רבי יהודה [זרחיה] אזולאי - נכד החיד"א?

[לעומקו של דבר]

תודה לצפפ ולבבישמקד (מה זה?) ולכל "נכדי החיד"א" על מסירותם לאוקמי ייחוסם אליבא דמציאות

למה אתה כותב לשון רבים?...

לפי תומי.
כעת אני רואה באחת התגובות שזה בבחינת "גוף אחד ושמות מחולקים".

יהיה מי שיהיה, אדם אחד או כמה אנשים, הרי צפפ אמר שבעזרת הטכנלוגיה נודע לו היחוס המדויק, ומדוע עדיין לא הובאה מרגלית טובה זו לידיעת הכלל?

באמת שאלה קשה...

[צצפ]

בוא היא תבוא ובקרוב מאד.
אעשה זאת בדרכיי שלי ובזמן שלי. ואני פה.


(למען האמת חלק מהמסמכים דורשים תרגום מקצועי לפני שמעלים אותם להנאת הכלל, וזה קצת מתעכב,
מי שהעניין הוא פקוח נפש ממש אצלו והוא אחד מבני המשפחה שלא ישן בלילה, יכול לפנות אליי באישי עם פירוט של הפקו"נ ואי"ה אנסה לעזור לו)

[צצפ]

אני מחזיר מה שמחקתי בטעות:

טולידאנו ב'מחקרו' מציין מכתב מ'יוסף מכלוף בחיון' שנכתב לטענתו בערבית משם הוא מוכיח שהשם 'זרחיה' היה תוספת.
כי כך כותב לו "ראיתי חתימת ידך בתוספת טובה של השם זרחיה"
ומכאן 'הוכיח' שאת השם זרחיה הוסיף לעצמו.
המקור הוא במסמכי הריז"א בספריה הלאומית.

אולם אני חיטטתי בגנזי הספריה הנז' ובדקתי שכבה אחר שכבה ולא מצאתי את המכתב הנ"ל...

שמא בדה טולידאנו את המכתב מדמיונו??

[צצפ]

טוב, ממשיכים בינתיים עם עוד מסמכים!
(אני מעלה את זה כאן, לא בכדי לשעמם מאן דהוא,כשאר תחזנה עינכם כבר לעיל שרבים הם בני דורו של ריז"א שכתבו עליו נכד החיד"א, אלא מכיוון שהפורום כאן מהווה במת מחקר, וחוקרים רבים משתמשים בפורום. וברצוני שהתמונה תהיה מושלמת)

כותב ועקנין במאמרו המפולסף:

יש הטוענים שיש חתימות של גדולי הרבנים שבתוך דבריהם מעידים שריז"א היה נכד הרב חיד"א, אולם אחר העין 'מתברר' שאין הדברים מדוייקים.
(דילוג)
בספר אור החמה בהקדמת האדמו"ר רבי יחזקאל הלברשטאם משינאוווא...
כלל הדברים המדייק [b]היטב היטב בדבריהם יראה שמעולם לא אמרו שריז"א נכד הרב חיד"א ומש"כ בהסכמה לאור החמה ש"באו בירושה" הדבר ברור שכווונתם לומר שיש חתימת הרב חיד"א על הכת"י.. [/b]

ובכן, גם כאן הוגיע הרב וועקנין את מוחו בסברות דחוקות להכחיש את הענין של 'באו בירושה'. ולדעת וועקנין כל עוד לא באו המסכימים בכתובים לפרט את כל יחוסו מהחל ועד כלה אין בכך כל משמעות.

אלא שלדאבון לב בא כעת מכתבו של המו"ל של ספר אור החמה, ובא מאמר הפרסום אודות הספר בגליון יהודה וירושלים שהו"ל בירושלים בשנת התרל"ז, ומכריזים קבל עם ועדה שהם, המו"ל שכתבו את המכתבים, לא חשבו כל כך עמוק, אלא פשוט וברור להם שרבי יהודה זרחיה הוא נכד החיד"א...

נציין שעדות זו היא חשובה במיוחד, מכיון שהיא מכת"י של הגאון רבי שניאור זלמן שניארסון מירשלים, בן דורו של הריז"א, שהתפרסם בשעתו כחוקר כתבי ידות על דיוקם, וכחוקר קהילות ישראל בארץ ובעולם, וידיו היה רב לו בפענח כתבי יד ומקורותיהם. ואצלו היה פשוט וברור שהריז"א נכד החיד"א. תוך שהוא מעיד שכבר עשרים שנה עוסק הוא בנידון...

הנה ציטוטים מתוך המכתב:

הרב שניאורסון.JPG (140.51 KiB) נצפה 14631 פעמים

והמכתב בעיתון שפורסם ע"י באי כוחו של הריז"א:

זרחיה.JPG (70.38 KiB) נצפה 14631 פעמים

[צצפ]

אגב , לתועלת המחקר ההיסטורי
כידוע בגנזי ה'דברי יחזקאל' משינאוא נמצא היה סידור מופלא 'חמדת ישראל' מכת"י הר"ש ויטל בחותמת החיד"א,
והדפיסו בעל המנחת אלעזר ברשותו של הדברי יחזקאל עם הגהות לא נודע למי.
מהעיתון שהבאתי באחת הודעותי הראשונות בו פורסם כי אוצרו של הריז"א נכד החיד"א מועמד למכירה מוזכר הסידור הזה בין רשימת הספרים, ומתברר שרש"ז הנ"ל קנה גם את הכתב הזה מהאוצר, והעבירו לידי ר"י משינאווא.

[פרנצויז]

הרי בדפים המצורפים לעיל מהר' וקשטיין הוא מעיד שבדק היטב את הכ"י, והתברר שקריאת הרב להמן לא היתה נכונה, וכלל לא מופיעה המילה מיורשי.

מה שנכתב שם שבכתב היד לא כתוב 'מיורשי', קשה לי מאד להאמין, כתב היד במצב מאד קשה ויתכן שהמיקרופיל לא איכותי מספיק. מ"מ נאמן עלינו להעמן שכך העתיק מכתב היד שעמד לפניו, יותר ממי שראה במיקרופיל, במיוחד אם נראה שיש סימן למילה שנכתבה שם בעבר.

תראה את כתב היד... אני עשיתי זאת, ובדקתיה בעיון. אולם מלת "מיורשי" לא כתובה שם. כך שאין צורך לתרץ, האם מדובר בר"ש סיריליאו או בחיד"א...

אני בדקתי, וגם ידוע לי על כמה חוקרים רציניים שבדקו אף הם, וכתב היד במצב איכותי, וכמו שנראה גם מצילום המיקרופילם ואין זכר למילה "מיורשי".

בדקתי את הכת''י הנ''ל כמה פעמים, ועם כמה מומחים. מה שהתברר הוא, שהמלה "הנזכר", לא פוענחה נכונה. אין אני יכול לקבוע כרגע מה בדיוק כן כתוב שם ובוודאות, אבל לא: "הנזכר"!

ובכן מי צודק? האם ר"מ להעמן פשוט בדה מילה מלבו (מיורשי) ואחריו הלכו כסומא בארובה כולם? או שמא צודק מי שטען שבמיקרופיל נראה סימן לתיבה מחוקה לפני תיבות 'הרב הנז''? ירא הקהל וישפוט!
[יש להסיט התמונה שמאלה]

והרי איש ספר עצמו כבר הראה לנו את הצילום של חתימה זו והתברר מעל לכל ספק שהמילה מיורשי אינה כתובה כלל, והינה מהרהורי לבו של איש ספר ואין לדעת מה היה כתוב שם.

לא מדובר בהרהורי לבי, אלא בעדות מפורשת של ר' מאיר להעמן, שכך היה כתוב לפניו. בבישמקד/נכד החיד"א העיד עדות שקר שלפניו המסמך ואין בו שום סימני מחיקה.

יש כאן מילה מחוקה - זה כולי עלמא מודי! הרי רואים סימני מחיקה, והתצלום גלוי וידוע כאן באשכול, ואין החי מכחיש את החי!

לגבי הדיון על "מיורשי". הנה, בא הצילום מלונדון ומכריע - כתוב במפורש ובלי כל ספק. וגם אין מקום לאותם "מומחים" שנזכרו כאן לעיל שאמרו שיש לקרוא אחרת מ"הנזכר". בכת"י כתוב: "הנז'".
קישור: http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.asp ... 2823_f001r

ריז אזולאי מיורשי.png (2.21 MiB) נצפה 14571 פעמים

(אבל פספסתי איזה פרט - איפה החיד"א "נזכר"?)

שלב 3 לגבי מיורשי, מצ"ב עדותו של רבי מאיר ליהמן: לא מצאתי שום חתימה ושם מוזכר לבד ממהרש"ס, (וגם החלק של מסכת עדיות עם חתימת החיד"א לא נמצא היה בידי הריז"א..)
... הסיבה היא פשוטה: ספר זה כמו ספרים אחרים את ספר זה לא ירש הריז"א מהחיד"א, אלא קנה אותו מיורשי הרש"ס, ואם תשאל איך נמצא הספר ביד יורשי הרש"ס 250 שנה מפטירתו, אשיב לך ...

והאמת היא שהדברים כבר התבררו במאמרו של ר"ש ועקנין "תולדות רבי יהודה זרחיה אזולאי זצ"ל", עץ חיים באבוב גליון ט"ז, עמ' מט-ע).
viewtopic.php?f=19&t=4528&start=80#p129362

עץ חיים טז עמוד סח.jpg (92.48 KiB) נצפה 14571 פעמים

וראה עוד עץ חיים שם, עמ' נ"ו הערה מ"א, שבסוף ס' חדושי הר"ן על ר"ה (ירושלים תרל"א) יש תיאור של כת"י שנקנו מעזבון רי"ז אזולאי, וביניהם ס' מהר"ש סיריליאו על הירושלמי וגמ' עדיות להנז', וכתבו שם "ועל הכת"י חתום הרב חיד"א כי היה בידו".

עץ חיים טז עמוד נו הערה מא.jpg (85.71 KiB) נצפה 14571 פעמים

ושם הערה מ"ב הוסיף שמה שכתב רי"ז אזולאי על הגליון "קניתי ... מיורשי הרב הנז'", (והעיר שם שבמיקרופילם של הצילום, המילה "מיורשי" כמעט מחוקה כי הדיו דהה), כוונתו להרב חיד"א החתום בכת"י. והרב להמן לא ראה את חתימת הרב חיד"א שהיתה על החלק של גמ' עדיות שלא הגיע אליו, (ראה שם הערה מ').

עץ חיים טז עמוד נו הערה מב.jpg (76.69 KiB) נצפה 14571 פעמים

[צצפ]

אני אסכם בקצרה את שאלתו הראויה של הרב פרנצהויז
ואסביר שוב את תשובתי.

לפני כמה שנים כשהחלו לדון כאן בפורום על יחוס הרי"ז הועלה ראיה לאמיתות היחוס בכך שכתבי יד רבים מירושת החיד"א הגיעו לידי הריז"א.

ואו אז הועלתה שאלה שבאחד מכתבי היד שנקנו מעזבונו של הריז"א, נמצא כת"י מהרש"ס על הירושלמי, עליו כתוב הנוסח הזה:
"קניתי לשמי ולזרעי מיורשי הרב הנז' יהודה זרחיה אזולאי'"
בכתב היד לא מופיע למי היה שייך, ואין חותמת החיד"א עליו, ומכיוון שכך 'הסיקו' הכותבים שהרי בשה"ג נזכר שהחיד"א ראה כת"י זה,
אם כך הרב הנז' הכוונה לחיד"א ומכך 'ראיה' שכתבי היד לא הגיעו אלי בירושה אלא קנה אותם, ומתבטלת ההוכחה שרצו להביא.
(בשלב מסויים הגיע הניק בבישקד ורצה לטעון שלא כתוב 'מיורשי' אולם טענתו הופרכה מיד, אני באותן שנים לא הייתי בפורום בכלל, והגעתי אליו רק לאחורנה)
עד כאן השאלה, מכאן התשובה:

ברשות ריז"א היה אמנם חלק רחב מספריית החיד"א, אבל היה ספרים שרכש בעצמו. על כל הספרים שרכש בעצמו הוא הקפיד לציין שהוא רכש אותם ראה מאמרו של ווועקנין המציין זאת. ומעניין הדבר שבשום אחד מהכרכים בהם מופיעה חתימת החיד"א הוא לא כתב קניתי, אלא הוסיף חתימותיו לצד חתימות החיד"א ובבודדים גם חתימת בנו רבי אברהם.

בכרך מהרש"ס הנ"ל גם שם לא מופיעה חתימת ידי החיד"א, וכך גם מעיד ר"מ להימן בלשונו : "בדקתי את כל הכתב יד ובכל הדפים לא מצאתי חותם יד של אדם שהיה שייך לו" ראה צילום לעיל. (הכרך כולל מס' עדויות שהופרדה בהמשך ונשלחה לפולין וגם היא ללא חתימת החיד"א, שהרי ר"מ קנה גם אותה ביחד עם הכרך)
אלא שמצא וועקנין במס' ר"ה משנת התרל"א רשימה של כתבי יד שהיו בידי המו"ל, ובהם מצויין שיש בידם מס' עדויות עם חתימת החיד"א.[גם זה ייתכן לומר וטעו והיה רק חתימת הריז"א, והתכוונו לומר מספריית החיד"א]
אז, מכיוון שיש שם רשימת כת"י רבים, בינהם שלא היו ביד ריז"א, מניין לו לוועקנין שכת"י זה היה ביד הריז"א? האם חסרים כת"י רבים בחותם החיד"א שלא הגיעו לריז"א, האם לא הודפסו ספרים מנכדים אחרים של החיד"א בחת"י, מבלי שהריז"א ירש אותם?

