מהעבר כתב:[quote="בברכה המשולשת
אדוננו הגר"א ובית מדרשו עד למרנא הח"ח זה לא מספיק ???
מובא בשם הגר"א שהנגלה והנסתר לא חולקים -- מראה גם אל היחס של הגר"א שהנגלה מעל והנסתר כפוף לנגלה
הרי הנגלה נגלה ואם הנסתר סותר אז לא הבנת את הנסתר (דבר שרוב המקובלים והחסידים לא יסכימו
מהעבר כתב:ורוב מנין ובנין של רבני ליטא וגרמניא שהקדישו כל חייהם לתורה והתעלמו מהקבלה
\תוכן כתב:לא אמרתי מזויף, רק אמרתי, שאין דינה כשאר תורה שבעל פה, והא קמן, שהראשונים לא הביאו ממנה. לא הריטב"א, לא הרשב"א, לא הר"ן, לא ר' חסדאי קרשקש, ובקיצור תעבור על כל הראשונים, וחוץ ממתי מספר ביותר, אף אחד לא ציטט אותו.
עצם זה, שכמעט אף אחד מהראשונים לא התייחס לחיבור זה, כפי מה שידוע לנו, הרי הוא עדות שאין למעלה ממנה, שלא קיבלו את זה שרשב"י חיבר הזוהר.
...למרות שיש אין סוף סימנים והוכחות שזה דבר כמעט בלתי אפשרי. איך דוקא הם קיבלו את ספר הזוהר, זה דבר שמפליא אותי ביותר, ולא אדע ליישבו.
עקביה כתב:חושבני שיש הבדל עצום בעוצמת האמינות בין שתיים אלה, אך נראה שאתה סבור שדא ודא אחת היא, וזאת לא אבין.
לא אמרתי מזויף, רק אמרתי, שאין דינה כשאר תורה שבעל פה, והא קמן, שהראשונים לא הביאו ממנה. לא הריטב"א, לא הרשב"א, לא הר"ן, לא ר' חסדאי קרשקש, ובקיצור תעבור על כל הראשונים, וחוץ ממתי מספר ביותר, אף אחד לא ציטט אותו.
הרוצה להחכים כתב:שבע כתב:"הרוצה להחכים"
מה לא ברור במה שכתבתי, ומה פשר ההתלהבות שסוחפת אותך להעתיק פסוקים ולהדגישן.
העיקרון ברור לכל בר דעת:
עצם היהדות וקבלת התורה - מושתתת על מעמד הר סיני (קרי: נבואת משה - "בעבור ישמע העם בדברי עמך")
נבואה - נבדקת בכלים המיוחדים לה (כמבואר ברמב"ם ועוד)
דברי חכמים - נבדקים על ידי חכמת התורה בעצמה, המסורה לכלל חכמי התורה, אשר רק להם היכולת לקרב - או לדחות.
מעתה, כאשר רוב ככל חכמי ישראל לדורותיהם - מאז התפרסם הזוהר (כדברי רמ"ק דלעיל) - קיבלו אותו בהערצה, ולא שדו ביה נרגא חלילה.
הרי שהמערער והמהרהר - מוציא עצמו מן הכלל!
ובאשר ליעב"ץ - הרי תשובתו בצדו, כי הוראת שעה היתה זו בידו,
וכמו שכתב "עת לטעת ועת לעקור" - מפאת הארורים שהפכו דברי אלקים חיים למינות.
יפה מאוד!
אך, מי קבע את הקריטריונים האלה? מי קבע איך לבדוק כל מי שיבוא? למה הננו בכלל כפופים ומחוייבים לקריטריונים אלה? למה אי אפשר לנו לטעון שקריטריונים אלו בלתי קבילים עלינו?
והתשובה לכל השאלות האלו טמונה בפסוקים שהעתקתי.
