וסת השבוע בדילוג וסירוג

[לוי יצחק]

מזה זמן שהתקשיתי בענייני וסתות

א. למה לא מקובל להחמיר שכל ב' הפלגות שוות הן וסת קבוע, וסת השבוע בדילוג וסירוג, ולדעת רב [שנפסק בשו"ע קפ"ט ס"ז שיש להחמיר כדבריו] וסת הדילוג נקבעת בג"פ, ולא מצאתי בפוסקי זמננו ובספרי הקיצורים [עד היכן שידי מגעת], מלבד בס' אבני ישפה להגרי"פ פיינהנדלר שכ' שמצוה לפרסם הדבר. דין זה תלוי במח' אחרונים, ודעת הפלתי והחו"ד והס"ט במקום א' [במקום אחר חזר בו, כמדומני בסקל"א] להחמיר בזה, ודעת הגר"ז והלחם ושמלה
ב. למה לא מקובל לרשום את תאריכי הראיות שלפני החתונה [ע"פ רוב אז מצוי הרבה יותר לקבוע, כי הראיות סדירות יותר, ואינה מעוברת או מניקה].

[יעקב ו.]

על ב. לענ"ד עיקר הוסת אצל רוב הנשים אינו קבוע ליום מסוים ואם כן כל עיקר המניין הוא בעיקר בשביל מצוות הפרישה שיש בו, שכל עיקר הדין בזה הוא מדרבנן, שהוא עשוי להיעקר תמיד בהריון והנקה, ומטעם זה אם ידוע הווסת יש חובה להקפיד עליו, וכל שאינו ידוע אין מצווה לטרוח אחריו. ומטעם זה נראה שגם אשה נשואה אין הלכה שתרשום אלא אם כן היא זוכרת בבירור שהווסת שלה קבוע. [אני יודע שיש מי שכתב לא כך]
ולפי הנ"ל ניתן ליישב גם את א.

[לוי יצחק]

לא ברירא לי כ"כ הנוסח "אני יודע שיש מי שכתב לא כך", אחרי שהשאלה לא היתה אם ישנו תירוץ או "מהלך" לבאר את הענין, אלא להבין למה לא מ ק ו ב ל לרשום לפני החתונה, אף שכן מקובל לרשום אחר החתונה, וכמו שכבר כתב החכמת אדם [שאליו כפה"נ כיון המגיב הנכבד], כלומר למרות שמקובל שלא כפי שנראה להמגיב שליט"א.
כנ"ל ביחס לשאלה הנוספת, כונת השאלה, שאחרי שכמה גדולי הפוסקים סבורים שנקבע בכה"ג למה אין חוששים לזה, כמו שחוששים למשל לעונה בינונית ביום הל"א יום ולילה, אף שהוא צירוף של חומרות [א' לחשוש ליום ל"א, ב' לחשוש לעונה שלא ראתה בה], ורבות כהנה חומרות.

[יעקב ו.]

אכן כוונתי הייתה לחכמת אדם, והיא חומרה גדולה, ונראה לי שאין מנהג ההוראה להקפיד בזה כל כך, וכמו שלא הקפידו על ימי המבוכה.
מש"כ שנהגו להקפיד באו"ז, הוא ודאי לא מצד הוסת שהרי הוא עונה בינונית והוא עצמו מצות הפרישה שהוא עיקר החובה ברוב הנשים.

[בעל תריס]

על ב. לענ"ד עיקר הוסת אצל רוב הנשים אינו קבוע ליום מסוים ואם כן כל עיקר המניין הוא בעיקר בשביל מצוות הפרישה שיש בו, שכל עיקר הדין בזה הוא מדרבנן, שהוא עשוי להיעקר תמיד בהריון והנקה, ומטעם זה אם ידוע הווסת יש חובה להקפיד עליו, וכל שאינו ידוע אין מצווה לטרוח אחריו. ומטעם זה נראה שגם אשה נשואה אין הלכה שתרשום אלא אם כן היא זוכרת בבירור שהווסת שלה קבוע. [אני יודע שיש מי שכתב לא כך]
ולפי הנ"ל ניתן ליישב גם את א.

גם בווסת קבוע לדעת רוב האחרונים אף הפרישה מדרבנן, ואינני מבין למה אתה המחליט שבאיסור דרבנן מותר לאדם לזלזל במקום שידוע לו שעל ידי כך ישכח ויטעה ולא ישים לב שהוא עובר איסור.
(ידועים דברי הפמ"ג שאסור להכניס עצמו לספק דרבנן בידים וכאן זה הרבה יותר גרוע)

[יעקב ו.]