התשובה: "כנראה", "אולי", "מסתבר"
הכל ע"ד נוסח לחשוב היטב היטב שכתב בשם הרש"ז כדלעיל...
חכמים, טלו קורה מנגד עינכם!

[איש_ספר]

הייתי פעם בביתו של יהודי מפורסם, איש מדון מצה ומריבה, ידו בכל ויד כולם בו. באותם ימים היה האיש בשיא גבורתו כשהוא מנהל כו"כ דיני תורה ותביעות בערכאות בו זמנית. ראיתי אותו יושב ליד מכשיר פקס ומזין לתוכו ערימת פשקווילים. שאלתי מאי האי, אז סיפר הברנש, שישנו דין תורה אחד, שמתגלגל כבר עשרים שנה בבתי דין, וכעת עם מינויו של הרב עמאר לנשיא בתי הדין הוא החליט לשים קץ לענין ומינה את פלוני דיין ידוע, שיקח הענין לידיו ויחתוך. הנוכל הסביר לי שכעת הוא משגר לתיבת הפקס של הדיין עשרות פשקוולים הקשורים לאותו דין תורה, מצד זה ומצד אחר, מלמעלה ומלמטה, רלוונטים ובלתי רלוונטים, העיקר הוא אחד, להסיט ולהסיח את דעתו של הדיין ולהמאיס עליו את העיסוק בענין עד שימשוך ידו מהתיק...
----

המהביל צצפ אכן הצליח להמאיס את המשך הדיון, ברוב הזיותיו ושגיונותיו. ובכ"ז, אחרי שהרב פרנציוז העלה כאן שוב את סוגיית "מיורשי הרב הנזכר", אעיר דבר קטן שלא מספיק הודגש אצל הרב ועקנין.

כמש"כ הרב ועקנין, כתב יד לונדון (403) שתצלום ממנו עלה למעלה, היה בידי החיד"א. וחתימתו הופיע בו, לא מדובר בהשערה או בפנטזיה, אלא בידיעה ברורה. בסו"ס חידושי הר"ן עמ"ס ר"ה ירושלים תרל"ה מודיעים המולי"ם: אלו הם כ"י הנמצאים תחת ידינו וכו' ס' מהר"ש סיריליו על ירושלמי זרעים ומסכת שקלים וכו' גמרא עדיות להנזכר ועל הכ"י חתום הרב חיד"א כי היה בידו. לפי כל התיאורים (זרעים ושקלים וכו') ללא ספק מדובר בכתב יד לונדון, וכך כתב גם סמואל בעבודתו הגדולה על הרש"ס וכתבי היד.

בנוסף לעדות ברורה זו, על חתימת הרחיד"א על כתב היד, יש בידנו דברים מהחיד"א עצמו שהוא ראה את כתב היד, בשה"ג הוא כותב על הגמרא לעדיות: ובאה ידי גמרא זו וכו'. ובספרו יעיר אוזן הוא מעתיק קטע מהגמרא ההיא. פרטים נוספים המעידים על החזקתו של החיד"א בכתב היד, רשומים בעבודתו של ר"ע סמואל ז"ל על הרש"ס עמ' 49 ואינו מצוי איתי.

כתב היד אמנם מצוי בספריה בלונדון, אבל החלק שהכיל את הגמרא לעדיות נעלם !

בספרית גינצבורג מצוי כת"י של הגמרא בלבד (ומתוכו זכיתי אני הצב"י להוציאה לאורה) ואין בו חתימת החיד"א, אבל לפי כל הסימנים הוא כתב יד אחר של הגמרא. והארכתי ע"כ במבוא לספר.

ולפיכך ברור שחתימת החיד"א שעליה העידו מדפיסי הר"ן היתה באותו חלק חסר.

[מלך שלם]

הייתי פעם בביתו של יהודי מפורסם, איש מדון מצה ומריבה, ידו בכל ויד כולם בו. באותם ימים היה האיש בשיא גבורתו כשהוא מנהל כו"כ דיני תורה ותביעות בערכאות בו זמנית. ראיתי אותו יושב ליד מכשיר פקס ומזין לתוכו ערימת פשקווילים. שאלתי מאי האי, אז סיפר הברנש, שישנו דין תורה אחד, שמתגלגל כבר עשרים שנה בבתי דין, וכעת עם מינויו של הרב עמאר לנשיא בתי הדין הוא החליט לשים קץ לענין ומינה את פלוני דיין ידוע, שיקח הענין לידיו ויחתוך. הנוכל הסביר לי שכעת הוא משגר לתיבת הפקס של הדיין עשרות פשקוולים הקשורים לאותו דין תורה, מצד זה ומצד אחר, מלמעלה ומלמטה, רלוונטים ובלתי רלוונטים, העיקר הוא אחד, להסיט ולהסיח את דעתו של הדיין ולהמאיס עליו את העיסוק בענין עד שימשוך ידו מהתיק...

תמהני אם הראי"ס מעוניין לפתוח חזית גם עם חסידי פולין דבאתרא הדין...

[צצפ]

מר איש ספר,
מאוס הוא ניק שמשתלח ברעהו כאחרון התגרנים מחוסר יכולת להשיב כהלכה.

ואם אתה מדבר על השערות:
האם יש לך הוכחה שכרך זרעים שקלים עליו כותב הריז"א 'קניתי' הייתה גם היא בידי החיד"א??

האם יש לך הוכחה שכרך 'עדויות' הנעלם שלא שזפתו עין היה בידי הריז"א?? שמא קנהו החיד"א בנפרד??

אלא מאי?! מחוסר יכולת להוכיח אתה תולה את קלונך בי, בעל המסמכים..

ולגבי חוסר הדגשותיו של וועקנין, מוטב יהיה עם במהדורת מהרש"ס הבאה לא תציין מתחת כל עץ רענן הערה על הריז"א "עיין אודותיו במאמר בקובץ עץ חיים', אלא תטיב להוסיף "והוספות כרסי ודיוקים בפורום האוצר"
כי כן יאה ונאה לך להכתים את צאצאי החיד"א בהזיות ודיוקים.

====
חסידי איש ספר, פגעו כאן באדמומיות הגופן, אנא קראו צום, קדשו עצרה.

[איש_ספר]

מאוס הוא ניק שמשתלח ברעהו כאחרון התגרנים מחוסר יכולת להשיב כהלכה.

ואם אתה מדבר על השערות:
האם יש לך הוכחה שכרך זרעים שקלים עליו כותב הריז"א 'קניתי' הייתה גם היא בידי החיד"א??

האם יש לך הוכחה שכרך 'עדויות' הנעלם שלא שזפתו עין היה בידי הריז"א?? שמא קנהו החיד"א בנפרד??

אלא מאי?! מחוסר יכולת להוכיח אתה תולה את קלונך בי, בעל המסמכים..

ולגבי חוסר הדגשותיו של וועקנין, מוטב יהיה עם במהדורת מהרש"ס הבאה לא תציין מתחת כל עץ רענן הערה על הריז"א "עיין אודותיו במאמר בקובץ עץ חיים', אלא תטיב להוסיף "והוספות כרסי ודיוקים בפורום האוצר"
כי כן יאה ונאה לך להכתים את צאצאי החיד"א בהזיות ודיוקים.

====
חסידי איש ספר, פגעו כאן באדמומיות הגופן, אנא קראו צום, קדשו עצרה.

אכן מאוס.
כ"י לונדון, הכיל זרעים שקלים ועדיות כמקשה אחת, כמבואר בתיאור של מדפיסי הר"ן ונתבאר באורך אצל סמואל.
ועליו היתה חתימת החיד"א, כעדות מדפיסי הר"ן. ועליו יש כיום חתימת הריז"א.

אני חוזר לדברים רק מחשש קל שמא לא הובנו כראוי למי מהקוראים.
חשוב להדגיש שלא יטעה כאן מישהו, כביכול קוטב הדיון הוא משמעות "מיורשי הרב הנזכר". וכמובן שלא הוא...
ובנתיים כדאי להזכר באשכול בעל מאפיינים דומים להפליא. ואשכולינו זה,יסכור איפוא פי הסבורים כי יצור הזיות פרח בחבל האטלס בלבד.
ראו כאן viewtopic.php?f=19&t=7470&p=66337#p66337

[מתעמק]

בואו ונעשה סדר מה התחדש כעת על ידי צצפ, אשר מדבריו נשמע שהוא חקר תולדות רבי יהודה זרחיה אזולאי באורך ברוחב ובעומק. אשר על כן כל פרט ופרט שיתחדש, יש להעמידו בקרן אורה לראות איך מתקשר עם הנתונים הישנים שבידינו. ורק אחר העיון בשרשים שבדבריו נוכל לדון במסקנותיו.
אך למנוע אי-הבנה אצטט דברי הרב צפ"פ קטע אחר קטע, ואסכם היוצא מכל קטע. כך שאם יש דברים שמסקנותיי שהוצאתי מדבריו אינם על דעת אומרם, יהי' אפשרות לדון על המשמעויות. לצורך כך אף אחלק הדברים לפי פרקים עם כותרות מצויינות באותיות, ולפי סעיפים מצויינים במספרים.

[/b] הגאון רבי יעקב הלוי ספיר איש ירושלים. (רבי יעקב מבוגר במעט מרי"ז אזולאי הגיע בתקופת רבי יהודה זרחיה לצפת, בשנת התק"צ, רבי יעקב היה ידוע כחוקר יוחסין גדול, ועדויותיו מנסיעותיו הרבות הינן המקור ליחוסים רבים, כמו איסור בני עדת הפלשמורה וכו, וראוי הוא לאשכול מיוחד, לאחר רעידת האדמה בצפת הוא היגר כמו רבי יהודה זרחיה לירושלים, ומשם נפרדו דרכיהם, עד לשנים מאוחרות יותר, עת שב רי"ז לירושלים ואח"כ לעכו.)
היכן מוצאים אנו את עדותו של רבי יעקב ספיר? פשוט. מיד לאחר פטירת הרי"ז, בשנת התר"ל, העמידו יורשיו, הלא הוא בכור אזולאי עם אחיו מאב חזקיהו אזולאי שמאוחר יותר נעלם בחו"ל, את ירושתם הכבירה למכירה. בינהים היו ספרים רבים שחותם יד החיד"א עליהם.
מצ"ב מודעת המכירה מעיתות החבצלת משנת התר"ל (שימו לב, מוזכר נכד החיד"א) מס' 1:

מכירה.JPG

שתיים מכתבי היד, ירושלמי עם פירוש מהרש"ס, (בירושלמי הנ"ל לא היתה חותמת החיד"א אלא רק הרי"ז עם הכיתוב קניתי) ושיטה מקבצת קדשים עם חותמת החיד"א והרי"ז, הובאו לידי ר' יעקב ספיר הנז'.
רבי מאיר ליהמן קנה את פי' מהרש"ס,
והנה כותב רבי מאיר ליהמן (בשנת תרל"ג) ומזכיר את ייחוסו של רבי יהודה זרחיה לחיד"א , שימו לב שהיה פשוט לר"מ להימן יחוסו של רי"ז, מכיוון שככה"נ כך העיד בפניו ר"י ספיר..

NLI-Article (3).pdf

עיין בספריו אבן ספיר, קיים בהיבורבוקס, בכלל בתקופתו יצאו ממנו מכתבים רבים אודות אנשים וקהילות.

בנוגע לרבי יעקב הלוי ספיר איש ירושלים, אני יגע מידי בכדי לבאר לך מי היה, אבל תשאל נא לכל חובבי ההיסטוריה שבפורום מי היה האיש ומה רבו עלילותיו, כי יש לכך מקום לאשכול בנפרד. וכבר ציינתי שבעקבות עדותו נאסרו בני הודו ע"י רוב פוסקי הדור הקודם לבוא בקהל ה'.
ולכן שלחתי אותך לספרו אבן ספיר שם מספר את סיפור מסעותיו.