לאחר שהראנו לדעת שה' הוא הוא המצווה אותנו, הננו יכולים מעתה גם לדעת בבטחה שכל מה שציווה אותנו משה מכאן ואילך - מפי הגבורה שמעו, ולכן הננו יכולים ומחוייבים מכאן ואילך לקבל את כל מה שיצוונו. ביניהם שאם יבוא אלינו נביא, שיבדק בכלים המפורטים בפרשת הנביא, ואם יבוא אלינו זקן או כהן (חכמי הדורות) שנקבל את כל דבריו כפי שמפורט בפרשת זקן ממרא. ושמכאן ואילך לא נצטרך לבדוק את אמינותם של מוסרי התורה.
ובקיצור: כל מה שכתבת מושתת על מעמד הר סיני אותו ראינו במו עינינו.
והיות ולא קיבלנו, לא מסיני ולא במסורת חכמים, איך להתייחס לספר חדש שיפציע לאור עולם. ולכן אין לנו את הוראות הקב"ה איך להתייחס לספר, והננו צריכים לסמוך על האינטואיציה שטבע בנו ה'.
הרוצה להחכים כתב:עקביה כתב:אוצר החכמה כתב:מה לזה ולאמונת ישראל במעמד הר סיני זה בדיוק השאלה שאתה צריך לשאול אותו הוא זה שקשר את שני הדברים, וזה בדיוק מה שאני עניתי (בלגלוג קל) שאין לזה קשר ולכן הרעיון שלו שאם יש לו טיעון נגד קבלת הזהר זה מעורר שאלה על מעמד הר סיני הוא שטות גמורה.
ולעצם העניין הסיבה שאנחנו מקבלים את הח"ח או את ישעיה הנביא, היא לא רק בגלל שאין לנו שום קושיה על זה, אלא בעיקר משום שהמסורת שלנו אחרי מעמד הר סיני כוללת את האמונה הצודקת בחכמת חכמי הדורות בכלל. וחלק ממה שאנחנו מקבלים את הח"ח הוא העובדה שכל חכמי דורינו קבלו את מעלתו. וזה בדיוק העניין עם הזהר, הסיבה העיקרית שאנו מקבלים את הזהר היא העובדה שכל החכמים שאנו חיים על פיהם וסומכים עליהם בכל דבר, והם גדולים פי אלף מכל חכמי דורינו, קיבלו את הזהר כספר מאומת, מסיבות שונות אבל עם מסקנה אחת, ולכן גם אם יש לנו כמה קושיות על זה, שכפי שראינו כאן ובכל מקום, על רובם עמדו כבר קדמונים ולכולם יש תשובה אם מרוווחת אם דחוקה (כל הדחוקים אמת כבר אמר החת"ס) אנחנו נשארים בידיעה זו. ולכן ברור כשמש שחלק מהמסורת הכללית שלנו המחייבת את קבלת סמכות רבותינו הפוסקים מחייבת גם את קבלת הזהר ולכן פסקו פוסקי זמנינו (שלזה התייחס בדבריו) שמי שאינו מאמין בזה הוציא עצמו מן הכלל וכפר בעיקר.
אמת ש'הרוצה להחכים' כרך בסוף דבריו, שלא כדין אף לדעתי, את האמונה במעמד הר סיני עם האמונה בזוהר.
כשכתבתי שהוא העיר הערה חזקה, התכוונתי לחילוק שעשה קודם לכן בין שתי האמונות; האחת מתבססת על מעמד בו נכח כל עם ישראל, והשניה על כך שגדולי ישראל נמנו וגמרו שכך הוא ועליהם אנו סומכים.
חושבני שיש הבדל עצום בעוצמת האמינות בין שתיים אלה, אך נראה שאתה סבור שדא ודא אחת היא, וזאת לא אבין.