לרוב הנשים ידוע מראש שאין כמעט סיכוי ליצור וסת קבוע, ולכן גם לחשוש מתחילה הוא דבר רחוק ותמיד קי"ל לסמוך על הרוב, ואמנם שכאן בוסתות תיקנו לחשוש אם הוא ידוע, אלא שלא תיקנו יותר מכך.

[לוי יצחק]

איני מבין כלל.
א. מה זה "נראה לי שאין מנהג ההוראה להקפיד בזה כ"כ"? מה זה "וכמו שלא הקפידו על ימי המבוכה"? יפתח נא את ספרי הקיצורים כ"מראה כהן" ו"קיצור הלכות נדה", כמו גם את ספרי פוסקי זמננו כ"שיעורי שבט הלוי" ו"חוט שני" ועוד, ויראה שיש לרשום את זמני הראיות, ויש לפרוש בימי המבוכה, לעומת וסת השבוע בדילוג וסירוג שלא נזכר שם, כתמיהתי הנ"ל.
ב. לא כתבתי שנהגו להחמיר באו"ז [אם כי אכן מקובל אצל בני תורה להחמיר], אלא שמקובל [ושוב, כונתי שכן כתבו הספרים הנזכרים ודומיהם] להחמיר עונה בינונית ביום הל"א בב' העונות, וכגון ראתה בא' ניסן לילה, פורש בל' ניסן בלילה מעיקר דין עו"ב, ובל' ניסן יום מחומרא לפי שדעת הפלתי שעו"ב הוא בב' העונות [ואין לזה שייכות כלל עם חומרת האו"ז, שמחמיר לפרוש עונה לפני], ובא' אייר לילה מחומרא לפי שי"א שעו"ב הוא ביום הל"א, ובא' אייר יום מחמירים גם אף שהוא צירוף של ב' החומרות.
ג. מה שמנופף בכך שוסתות דרבנן, הלא נודעו דברי הנו"ב וחת"ס [הביאם הפתחי תשובה] והגר"ח בחי' על הרמב"ם, שחיוב הפרישה מדאו' הוא, והובאת שיטתם בפוסקי זמננו ובספרי הקיצורים הנ"ל.

[יעקב ו.]

א. התרומת הדשן ומובא בשו"ע להלכה חידש את המושג של ימים שמוחזקת שאינה רואה, ומכאן יש משמעות שיש ימים שמוחזקת שכן רואה, ובהמשך לזה הנו"ב כתב לחדש בביאור דברי הרמ"א שבימים אלו צריכה לחשוש, אלא שגם הוא לא כתב לפרוש אלא בג' ימים ולא יותר וכלשון הרמ"א, ובש"ך בגר"א ושו"ע הרב וחזו"א לא ביארו את הרמ"א כך. אלא שבחזו"א כתב שיש מנהג להחמיר כנו"ב. והוא מצד המנהג ומצד החומרא ולא יותר מכך. וגם בזה בחת"ס ועוד כתבו שאין המנהג כך.
ומכאן שאם גם ימי המבוכה שהוא חשש אמיתי שהרי היא ודאי תראה בימים אלו, ובכל זאת אין בו חובה מעיקר הדין, ומבואר שהעיקר הוא רק הפרישה ביום הראייה האחרונה לחוד כמו שמפורש בשו"ע, והטעם בכך הוא מחמת המצווה לחוד וכנ"ל, שהרי מצד החשש יש ימים מרובים לחשוש להם וכנ"ל, ולפי זה גם אם נחמיר כחכמת אדם לרשום הוא בהכרח רק מחובת הזהירות והפרישות כל שרוב הנשים אין להם וסת קבוע, ואם כן אי נראה שיש טעםן להוסיף עליו קודם הנישואין, כל שחובת זהירות זו עדיין לא קיימת. וגם וסת הסירוג הנ"ל שהוא חומרה כל שלא ידוע אין נראה שיש טעם לחשוש לו.
ב.מתנצל של דקדקתי בדבריך, ועדיין הוא חלק ממצוות פרישה.
ג. גם מי שסבר שהפרישה היא מדאורייתא הוא רק בוסת קבוע.