א) תוכן הדברים - עדות רבי יעקב ספיר
1) רבי יעקב ספיר היה מבוגר מעט מריז"א.
2) רי"ס הגיע לצפת בשנת תק"צ, בתקופת ריז"א.
3) רבי יעקב ספיר היה ידוע לחוקר יוחסין גדול, והוא כתב מכתבים רבים אודות אנשים וקהלות, והמעיין בספרו אבן ספיר יבחין כל זה - דוגמא ליחוס שכזה היא שלילת יהדות הפלשמורה (בעקבות תגובה תוקן מפלשמורה לבני הודו).
4) לאחר רעידת האדמה בצפת - תקצ"ז - היגרו ריז"א ורי"ס לירושלים.
5) אחר זה נפרדו דרכיהם (משמע שהי' להם איזה קשר ידוע לפני הנסיעות שכאו"א), ונפגשו שוב כאשר ריז"א חזר לירושלים לפני הגירתו לעכו.
6) פטירתו של ריז"א בעכו אינה מקרית ששהה שם לפי שעה, אלא שם היתה מושבו בזמן פטירתו (ולכאורה היינו מאז שחזר בשליחות אחרונה וחלה את רגליו והי' רתוק למטה עשר שנים כנזכר).
7) איזכור ריז"א כנכד החיד"א נמצא כבר תיכף אחר פטירתו במכרז שעשו על עזבון הכת"י שתח"י. - ועל זה הובא מסמך "מכירה"
8) במכרז הנ"ל - אף שלא נזכר במודעה - היו ספרים רבים עם חת"י החיד"א (לכאורה כוונתו בזה לבאר לאיזה ענין נזכר במכרז היות ריז"א נכד החיד"א, אך יתבאר שרצו לבאר הימצאות הכת"י האלו בידי ריז"א).
9) מכרז הנ"ל כלל - על אף שלא נזכר במודעה - גם כת"י פירוש מהרש"ס על הירושלמי וכן הגהות רבי בצלאל אשכנזי על סדר קדשים
10) בכת"י פירוש מהרש"ס הנ"ל לא היתה חותמת החיד"א, רק חותמת ריז"א הנודעת "קניתי לי לשמי"
11) שתי כת"י הנזכרים האחרונים הובאו לידי ר"י ספיר הנ"ל.
12) ר"מ ליהמן קנה את פי' מהרש"ס דרך רי"ס
13) ר"מ ליהמן מזכיר עובדת היות ריז"א נכד החיד"א כדבר פשוט - על זה הובא מסמך NLI Article (3)
14) אם ר"מ ליהמן כותב כך - סימן שכך אמר לו רי"ס
15) המסקנא: ר' יעקב ספיר הי' חוקר תולדות, והכיר את ריז"א היטב, והוא אמר בפיו שריז"א נכד החיד"א

ולא יאומן שגם רבני וילנא נפלו בפח שטמן להם רבי יעקב ספיר, בן גילו של רבי יהודה זרחיה (מבלי להתייעץ עם טולידאנו בניהו וועקנין וא"ס)', שנוכיח כאן בהמשך אי"ה את הנאיביות שבדבריהם...) הנה:

הסכמות.pdf

הנה עדותם של רבי אברהם אשכנזי, ה'חכם באשי' של א"י בתקופת רבי יהודה זרחיה, וכן רבני חברון ובראשם הרבי הראשי רבי אליהו מני, החותם גם הוא על הכתב כי הכתבים של ה'שיטה' נפלו לחלקו של הגאון רי"ז בירושה מהגאון חיד"א. (גם הם היו מבין המתפתים להאמין אחרי נכדי החידא משנת 2016, ולפי עדותם הם הכירו את רבי יהודה זרחיה, בכתבם 'הרב הישיש המפורסם וכו')

ר"א מאני כותב שהכת"י היה ספון בגנזי מהריז"א מירושת אבות לנחלת בנים ועליהם חותם מהריז"א ורב חיד"א ואביו.

במכתב כתוב שירש הריז"א את הכתב מאבותיו, ומציין שמלבד חתימת ריז"א יש חת"י החיד"א ומר אביו. היינו שהכתב היה שייך להם, ומהם ירש את זה

ב. "מגזע ר"א אזולאי" או "ירושת אבות לנחלת בנים" האם לא יתכן שהכוונה דרך בנותיו של ר"א אזולאי או של אחד מצאצאיו, והיכן כתוב בהסכמה שהוא בן אחר בן? (וזה שאין הכונה לדיני ירושה ממש מוכרח בלא"ה כפי שהעירו באשכול כמה פעמים, שהרי גם למיחסים אותו לחיד"א היינו דרך הבת).

ברור שהספר היה אצל החיד"א, אם זה הגיע אליו והוא נכד מבת משמע שהוא קנה את זה, וקניין במחוזותינו אינו ירושה, והרבנים מזכירים שהיה ירושה.

שאלו, איך מתיישב הנוסח של ירושת אב לבן אותו כתבו גדולי דורו של ריז"א, אודות ירושתו את כתבי החיד"א, כאשר ריז"א היה נכד החיד"א מצד אמו?"
תשובה: אצל בני ישראל גם ירושת אב לבן בתו נחשבת לירושה, עי' בפרשת בנות צלפחד. משא"כ ירושת קרוב משפחה, כאשר יש צאצאים אחרים, איננה נחשבת לירושה

ולפום ריהטא, הנה רב נוסף בן דורו של רבי יהודה זרחיה ה"ה רבי מאיר אויערבאך רבה האשכנזי של ירושלים שגם הוא 'נפל ברשת' ה'שמועות העמומות'.

ר"א אשכנזי, ה'חכם באשי' בתקופת חייו של רי"ז, כותב שרי"ז היה נכד יחד עם האמרי בינה בקובץ שהובא כבר לעיל.
אני מעלה קול קורא נוסף משנת התר"ל, שלושה חודשים אחר הסתלקותו של הריז"א, בחתימת ידי יצחק מפראג ועזרא חיון, קוני ה'שיטה' ורבי אברהם אשכנזי מירושלים בו נכתב שהכת"י נפל לחלקו מירושת החיד"א.

רבי רבקהם אשכנזי.pdf

נציין שהדברים היו כשישים שנה בס"ה אחר פטירת החיד"א, ובה בשעה שכל העולם ידע והכיר את צאצאי החיד"א, שחלקם היו גרים בא"י...

seferid_5281_page_3.pdf

החידא נפטר בתקס"ו, וצאצאיו היו מפוסמים בקרב העדה הספרדית בספריהם בקדושתם ובחיבוריהם, אני משער שהכיר כמו שרבים הכירו. אי לין על כך מידע נוסף.

מי מצאצאי החיד"א, היה גר בירושלים בזמן ההוא?
רבי ניסים זרחיה, בנו של רבי אברהם. נפטר בצפת ברעש בתקצ"ד רבי יהודה זרחיה גם היה בצפת. אלמנתו עברה לירושלים, עי' במפקד מוניפיורי.
לפי עדויות רבות גם רבי אברהם בן החיד"א נפטר בירושלים .

היו כמה מצאצאי החיד"א שחיברו ספרים.
בנו רבי אברהם, חיבר ספר. איני זוכר איך קוראים אותו
רבי ניסים זרחיה, - שולחן הטהור
רבי משה, זכרון משה ולחם מן השמים
ורבי יהודה זרחיה מיודעינו.

[בואו ונבדוק מה כתבו עליו גדולי הדור הקודם, בעת שהגיע לארץ ישראל, והוא נער רך בשנים, טרם נשא אישה:
כותב רבי ישראל משקלוב, רבה של צפת: ידידי שושילתא דדהבא.. יהודה זרחיה אזולאי.. מגזע יחוס אזולאי
ממש כמו בהזמנת ראחמסטרייוקא,.. קל לשער לאיזה אזולאי הוא מתכוון אבל יש כאלו המעדיפים לאטום את עיניהם ואזניהם..)
כלשונות האלו כותבם גם רבני תוניס וקושטא.

רבי אברהם אשכנזי מא"י היה ספרדי טהור, ורבה הספרדי של א"י, כמוהו רבי אליהו מני, רבה הראשון של חברון, וכמוהו חותמים אחרים.
לא ראית מכתבם של חכמי מרוקו שלא מייחסים את הריז"א לחיד"א, מהסיבה הפשוטה ביותר, לא מופיע בפורום מכתב כזה...
ישנו מכתב שנכתב בעודו ילד מרבני אצווירא, מרוקו, לפני עלותו לאה"ק, שם מצינים את שמו יהודה אזולאי בן יחיד להחכם השלם הכולל רבי משה מעיר מארכש שהוא מהמשפחות המיחסות ביותר, ולא מציינים מהו הייחוס.
וכאן צריך להדגיש שאם כל הכבוד הייחוס לא מתחיל ונגמר בחיד"א, אלא יש עוד צדיקים וקדושים, בכתב יחוסו לא עמדו לפרט כרוכלא את כולם, ואין מקום לפורטם כי רבים הם, (ואולי רק בסוף שנותיו של הריז"א, לאחר שכבר הרעיש החיד"א והפך לשם מוכר בכל העולם מעל ומעבר לזקניו, רק אז יחדו גדולי ישראל את שמו בפרט).
כל ההסכמות והמכתבים האחרים שם מצוין מפורשות ובמליצה שהיה נכד החיד"א הם משנות בגרותו ונישואיו, מרבני עירו, עיר צפת, ואח"כ בקושטא. במצרים וכו'

ומה שיש כאן
viewtopic.php?f=19&t=4528&start=40#p75097
בשנת התק"צ היה צעיר לימים, עוד טרם נישואיו
ובכלל זה לא מרבני מרוקו אלא מרבני ירושלים, ובמחילה איני מזהה את שמותיהם כעת,
ואגב, משפחת החיד"א מקורה מקאשטיליה ומפאס. (ומלבד זאת כמו שנכתב כבר הרי"ז היה נכד החיד"א רק מצד אמו)

הבאנו גדולי ישראל ודורשי רשומות בני דורו שמיחסים אותו במפורש לחיד"א, ומזכירים 'נכד החיד"א' (ובהמשך נביא עוד רבים- לא חוקרים בני ימינו, אלא בני דורו!) הבאנו גם סברא שגדולי ישראל והמסכימים האחרים כתבו את יחוסו ל'גזע אזולאי' במקום לפרט כרוכלא את כל הצדיקים החיד"א בניו אביו וזקנו וכו'[/b]
{במאמר המוסגר, גם הנכדים האחרים של החיד"א הקפידו פעמים רבות לייחס את עצמם לכל קדושי המשפחה ולא רק לחיד"א. הנה דוגמה:

רבי משה.JPG

}

בכדי לבדוק ייחוס של אדם אפשר לשאול את מכריו וקרוביו, ואם כולם מאשרים את היחס האמור, בינהם כל גדולי ישראל שהכירוהו, אני לא רואה כל סיבה להטיל בו פגם. ומובן שאני מעדיף להאמין לגדו"י בני דורו מאשר לכמה קטני אמנה בדורינו..

[כל זה בהניח שיחוסי ר"א אזולאי לענפיהם היו נהירים לרבנים המסכימים, ולא שכתבו זאת ע"פ מה שסיפר להם המבקש].

אני לא מתוכח איתך על עניין זה, אני מבקש להפריך בכך את טענתו של ועקנין, שכל הערעור שלו על הייחוס הוא בכך שלטענתו שום גדול בישראל ובן תקופתו לא כתב עליו שהוא נכד החיד"א, והולך רחוק עד הר"י משינווא..
ולטענתו וגם בנו ה'בכור' לא כתב שהוא נכד החיד"א, ומהמסמכים שהבאתי מתברר שהאמת רחוקה מכך, (מכתבים מר"י ספיר, ר"מ להימן, רבני וילנא, ר"א אשכנזי, האמרי בינה, ר"א מאני ועוד אחרים שאביא אי"ה כולל ר"י משינווא) ולהפך כולם כולם כן 'התפתו אחר השמועה', ואם כן, במה מערער וועקנין את טענותיו, ע"י מכתב רבנים אחרים שכתבו עליו רק' 'שושילתא דדהבא' ו'משפחת רם איתנים' א מגזע רבנן קדישי' ולא הזכירו שהוא נכד החיד"א... זוהי ה"הוכחה"שלו..
אגב, כבר כתבו כאן שר"י משקלוב כותב על רי"ז 'מגזע היחוס אזולאי' {אזולאי היה הכינוי שהצמינו האשכנזים לחיד"א} עוד בחייו של רבי ניסים זרחיה נכד החיד"א ובעיר מגוריו ורבנותו בצפת, ומסתבר שרבי ניסים זרחיה הכיר את בני הדודים שלו, ואם הדבר לא היה נכון היה מפרסם זאת בשער בת רבים.,

