יעשה לנו בזכותם ואם רשעים היו כשם שעשה להם נפלאותיו חנם כן יעשה לנו ואיה כל נפלאותיו"

מסופר אפוא, שגדעון, שהיה גדול שבדורו, שופט ישראל, הנשלח להושיעם מיד מדיין, אין לו מקור אחר לסיפור יציאת מצרים אלא אביו, שהקרהו בליל הסדר את סיפור יציאת מצרים!

ומי היה אביו? אדם שפיטם פר שבע שנים, כדי להקריבו לעבודה זרה!!

אין ספק שגדעון היה יכול ללמד את אביו על יציאת מצרים, ולכל הפחות גדעון ידע את התורה, שם מסופרת יציאת מצרים בהרחבה.

אך לא! גדעון אומר למלאך: אמש הקרני אבא את ההלל!

מבואר אפוא, שתוקפו וגבורתו של סיפור יציאת מצרים בהיותו עובר מאב לבנו, מסב לנכדו ("למען תספר באזני בנך ובן בנך") וכל דור מעתיק את הסיפור לדור הבא! "אשר ספרו לנו אבותינו"!


בינו נא זאת!!!

[מה שנכון נכון]

לא מדובר על ההגדה אלא על ההלל שדרך אמירתו היתה בקרוי. [והוא כאומר אתמול עניתי הללויה על קריאת ההלל של אבא, ושם נאמר וכו'. ולא שאביו הוא זה שהודיע לו, אלא כמ"ש בסוכה מי שהיו וכו' מקרין אותו].
בשביל לדעת את סיפור יציא"מ אי"צ ל"אמש", ואי"צ בכלל את ליל הסדר, אלא בן חמש למקרא, ובכל יום ק"ש וכו' וכו'. וכל הסגנון הוא מליצי בשביל להחריף את הטענה ולייפותה.
[והסגנון הוא של חז"ל שנתנו את ניסוח הדברים הללו בפיו, שהרי האם היתה קריאת ההלל נוהגת בימיו? האם חובר כבר המזמור בצאת ישראל?].

[מסתכל מן הצד]

אני למדתי מגדעון נקודה אחרת, אשר היא ג"כ "הערה נוראה" לליל הסדר.
כולנו מחפשים תירוצים על הקושיא הגדולה, למה מאריכים כ"כ בסיפור יציאת מצרים, הלא "אכתי עבדי אחשורוש אנן", ו"השתא עבדי", ומה הואיל לנו יציאת מצרים.
לא נאריך בתירוצים (החירות של הדעת וכו').
אבל הלא גדעון הוא הראשון אשר הקשה קושיא זו, בכל חומר הביטוי: "בי אדני, ויש ה' עמנו?! ולמה מצאתנו כל זאת? ואיה כל נפלאתיו אשר ספרו לנו אבותינו לאמר הלא ממצרים העלנו ה' "?
ולפי מה שפירשו לנו חז"ל, הקשה גדעון כן על מה שסיפר לו אביו בליל פסח את סיפור יציאת מצרים! וע"ז תמה: "איה כל נפלאותיו?!

וא"כ אנו צריכים לחפש את התשובה לקושייתו הגדולה, בדברי המלאך, במה שהשיב לו המלאך:
"לך בכוחך זה, והושעת את-ישראל מכף מדיין. הלוא, שלחתיך!
ופירשו לנו חז"ל, ש"בכוחך זה", בזכות שלמדת זכות על ישראל, תלך ותושיע את ישראל.

דהיינו, נכון! אין תשובה על השאלה! הקב"ה אכן חייב להוציא אותנו מן הגלות, כמו שהוא הוציא את בנ"י ממצרים!

א"כ, במקום לחפש תירוצים, נבוא נא בטענתו של גדעון אל הקב"ה, "ולמה מצאתנו כל זאת? ואיה כל נפלאתיו אשר ספרו לנו אבותינו לאמר הלא ממצרים העלנו ה' "?

[אפרקסתא דעניא]

לא מדובר על ההגדה אלא על ההלל שדרך אמירתו היתה בקרוי. [והוא כאומר אתמול עניתי הללויה על קריאת ההלל של אבא, ושם נאמר וכו'. ולא שאביו הוא זה שהודיע לו, אלא כמ"ש בסוכה מי שהיו וכו' מקרין אותו].
בשביל לדעת את סיפור יציא"מ אי"צ ל"אמש", ואי"צ בכלל את ליל הסדר, אלא בן חמש למקרא, ובכל יום ק"ש וכו' וכו'. וכל הסגנון הוא מליצי בשביל להחריף את הטענה ולייפותה.
[והסגנון הוא של חז"ל שנתנו את ניסוח הדברים הללו בפיו, שהרי האם היתה קריאת ההלל נוהגת בימיו? האם חובר כבר המזמור בצאת ישראל?].