אכן, צדק אוצר החכמה, כלל ישראל לא קיבל את הח"ח מיד בהתגלותו, כמו שלא קיבלו את ישעיה הנביא כנביא אמת מיד בהתגלותו. כשישעיה התחיל בנבואותיו הוא היה צריך לעבור מבחן אימות כדי שיוברר לעין כל שהוא נביא אמת, שכן מסורת היתה לישראל מסיני שיקים להם ה' נביא מקרבם כמשה ואליו ישמעון, ואם דבריו יקומו יהיו מוכרחים לקיימם. ולכן, היות והיתה להם מסורה שיעמדו להם נביאים, וישעיה עבר את מבחן האימות בהצלחה על ידי שראו שנבואותיו הטובות מתקיימות, הרי מכאן ואילך יש חיוב ומ"ע דאורייתא של "אליו תשמעון", וכל העובר על דברי נביא חייב מיתה. כמו כן החפץ חיים היה צריך "לעבוד קשה" עד שהגיע למעמדו הנוכחי, הוא למד תורה ביגיעה כמה וכמה שנים, עובדה שהיה אפשר לראות ולהווכח באמיתותה, הוא הוציא לאור שורה ארוכה של ספרים כדי לזכות את ישראל, וכל מעשיו היו לשם שמים, הוא הוכיח את ישראל ועמד בפרץ, ולאחר ש"הוכיח את עצמו" במשך ששים-שבעים שנה הוא הפך לחפץ חיים הגדול שכל ישראל חרדים לפיו.
כוונתי בשאלתי היתה, שאנו צריכים להציב קו אדום מה נחשב לעיקר באמונה שהכופר בו כופר בעיקר ומה לא. ולמיטב ידיעתי, עד היום היה הקו האדום, מה שידוע לכל ומפורסם לעיני המון הוא עיקר, ולכן מי שכופר בי"ג העיקרים כפר בעיקר, משא"כ על יסודות בדת שנכונות מכח האינטואיציה הבריאה והרגש העז (דהיינו, קבלת מסורת שאין לה בסיס רק מכח ההרגש שאם אדם שיגע בתורה כל ימיו קיבלו בפשטות, הרי לכאורה זה אמת לאמיתו). כמובן שלפתי יחשב מי שיכפור בכל מה שלא ניתן להוכיח, שהרי אי אפשר להוכיח את כל האמיתות. אלא שאי אפשר לכלול אותם בין עיקרי האמונה כיון שהדברים לא נראו לעין כל. ולכן מי שיכפור בנביאות ישעיה הוא כופר בעיקר, כיון שנבואתו היתה מוכחת לעין כל, ואילו מי שאינו מאמין שאחיה השילוני למד עם הבעש"ט אינו נחשב לכופר.
אקווה שהבהרתי את עצמי כראוי.
שם. שמצינו שכתב רשב"י בספר הזהר. כצ"ל. ואני אומר מבואר הדבר למי שרגיל בספר הזוהר שהרשב"י לא כתב כל הדברים שבו, אך כלול ובלול הוא מכמה חבורים שחוברו בזמן הגאונים ובדור שאחריהם (ואולי בימי רבנן סבוראי חובר הספר הקדוש ההוא) כמעט אין לי ספק בדבר זה. וגם יש לידע שהכניסו בתוכו דברים הרבה שאינם מגוף הספר כלל, רק הגהות מאחרונים מאד והמה רבו כמו רבו, ואוכל להכריח ולהוכיח זה בס"ד במופתים חותכים, ואשמת המעתיקים היא. וכבר חברתי בעז"ה על זה חבור מיוחד קראתיו מטפחת ספרים. ות"ל כבר יצא לאור עולם.
סעדיה כתב:
גם ביקורת נמוכה אפשר ואפשר בזוהר. למשל, שקטע זה מכיון שאמרו אמורא מאוחר, אין הוא מרשב"י. אבל כל זה לא שמענו כלל לא מהאר"י ולא מהגר"א
קטע שאיננו משתלב בטבעיות ברצף דברי הזוהר - מוכח שהוא הוספה מהגליון וכדו' = ביקורת נמוכה אשר הירבה הגר"א להשתמש בה.
קטע המשתלב בטבעיות ברצף דברי הזוהר - מוכח שהוא חלק מדברי הזוהר [עכ"פ במהדורתו האחרונה] - אלא שהיות שקשה להניח שהקטע יצא מתחת ידי רשב"י הרי"ז מוכיח שהזוהר במהדורתו האחרונה הוא מתקופה מאוחרת =ביקורת גבוהה אשר לא נהג הגר"א להשתמש בה (למיטב ידיעתי}.