ב) תוכן הדברים - עדיות הרבנים
1) רבני ווילנא גם הם כתבו שריז"א נכד החיד"א - וזאת על סמך ר"י ספיר - על כל זה הובא מסמך "הסכמות"
2) רבי אברהם אשכנזי החכם באשי של א"י בתקופת ריז"א מעיד שכתבי השיטה מקובצת הגיעו לריז"א בירושה מהחיד"א
3) כמו כן רבני חברון ובראשם הרב הראשי מהר"א מני חתמו על כתב בסגנון הנ"ל על ספר הנ"ל.
4) לפי עדות עצמם של הרבנים הנ"ל הם הכירו את ריז"א, שהרי כותבים עליו "הרב הישיש המפורסם" (כלומר שאם לא הכירוהו אישית אי אפשר להם לכתוב תואר זה).
5) מהר"א מני מדגיש שהגיע לו בירושת אבות לנחלת בנים, וכיון שגם החיד"א ואביו חתומים על כת"י זה, הרי שהכת"י הי' ברשותם, ומירושה זו הגיע לריז"א
6) גם אי אפשר לומר שריז"א נכד דרך הבנות, שהרי אם כן הוצרך לקנות, וקנין לא נקרא ירושה!
7) ברור שאם נכתב על ריז"א שירש, יתכן שגם דרך הבנות, שהרי ירושת אב לבן בתו נקרא ירושה אצל בני ישראל כדמוכח מבנות צלפחד
8) גם הובא לעיל הסכמה של רבי אברהם אשכנזי ורבי מאיר אוירבאך שכותבים מפורש שריז"א הינו נכד החיד"א
9) כמו כן יש קו"ק ג' חדשים אחר פטירת ריז"א (כמפורש בתוך הקו"ק - כלומר ריז"א נפטר אב תר"ל וקו"ק זו נכתב חשון תרל"א) ושם כותבים שלשה כאחד, שני קוני כת"י שיטה מקובצת, וכן רבי אברהם אשכנזי, שכתה"י נפל לחלק ריז"א מירושת החיד"א - ועל זה הובא המסמך "רבי רבקהם אשכנזי"
10) עדויות הנ"ל נכתבו רק כששים שנה אחר פטירת החיד"א
11) בתקופה זו עדיין היו צאצאי החיד"א ידועים, וחלקם גרו בארה"ק, ומן הסתם כולם ידעו מי הם, ולכן אף שאין הוכחה מפורשת מסתבר שגם רבי אברהם אשכנזי ידע מה שכולם ידעו
12) בתקופת ריז"א בצפת גר שם רבי נסים זרחי' אזולאי בן בנו של החיד"א.
13) ריז"א הרי עבר לירושלים, ולירושלים עברה גם אלמנותו של רנ"ז אזולאי הנ"ל. כמו כן לפי עדויות רבות גם רבי אברהם בן החיד"א (אבי רנ"ז) נפטר בירושלים
14) כמה מצאצאי החיד"א חיברו ספרים, בראשם בנו רבי אברהם ששם הספר ידוע אלא שכרגע לא זכור, וכן רבי משה בן בנו של החיד"א חיבר שני ספרים, ורנ"ז חיבר ספר שלחן הטהור, ורי"ז חיבר ג"כ ספרים. כך שצאצאי החיד"א בטח היו ידועים אפילו רק בזכות הספרים
15) רבי אברהם אשכנזי ורבי אליהו מאני היו ספרדים ורבנים ראשיים בעיירות ארה"ק, כך שהם היו צריכים לידע אם ריז"א אכן נכד החיד"א
16) בעת שהגיע לארה"ק טרם נשא אשה והוא נער ורך בשנים כתב עליו רבי ישראל משקלוב תוארים גדולים, ומזכיר שמו "יהודה זרחיה אזולאי", ואח"כ כופל "מגזע יחוס אזולאי"
17) מגזע יחוס אזולאי פירושה הפשוט מגזע יחוס הגאון הנודע בכינוי "ה"אזולאי, היינו החיד"א
18) גם רבני תוניס וקושטא כותבים כלשונות האלו - כלומר גם הם מזכירים יחוסו ל"האזולאי"
19) מכתבי ההמלצה מרבני מרוקו כולל אצווירא נכתבו בהיות ריז"א ילד
20) משום היותו ילד לא נזכר יחוסו המפורט, רק בכלליות "שהוא מהמשפחות המיוחסות ביותר" כיון שהיחוס לא מתחיל עם החיד"א דווקא אלא יש קדושים אחרים.
21) הגם שאף אותם החכמים הרבים לא נזכרו, וזאת משום שאין מקום לפורטם כי רבים הם
22) המכתבים שנכתבו לכבוד ריז"א בבגרותו - מחכמי צפת, קושטא ומצרים - מזכירים בפירוש או במליצה שהוא נכד החיד"א
23) בשנת תק"צ בעת כתיבת המכתב של חכמי ירושלים (שלא יודע הרב צצפ לזהותם) ולא נזכר בתוכה רק "מגזע רבנן קדישי חכמי קשטיליה", זאת משום שגם אז היה עדיין ריז"א צעיר טרם נישואיו
24) במאמר המוסגר יתכן שרק בסוף שנותיו של ריז"א ראו לנכון לכתוב יחוס אל החיד"א, כי רק אז נעשה החיד"א מוכר יותר משאר זקני ריז"א (הנעלמים שלא נזכרו עדיין בשמם)
25) רבני ירושלים הנ"ל כתבו שהוא מגזע חכמי קשטיליה, משום שגם משפחת החיד"א מקורה מקשטיליה
26) מלבד זאת, לא היה מקום להזכיר היותו נכד החיד"א, כיון שלא היה נכד מצד האב אלא מצד האם
27)גם הנכדים האחרים הקפידו לייחס עצמם לכל קדושי המשפחה, ולא רק לחיד"א - ראיה על זה הובא ממסמך "רבי משה"
28) עיקר הדבר שיש לשאול מכירי האדם וגדולי ישראל של ימיו על היחוס, ולא להתפעל מקטני אמנה של דורנו.
29) בעקרון יתכן שהרבנים המסכימים לא ביררו בעצמם אם הוא נכד החיד"א, אך עכ"פ אי אפשר להפריך דברים מפורשים של גדולי ישראל, מה שאצל גדולים אחרים לא מפורש רק ברמז
30) רבי נסים זרחיה אזולאי היה צריך לידע אם ריז"א בן דודו, והרי בחייו ובזמן היותו בצפת כתב עליו רבי ישראל משקלוב "מגזע יחוס אזולאי" ו"אזולאי" הוא כינוי שהאשכנזים הצמידו להחיד"א להזכיר אותו בזה השם לבד.

לא ייתכן שהיה נכד החסל"א בן אחר בן, מבלי להיות נכד החיד"א.
שכן כמו שכותב החיד"א היה לו בן אחד ושתי בנות, וגם לצאצאיו אחריו לא מזכיר עוד בנים מלבד אחיו של החיד"א שנפטרו טרם נישואיהם. והדברים ידועים.

א. בנו של ר"א אזולאי היה ר' יצחק, בנו ר' ישעיה, ובנו ר' יצחק זרחיה אבי החיד"א, יש מקור שכולם היו בנים יחידים (מלבד בנות) להוריהם? אין שום ראיה מכך שלא התעסק החיד"א לפורטם כי רוכלא. (בלוח של בניהו אמנם לא מצאתי בנים נוספים, אבל אולי אין עליהם פרטים מפני שלא היו מפורסמים).

הדבר ידוע ומפורסם, ובניהו עצמו כתב ע"כ בספר האיגרות לחיד"א.

טעה יערי שייחס את רבי משה אזולאי כבנו של רבי רפאל ישעיה בנו של החיד"א
תשובה: צודק, אך גם לפי המסורת המשפחתית יחוס זה אינו נכון.

לפני שאני ממשיך בואו ונסכם את מה שהעלנו בחכתינו עד כה, ממסמכים רשמיים, וזה על דעת כולם
גם כאלו שעדיין קשה להם עדיין להסכים עם כל הנאמר.
על דעת כולם טעה יערי שייחס את הריז"א לרבי משה בן הרב רפאל ישעיה. אלא אם היה נכד, היה זה מצד אמו.
(מקור: מספר השנים אינו מתאים, וגם המסורת המשפחתית לא הגיעה משם, אלא מדברת על כך שאם הריז"א הייתה בת אח מבניו של החיד"א)

הריז"א היה בס"ה נין של החיד"א, החוליה היתה ידועה, והבכור ידע עליה, והעיד שהוא נכד החיד"א, אלא שהיא לא עברה במדוייק לנכדיו. ומדובר בס"ה על חוליה אחת, בשאלה האם אמו של ריז"א היא בת רבי רפאל ישעיה או בת רבי אברהם. היום, בדור הטכנולוגיה בה הכל זמין, נמצאה תשובה לנושא הזה והחוליה החסרה נמצאה, ואי"ה עוד חזון למועד להעלותה

התשובה היא כן. יש מסמך רשמי המוכיח זאת.
עדיין לא לשם אמו, אותו קיבל הרבי מראחמיסטריוקא מזקני המשפחה
אבל לכך שהייתה מאיטליה, וחפצי הירושה הגיעו אליה מרבי אברהם יש.
בנוגע לשם [פייגא], זה אינו קושיא, אמו של החיד"א הייתה אשכנזיה, ויתכן שגם חותנו של רבי אברהם זקנו של הריז"א היה אשכנזי, ולכן זה לא קשה כלל.

איש לא חולק שאבותיו של ריז"א מקורם ממארכש, הני בניו של רבי אברהם אזולאי מפאס שנשארו במרוקו, אבל גם אם החיד"א לא ביקר במרוקו אבל צאצאיו כן היו שם.
הנקודה שאני מדבר עליה כל הזמן היא זה שאמו של ריז"א, אשת רבי משה, הגיעה מאיטליה (שבכלל לא רחוקה מאצווירה, מרוקו, כמה ימי נסיעה אז,), והייתה נכדתו של החיד"א וממנה הגיעו אליו חלק מספריו של החיד"א
ולכן ריז"א היה נכד החיד"א..

רבי יהודה זרחיה היה בן ביתו של אחד מבני החיד"א.
ירושתו של אותו בן - שהגיעה אליו מאביו החיד"א - כמבואר בחלק מכתבי היד בחת"י- הוריש את רכושו לצאצאיו, לבנו ולבתו. כמקובל בהרבה מקומות שנותנים לבת חלק מהירושה.
ואם כך רבי יהודה זרחיה , בנה של הבת, נחשב כיורש.
אך דא עקא שיש כמה דמגוגים בפורום שפתחו כאן דיון הלכתי האם 'מותר' לכתב 'ירושה' כשזהו רק בן הבת ועוד כל מיני שטויות שכאלו.
בא לא נתייחס אליהם כלל.

למען האמת חלק מהמסמכים דורשים תרגום מקצועי לפני שמעלים אותם להנאת הכלל, וזה קצת מתעכב,

ג) תוכן הדברים - סדר יוחסין
1) לא יתכן שריז"א יהיה נכד החסד לאברהם בן אחר בן ולא יהי' נכד החיד"א, כי ידוע ומפורסם שמהחסד לאברהם עד החיד"א היו כולם בנים יחידים.
2) אפילו בניהו כתב על כך בספר האגרות של החיד"א
3) החיד"א הי' לו בן אחד ושתי בנות
4) אף החיד"א שהי' לו אחים, הם נפטרו קודם נישואיהם
5) יש מסורת המשפחה של היחוס, שלא כפי דברי יערי שריז"א הי' נכד בן אחר בן אלא היה נין דרך אמו
6) מסורת המשפחה ברורה שאם ריז"א היתה בת אחד מבני החיד"א
7) הבכור אזולאי ידע במסורת ברורה גם איזה בן משתי בניו של החיד"א היה סבו של אביו, אלא שהמסורת בפרט זה לא עברה בדיוק להנכדים ולכך לא ידעו עד עכשיו לזהות בן החיד"א בוודאות
8) כעת נמצא מסמך (או מסמכים) רשמי (בלע"ז המצריך תרגום מקצועי) וברור שאמו של ריז"א קיבלה בירושה חפצים מרבי אברהם בן החיד"א.
9) הרי זה מוכיח שאמו של ריז"א היתה בתו של רבי אברהם
10) שם אמו של ריז"א היתה פייגא, כפי מה שקיבל האדמו"ר מראחמיסטריווקא מאחד מזקני הנכדים
11) שם אשכנזיה כמו פייגא יתכן משום שאמו של החיד"א היתה אשכנזיה.
12) כמו כן יתכן שאשתו של רבי אברהם בן החיד"א ג"כ היתה אשכנזיה
13) צאצאי החיד"א היו במרוקו, אף אם החיד"א עצמו לא היה שם מעולם
14) אמו של ריז"א, אשת רבי משה ב"ר דוד אזולאי, הגיעה למרוקו מאיטליה (כלומר מושבו של רבי אברהם היה באיטליה)
15) איטליה אינה רחוקה מאצווירא שבמרוקו, סך הכל כמה ימי נסיעה אז
16) יש חתימות על חלק מהכת"י הן של החיד"א והן של הבן שהי' סבו של ריז"א - כלומר רבי אברהם
17) אותו בן - כלומר רבי אברהם - הוריש ירושתו לבנו ולבתו, כמקובל בהרבה מקומות שנותנים לבת חלק מהירושה
18) דבר פשוט שבן המגיע לו ירושה מאמו, שקיבלה מאביה על אף שהי' לה אח, זה נקרא ירושה גמורה

בנוגע לאיזכורים, רבי יהודה זרחיה כן מייחס את עצמו לחיד"א, אלא שכותב עליו במעט כת"י שבידנו 'ראש בית אב', ולפי דעת חכמי הפורום אין בכך מספיק בכדי להוכיח שכתב זקני,
זאת למרות שמרבית כתבי ידו של הרי"ז אינם בידינו, כמו שהעיד הגאון רבי שלמה אלפנדרי באזני נכדו שראה תיבה שלמה מכת"י מחידושי תורתו בקושטא..
העדות מפי נכדו כאן:

seferid_22889_page_40.pdf

אלא שמהאשכול השתמע שריז"א לא ייחס עצמו לחיד"א, ולפי העדויות שהבאתי כאן, ובפרט מהנוסע המפורסם רבי יעקב ספיר, ומעדות בנו שסעד אותו בחוליו בעשרים שנותיו האחרונות, מוכח שכן יחס עצמו לחיד"א! וגדולי ישראל הספרדים והאשכנזים כאחד בכל התקופות, גם אלו שחיו בתקופת החיד"א, האמינוהו... וסמכו על היחס את ידיהם
בנוגע לכת"י שהביאו כאן, כמה פעמים מופיע החיד"א בכתבי הריז"א בתואר 'הרב' סתם, וכנראה כשהכין ההערות לדפוס, הוסיף שם הרב לתוספת הסבר. ונראה שכתב ה'חידא' הינו בין השורות.
ובכלל, אם חושב אתה את רבי יהודה זרחיה לשקרן, ששיקר לגדולי ישראל, מדוע לא שיקר בכתב ידו גם הוא?

