אעתיק כאן את מה שכתבתי במכתב לר' שמחה עמנואל (הדברים היו אבודים ממני אמש, ייש"כ של חכמינו הגדול שבס"ד השיב לי אבידתי).
אבקש להעיר אודות ענין הזכרת 'רננו צדיקים' לאחר הלל הגדול בליל הסדר, הנידון במבוא לספר דרשה לפסח. הסיבה האמיתית להוספת פסוק זה הינה פשוטה הרבה יותר ממ"ש מר במבואו, והיא - באשכנז וצרפת היתה תפישה שלפיה פסוק זה שייך להלל הגדול, והוא הפסוק החותם של מזמור זה, ואילו פרק ל"ג בתהלים מתחיל בפסוק 'הודו' לה' בכנור'. נכונות טענה מוזרה [לכאורה] זו מוכחת למי שיעיין בפסוקי דזמרה של שבת בסדורים ומחזורים קדומים, שבהם ניכר מצורת הכתיבה והעיצוב שהודו לה' בכנור הוא פתיחת מזמור [המילה הודו כתובה באופן מוגדל כמו תחילת שאר המזמורים הנמצאים שם], ורננו צדיקים הוא רק סיום של ההלל הגדול. בדקתי בהרבה כ"י ודפוסים קדומים שסריקתם מצויה תחת ידי, וכך הם פני הדברים ברוב רובם, והרי רשימה:
(א) כ"י אוקספורד 133, המאה הי"ב. (ב) כ''י קויפמן 388, נכתב בין השנים ה' ל' - ה' נ'. (ג) כ''י וורשה 258, שנת ס''ג לערך. (ד) כ"י מינכן 69, המאה הי"ד. (ה) כ"י בהמ''ל 4683, המאה הי"ד - ט"ו. (ו) כ''י הנובר מוזיאון קסטנר 3953, המאה הט"ו. (ז) כ"י בהמ''ל 4812-4811, המאה ט''ו. (ח) כ"י בהמ"ל 4804, משנת רס"ח. (ט) כ"י בהמ"ל 4809, משנת רפ"א.
דפוסים - פיזארו רע"ו, פראג רע"ו (ע"פ עדות רש"ס מפרעמישלא הוגה סדור זה ע"י הגאון ר' אברהם מפראג), פראג רע"ט, פראג רצ"ג (מחזור שבתחילתו כתוב בכ"י סדר שחרית), טרין רפ"ה, סדור ר' הירץ ש"ץ טיהנגן ש"כ, מנטובה שכ"ב, הנאו שע"ו.
כאמור, בדקתי רק באוסף הצילומים שתח"י, ואין ספק שבדיקה בספריה ובמכון לתצלומים תניב עוד הרבה תוצאות.
ראה גם בדרכי משה (סי' רפא): "כתוב באור זרוע, נוהגים לקרות מזמורים לכבוד שבת כגון השמים מספרים כבוד אל וגו', לדוד בשנותו את טעמו וגו', תפלה למשה וגו', יושב בסתר עליון וגו', הללויה כי טוב ה' וגו', הלל הגדול, הודו לה' בכנור, מזמור שיר ליום השבת". (ע' באו"ז הל' שבת סי' מב אות ד', אך שם חסר חלק מהפירוט המוזכר בד"מ.) כמו"כ מהפירוש שבגליון מחזור ויטרי (מהדו' הורביץ עמ' 63) מוכח שהודו לה' בכנור הוא תחילת המזמור. גם בתנ"ך עם חילופי נוסחאות שהו"ל בנג'מין קניקוט צויינו שני מקורות שבהם כתוב בסוף הלל הגדול הפסוק רננו צדיקים. (אגב, בפל"ג צויינו שם הרבה מקורות הגורסים ולישרים נאוה תהלה [ענין שגזרתם אומר במבואכם שזהו שיבוש]. אמנם הוספת וא"ו כזו היא תופעה אשכנזית טיפוסית, וכמוה ניתן למצוא בסדורים 'להודות לשם קדשך ולהשתבח בתהלתך', 'ואור חדש על ציון תאיר', 'וגואלינו ה"צ שמו קדוש ישראל', 'ויהיו לרצון אמרי פי', ועוד ועוד. ר' יצחק סץ ניסה לבאר לי ענינה של וא"ו זו, ע"י דימוי לאנגלית, אך לא הבנתי את דבריו.)
וראה מ"ש רש"ס מפרעמישלא בסדורו (ח"ב עמ' 80): "רננו - זו היא התחלת מזמור ל"ג, ובטעות נדפסה מלת הודו בקצת סדורים באותיות גדולות, כאלו שם התחלת המזמור, ומפני זה חושבים קצת בני אדם שפסוק רננו הוא סוף מזמור הודו שלפניו, ומנגנים אותו כאלו הוא סוף המזמור, וטעות הוא בידם".
ומשעמדנו על תפישה אשכנזית זו, נראה עתה באור חדש [אך פשוט ובהיר כ"כ] את נימוקם של השוללים אמירת פסוק זה, "שאין לומר כאן רננו צדיקים בה', שהרי התחלת מזמור אחר הוא" (הרוקח), "ורננו צדיקים בה' אינו מן המזמור" (תוס'), "ואין לומר רננו צדיקים, כי אינו מן המזמור של הלל הגדול, והוא תחילת המזמור של הודו להשם בכנור" (מהרי"ו).
אמנם, מסתבר מאוד שגם הרבה מאלו שידעו שרננו צדיקים אינו חלק מהלל הגדול סברו בכ"ז שיש לאמרו בליל הסדר, וכמשתמע בבירור מלשונו של ר' יעקב צרפתי כותב הגדת וולף (המצוטט בחיבורכם), אך זה קרה כבר בשלב מאוחר יותר.