כאשר זקן אומר שרצון ה' שאשקיע את כספי בגורד שחקים הנבנה בפלורידה, ושעסק זה יניב רווחים עצומים ללא כל ספק, אין שום חובה שבעולם לשמוע לו.
גם כאשר זקנים וחכמים מופלגים אומרים שאת ספר הזוהר חיבר רשב"י, אין זה דומה כלל וכלל להקשר בו הביא הירושלמי את האמונה בזקן. מובן שמומלץ מאד וראוי ונכון להאמין להם, אבל חס מלהוציא דברים מפרופורציות.
אוצר החכמה כתב:סעדיה כתב:
גם ביקורת נמוכה אפשר ואפשר בזוהר. למשל, שקטע זה מכיון שאמרו אמורא מאוחר, אין הוא מרשב"י. אבל כל זה לא שמענו כלל לא מהאר"י ולא מהגר"א
קטע שאיננו משתלב בטבעיות ברצף דברי הזוהר - מוכח שהוא הוספה מהגליון וכדו' = ביקורת נמוכה אשר הירבה הגר"א להשתמש בה.
קטע המשתלב בטבעיות ברצף דברי הזוהר - מוכח שהוא חלק מדברי הזוהר [עכ"פ במהדורתו האחרונה] - אלא שהיות שקשה להניח שהקטע יצא מתחת ידי רשב"י הרי"ז מוכיח שהזוהר במהדורתו האחרונה הוא מתקופה מאוחרת =ביקורת גבוהה אשר לא נהג הגר"א להשתמש בה (למיטב ידיעתי}.
ביקורת נמוכה פירושה בעברית פשוטה תיקון והגהה של ספר שאתה חושב שהוא נכון אבל יש בו טעויות. ביקורת "גבוהה" פירושה החלטה שאם מצאת טעות בספר אע"פ שהוא נראה בעיניך נכון סימן שהוא מזוייף.
על זה הדרך יש לומר שביקורת נמוכה פירושו לתקן את המכונית כאשר משהו התקלקל בה. וביקורת גבוהה היא לקחת מכונית שמשהו התקלקל בה ולהכנס בה בקיר כי אם כבר אז כבר.
הייתי אומר שביקורת גבוהה פירושו רופא שיורה בחולה שמתלונן על כאבים, אבל יש לי כאן נסיון לא טוב עם הבדיחות שלי.
אוצר החכמה כתב:אני לא יודע אם אני משיג על דבריך כי אני לא יודע מה אתה אומר.
אני רק מסביר שהסיבה שאדם עוסק בביקורת "נמוכה" ולא "גבוהה" איננה בגלל שזו תחום ההתמקצעות שלו והאחרת לא. אלא בגלל שהוא סובר שיש מקום לראשונה בנושא מסויים ואין מקום לשנייה.
שם. שמצינו שכתב רשב"י בספר הזהר. כצ"ל. ואני אומר מבואר הדבר למי שרגיל בספר הזוהר שהרשב"י לא כתב כל הדברים שבו, אך כלול ובלול הוא מכמה חבורים שחוברו בזמן הגאונים ובדור שאחריהם (ואולי בימי רבנן סבוראי חובר הספר הקדוש ההוא) כמעט אין לי ספק בדבר זה. וגם יש לידע שהכניסו בתוכו דברים הרבה שאינם מגוף הספר כלל, רק הגהות מאחרונים מאד והמה רבו כמו רבו, ואוכל להכריח ולהוכיח זה בס"ד במופתים חותכים, ואשמת המעתיקים היא. וכבר חברתי בעז"ה על זה חבור מיוחד קראתיו מטפחת ספרים. ות"ל כבר יצא לאור עולם.
סעדיה כתב:אוצר החכמה כתב:אני לא יודע אם אני משיג על דבריך כי אני לא יודע מה אתה אומר.
אני רק מסביר שהסיבה שאדם עוסק בביקורת "נמוכה" ולא "גבוהה" איננה בגלל שזו תחום ההתמקצעות שלו והאחרת לא. אלא בגלל שהוא סובר שיש מקום לראשונה בנושא מסויים ואין מקום לשנייה.