כמו כן בספריה הלאומית ישנם כתבי פלסתר שנכתבו בשעתו נגד רבי יהודה זרחיה, ובגנותו ובין השאר נכתב שם שלא ידענו מדוע מכנה עצמו זרחיה כיוון שכשהגיע קראו לו רק יהודה...
השורה הזו עוררה את חשדם של רבים כאילו מדובר בזייפן ושקרן. יערב להם, אך אוי ואבוי אם נתייחס לכל פשקוויל ירושלמי כתכלית המציאות

רבי יהודה זרחיה נסע למרוקו, במקום השלוח הקודם ששמו בישראל חכם יעקב (איני זוכר כעת את השם המדוייק) הלה עורר פולמוסים רבים.
כאשר הגיע רבי יהודה זרחיה למרוקו התעורר ויכוח בנידון, דבר שגרר מכתבים רבים הנה והנה.
כתבי הפלסתר אינן בחת"י רבנית כלשהיא. וא' מהם נדפס בקובץ ירושלים שנה שלישית, במאמר המפורסם של טולידאנו המלא בהשערות לאין שיעור
נגד יחוסו של ר' יהודה זרחיה.

לפני שאני ממשיך בואו ונסכם את מה שהעלנו בחכתינו עד כה, ממסמכים רשמיים, וזה על דעת כולם
גם כאלו שעדיין קשה להם עדיין להסכים עם כל הנאמר.
על דעת כולם, דבר היותו של ריז"א נכד החיד"א נפוצה עוד בחיי ריז"א, והגיעה לנכדיו על ידי ה'בכור' בעצמו.
(מקור: עדויות בשם ר"י ספיר, כתבי עיתונות מיד לאחר פטירתו, מכתבי ר"א אשכנזי ור"א מני שמייחסים אותו כנכד החיד"א, וכיהנו ברבנות בחיי הריז"א, ובעיקר מכתבו של הבכור בעצמו שכותב על עצמו חוטר מגזע החיד"א ובעל החסל"א, וברור שהבכור שמע זאת מאביו, כי הרי סעד אותו בשנותיו האחרונות)

תשבה: הביטוי 'ראש בית אב' נתון לפרשנות, ובפרט לאור העובדה שיש לנו הגהות בודדות וכתבים מעטים ביותר מרי"ז.

לגבי מיורשי, מצ"ב עדותו של רבי מאיר ליהמן: לא מצאתי שום חתימה ושם מוזכר לבד ממהרש"ס, (וגם החלק של מסכת עדיות עם חתימת החיד"א לא נמצא היה בידי הריז"א..)

מאיר לה.JPG

הסיבה היא פשוטה: ספר זה כמו ספרים אחרים את ספר זה לא ירש הריז"א מהחיד"א, אלא קנה אותו מיורשי הרש"ס, ואם תשאל איך נמצא הספר ביד יורשי הרש"ס 250 שנה מפטירתו, אשיב לך ואיך נמצא כת"י של החסד לאברהם אצל נכדו הריז"א, 200 שנה אחרי פטירתו? פשוט, כמו שכתבו למעלה רבני חברון, מירושת אב לבנו דרך החיד"א...

תשובה: בעליו של הכתב, ר"מ להמן מעיד שאין חתימת יד של איש בכל הכת"י ולכן צ"ל שקנה זאת מיורשי מהרש"ס. את טענה זו מנסה ועקנין להפריך שאולי יש עוד חלק שלהמן לא ראה, והכל בכדי להוכיח שלא ירש שום ספר... הבנו.
מה גם שיש עוד ספרים מהריז"א שקנה בעצמו ועליהם מצויין קניתי, וכתבי יד אחרים בחותם יד החיד"א בהם לא מצויין קניתי..

ב"ה
הרבנים המסכימים רש"ז ריבלין ור' ישעיה אורנשטיין כותבים שמילדותו נתגדל בינינו. היכן היה מקום מגוריהם בשנות ילדותו של הבכור?

כוונתם בין כתלי כולל חב"ד, לשם הסתךפח הבכור, כנזכר במפקד מונטיפיורי

כל המכתבים ניכר בהם שהם מאותו כתב יד - כתב ידו של ה'בכור' בחתימת ידו.
במכתב אחד מזכיר ניסוח של מגזע רבנן קדישי לבית אזולאי והלבוש, במכתב שני חוטר מגזע אזולאי הרוממה, וחוטר מגזע החיד"א והחסל"א.
בנוגע לספר מא"ש, הספר אינו תח"י כעת. אבל כמדומני שיש שם מפתחות

הרי ידוע ומפורסם שהבכור עצמו היה סופר וכותב מכתבים, (כנזכר בס' מאה שערים, רבילין)
ואת מכתביו הוא נתן לכתוב למישהו אחר? וההוא טעה והוסיף יחוס שלא היה ושבמקרה בכור התייחס אליו?
איזו בדיחה...

ד) תוכן הדברים - עדות ריז"א עצמו על יחוסו להחיד"א
1) ריז"א מייחס עצמו במפורש להחיד"א
2) רק שבמעט כתבי היד שלו שבידינו במקרה לא מזכיר את זה מפורש, רק ברמז "ראש בית אב" שיש כאלו שלא מספיק להם
3) הי' לריז"א תיבה שלימה של כתבי יד חידושי עצמו, ולכן אין להוכיח ממעט כתבי היד ששרדו שלא כתוב בהם מפורש נכד החיד"א, כי יתכן שבאלו רוב כתבי היד שנעלמו כן כתב על החיד"א "זקני"
4) יש עדיות מפורשות שריז"א ייחס עצמו להחיד"א, שהרי ר' יעקב ספיר שהכירו כנ"ל העיד עליו שהוא נכד החיד"א כנ"ל, ובטח שמע דבר זה מפי ריז"א
5) כמו כן בנו הבכור אמר מפורש שהוא נכד, ובוודאי שמע זאת מפי אביו
6) הבן הנ"ל סייע אותו בעשרים שנותיו האחרונות של האב ריז"א שהיה חולה (כלומר הגם שעד אז כמעט לא הכירו בהיותו נוסע תדיר בשליחות מצוה, אבל בתקופת חוליו בטח הכירו ושמע ממנו הכל)
7) כל גדולי ישראל שהכירוהו האמינו לריז"א שהוא נכד החיד"א
8) כמה פעמים בכתבי ריז"א (לא ביאר אם הנדפסים או כת"י) נזכר החיד"א סתם בשם הרב, שלא הוצרך לפרש לעצמו שהוא זקינו, אלא כשהכין הדברים לדפוס, הוסיף "חיד"א" ביני שיטי. (כלומר וזה שהוא נכד לא היה צורך להוסיף ביני שיטי)
9) הביטוי "ראש בית אב" ניתן לפרשנות, וכנ"ל שכיון שאין הרבה כת"י ששרדו מריז"א, זה מקיל יותר לומר פרשנות
10) החושדים שהיחוס לחיד"א אינה אמיתית, חושדים את ריז"א שאמר כן מפורש (כפי ההוכחות דלעיל שמן הסתם אמר את זה לרי"ס ולבנו) לשקרן. ואם כן איזה הוכחה מביאים ממה שהוא לא מזכיר את זה בכתב?
11) יש כבר טרנד ישן לומר על ריז"א שהוא שקרן, וזה פשוט נובע מפאשקווילים שלעגו ממנו ש"לא זוכרים" עליו השם זרחיה כשהגיע לארה"ק, ולכן הסיקו שמן הסתם הוסיפה אחר כך
12) פאשקוויל זה מובא אצל טולידאנו, וזה מקור היחיד שריז"א לא היה שם העריסה "יהודה זרחיה" רק זרחיה לבד.
13) סיבת הפאשקוויל מרעש גדול של מכתבים שנשלחו הלוך וחזור ממרוקו לארה"ק בתקופת שליחותו של ריז"א שם (תק"צ).
14) לכה"פ חלק ממכתבים אלו שרדו, ואינם בכתב יד רבני כלל
15) בתגובה (בעמוד 7) שמחק הרב צצפ בטעות ורשם במקומה (בטעות) "כפילות", כתב (לפני המחיקה) שחפש את מכתב זה שהזכיר טולידנו, ממי שכתב לריז"א שלא היה נקרא תמיד "זרחיה", ולא מצא מכתב זה בארכיון ריז"א. ושואל אם יתכן שזה הומצא בדמיונו של טולידנו (רשמתי את זה, כדי להזכיר את הרב צצפ לחפש אם אולי ימצא עוד המכתב, שכנראה מתגובות הראשונות שהבאתי שפעם אכן ראהו בין הפאשקווילים)
16) הקושיא על שכתב ריז"א "קניתי מיורשי" לא קשה כלום, כי לא נזכר בכתב יד הנ"ל שום חתימה או שם לבד ממהרש"ס
17) כבר ר"מ ליהמן מעיד שלא נמצא לפניו שום חתימה או שם חוץ ממהרש"ס - על זה הובא מסמך "מאיר לה"
18) כך שברור שהכוונה שקנה מיורשי מהרש"ס, הוא הרב הנזכר, כלומר המחבר
19) הספר היה בירושה בידי צאצאי מהרש"ס מאב לבנו למשך 250 שנה
20) בדיוק כך עברו כתבי החסד לאברהם מאתיים שנה עד ריז"א
21) הכרך של עדיות שעליה יש חתימת יד החיד"א, לא היה בידי ריז"א. כך שלא על החיד"א הוצרך לכתוב שקנה מיורשיו.
22) העיקר, ספרי החיד"א שבידי ריז"א באו בירושה. פירוש מהרש"ס לא היה של החיד"א לכן בא דרך קנין
23) יש עוד ספרים שעליהם רשם ריז"א קניתי. והדבר ניכר שכל ספר שהיה בידי החיד"א לא כתב עליו קניתי (סימן שאלו באו בירושה).
24) הבכור אזולאי הי' סופר מקצועי - כן מפורש ב'מאה שערים', ויש לחפש במפתחות איפה
25) כל שלשת המכתבים שבארכיון הפקוא"מ שעליהם חתם הבכור, הינם כתב יד הבכור ג"כ, וכולם כתב יד אחיד
26) שלשת המכתבים מפרשים שהוא נכד החיד"א, אלא האחרון מפורש יותר בלי מליצות
27) הבכור אזולאי נולד ונתגדל בירושלים כפי שכתוב באגרת האחרון ממנו הנ"ל בארכיון פקוא"מ.
28) מה שכותבים מכולל חב"ד בחברון שהוא נתגדל בינם, היינו בחסות כולל חב"ד, אבל בירושלים הרחוקה מהם (שאר הראיות שנתגדל בחברון לא ביאר איך יתורצו)

[לא ידען]

הייתי פעם בביתו של יהודי מפורסם, איש מדון מצה ומריבה, ידו בכל ויד כולם בו. באותם ימים היה האיש בשיא גבורתו כשהוא מנהל כו"כ דיני תורה ותביעות בערכאות בו זמנית. ראיתי אותו יושב ליד מכשיר פקס ומזין לתוכו ערימת פשקווילים. שאלתי מאי האי, אז סיפר הברנש, שישנו דין תורה אחד, שמתגלגל כבר עשרים שנה בבתי דין, וכעת עם מינויו של הרב עמאר לנשיא בתי הדין הוא החליט לשים קץ לענין ומינה את פלוני דיין ידוע, שיקח הענין לידיו ויחתוך. הנוכל הסביר לי שכעת הוא משגר לתיבת הפקס של הדיין עשרות פשקוולים הקשורים לאותו דין תורה, מצד זה ומצד אחר, מלמעלה ומלמטה, רלוונטים ובלתי רלוונטים, העיקר הוא אחד, להסיט ולהסיח את דעתו של הדיין ולהמאיס עליו את העיסוק בענין עד שימשוך ידו מהתיק...

תמהני אם הראי"ס מעוניין לפתוח חזית גם עם חסידי פולין דבאתרא הדין...

אל לך לקשר ולהשוות חסידי פולין עם טיפוס זה. מעטים, אולי עשרות בודדות, מזדהים עם האיש ועם תפיסת העולם שלו.