[שומע ומשמיע]

איני מבין כלל.
א. מה זה "נראה לי שאין מנהג ההוראה להקפיד בזה כ"כ"? מה זה "וכמו שלא הקפידו על ימי המבוכה"? יפתח נא את ספרי הקיצורים כ"מראה כהן" ו"קיצור הלכות נדה", כמו גם את ספרי פוסקי זמננו כ"שיעורי שבט הלוי" ו"חוט שני" ועוד, ויראה שיש לרשום את זמני הראיות, ויש לפרוש בימי המבוכה, לעומת וסת השבוע בדילוג וסירוג שלא נזכר שם, כתמיהתי הנ"ל.
ב. לא כתבתי שנהגו להחמיר באו"ז [אם כי אכן מקובל אצל בני תורה להחמיר], אלא שמקובל [ושוב, כונתי שכן כתבו הספרים הנזכרים ודומיהם] להחמיר עונה בינונית ביום הל"א בב' העונות, וכגון ראתה בא' ניסן לילה, פורש בל' ניסן בלילה מעיקר דין עו"ב, ובל' ניסן יום מחומרא לפי שדעת הפלתי שעו"ב הוא בב' העונות [ואין לזה שייכות כלל עם חומרת האו"ז, שמחמיר לפרוש עונה לפני], ובא' אייר לילה מחומרא לפי שי"א שעו"ב הוא ביום הל"א, ובא' אייר יום מחמירים גם אף שהוא צירוף של ב' החומרות.
ג. מה שמנופף בכך שוסתות דרבנן, הלא נודעו דברי הנו"ב וחת"ס [הביאם הפתחי תשובה] והגר"ח בחי' על הרמב"ם, שחיוב הפרישה מדאו' הוא, והובאת שיטתם בפוסקי זמננו ובספרי הקיצורים הנ"ל.

רק להעמיד דברים על דיוקם. הגר"ח להדיא לא אומר כך, הוא רק אומר שבדעבד אם ראתה אינו אונס.

[לוי יצחק]

איני מבין כלל.
א. מה זה "נראה לי שאין מנהג ההוראה להקפיד בזה כ"כ"? מה זה "וכמו שלא הקפידו על ימי המבוכה"? יפתח נא את ספרי הקיצורים כ"מראה כהן" ו"קיצור הלכות נדה", כמו גם את ספרי פוסקי זמננו כ"שיעורי שבט הלוי" ו"חוט שני" ועוד, ויראה שיש לרשום את זמני הראיות, ויש לפרוש בימי המבוכה, לעומת וסת השבוע בדילוג וסירוג שלא נזכר שם, כתמיהתי הנ"ל.
ב. לא כתבתי שנהגו להחמיר באו"ז [אם כי אכן מקובל אצל בני תורה להחמיר], אלא שמקובל [ושוב, כונתי שכן כתבו הספרים הנזכרים ודומיהם] להחמיר עונה בינונית ביום הל"א בב' העונות, וכגון ראתה בא' ניסן לילה, פורש בל' ניסן בלילה מעיקר דין עו"ב, ובל' ניסן יום מחומרא לפי שדעת הפלתי שעו"ב הוא בב' העונות [ואין לזה שייכות כלל עם חומרת האו"ז, שמחמיר לפרוש עונה לפני], ובא' אייר לילה מחומרא לפי שי"א שעו"ב הוא ביום הל"א, ובא' אייר יום מחמירים גם אף שהוא צירוף של ב' החומרות.
ג. מה שמנופף בכך שוסתות דרבנן, הלא נודעו דברי הנו"ב וחת"ס [הביאם הפתחי תשובה] והגר"ח בחי' על הרמב"ם, שחיוב הפרישה מדאו' הוא, והובאת שיטתם בפוסקי זמננו ובספרי הקיצורים הנ"ל.

רק להעמיד דברים על דיוקם. הגר"ח להדיא לא אומר כך, הוא רק אומר שבדעבד אם ראתה אינו אונס.

הדברים עומדים היטב על דיוקם, ואין צורך להעמידם, שכן הגר"ח להדיא כן אומר כך. ונצטט מלשונו בפ"ד מאיסורי ביאה הי"ב, וז"ל "ומעתה הרי י"ל, דהדרשא דוהזרתם היא דרשא גמורה מדין תורה, ואף על גב דוסתות דרבנן, דהרי עיקר הדין דוהזרתם הוא שצריך לפרוש במקום שיוכל לבוא לידי טומאה ונדה, וזו היא מצות ההזרה ופרישה, וא"כ כיון דעיקר קביעות הוסת הוא דאורייתא, נהי דבעבר וסתה קי"ל דוסתות דרבנן ולא חיישינן לראתה, אבל מ"מ בשעת וסתה עצמה הרי היא בכלל אפשר להיות רואה, וחייל על זה חובת הזרה ופרישה מדין תורה, וכסתימת לשון הרמב"ם דהוא דין תורה", עכ"ל.

[שומע ומשמיע]

סליחה טעות.