אז אל תקרא לזה ביקורת גבוהה ונמוכה, אלא הרגשה בהוספות וטעויות והרגשה בתיארוך לא נכון, יש מתמקצעים בזה ולא בזה.
אוצר החכמה כתב:סעדיה כתב:אוצר החכמה כתב:אני לא יודע אם אני משיג על דבריך כי אני לא יודע מה אתה אומר.
אני רק מסביר שהסיבה שאדם עוסק בביקורת "נמוכה" ולא "גבוהה" איננה בגלל שזו תחום ההתמקצעות שלו והאחרת לא. אלא בגלל שהוא סובר שיש מקום לראשונה בנושא מסויים ואין מקום לשנייה.
אז אל תקרא לזה ביקורת גבוהה ונמוכה, אלא הרגשה בהוספות וטעויות והרגשה בתיארוך לא נכון, יש מתמקצעים בזה ולא בזה.
אם כך אני חולק על זה, כמו שכתבתי. הסיבה שהגר"א לא ערער על הזהר לא היתה כי בדלות שכלו לא התמקצע בעניין הזה, אלא כי ברוחב דעתו והכרתו את ספר הזהר לא חשב שיש מקום לערער על תארוכו.
אוצר החכמה כתב:שם. שמצינו שכתב רשב"י בספר הזהר. כצ"ל. ואני אומר מבואר הדבר למי שרגיל בספר הזוהר שהרשב"י לא כתב כל הדברים שבו, אך כלול ובלול הוא מכמה חבורים שחוברו בזמן הגאונים ובדור שאחריהם (ואולי בימי רבנן סבוראי חובר הספר הקדוש ההוא) כמעט אין לי ספק בדבר זה. וגם יש לידע שהכניסו בתוכו דברים הרבה שאינם מגוף הספר כלל, רק הגהות מאחרונים מאד והמה רבו כמו רבו, ואוכל להכריח ולהוכיח זה בס"ד במופתים חותכים, ואשמת המעתיקים היא. וכבר חברתי בעז"ה על זה חבור מיוחד קראתיו מטפחת ספרים. ות"ל כבר יצא לאור עולם.
מהדברים האלה ברור, כמו שכתבתי למעלה, שגם היעבץ ראה בזהר הקדוש ספר קדוש שיסודו ברשב"י ונכתב בפועל על ידי חותמי התלמוד ומעתיקי השמועה ולכן הוא ספר קדוש רק שהתערבו בו גם טעויות המעתיקים. המרחק בין טענה זו לרעיונות ולאווירה שהועלו כאן על היחס לזוהר רחוק בדיוק כמו המרחק בין גברא רבא ורב רבנן כמו היעב"ץ לבין חוקרי אקדמיה ליצנים והנוהים אחריהם.
סעדיה כתב:אוצר החכמה כתב:שם. שמצינו שכתב רשב"י בספר הזהר. כצ"ל. ואני אומר מבואר הדבר למי שרגיל בספר הזוהר שהרשב"י לא כתב כל הדברים שבו, אך כלול ובלול הוא מכמה חבורים שחוברו בזמן הגאונים ובדור שאחריהם (ואולי בימי רבנן סבוראי חובר הספר הקדוש ההוא) כמעט אין לי ספק בדבר זה. וגם יש לידע שהכניסו בתוכו דברים הרבה שאינם מגוף הספר כלל, רק הגהות מאחרונים מאד והמה רבו כמו רבו, ואוכל להכריח ולהוכיח זה בס"ד במופתים חותכים, ואשמת המעתיקים היא. וכבר חברתי בעז"ה על זה חבור מיוחד קראתיו מטפחת ספרים. ות"ל כבר יצא לאור עולם.
מהדברים האלה ברור, כמו שכתבתי למעלה, שגם היעבץ ראה בזהר הקדוש ספר קדוש שיסודו ברשב"י ונכתב בפועל על ידי חותמי התלמוד ומעתיקי השמועה ולכן הוא ספר קדוש רק שהתערבו בו גם טעויות המעתיקים. המרחק בין טענה זו לרעיונות ולאווירה שהועלו כאן על היחס לזוהר רחוק בדיוק כמו המרחק בין גברא רבא ורב רבנן כמו היעב"ץ לבין חוקרי אקדמיה ליצנים והנוהים אחריהם.