[פרנצויז]

בכרך מהרש"ס הנ"ל גם שם לא מופיעה חתימת ידי החיד"א, וכך גם מעיד ר"מ להימן בלשונו : "בדקתי את כל הכתב יד ובכל הדפים לא מצאתי חותם יד של אדם שהיה שייך לו" ראה צילום לעיל. (הכרך כולל מס' עדויות שהופרדה בהמשך ונשלחה לפולין וגם היא ללא חתימת החיד"א, שהרי ר"מ קנה גם אותה ביחד עם הכרך)

בזמן המכירה, אחרי פטירת הריז"א עדיין כל הכרכים היו ביחד, אבל כשמכרו את הס' לחו"ל הפרידו את הכרך של גמ' עדיות שנשלח לפולין, ולכן ר"מ להמן לא ראה אותו ולא ראה חתימת הרב חיד"א.

אלא שמצא וועקנין במס' ר"ה משנת התרל"א רשימה של כתבי יד שהיו בידי המו"ל, ובהם מצויין שיש בידם מס' עדויות עם חתימת החיד"א.[גם זה ייתכן לומר וטעו והיה רק חתימת הריז"א, והתכוונו לומר מספריית החיד"א]
אז, מכיוון שיש שם רשימת כת"י רבים, בינהם שלא היו ביד ריז"א, מניין לו לוועקנין שכת"י זה היה ביד הריז"א? האם חסרים כת"י רבים בחותם החיד"א שלא הגיעו לריז"א, האם לא הודפסו ספרים מנכדים אחרים של החיד"א בחת"י, מבלי שהריז"א ירש אותם?

ראה במאמר של הרב ועקנין [מותר לכתוב בדרך ארץ, ולא יקרה כלום אם כותבים תואר "הרב" גם על תלמידי חכמים שהם ספרדים רח"ל] בקובץ "עץ חיים" גליון ט"ז שמדובר ברשימת ספרים מעזבונו של ריז"א, וממנו הגיעו למו"ל.
[אולי יש מי שסבור שאפשר לסמוך רק על מידע המופיע במודעות בעיתוני התקופה ההיא, אבל לא על מודעה דומה שנדפסה בסוף חידושי הר"ן].

[צצפ]

כ"י לונדון, הכיל זרעים שקלים ועדיות כמקשה אחת, כמבואר בתיאור של מדפיסי הר"ן ונתבאר באורך אצל סמואל.
ועליו היתה חתימת החיד"א, כעדות מדפיסי הר"ן. ועליו יש כיום חתימת הריז"א.

זהו שקר!

בעלי הכתבי יד עצמם מזכירים ששתי כתבי היד הינן בנפרד.
וכך כותבים הם:
ספר מהרש"ס על זרעים ושקלים...
גמ' עדיות להרב הנז' ועל הכתב חתום יד חיד"א כי היה בידו.
רבי מאיר להימן עצמו גם הוא מעיד שלא היה כמקשה אחת, כי הרי לא ראה את חותם החיד"א.

ובכלל, וזו גם תשובתי לפרנצהויז
הרי מדובר בשלושה כרכים, וגמ' עדויות שייכת לכרך השלישי, ממנו היה חסר גמ' עדויות.
אין שם עדות ותיעוד שהכרך השני היה בידי החיד"א ואין חת"י עליו בשום מקום.
יש חתימה אחת - חתימת הריז"א שקנה אותו.

את השערותיו של הרב ועקנין (שהוא תלמיד חכם חשוב ומוערך, גם אם טעה בעניין זה, ואכן צריך לכבד אותו,ואי"ה אכתוב הרב) כבר איני צריך להפריך.

[איש_ספר]

בואו ונעשה סדר מה התחדש כעת על ידי צצפ, אשר מדבריו נשמע שהוא חקר תולדות רבי יהודה זרחיה אזולאי באורך ברוחב ובעומק. אשר על כן כל פרט ופרט שיתחדש, יש להעמידו בקרן אורה לראות איך מתקשר עם הנתונים הישנים שבידינו. ורק אחר העיון בשרשים שבדבריו נוכל לדון במסקנותיו.
אך למנוע אי-הבנה אצטט דברי הרב צפ"פ קטע אחר קטע, ואסכם היוצא מכל קטע. כך שאם יש דברים שמסקנותיי שהוצאתי מדבריו אינם על דעת אומרם, יהי' אפשרות לדון על המשמעויות. לצורך כך אף אחלק הדברים לפי פרקים עם כותרות מצויינות באותיות, ולפי סעיפים מצויינים במספרים.

ואתא שוחט...גיוואלדיג!
(לענין תיאורו של כתב היד המקורי טרם פוצל לחתיכות כבר ציינתי לדברי סמואל והמעונין ימצא שם)

[צצפ]

אמו של הריז"א שמה לא היה פייגא.
זה נכתב בטעות בקובץ בית צדיקים, אם אמו של הבכור הייתה פייגא.

חמיו של ר"א היה מאיטליה, מפורסם מאד שם, ואכמ"ל.

[איש_ספר]

אמו של הריז"א שמה לא היה פייגא.
זה נכתב בטעות בקובץ בית צדיקים, אם אמו של הבכור הייתה פייגא.

חמיו של ר"א היה מאיטליה, מפורסם מאד שם, ואכמ"ל.

מזכיר את המשל של הח"ח על כסיל לא יבין את זאת.
בכמאה הסעיפים שהעלה הרב מתעמק יש כמאתיים שגיאות, והרב צצפ ממהר לתקן את עניין הפייגא...
אגב אתה בטוח ששמה היה פייגא באל"ף ולא בה"א?

(ואגב ההסכמות שניתנו לריז"א לשם הדפסת כתבי הרש"ס נדפסו אצל להעמן במהדורתו לברכות ושוב בראש הגמרא לעדיות של הרש"ס) ושם ברור שלפני המסכימים עמד גם הגמרא של עדויות שהיתה איפוא אף היא בידיו של הריז"א (כולל החותמת של החיד"א...), אך כאמור כבר הובהר הגיחוך שבהפרכת בדיה אחת מול ערימת כזבים שכזו...)

[צצפ]

איש ספר מצטעצע במילים גבוהות ובהטפת מוסר, בעוד כזביו נודפים כאן בראש כל חוצות.
ואחרי שניסה לטשטש את הנכתב בחי' הר"ן ולהטות את הדברים לטובתו
הוא מתהדר בהשמצות כהולכי רכיל -מבלי שיפריך ולו דבר.

הכרך השלישי של עדויות ללא מסכת עדויות נמצאת עד היום בבריטיש מוזיאום.
והייתה והינה כרך נפרד ושלישי.
כל ההסכמות שניתנו הינן להדפסת הכרך השני, של זרעים ושקלים, שהוא כרך נפרד היה והינו, וכרך זה קנה ריז"א \
כרך של עדויות וכו' היה בכריכה נפרדת, ועל הכרך הזה אין עדות כלשהיא, מלבד אותו כתב יד החי' הרן המציין שהיה חלק ממנו בידי החיד"א ובחותמתו. ומאז איש לא שזפה אותו עין איש.
ולבר מזאת, שמה תאמר לי מדוע מצא החיד"א לנכון לחתום באמצע, דווקא על מס' עדויות ולא בתחילת הכרך? כי כידוע לי חותמים בדף השער של הכרך, ולא באמצעיתו..

הדברים ברורים, את כרך זרעים שקלים קנה הריז"א מיורשי המהרש"ס.

[איש_ספר]

כל ההסכמות שניתנו הינן להדפסת הכרך השני, של זרעים ושקלים, שהוא כרך נפרד היה והינו, וכרך זה קנה ריז"א \
כרך של עדויות וכו' היה בכריכה נפרדת, ועל הכרך הזה אין עדות כלשהיא.

מתי יגיעו מעשי למעשי הלל בבית המרחץ בערב שבת?
כבר כתבתי דברים ברורים, ואחזור ואכתוב: בהסכמות שקיבל הריז"א מחכמי קושטא וירושלים, שאפשר למצוא אותם בירושלמי ברכות ע"פ הרש"ס בהוצאת הרב להמן ובגמרא עדיות של הרש"ס הוצאת אהבת שלום (שניהם באוצר), כתוב בצורה ברורה גם על גמרא עדויות ולא רק על זרעים ושקלים. הוי אומר שגם גמרא עדויות היתה בידי הריז"א!

[אורח]

בואו ונעשה סדר מה התחדש כעת על ידי צצפ, אשר מדבריו נשמע שהוא חקר תולדות רבי יהודה זרחיה אזולאי באורך ברוחב ובעומק. אשר על כן כל פרט ופרט שיתחדש, יש להעמידו בקרן אורה לראות איך מתקשר עם הנתונים הישנים שבידינו. ורק אחר העיון בשרשים שבדבריו נוכל לדון במסקנותיו.
אך למנוע אי-הבנה אצטט דברי הרב צפ"פ קטע אחר קטע, ואסכם היוצא מכל קטע. כך שאם יש דברים שמסקנותיי שהוצאתי מדבריו אינם על דעת אומרם, יהי' אפשרות לדון על המשמעויות. לצורך כך אף אחלק הדברים לפי פרקים עם כותרות מצויינות באותיות, ולפי סעיפים מצויינים במספרים.


א) תוכן הדברים - עדות רבי יעקב ספיר
1) רבי יעקב ספיר היה מבוגר מעט מריז"א.
2) רי"ס הגיע לצפת בשנת תק"צ, בתקופת ריז"א.
3) רבי יעקב ספיר היה ידוע לחוקר יוחסין גדול, והוא כתב מכתבים רבים אודות אנשים וקהלות, והמעיין בספרו אבן ספיר יבחין כל זה - דוגמא ליחוס שכזה היא שלילת יהדות הפלשמורה (בעקבות תגובה תוקן מפלשמורה לבני הודו).
4) לאחר רעידת האדמה בצפת - תקצ"ז - היגרו ריז"א ורי"ס לירושלים.
5) אחר זה נפרדו דרכיהם (משמע שהי' להם איזה קשר ידוע לפני הנסיעות שכאו"א), ונפגשו שוב כאשר ריז"א חזר לירושלים לפני הגירתו לעכו.
6) פטירתו של ריז"א בעכו אינה מקרית ששהה שם לפי שעה, אלא שם היתה מושבו בזמן פטירתו (ולכאורה היינו מאז שחזר בשליחות אחרונה וחלה את רגליו והי' רתוק למטה עשר שנים כנזכר).
7) איזכור ריז"א כנכד החיד"א נמצא כבר תיכף אחר פטירתו במכרז שעשו על עזבון הכת"י שתח"י. - ועל זה הובא מסמך "מכירה"
8) במכרז הנ"ל - אף שלא נזכר במודעה - היו ספרים רבים עם חת"י החיד"א (לכאורה כוונתו בזה לבאר לאיזה ענין נזכר במכרז היות ריז"א נכד החיד"א, אך יתבאר שרצו לבאר הימצאות הכת"י האלו בידי ריז"א).
9) מכרז הנ"ל כלל - על אף שלא נזכר במודעה - גם כת"י פירוש מהרש"ס על הירושלמי וכן הגהות רבי בצלאל אשכנזי על סדר קדשים
10) בכת"י פירוש מהרש"ס הנ"ל לא היתה חותמת החיד"א, רק חותמת ריז"א הנודעת "קניתי לי לשמי"
11) שתי כת"י הנזכרים האחרונים הובאו לידי ר"י ספיר הנ"ל.
12) ר"מ ליהמן קנה את פי' מהרש"ס דרך רי"ס
13) ר"מ ליהמן מזכיר עובדת היות ריז"א נכד החיד"א כדבר פשוט - על זה הובא מסמך NLI Article (3)
14) אם ר"מ ליהמן כותב כך - סימן שכך אמר לו רי"ס
15) המסקנא: ר' יעקב ספיר הי' חוקר תולדות, והכיר את ריז"א היטב, והוא אמר בפיו שריז"א נכד החיד"א

לתחושתי הרב העילוי מתעמק, חושב שכולם בעלי מוח גאוני כמותו ומבינים לבד את הגיחוך שבדברים. אבל חלושי שכל כמונו לא מבינים עד שלא יסבירו להם, ולכן בדקתי בכוחות עצמי וראיתי את גודל השערוריה שבדברי נכד החיד"א כפי שסיכם אותם הרב מתעמק.
כל הדברים הם ממש שקר וכזב.
רבי יעקב ספיר היה צעיר מריז"א בכשלשים שנה. עלה לצפת, בתקופה שריז"א התגורר רשמית בחברון, וריז"א היה רוב הזמן בחו"ל. ריז"א לא נסע לירושלים אחר הרעש בצפת, כי כאמור הוא לא התגורר בצפת. ובלא"ה סך הכל הי' ר"י ספיר בן ט"ו בעת הרעש, ומה קשר היה לו לבחור הצעיר הליטאי עם אברך בן ל"ה המרוקאי? והעיקר... אין שום איזכור מר"י ספיר עצמו שריז"א נכד החיד"א ! (אף שזה לא היה משנה בכלום, אבל זהו העובדא). הכל רק הכרחים שמכריח הנכד ממה שר"מ ליהמן מן הסתם שמע דבר זה ממנו...

האין גבול לשקרים????

וכל זה רק בקטע אחד, אודות ר' יעקב ספיר שהוא כמובן שולי לגמרי!

