העיר לי ידיד, דלכאורה לפי רש"י בפרשת השבוע שהמילה לחם משמעותה כל אוכל, אמורים לצאת בברכת המוציא בדיעבד על כל היוצא מן הארץ.
ולא מצאתי מעיון ראשון מי שהעיר על כך.
סגי נהור כתב:לכאורה אין נפק"מ מה לשון הברכה, אלא השאלה היא על מה נתקנה.
ברכת שהכל היא ברכה כללית על כל מיני המאכלים והמשקאות.
מתוך מאכלים אלו גופא תיקנו ברכת בפה"א על כל מיני האדמה.
מתוך מיני האדמה גופא תיקנו ברכה מיוחדת על פירות העץ, וברכה מיוחדת על הגפן, וברכה מיוחדת על מאכלים מחמישה מיני דגן.
הברכות הכלליות פוטרות את הפרטיות, אבל אין הפרטיות פוטרות את הכלליות.
יבנה כתב:סגי נהור כתב:לכאורה אין נפק"מ מה לשון הברכה, אלא השאלה היא על מה נתקנה.
ברכת שהכל היא ברכה כללית על כל מיני המאכלים והמשקאות.
מתוך מאכלים אלו גופא תיקנו ברכת בפה"א על כל מיני האדמה.
מתוך מיני האדמה גופא תיקנו ברכה מיוחדת על פירות העץ, וברכה מיוחדת על הגפן, וברכה מיוחדת על מאכלים מחמישה מיני דגן.
הברכות הכלליות פוטרות את הפרטיות, אבל אין הפרטיות פוטרות את הכלליות.
חז"ל לא תקנו שהכל על דברים שגודלים מהאדמה אלא האדמה והעץ כו', ולא תקנו לברך האדמה על פירות העץ אלא העץ כו', ובכל זאת יוצאים כיון שיש במשמעות הברכה גם את מה שלפניו. וכן מבואר במ"ב ר"ו ס"ק א' בטעם שברך על פרי העץ האדמה יצא "הואיל ועיקר האילן הוא מן הארץ ולא שיקר בברכתו."
סגי נהור כתב:אבל הרי לא דיברנו על לכתחילה אלא על דיעבד, ולא באתי אלא לבאר מדוע בפה"א מועילה בדיעבד, שכן אף פירות העץ כלולים בתקנה של ברכה זו, שמצד תוכנה היא ברכה לכל גידולי האדמה, אלא שלכתחילה מברכים עליהם הברכה המבוררת יותר המבטאת את מעלתם המיוחדת כפירות העץ.
בנקודה הב' שכתבת, שיוצאים י"ח גם מבלי לברך כתקנת חז"ל - אני מסכים שיש לדון.
אבל לדעתי פשוט וברור ש(ע"פ הראשונים והפוסקים הנ"ל) א"צ לזה כדי לבאר הטעם שבפה"א מועילה בדיעבד לפירות העץ, אלא כנ"ל שהם כלולים בתקנת הברכה.
יבנה כתב:א. יש לך הנחה שגם אחרי סדרת התקנות עדיין יש תקנה לברך על הלחם שהכל האדמה ומזונות בנוסף להמוציא, רק שאמרו שלכתחילה יברך המוציא. ואני טוען שאחרי סדרת התקנות אף לדברי שו"ע הרב יש רק תקנת ברכה א' לכל מאכל והוא מה שמברך לכתחילה, ואין שום תקנה נוספת איך לברך עליו. איני חושב שזה הגיוני לומר שחז"ל תקנו ברכות של בדיעבד בנוסף להברכה לכתחילה. מנין לך כדבריך?
סגי נהור כתב:יבנה כתב:א. יש לך הנחה שגם אחרי סדרת התקנות עדיין יש תקנה לברך על הלחם שהכל האדמה ומזונות בנוסף להמוציא, רק שאמרו שלכתחילה יברך המוציא. ואני טוען שאחרי סדרת התקנות אף לדברי שו"ע הרב יש רק תקנת ברכה א' לכל מאכל והוא מה שמברך לכתחילה, ואין שום תקנה נוספת איך לברך עליו. איני חושב שזה הגיוני לומר שחז"ל תקנו ברכות של בדיעבד בנוסף להברכה לכתחילה. מנין לך כדבריך?
כיון שלא תיקנו ברכה על כל פרי או ירק בפני עצמו, כמובן, אלא תיקנו על כללות המין, הרי בדרך ממילא כלולים כל בני אותו המין בברכה. אין שום יתרון לתפוח אדמה על פני תפוח העץ בקשר שלו לברכת בפה"א, מלבד מה שתפוח העץ נכלל גם בברכה חשובה יותר וממילא עדיפה יותר. והראיה הכי פשוטה לזה היא שכאשר תפוח העץ יאבד את החשיבות המיוחדת שלו, שוב הדר דינא שמברכים עליו בפה"א.
יבנה כתב:לדבריך שהברכות נתקנו בשלבים ועדיין כל התקנות הקודמות במקומן עומדות, א"כ תצטרך לברך על לחם ד' ברכות. שהרי בשלב הראשון כשתקנו לברך על הכל שהכל, אילו היה מברך על דבר שגידולו מהארץ ברכת האדמה לא היה יוצא כיון שלא היה קיים כזה ברכה. ובשלב השני כשתקנו האדמה אם נסבור שהחיוב לברך בכל דבר שהכל עומד במקומו, א"כ החיוב לברך האדמה על דברים שגידולם מהארץ אינו פוטר את החיוב של שהכל ויצטרך לברך בנוסף להאדמה גם ברכת שהכל. ובשלב הרביעי שתקנו בלחם ברכת המוציא, א"כ יצטרך לברך ד' ברכות כיון שהברכה החדשה לא מועיל לפטור את הברכות שבדרגות שלמטה ממנה.
אלא ע"כ לומר שמתי שתקנו ברכה יותר מפורטת הם בטלו את הברכה הכללית לגביו. ולא מסתבר כלל שיתקנו תקנה חדשה לגבם שהברכה הכללית יועיל לענין דיעבד.
בנוסף לכך אין שום מניעה מחז"ל לתקן ברכת שהכל רק לגבי מה שאין גידולו מהארץ וכו', וכמו שבמשנה מפורט גם בתקנתם פירטו. ואין שום צורך לומר שתקנו גם למה שיש לו ברכה פרטית.
ואף בדברי שו"ע הרב, אין כוונתו שתקנו כל אלו בשלבים, ולעולם הכל נתקן בבת א'. אלא כוונתו שהיה ראוי להיכלל בברכה הכללית אילמלא שתקנו ברכה מפורטת משום חשיבותו. ולכן כשאינו חשוב לא תקנו בשבילו ברכה הפרטית, אלא תקנו בשבילו ברכה שלמטה ממנו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 231 אורחים