מילולית, הוא אמר "את ההלל". אך מתוך דבריו ברור שהכוונה לסיפור "כל נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו", שהרי מזמור בצאת ישראל אינו כולל אלא נס אחד מהם, קריעת ים סוף. ברור אפוא שהוא התכוון לכל סיפור יציאת מצרים, ששמע אמש מאביו, ולכן הוא טוען "ואיה כל נפלאותיו".

בערבי פסחים מבואר שמזמור בצאת ישראל אמרוהו ישראל כשיצאו ממצרים.

[עקביה]

לא מדובר על ההגדה אלא על ההלל שדרך אמירתו היתה בקרוי. [והוא כאומר אתמול עניתי הללויה על קריאת ההלל של אבא, ושם נאמר וכו'. ולא שאביו הוא זה שהודיע לו, אלא כמ"ש בסוכה מי שהיו וכו' מקרין אותו].
בשביל לדעת את סיפור יציא"מ אי"צ ל"אמש", ואי"צ בכלל את ליל הסדר, אלא בן חמש למקרא, ובכל יום ק"ש וכו' וכו'. וכל הסגנון הוא מליצי בשביל להחריף את הטענה ולייפותה.
[והסגנון הוא של חז"ל שנתנו את ניסוח הדברים הללו בפיו, שהרי האם היתה קריאת ההלל נוהגת בימיו? האם חובר כבר המזמור בצאת ישראל?].

א. זמנו של ההלל קודם לזמנו של גדעון, כפי שאמרו:
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיז עמוד א

הלל זה מי אמרו? רבי יוסי אומר: אלעזר בני אומר: משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים, וחלוקין עליו חביריו לומר שדוד אמרו, ונראין דבריו מדבריהן וכו'

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיז עמוד א

תנו רבנן: הלל זה מי אמרו? רבי אליעזר אומר: משה וישראל אמרוהו בשעה שעמדו על הים,

ב. איזה סגנון מליצי, של גדעון? הלא גדעון אינו מתבסס על מה שכתוב בתורה אלא אומר בפירוש: וְאַיֵּה כָל נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ ה'.
ג. ודאי שגם בזמנו של גדעון נהגו במצוות עשה דאורייתא של סיפור יציאת מצרים, ומה רע לומר שגם אמרו את ההלל?
ד. מסתבר שהסיבה שגדעון בחר לטעון מכח מה שסיפר לו אביו ולא מכח הכתוב בתורה הוא כדי להדגיש את מוחשיות סיפור יציאת מצרים (סיפור של אב לבנו את שקיבל הוא מאביו הרבה יותר מוחשי מטקסט כתוב) ולהנגיד אותו אל המצב העגום הנוכחי.

[מה שנכון נכון]

עיינתי בפסחים לפני שכתבתי את הנ"ל. ומלבד שהדבר שנוי שם במחלוקת, גם פי' של הרשב"ם שאח"כ קבעו דוד בספרו אינו מוסכם, כמו שמשמע ברמב"ם בשורש א' מסהמ"צ, והכוונה אמרוהו היינו שאמרו דברי שבח והלל ולא בהכרח בלשון הכתובה לפנינו בספר תהלים. וכמו שלשון אמרוהו בהמשך הסוגיא שם לענין לא לנו אין פירושו תקנוהו וחיברוהו. וע"ע שם קיט ע"א.
בכל אופן זו נקודה צדדית לגמרי.

[צביב]