[לבב]

הכל עוד יתהפך לטובת צפפ כשהוא יעלה את המסמכים האוטנטיים שבידו, שם מבורר ומפורש היטב כל סדר הייחוס

[ציבור]

כפי הנשמע, ואין זה מוסמך, מדובר במסמכים שהגיעו או יגיעו מרבי חביב אצראף, נכדו חביבו של רבי שלמה תמצות זכרונו לברכה ולשמחת לב, שם יוכיחו כי הריז"א היה נכדו של החיד"א מתווי פניהם הדומים זה לזה, וזהו קל וחומר שאין עליו תשובה מיראה

[צצפ]

צפו להתקפות מחסידי איש ספר
התאריך אינו נכון
בצד שמאל נשמטה אות
השנה לא מדוייקת..
הם לא יתנו למורם ורבם ללכת אל פי שחת.

[אורח]

כתבתי למעלה שהעילוי מתעמק סבור שהסיכום המופלא שלו יבהיר לצופים את הגיחוך שבדברי הנוכל צצפ, ולא היא.
ולכן טרחתי לבאר דבריו הסתומים של המתעמק. ונתתי דוגמא בענין ר"י ספיר, שקריו של הצצפ מול האמת כמות שהיא.
והנה עתה דבר נוסף. שקרים מול מציאות.

.
24) הבכור אזולאי הי' סופר מקצועי - כן מפורש ב'מאה שערים', ויש לחפש במפתחות איפה

24. שקר אין שם כלום ! הנה לינק לספר מאה שערים לקטע אודות הבכור http://www.otzar.org/aspcrops/106375_14 ... 752016.asp

[צצפ]

כצפוי, כל אלו שלא היו שותפים עד עכשיו לדיון, ואין להם שיג ושיח ברב השיח,
מצטרפים כעת בקול שאגה ובבדיחות חסרות טעם.

ר"י ספיר הייה אמנם צעיר בכמה שנים ברי"ז, (אתה שם, אורח, תחליט, בעשרים או בשלושים?)
וזה לא כל כך משנה לעצם העובדה שכל מי שיציץ בנכתב יראה שהדברים מוכרחים, אגב, המו"ל של העיתון הלבנון, שם נדפסה ההסכמה הנז', היה חתנו של ספיר.

בתקופת הרעש רי"ז לא היה בארץ, ולאחריה רי"ז לא היה גר בחברון, אלא חזר לירושלים נישא שם, יצא שוב למרוקו והפקיד את בנו בחברון.

אגב, הר"י ספיר נזכר בהקדמתו של פריימן ל'שם הגדולים' בשיחתו ע ם רבה של אנקונא שיצק מים ע"י הר"י אזולאי בן חיד"א.

לגבי המקור שהבכור היה סופר, כבר ציינתי שהספר אינו תח"י, אמצא את הציטוט ונציין.

ראו נא כל עוברי דרך, ראו מה ניצב כנגד מה, ניצבים כאן מסמכים והוכחות, ולמולם רדיפה אובססיבית חסרת טעם...
ואסכם שוב את המסמכים שהובאו כאן, למען תדעו עם מה להתמודד:
מכתבו של הבכור בו מציין חוטר מגזע חיד"א

מכתביהם של הרבנים בני דורו של ריז"א המציינים שהיה נכד חיד"א או שירש מהחיד"א
רש"ז שניאורסון מירושלים
ר"מ להמן בשם ר"י ספיר
רבני וילנא בשם ר"י ספיר
רבי אברהם אשכנזי
ר"א מני
ר"מ אוירבעך
מכתב מר"י משקלוב בו הוא מכנהו 'מגזע אזולאי'
מכתבי עיתון משנת התר"ל, ומשנת התרל"ג בהם מצויין נכד החיד"א
מכתב ר"מ להמן בנוגע ליורשי ובו הוא מעיד שבכל דפי הכרך לא מצא חותם יד אדם ומסתבר שמיורשי הכוונה למהרש"ס.

מכל הנ"ל רואים בבירור שכל אותו הדור ובכללם בניו שסעדו אותו ידעו שהוא נכד החיד"א, ולפי המסורת המשפחתית אמו היתה בת אחד מבניו של החיד"א, ככה"נ רבי אברהם.
כך שלבוא משנות דור ולהכחיש כל אלו בהנף יד, היא כסילות ואווילות מאין כמוה!!

נ.ב. למען האמת אני נהנה מביקורת הצולבת, ואני נהנה להתמודד עמה ב"ה בהצלחה, וזאת כי האמת זועקת כאן, רק שימו לב לשלוח את החיצים למקומות נכונים, ולא להטריחני לנקודות צדדיות שאינם נפק"מ לשום דבר. תודה מראש.

[צצפ]

כל ההסכמות שניתנו הינן להדפסת הכרך השני, של זרעים ושקלים, שהוא כרך נפרד היה והינו, וכרך זה קנה ריז"א.
כרך של עדויות וכו' היה בכריכה נפרדת, ועל הכרך הזה אין עדות כלשהיא.

מתי יגיעו מעשי למעשי הלל בבית המרחץ בערב שבת?
כבר כתבתי דברים ברורים, ואחזור ואכתוב: בהסכמות שקיבל הריז"א מחכמי קושטא וירושלים, שאפשר למצוא אותם בירושלמי ברכות ע"פ הרש"ס בהוצאת הרב להמן ובגמרא עדיות של הרש"ס הוצאת אהבת שלום (שניהם באוצר), כתוב בצורה ברורה גם על גמרא עדויות ולא רק על זרעים ושקלים. הוי אומר שגם גמרא עדויות היתה בידי הריז"א!

בלית ברירה, אעשה אני מעשה רב פרידא, ואחזור שוב:
לכת"י מהרש"ס ישנם שלושה כרכים.
הכרך הראשון, לא נודע למי
הכרך השני קנה אותו ריז"א מיורשי הרב הנ"ז, הכרך הזה ככה"נ לא היה בידי החיד"א, והחיד"א לא מזכיר אותו בשום מקום.
הכרך השלישי, הינו כרך המתחיל בעדויות, והכרך נמצא היום, אלא שיש בו הכל חוץ מגמרא עדויות שנשמטה ממנו במהלך השנים, וכנראה הייתה בחותם החיד"א, וכאן השאלה מתי.
השאלה מתי, ואם החלק החסר היה בידי ריז"א או לא, אינה נוגעת לעצם העובדה שהכרך השני לא נזכר ע"י החיד"א בשום מקום, וכנראה לא הייתה אצלו, וחותם יד חיד"א לא מופיעה עליו בשום אחד מהדפים, וזה הכרך קנה הריז"א מיורשי מהרש"ס.

מקווה שהפעם תבין.

[אורח]

אני באמת אדיוט. אבל זה לא פוטר אותך מלהשיב לשאלה. אתה לא יכול לכתוב כאן דברים ואח"כ כששואלים אותך מקור אתה מתעלם.

כתבת שהבכור אזולאי היה סופר כמבואר בספר מאה שערים. הספר נמצא באוצר ואין שם שמץ.

המסקנא.

הבכור לא היה סופר.
הצפ שקרן.

באם טעיתי נא תקנוני.

[צצפ]

כתבתי שיש מקור, ואני אחפש ואמצא.
הספר אינו תחת ידי, ויתכן וזה בספר אחר.
ועלי לחפש בארכיוני.
זה יגיע

ואציין שוב,
השאלה האם היה סופר או לא אינה רלוונטית לעצם ההוכחה שבמכתב, היא הובאה בשל ויכוח סרק...
באותו מכתב חותם הבכור בחת"י:

חיים יוסף דוד אזולאי חוטר מגזע רב חיד"א והחס"ל ואור החמה

וכן כותבים עליו רבני חב"ד באותה תקופה, נא להכניסם בכלל המכתב דלעיל

[אורח]

לא כתבת שיש מקור כתבת שכך כתוב בספר מאה שערים. כשביקשו ממך הפניה מדויקת שלחת למפתחות...
תפסיק לתעתע בנו ולחמוק מאחריות, הספר מצוי באוצר החכמה. ואין שם כלום. נוכל.

[איש_ספר]

כל ההסכמות שניתנו הינן להדפסת הכרך השני, של זרעים ושקלים, שהוא כרך נפרד היה והינו, וכרך זה קנה ריז"א.
כרך של עדויות וכו' היה בכריכה נפרדת, ועל הכרך הזה אין עדות כלשהיא.

מתי יגיעו מעשי למעשי הלל בבית המרחץ בערב שבת?
כבר כתבתי דברים ברורים, ואחזור ואכתוב: בהסכמות שקיבל הריז"א מחכמי קושטא וירושלים, שאפשר למצוא אותם בירושלמי ברכות ע"פ הרש"ס בהוצאת הרב להמן ובגמרא עדיות של הרש"ס הוצאת אהבת שלום (שניהם באוצר), כתוב בצורה ברורה גם על גמרא עדויות ולא רק על זרעים ושקלים. הוי אומר שגם גמרא עדויות היתה בידי הריז"א!

בלית ברירה, אעשה אני מעשה רב פרידא, ואחזור שוב:
לכת"י מהרש"ס ישנם שלושה כרכים.
הכרך הראשון, לא נודע למי
הכרך השני קנה אותו ריז"א מיורשי הרב הנ"ז, הכרך הזה ככה"נ לא היה בידי החיד"א, והחיד"א לא מזכיר אותו בשום מקום.
הכרך השלישי, הינו כרך המתחיל בעדויות, והכרך נמצא היום, אלא שיש בו הכל חוץ מגמרא עדויות שנשמטה ממנו במהלך השנים, וכנראה הייתה בחותם החיד"א, וכאן השאלה מתי.
השאלה מתי, ואם החלק החסר היה בידי ריז"א או לא, אינה נוגעת לעצם העובדה שהכרך השני לא נזכר ע"י החיד"א בשום מקום, וכנראה לא הייתה אצלו, וחותם יד חיד"א לא מופיעה עליו בשום אחד מהדפים, וזה הכרך קנה הריז"א מיורשי מהרש"ס.

מקווה שהפעם תבין.

אני הולך ומשתכנע שגם את רשימת הסיעות הערביות המתמודדות לבחירות העלית במכוון, ולא בטעות כפי שסברו כאן החברים לפי תומם. זה בהחלט עשוי לעלות בקנה אחד של הגיון שאר דבריך כאן.
לגוף הענין, אני לא רואה שום סיבה הגיונית שמה שלא רצית להבין מקודם, תבין עתה. ולכן אין טעם לחזור על הדברים. ואין טעם להפנות בפעם העשירית למכתב הרבנים מהם עולה בצורה ברורה שריז"א החזיק גם בעדויות.

[לא ידען]

לא כתבת שיש מקור כתבת שכך כתוב בספר מאה שערים. כשביקשו ממך הפניה מדויקת שלחת למפתחות...
תפסיק לתעתע בנו ולחמוק מאחריות, הספר מצוי באוצר החכמה. ואין שם כלום. נוכל.

!

[איש_ספר]

(אם נשפוט לפי העותק שבאוצר גם מפתחות אין...)

[צצפ]

כתבתי שיש מקור, ואני אחפש ואמצא.
הספר אינו תחת ידי, ויתכן וזה בספר אחר.
ועלי לחפש בארכיוני.
זה יגיע

ולבר מזאת, העיסוק שלכם בנקודה לא רלוונטית היא נסיון עלוב של עלובים כמותם להסיט את הדיון לזוטות.
נסו להתמודד עם עצם המכתב, אם יש לכם איך.

[איש_ספר]

כתבתי שיש מקור, ואני אחפש ואמצא.
הספר אינו תחת ידי, ויתכן וזה בספר אחר.
ועלי לחפש בארכיוני.
זה יגיע

ולבר מזאת, העיסוק שלכם בנקודה לא רלוונטית היא נסיון עלוב של עלובים כמותם להסיט את הדיון לזוטות.
נסו להתמודד עם עצם המכתב, אם יש לכם איך.

ניסו והצליחו. (לדידי ההצלחה היא רלוונטית רק לכבוד משפחת צאצאי הבכור וד"ל)
viewtopic.php?f=19&t=4528&start=200#p276334
על הטענות שעלו שם הגיב הצצפ, שכל המכתבים אותו כתב (וכל מי שיטרח לפתוח את הליקנים יראה שצצפ עקבי במידת דביקותו באמת) ושהבכור היה סופר כמבואר בספר מאה שערים...