השאלה אחת היא - מתי היתה העריכה האחרונה של הזוהר?
ובזה אפשר לדון ואפי' לקבל את הוכחות חוקרי האקדמיה ובפרט שהם מתאימים למסקנות היעב"ץ והחת"ס התשובה מאהבה וכו'.
לגבי האם הרעיונות הם אמיתיים - ברור שאין להביט בדברי החוקרים וכמדומני שגם הם אינם מתיימרים להגיד דעה בזה.
סעדיה כתב:מהעבר כתב:[quote="בברכה המשולשת
אדוננו הגר"א ובית מדרשו עד למרנא הח"ח זה לא מספיק ???
מובא בשם הגר"א שהנגלה והנסתר לא חולקים -- מראה גם אל היחס של הגר"א שהנגלה מעל והנסתר כפוף לנגלה
הרי הנגלה נגלה ואם הנסתר סותר אז לא הבנת את הנסתר (דבר שרוב המקובלים והחסידים לא יסכימו
רק אני לא הבנתי איך האמרה ש"א' וב' לא סותרים" מראה שא' הוא מעל ב'?!
סעדיה כתב:וודאי שהגר"א היה גאון גאוני הגאונים, אבל הטענה שהועלה פה שהרי הגר"א היה 'מבקר עצום' - קרי 'מומחה לדבר' - איננו נכון, היות שלא ראינו אצלו מומחיות מיוחדת בעניני תיארוך.
אוצר החכמה כתב:היעב"ץ טען שמדובר בדברי רשב"י רק שנוסף עליהם דברים על ידי חותמיהם רבנן סבוראי (או הגאונים) שאינם חשודים בזיוף ולגבינו גם דבריהם קדש קדשים. (מלבד טעיות המעתיקים) כאמור אין שום קשר בין שתי הטענות.
אוצר החכמה כתב:סעדיה כתב:השאלה אחת היא - מתי היתה העריכה האחרונה של הזוהר?
ובזה אפשר לדון ואפי' לקבל את הוכחות חוקרי האקדמיה ובפרט שהם מתאימים למסקנות היעב"ץ והחת"ס התשובה מאהבה וכו'.
לגבי האם הרעיונות הם אמיתיים - ברור שאין להביט בדברי החוקרים וכמדומני שגם הם אינם מתיימרים להגיד דעה בזה.
אתה כמו תוכן מתחמק.
חוקרי האקדמיה טוענים שרמד"ל זייף והיה שקרן ורמאי. היינו שלא היתה תורה כזאת ומימרות שנמסרו מרשב"י ורק רמד"ל המציא דברים מליבו וייחסם לרשב"י. היעב"ץ טען שמדובר בדברי רשב"י רק שנוסף עליהם דברים על ידי חותמיהם רבנן סבוראי (או הגאונים) שאינם חשודים בזיוף ולגבינו גם דבריהם קדש קדשים. (מלבד טעיות המעתיקים) כאמור אין שום קשר בין שתי הטענות.
מהעבר כתב:סעדיה כתב:מהעבר כתב:[quote="בברכה המשולשת
אדוננו הגר"א ובית מדרשו עד למרנא הח"ח זה לא מספיק ???
מובא בשם הגר"א שהנגלה והנסתר לא חולקים -- מראה גם אל היחס של הגר"א שהנגלה מעל והנסתר כפוף לנגלה
הרי הנגלה נגלה ואם הנסתר סותר אז לא הבנת את הנסתר (דבר שרוב המקובלים והחסידים לא יסכימו
רק אני לא הבנתי איך האמרה ש"א' וב' לא סותרים" מראה שא' הוא מעל ב'?!
בשביל מה נאמרה אימרה זו ? ללמד
שאם תראה סתירה אין ללכת אחר הנסתר , והנסתר כפוף לנגלה
אוצר החכמה כתב:סעדיה כתב:וודאי שהגר"א היה גאון גאוני הגאונים, אבל הטענה שהועלה פה שהרי הגר"א היה 'מבקר עצום' - קרי 'מומחה לדבר' - איננו נכון, היות שלא ראינו אצלו מומחיות מיוחדת בעניני תיארוך.
