איש_ספר כתב:מחבר אר"ש חמדה לא גילה שום דבר... אם יש איזה 'חידוש' במחברתו זה רק סתירת דברי קוסובסקי, שאחר המחילה, כי האמת אהוב יותר, חבל על המלאכה לסתור את מסקונתיו שאינם אלא אבני תוהו הבנויות על בוהו.[/size]
א. חיים כתב:א. כיצד אפשר להשיג את הספר \ קונטרס 'אר"ש חמדה'.
ב. האם גילוייו של תפילינסקי המוזכרים באשכול, התפרסמו באיזה מקום מאז ? ואולי מדובר בעיקר בגילוי אחד (שינוי בדפו"ר) שכבר התפרסם ע"י גולדהבר במאמר דלהלן ?
download/file.php?id=33516
ג. היכן התפרסמו הגילויים (ופרטיהם) שיש בחמד"י דברים חופפים למשנ"ח ולבאר שבע ? האם גם זה מתפילינסקי ?
אודה למי שיסייע בידי בישוב כל הנ"ל.
ואנא הרב אי"ס, אל תאמר שאנו מתעקשים ללעוס דבר הלעוס כבר, דומני שעסקתי כאן אך ורק בהתפתחויות האחרונות ממש של הפרשה, שעדיין הם לא נלעסו מספיק ...
ומי יודע אולי אזכה להוסיף בפרשה זו איזה הדגשים שלא דובר בהם עד עתה.
ההוא גברא כתב:בעניין השבתאים יש לכאורה כמה חילוקים:
א. ש"ץ עצמו היה עוקר מצוות מתחילתו, אף קודם שעשה עצמו משיח, ולא הוחזק לגדול אלא על ידי נתן, ולא עורר בני אדם לתשובה. נתן היה נחשב חכם גדול, ועורר תנועת תשובה עצומה בתוך שנתיים. בסוף ימיו בני איסקופייה קראו לו "הרב הקדוש". (לפי פנקס הקהילה). אם לא קראו לו נביא אבל קראו לו קדוש, לא האמינו בו שהוא נביא אבל מחמת מעשיו חשבו אותו לקדוש. נתן מצד עצמו היה מעורר לתשובה, והיתה דרכו להוסיף צומות ותעניות הפסקה, אלא שעשה עצמו נביא של ש"צ, והיה מתרץ כל מעשיו.
ב. ש"צ טען שהוא עומד להיות משיח ולגאול, ועדיין לא גאל, ופתאום המיר. באותו דור היו כמה שמועות: הטובים טענו שהוא שקר ובאמת לא המיר, והרעים טענו שהמיר ויש בזה סודות. מסתבר שאף בדורות הבאים היו רבים שהאמינו בו וטענו שלא המיר. נמצא שהאמינו באדם שעדיין אינו משיח, ולא המיר את דתו, שהוא עתיד להיות משיח. זו אמונה בעייתית קצת, וכיון שבאמת המיר היתה טעות, אבל אינה כפירה. ואם שמענו על ת"ח שהאמין בו ואיננו יודעים מה האמין, חייבים אנו להחזיקו בכשרות משום בצדק תשפוט עמיתך ולומר שהאמין שלא המיר.
אוצר החכמה כתב:גם אין לך מתועב מע"ז, אבל גם לא מובן איך מי שהוא חכם שהתגדל באמונתינו יכול בכלל לטעות בשטות הזאת.
איש_ספר כתב:המצפה לישועה כתב:אם כי שמאותה סיבה אין שום בעיה לומר שבאמת רבי יעקב אלגאזי מצא כת"י, ומחברו ליקט מהרבה ספרים, וזו אינה גניבה שהרי הודע בפירוש בספרו שאינו רק ליקוט. ולגבי השבתאות האם עיינת בקונטרס כבוד חכמים שמפרש את כל הדברים השבתאיים בספר
לא נכון.
א. הספר עצמו (ולא רק הקדמתו) 'מזויף' מבחינה היסטורית, כלומר מישהו השתיל בתוכו עצמו לשונות שיש בהם פרטים היסטורים לא נכונים. (כמו מורי, כמו ביקוריו במקום פלוני)
ב. לגבי שבתאות, כל הפלפולים לא יעזרו למול הפיוטים ששמו של נתן עולה מהם.
איש_ספר כתב:ב. לגבי שבתאות, כל הפלפולים לא יעזרו למול הפיוטים ששמו של נתן עולה מהם.
לעומקו של דבר כתב:לעניין מורי...