בס"ד
מעשה באדם שהמלך הורה לו להעביר מטען - חשוב לאין תכלית - לארמון המלך במכונית.
ומשום שייתכנו תקלות, העביר לו המלך הוראות מפורטות בכל מקרה של קלקול , חיזוק גלגלים' 'ניקוי חלונות בישרים' וכו',
השליח החכם הלז עשה את כל ההוראות, ותיקן וסידר והתגבר על כל התקלות. רק דבר אחד שכח: להעביר את הסחורה.
ייתכן שדומים אנו לאותו האדם.
לתורה הקדושה שינה התכלית אח לכל הענין מראשית לאחרית" למען תספר... וידעתם כי אני ה', סיפור יציא"מ אינה תכלית בפני עצמה אלא אמצעי לדעת מתוכה כי אני ה'!!! כמובן שידיעת ה' כל אחד ודרגתו הוא.
וזה הענין להסבביר ולבאר על פי איך שהורו לנו חז"ל- קודם כל לעצמינו ואחר כך לליבות ילדינו (וילדינו לאו דווקא הקטנים אדרבה העיקר הגדולים וייתכן שאף בגיל מבוגר ואכ"מ) את תוקף אמונת אמת, שאחד הוא האלוהים ואין עוד מלבדו.
הערה: כמה רע הוא המעשה שכל מיני מגידים (כמובן שכוונתם לש"ש אך אינם מכוונים יפה), שמוצאים רמזים ודרושים שאין בהם ממש, והופכים את "הקערה" על פיה - שענין ליל הסדר הוא עידוד למיואשים, או לזמן תפילה וצעקה וכו' וכו'. אם רוצים אנו לקיים רצון המלך הגדול ית"ש נפסיק לפתוח עלונים וסיפורים ונתחיל לפתוח את החומש. ליל הסדר הוא סיפור יציאת מצרים למען דעת כי ה' הוא האלוהים.

כנגד ד' בנים דברה תורה
אחד חכם ולימודו עדות חוקים ומשפטים
אחד רשע וחינוכו באמונה וכו' כדברי הרב אוהב ציון
אחד תם וחינוכו בקיום המצוות וידיעת ההשגחה הפרטית, ובזה יש לו חיזוק
אחד שאינו יודע לשאול ויש לו לשאול (ולהתפלל)

ובקיצור
עידוד לחיזוק, ותפילה כשמיוסד על חיזוק באמונה
בזה לומד באופן מעשי לזכור את גילוי האמונה של ליל הסדר להמשך השנה

[אוהב ציון]

בס"ד
מעשה באדם שהמלך הורה לו להעביר מטען - חשוב לאין תכלית - לארמון המלך במכונית.
ומשום שייתכנו תקלות, העביר לו המלך הוראות מפורטות בכל מקרה של קלקול , חיזוק גלגלים' 'ניקוי חלונות בישרים' וכו',
השליח החכם הלז עשה את כל ההוראות, ותיקן וסידר והתגבר על כל התקלות. רק דבר אחד שכח: להעביר את הסחורה.
ייתכן שדומים אנו לאותו האדם.
לתורה הקדושה שינה התכלית אח לכל הענין מראשית לאחרית" למען תספר... וידעתם כי אני ה', סיפור יציא"מ אינה תכלית בפני עצמה אלא אמצעי לדעת מתוכה כי אני ה'!!! כמובן שידיעת ה' כל אחד ודרגתו הוא.
וזה הענין להסבביר ולבאר על פי איך שהורו לנו חז"ל- קודם כל לעצמינו ואחר כך לליבות ילדינו (וילדינו לאו דווקא הקטנים אדרבה העיקר הגדולים וייתכן שאף בגיל מבוגר ואכ"מ) את תוקף אמונת אמת, שאחד הוא האלוהים ואין עוד מלבדו.
הערה: כמה רע הוא המעשה שכל מיני מגידים (כמובן שכוונתם לש"ש אך אינם מכוונים יפה), שמוצאים רמזים ודרושים שאין בהם ממש, והופכים את "הקערה" על פיה - שענין ליל הסדר הוא עידוד למיואשים, או לזמן תפילה וצעקה וכו' וכו'. אם רוצים אנו לקיים רצון המלך הגדול ית"ש נפסיק לפתוח עלונים וסיפורים ונתחיל לפתוח את החומש. ליל הסדר הוא סיפור יציאת מצרים למען דעת כי ה' הוא האלוהים.

כנגד ד' בנים דברה תורה
אחד חכם ולימודו עדות חוקים ומשפטים
אחד רשע וחינוכו באמונה וכו' כדברי הרב אוהב ציון
אחד תם וחינוכו בקיום המצוות וידיעת ההשגחה הפרטית, ובזה יש לו חיזוק
אחד שאינו יודע לשאול ויש לו לשאול (ולהתפלל)

ובקיצור
עידוד לחיזוק, ותפילה כשמיוסד על חיזוק באמונה
בזה לומד באופן מעשי לזכור את גילוי האמונה של ליל הסדר להמשך השנה

א. אינני יודע באיזה עלון חסידי קראת לאחרונה, אך לא כתוב בתורה שלגבי תם עניינו הוא חיזוק ולא תפילה.
ב. אם הבנת שחיזוק באמונה הוא רק לבן רשע, עצוב הדבר מאוד.
כל בן עניינו הוא וידעתם כי אני ה' וכמו שנאמר למען תספר. אלא כל אחד ודרכו הוא.
וברור שכל ענין הלל והסיפור יציא"מ והסדר מתחילתו לסופו הוא לא רק לבן הרשע ח"ו.