[איש_ספר]

העברתי להרה"ג שלמה מ"ד ועקנין שליט"א את תוכן הדברים כאן והוא שיגר לי מכתב שאת חלקו אפרסם בזה

בס"ד מוצאי שבת אור לל' ניסן
לכבוד וכו'

... "ולמרות הרמזים של רי"מ טולידאנו שריז"א הוסיף לשמו "זרחיה" כדי שיחשבו שהוא ממשפחת החיד"א, לא השתכנעתי, כמו שכתבתי במאמרי עמ' נ"ב הערה י"ב, שלהשערתו אין על מה לסמוך. ולהיפך, לאורך כל הדרך נוכחתי שריז"א התעקש במסירות נפש "לא לכתוב" שהוא נכד של הרב חיד"א. אמנם הוא משתבח בעובדה הנכונה שהוא שייך למשפחה הרוממה "אזולאי", הא ותו לא. ובנוסף לזה, מכל הפרטים שהבאתי, הוא עושה רושם של תלמיד חכם גדול ואיש המעלה. ולכן לא כ"כ נוח לי כשאתה (ואחרים) כותב שהוא פיזר רמזים עמומים על היחוס וכו'. כי כפי שאני מתרשם, המנהג בימים ההם ובמקומות ההם, היה שעצם העובדה שאני שייך לאותה המשפחה כמו הגדול ההוא, אע"פ שזה ענף אחר, היה נחשב דבר גדול. ולכן לא הייתי רוצה שהאשכול יגלוש להשמצות ...
ג] ועוד יותר מזה, כמו שכתבתי במאמרי עמ' ס"ז אות ז', כמדומה שגם בנו ר' "בכור" לא הזכיר יחוס להרב חיד"א. אמנם אח"כ בשנת תשע"ד כתבתי ל... (בבחינת תירגמה רבא אליבא דאביי!) שמצאתי מקום אחד הסותר לכאורה את ההשערה הזו, והוא מכתבו לפקא"מ. וע"ז כתבתי בתור תירוץ שזה מעשה ידי סופר. ...
אני רוצה להוסיף שגם לגבי הדורות הבאים, יתכן לתלות את זה בטעות ובאי הבנה. יתכן (אני לא בטוח) שאצל הספרדים היה חשיבות גדולה כנ"ל לומר: אני שייך למשפחה העניפה של גדול פלוני, ואצל האשכנזים לא היה לזה שום חשיבות ורק להתייחס כ"נין ונכד" זו היתה חשיבות, ולכן הם למדו דבר מתוך דבר שאם הוא אומר שהוא מהמשפחה בודאי כוונתו שהוא נכד, כי זאת החשיבות היחידה במושגים שלהם.
ד] בקשר למכתב ר' בכור לפקא"מ, כתבתי שיש קושיא חזקה למה במכתבים האחרים הוא לא כתב את היחוס לחיד"א. וע"ז כתבתי יישוב שזה מעשה ידי הסופר. ואז התעורר הכותב שם המכונה צפ"פ שזה לא נכון כי הוא בעצמו היה סופר. ולא חלי ולא מרגיש, שמש"כ שזה מעשה ידי הסופר, הרי זה יישוב על הקושיא החזקה ולימוד זכות, ואם הוא דוחה את התירוץ, אז נשארים עם קושיא חזקה ולא נעימה.
ה] לגבי מה שהעיר הרב המכונה מה שנכון נכון, והוסיפו אחרים לדון בזה, על מה שכתב ר' בכור באחד המכתבים: "נולדתי בירושלים ולא יצאתי ממנה", שע"ז קשה שהרי נולד בחברון, וכתב הרב מה שנכון שמה שכתב שלא יצא ממנה, אולי הכוונה שלא יצא מארץ ישראל. ונראה לענ"ד שהוא צודק, ואפשר לומר יישוב זה גם על מקום הלידה (בבחינת תירגמה וכו'). כי שמעתי ממו"ר רד"צ הילמן זצ"ל שבלאדינו מכנים לכל ארץ ישראל בשם "ירושלים", ולכן המעם לועז כותב שרבי יוחנן היה בירושלים וכו'. וטען שהמתרגם ר"ש קרויזר ירושלמי לא תפס את הענין, והדפיס בילקוט מעם לועז "ירושלים" במקום "ארץ ישראל". ולכן יתכן שזו כוונת ר' בכור שנולד בירושלים = בארץ ישראל.

בברכת התורה,
שלמה ועקנין

[צצפ]

חברים יקרים.
מלכתחילה היו עימי דברי חזות קשה כגידין על הנכתב לעיל בתורת מכתב.
אולם אז חשבתי שנית, ומצאתי שכבוד אבותיי אינו חשוב יותר מכבודו של ת"ח חשוב,
שאף שלדעתי טעה והטעה, עדיין בחזקת ת"ח עומד ובפרט ששמו מפורסם כאן ברבים.

ולכן עם כל הכבוד הראוי, ומכיוון שהדברים גולשים למחוזות לא נעימים,
אתכבד לסיים שלב זה של הדיון בדברי סיכום מצידי גם אני:

במשך שנות חייו של הריז"א והבכור היה ידוע הבכור כנכד החיד"א. לפי המסורת המשפחתית אמו הייתה בת אחד מבניו של החיד"א. וצאצאיו התפארו ביחוס זה.
מהריז"א נשארו כתבים בודדים בלבד, לעומת ים הכתבים שהיה עמו. והכתבים הללו נתרמו ע"י בן משפחה א' ע"ד עצמו לספריה הלאומית, בניהם ספרים יקרי ערך מאוצרו של החיד"א.
בשנת התשי"א, קם אדם בשם טולידאנו ועשה מעשה, הוא פרסם את אגרותיו של הריז"א, (אליהם צירף גם אגרות שככה"נ לא היו ולא נבראו, כמו אגרתו של יוסף מכלוף בחיון שלא נמצאת בספרייה, זאת בכדי 'לגלות' שהוסיף לעצמו השם זרחי' על מנת לשייך עצמו לחיד"א, - זאת למרות שלמע"ה רי"ז ציין בעצמו את העובדה ששמו רק יהודה וגם את הסיבה לתוספת השם זרחי', ואת זה לא טרח לציין, ואכמ"ל) ובתוכם פרסם גם כתב פלסתר שנשלח אליו, וכל זה כאילו בתורת מחקר ופרסום, אך בעיקר להכפיש ולבזות תלמיד חכם המוטל בקברו ואין בידו להשיב מאומה.
טולידאנו טען טענה:
1. בכל מעט מאד כתבי ריז"א הוא אינו מזכיר על החיד"א תואר זקני, אלא רק תואר ראש בית אב, הנתון לפרשנות.
2. בהסכמות הרבנים שניתנו כמו כל ההסכמות של אז בלשון מליצית נזכר היותו רם היחס, מגזע רבנן קדישי וכו', אך לא נזכר בשם המפורש 'נכד החיד"א'.
3. נידון מיורשי, שנידון בהרחבה לעיל, לגבי העובדה שירש את ספרי החיד"א.
מכח כל אלו היו כאלה בודדים שקבלו את הערעור על שייכותו של הריז"א לחיד"א, ולא רק זאת, אחד מראשי הספרדים המוזכר לעיל התיר לעצמו לגנוב ביודעין ומכח סמכותו באותם ימים (בתורת שאלה שלא ע"מ להחזיר..) את כתבי החסל"א, ספרי 'אהבה בתענוגים' שהיה אצל משפחת שיין -אזולאי ירושה מדורי דורות, והמשפחה כולה התפארה בהם. הכתבים נמצאים היום בידי משפחת ההוא ל"ע..
כל אלו הוא מעט מן המעט מהסבל שעברה המשפחה מכנופיה זו שבבסיסה עמדה השמצת רי"ז בכל מקום.
(היה כותב ספרים ספרדי אחד המוזכר לעיל, שבכל מקום שהזכיר את שם ריז"א הזכיר 'יהודה זרחיה בן משה אזולאי ממארכש סוחר הספרים')

אבל ידידיי, טלו נא קורה מנגד עינכם ואל תסחפו בסחף העכור הזה, כי הדברים לא כל כך פשוטים כמו שניסה להציג זאת טולידאנו, ואחריו נמשכו בטעות לצערי הרב הרב וועקנין ואיש ספר.
כי למולם עומדות עשרות עדויות מאנשים שהכירו אותו, וחיו בדורו, ומעידים על גדלותו התורנית ובכולם נזכר שהיה נכד חיד"א.
בין העדויות הללו:
רש"ז שניאורסון, ר"א אשכנזי, רמ" להימן ורבני וילנא בשם ר"י ספיר, עדות בנו הבכור שהיה סמוך על שולחן אביו, עדות בנו חזקיה (מגזערבנן קדישי אזולאי הרוממה), עדות ר"א מני ור"מ אוירבאך, עדות רבני חב"ד, עדות מחייו של רי"ז מר"י משקלוב שכותב עליו מגזע אזולאי, ועוד עדות שבידי (בע"פ) מרבי שלמה אלפנדרי זי"ע שאמר שזוכר את ריז"א ושאמו הייתה נכדת החיד"א, עדות מאדמו"ר רבי חי יצחק מראחימסטריווקא שליט"א ששמע מזקנים שהכירו את ריז"א, עדות מעיתוני התקופה ללא יוצא מן הכלל, כשכולם החזיקו בדבר אחד, (ואפילו ריבלין מס' מאה שערים...)רי"ז היה נכד החיד"א.
כמו"כ דברים ברורים מר"מ להמן אודות סוגיית ה'מיורשי' שמערערים את כל הבניין.
רבותי, הדברים הללו עומדים בסתירה מוחלטת לדבריו של טולידאנו ולמאמרו של הרב ר' שלמה וועקנין.
ולא עוד, אלא שכל מחקרם בנושא זה, מצריך חישוב מסלול מחדש...(וגם העיסוק האובססיבי בנושא זה תמוה, כי למען האמת הינו נושא משפחתי ואינו נוגע לאיש מלבד הצאצאים, ולדעתי אף בגדר 'ביטול תורה' מתלמידי חכמים )

וכנגד כל אלה מה התשובה?
כ-ו-ל-ם היו שקרנים... (עם תצדקי של 'לימוד זכות)
והכל בשל מה, כי בשרידי המכתבים שנשארו ממנו ונכתבו כולם בלשון מליצית, לא כתב הריז"א 'זקני' אלא 'ראש בית אב'..

אזי רבותיי, ראו נא למי החותמת, ראו למי היחוס הברור והמוצק, ולמי ההרגשות והדיוקים..
ראו נא, וילך איש לדרכו כאשר חפץ
(עדיין לא שכחתי את הבטחתי למסמכים נוספים ומכריעים, בני המשפחה שרוצים מאד יוכלו לשמוע עליהם לאחר הזדהות בתא האישי, לטובת השאר אעלה זאתבקרוב בקובץ מסודר שיכלול תולדות זקננו הריז"א בע"ה)

בכ"ר ובברכת התורה
[bהצעיר חיים יוסף דוד נ"י
נו"נ הרב החסיד המו"פ רבי חיים יוסף דוד אזולאי
בן הגה"ק איש מופת רבי יהודה זרחיה אזולאי
בן החכם השלם כמוהר"ר משה אזולאי
חתן החכם השלם כמוהר"ר אברהם אזולאי
בן גאון עוזינו מרן החיד"א זי"ע
[/b]

[רגנשבורג]

בשם ה' נעשה ונצליח.
למיטב ידיעתי עד כה - מעיסוק רב ומקיף בנושא:
רבי משה בן רבי דוד אזולאי, אביו של רבי יהודה זרחיה אזולאי, לא היה חתנו של רבי אברהם אזולאי בן החיד"א.
אשמח לשמוע אם טעיתי - בראיות ובמקורות כמובן.
בכבוד, ובהתנצלות, ובתודה מראש.

[צצפ]

הרב רשנבורג, מכיוון שלא ייתכן לחזור על האשכול בחדא מחתא,
וגם אתה לא העלת שום טענה שיהיה אפשר להתייחס אליה,
ומאידך יש בידי ראיות המוכיחות הפוך, שהר"מ אזולאי אכן היה חתנו של רבי אברהם,
אזי במטותא תיטיב לענות להודעה הפרטית שאשלח לך. ע"י שתפעיל את אפשרות ההודעות הפרטיות
חבל לפתוח כאן את הדיון האמוציונלי מחדש.
תודה
הנז'

[מה שנכון נכון]

בשנת התשי"א, קם אדם בשם טולידאנו ועשה מעשה, הוא פרסם את אגרותיו של הריז"א, (אליהם צירף גם אגרות שככה"נ לא היו ולא נבראו, כמו אגרתו של יוסף מכלוף בחיון שלא נמצאת בספרייה) ובתוכם פרסם גם כתב פלסתר שנשלח אליו, וכל זה כאילו בתורת מחקר ופרסום, אך בעיקר להכפיש ולבזות תלמיד חכם המוטל בקברו ואין בידו להשיב מאומה.

וכדי להכפיש ולבזות את ריז"א הוסיף האדם הנקרא טולידנו בפתח "מכתבו" של יוסף בן מכלוף בחיון את הפתיחה דלהלן:

1.GIF (11.17 KiB) נצפה 13865 פעמים

ולא די לו בזה, אלא שהוסיף הכפשה על בזוי ובזוי על הכפשה בהמציאו מדמיונו את שעל גבי הכתב:

2.GIF (17.56 KiB) נצפה 13865 פעמים

ובודאי נעשה הכל בתחכום שטני, כדי ליצור מצג שוא, שלא יחשדוהו שבא לבזותו, וממילא יכל להשחיל בתוך המכתב את ההערה המזעזעת על השם זרחיה. עקוב הלב מכל, מי ידענו.

אך בעיקר להכפיש ולבזות תלמיד חכם המוטל בקברו ואין בידו להשיב מאומה.

כמה נאים הדברים למי שאמרם!