לא הבנתי. השאלה היא איזה תעודה מקבל הגר"א באוניברסיטת פורום אוצר החכמה ?
השאלה היא האם סביר להניח שהגר"א חשב על הרעיון שהזהר הוא זיוף ופסל אותו אם לא.
אוצר החכמה כתב:אני משער שהגר"א ידע על דרך מציאת הזהר. הספר מטפחת ספרים אינו קשור לעניין.
ולעיקר הדבר, די בהתממות הזאת כביכול הדיון פה הוא רק האם לשונו של הזהר היא לשונו של רשב"י או של רמד"ל אבל הדברים שכתובים בו הם אמת בכללותם ושורשם מדברי רשב"י. מי שחושב כך, למשל היעב"ץ. לא כותב את הדברים שכותבים כאן חברי הפורום, אלא כותב שהוא ספר קדוש ודן על סגנון וקושיות. ומי שחושב כך לא מציף כל פעם מחדש את הנושא, כי הנושא הלשוני הזה הוא דבר די זניח.
אתה יכול לקרוא את האשכול כולו מתחילתו ועד סופו (ואולי גם את דבריך אתה על הטענה שהגר"א ואריז"ל טעו) ולבחון במה מדובר כאן. האם הפכתם לחוקרי לשון וסגנון? או שהנושא האמתי כאן הוא אי קבלת הזהר ודבריו.
כך שלי עצמי נראה שאין לי מה להוסיף בנידון.
יש בעיני מקום לדון על שאלות אם מקבלים את אמיתת תורתינו כיסוד ורק המטרה היא לברר את הדברים.
אבל מי שלא רוצה להאמין בתורה כפי שהאמינו בה רבותינו מהראשונים והב"י ועד אחרון האחרונים יכול לבחור לעצמו חוקרים כאוות נפשו שיצדיקו את כל דעותיו הזרות לא נראה לי שיש מה להדיין עמו כאן.
אוצר החכמה כתב:אני משער שהגר"א ידע על דרך מציאת הזהר. הספר מטפחת ספרים אינו קשור לעניין.
אוצר החכמה כתב:אני משער שהגר"א ידע על דרך מציאת הזהר. הדיון על הזהר לא התחיל ביעב"ץ.
.
מהעבר כתב:[quote="בברכה המשולשת
אדוננו הגר"א ובית מדרשו עד למרנא הח"ח זה לא מספיק ???
סעדיה כתב:אוצר החכמה כתב:אני משער שהגר"א ידע על דרך מציאת הזהר. הדיון על הזהר לא התחיל ביעב"ץ.
.
עד היעב"ץ כל הפקפוקים על הזוהר היו שוליים ולא עלו על שלחן מלכים - עובדה היא שאף אחד מרבותינו לא ראו צורך להתייחס לזה.
אוצר החכמה כתב:זה דבר מצחיק ממש שאחרי כל טענותיכם שאין לסמוך על כל רבותינו בעניין. כשבאים לדון על קושיות היעב"ץ על הזהר אין דנין על גוף הדברים אלא מביאים לנו "מובאות" מדברי "גדולים" שאמרו שהתשובות נגד היעב"ץ אינן מוצלחות.
אוצר החכמה כתב:סעדיה כתב:אוצר החכמה כתב:אני משער שהגר"א ידע על דרך מציאת הזהר. הדיון על הזהר לא התחיל ביעב"ץ.
.
עד היעב"ץ כל הפקפוקים על הזוהר היו שוליים ולא עלו על שלחן מלכים - עובדה היא שאף אחד מרבותינו לא ראו צורך להתייחס לזה.
קשה לי לבטא את המוזרות של הטענה. טוענים לך הלא כולם קיבלו את הזהר על אף הפקפוקים שהיו ידועים להם,ואתה אומר כי זה ראייה להיפך כלומר מזה שלא קבלו את הפקפוקים סימן שהיו שוליים ולכן אין ראייה מזה שלא קיבלו את הפקפוקים.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 112 אורחים