על כל פנים אאחל לכבודו יחד עם כל בית ישראל להעמיק בידיעה שאין שני לה על ידי יציאת מצרים שה' הוא האלוקים וכמו שנאמר בפרשת ואתחנן:
א֣וֹ׀ הֲנִסָּ֣ה אֱלֹהִ֗ים לָ֠בוֹא לָקַ֨חַת ל֣וֹ גוֹי֘ מִקֶּ֣רֶב גּוֹי֒ בְּמַסֹּת֩ בְּאֹתֹ֨ת וּבְמוֹפְתִ֜ים וּבְמִלְחָמָ֗ה וּבְיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבִזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבְמוֹרָאִ֖ים גְּדֹלִ֑ים כְּ֠כֹל אֲשֶׁר־עָשָׂ֨ה לָכֶ֜ם ה' אֱלֹהֵיכֶ֛ם בְּמִצְרַ֖יִם לְעֵינֶֽיךָ: אַתָּה֙ הָרְאֵ֣תָ לָדַ֔עַת כִּ֥י ה' ה֣וּא הָאֱלֹהִ֑ים אֵ֥ין ע֖וֹד מִלְבַדּֽוֹ:

[סגי נהור]

תודה רבה שאתה עושה לנו היכרות עם החומש. אבל אנן קיי"ל תורה בפירושה ניתנה, וענייני ההלכה שבדבר מבוארים בש"ס ובפוסקים, וענייני האגדה והתוכן הפנימי שבדבר מבוארים בספרי רבותינו הראשונים והאחרונים, ועומק ביאורם מקבל כל אחד מפי רבותיו, אשר מדבריהם מן הסתם מביאים ב"עלונים". ואידך זיל וגמור.

[צביב]

ענין התפילה הוא הידיעה כי ה' הוא האלקים
אומנם עיקר האמונה בלב, אבל יש מצות קריאת שמע, וכתב הפלא יועץ שבכל דיבור של אמונה יש חלק ממצות קריאת שמע, הרי שיש לעסוק בפה בעניני אמונה,
ולכן כשמתחזק באמונת ה' ומקבל ע''כ להוסיף בענין תפילה, הרי יש מקום מבואר לשמירת האמונה,
כשמתחזק שכל מאורעותיו בהשגחה פרטית, זה המשך של לימודי האמונה מליל הסדר

ותל''מ

[אוהב ציון]

תודה רבה שאתה עושה לנו היכרות עם החומש. אבל אנן קיי"ל תורה בפירושה ניתנה, וענייני ההלכה שבדבר מבוארים בש"ס ובפוסקים, וענייני האגדה והתוכן הפנימי שבדבר מבוארים בספרי רבותינו הראשונים והאחרונים, ועומק ביאורם מקבל כל אחד מפי רבותיו, אשר מדבריהם מן הסתם מביאים ב"עלונים". ואידך זיל וגמור.

בס"ד
ידידי הרב הרואה את דברי התורה.
עדיין לא הבנתי, כל סדר ההגדה וההלל וכו' וכו' שכולו דעת ה' הוא מדבר על בן אחד (או שכוונתך שהכל יוצא מדי פשוטו?)? זו הבנתך? ככל הנראה לא הבנתי נכון.
לא הבנתי היאך פירוש חז"ל. סותר את פשוטו של מקרא בפסוקים הנ"ל. (או שכוונתך שאין לפתוח את החומש כלל ר"ל משום שהכל הוא לא כפשוטו אלא לפי פירוש).
על כל פנים כל כך כואב שדבר ה' שנכתב בתורה"ק וידעתם כי אני ה' שנאמר פעם אחר פעם כולל הדברה הראשונה במעמד הר סיני אנכי ה' אשר הוצאתיך מארץ מצרים - ניתן לויכוח כדי להצדיק רעיונות שאין להם מקום.

[צביב]

הבנתי שהגעתי הראשונה כאן נכתבה בקיצור מידי ולכן אכתוב עוד בזה
יציאת מצרים יסוד למצוות רבות כמ''ש הרמב''ן, ורבינט בחיי בספרו כד הקמח שבועות במצות אנכי
והענין שמשורש האמונה יש ענפים יסודיים רבים

כנגד ארבעה בנים וכו'
והראשונים החכם בעולם האצילות, יודע את ''ה אחרינו''
ולכן מחפש את העדות (מצוות שמעידות שאנו עם ה') וכו'
שמשורש האמונה יש חיזוק ללימוד תורה כדי להדבק בה' להכיר ולקיים מצוותיו
השני הרשע, בריאה שברא ה' בעולמו,
ואינו מבין כראוי את דרך הכרת הטוב, ואת האמונה,
ולכן יש לבאר לו את האמונה,
(ובתחילה יש לבאר לו באופן שיבין היטב שזה כל מהות האדם-אמונת ה') - הכה את שיניו
השלישי תם, יודע שאינו חכם להבין בשרשי הבריאה
ואת יסודות האמונה שיש לעולם יוצר ומנהיג הוא תופס,
אלא שיש לו קושיה על סדר הדברים והצורך בהם
הרביעי אינו יודע לשאול, ופנוי לקבל את דברי אביו.

האמונה קבועה בלב כל ישראל
אלא שיש להתחזק בה כל יום בק''ש ובקידוש השבת
וב יותר בליל פסח,
וכיון שהיא נקודה עמוקה בלב, יש להכין תולדותיה, דרכיה ושביליה
כדי שיעזור האדם להעמיד עצמו תמיד בדרך האמונה שקבל בפסח

החכם מתעורר באמונה לרצות חוקים, ותשובתו לזכור את טעם הפסח-האמונה
הרשע אינו מתעורר לאמונה ותחילת התשובה שאין אפשרות להעמיד עצמו בדרך אבודה
התם שואל מה קשורה האמונה (מתוך תשובת התם תתבאר שאלתו)
והתשובה בחוזק יד הוציאנו ה'
הרי שיש להעמיק באמונה ולהבין השגחה פרטית
ולזכור שרצון ה' בעבודת ישראל ולכן ''בחזק יד''
(ובזה יש לו חיזוק להתבונן שחפץ ה' בעבודתו, ורואה מעשיו, וכו')
שאינו יודע לשאול, את פתח לו - הגדה והלל,
ובזה מבין שיש לעסוק בדיבורים לפני ה'
וע''י דיבורים של אמונה מתעורר ליבו לאמונה ברורה יותר
ולתלות כל חייו ביד בוראו ולהתפלל אליו

[אפרקסתא דעניא]

הרעיון יפה, אבל הקישור בין ארבעת הבנים לאבי"ע נראה מאולץ למדי.

[סגי נהור]

עדיין לא הבנתי, כל סדר ההגדה וההלל וכו' וכו' שכולו דעת ה' הוא מדבר על בן אחד (או שכוונתך שהכל יוצא מדי פשוטו?)? זו הבנתך? ככל הנראה לא הבנתי נכון.
לא הבנתי היאך פירוש חז"ל. סותר את פשוטו של מקרא בפסוקים הנ"ל. (או שכוונתך שאין לפתוח את החומש כלל ר"ל משום שהכל הוא לא כפשוטו אלא לפי פירוש).
על כל פנים כל כך כואב שדבר ה' שנכתב בתורה"ק וידעתם כי אני ה' שנאמר פעם אחר פעם כולל הדברה הראשונה במעמד הר סיני אנכי ה' אשר הוצאתיך מארץ מצרים - ניתן לויכוח כדי להצדיק רעיונות שאין להם מקום.

מי דיבר על בן אחד? אולי בלבלת אותי עם כותב אחר.

לעצם הדברים, אף אחד לא טען שדברי חז"ל סותרים את פשוטו של מקרא. אפילו לא חלקתי על עצם דבריך. רציתי לומר רק נקודה פשוטה - לא באים ו"מגלים את אמריקה" ביסוד מצוות הסיפור ביציאת מצרים עם פסוקים מהחומש, ומזלזלים בעומקים ובמשמעויות שמצאו בזה גדולי הדורות (שעל דבריהם מן הסתם מיוסד המובא ב"עלונים"). מה שידוע לך ידוע גם לרבותינו בכל הדורות, וכמובן במצוות הסיפור ביציאת מצרים יש הדגשים שונים שכל אחד מקבל מפי רבותיו.

[לומד]

עלה אצלי בחיפוש ואמרתי אקפיצהו למען ידושו בו הרבים

[עזריאל ברגר]

מסופר אפוא, שגדעון, שהיה גדול שבדורו, שופט ישראל, הנשלח להושיעם מיד מדיין

לא כל כך ברור אם גדעון היה גדול הדור.
לפי צורת הנהגתו עם אחיו בני ישראל בסיום המלחמה - .....

כמדומני ש"לך בכחך זה" היינו: למרות שאמנם מצד עצמך אינך ראוי, אבל כיוון שעסקת בלימוד זכות על עם ישראל - לך בכחך והושעת את ישראל!