לעומקו של דבר כתב:אם אנחנו כל כך משוכנעים - לאור דברי רש"א תפילינסקי, שספר חמדת ימים הוא ליקוטי בתר ליקוטי, האם אי אפשר לומר שהפיוטים השבתאיים לוקטו על ידו בשגגה או לאו ממחבר שבתאי פלוני?
זה היה הרי פתרון נפלא בשביל לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
האם השערה פשוטה זו לא הועלתה עד היום? או שהיא לא אפשרית משום מה?
יעקובי כתב:לעומקו של דבר כתב:אם אנחנו כל כך משוכנעים - לאור דברי רש"א תפילינסקי, שספר חמדת ימים הוא ליקוטי בתר ליקוטי, האם אי אפשר לומר שהפיוטים השבתאיים לוקטו על ידו בשגגה או לאו ממחבר שבתאי פלוני?
זה היה הרי פתרון נפלא בשביל לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
האם השערה פשוטה זו לא הועלתה עד היום? או שהיא לא אפשרית משום מה?
מה יושיענו זה? מתברר שהמלקט לא הבחין בין תכלת לקלא אילן, ועירב קודש בחול, ולא ללמד על עצמו וכו', וחזר הדין.
יעקובי כתב:כך שלסיכומו של דבר, השבתאות (העמומה) בספר בטלה באלף ויותר, ועיקרו כספר מוסר מיוחד במינו
לעומקו של דבר כתב:וא"כ אפשר לברור התבן מהבר...
יעקובי כתב:
1) מה הכונה שתשבי היה קרוב למסקנא וכו', הלא מסקנתו כתובה במאמריו שבספרו ('נתיבי...'), והחליט על 'חבורת חמ"י' ששלשה שותפים לה, ר"ח אבולעפיא, ר"י הכהן (הבתי כהונה), וכמובן רי"י אלגאזי. זכר צדיקים לברכה. האם היו תנודות בדעתו זו? אפשר לפרט? (אגב, כיום אפשר לכתוב כמדומה באופן ברור, שזולת האחרון אין יד האחרים בזה, למרות תקנות איזמיר הבלולות בספר וכו', ואכמ"ל).
יעקובי כתב:הרב אי"ס שליט"א.
2) ולענין צורתו הספרותית של הספר. ירשה מר לדון בזה בכובד ראש ובכל הדרך ארץ הראויה. ראשית, לא נכונה הטענה כאילו החמ"י הודיע שאינו אלא ליקוט וכו', הרי הלשון "גם פה לא עשיתי מאומה כי אם זכרון לראשונים ולאחרונים" לא הובאה אלא אי שם בסוף אחד הכרכים בתוך דברי סיום מהמחבר (ולא יעזור לרב קוסובסקי שהדפיסו בהתחלת הספר), וגם לא נראה יותר מאשר לשון ענוה שיגרתי. וחוץ מזה כתב אולי עוד פעם או פעמיים כשהציג הלכות באיזה ענין (כמדומני מוקצה), הודיע שליקט ההלכות מבלי להזכיר שמות למען ירוץ הקורא וכו'. אבל חוץ מאי אלו אמירות מובלעות פה ושם לא נודע הדבר כלל. אמנם כיום אחר שהרב קוסובסקי מנפנף בזה השכם והערב, נכנס בראש לכולם כאילו אין מקום לטענת הליקוט אחר שהודיע בעצמו, אך כאמור לא נכון.
לא די בזה, מלבד עצם הליקוט (מבלי שנדע), עוד שינה סדרי עולם וייחס לעצמו ולסביבתו (אביו, מורו) דברים רבים מספרי אחרים, וזו כבר הרחקת לכת. אתה עצמך כתבת באחד המקומות כי זהו "זיוף" מבחינה הסטורית, דהיינו שתילת פרטים לא נכונים המבלבלים את המציאות. והרי התוצאות לפנינו, עבודתו החרוצה של יערי, ומסקנותיו ההזויות של הרב קוסובסקי בעקבותיו. (יובהר, לרגל בין המצרים והצורך באהבת חינם וכו', ולמי שלא מכיר, הרב קוסובסקי שליט"א אברך יקר מתמיד וירא"ש, לבו חם לכל דבר קדושה, וכבוד התורה וגדוליה בראש מעייניו, ואלו מניעיו כידוע. ברם כוונתו רצויה אך לא מסקנותיו). הרי מסקנותיהם של יערי וקוסובסקי בנויות בעיקר ע"פ עצם המובא בחמ"י, ומתוך אמון בסיסי שכל קורא נותן לכל מחבר ספר שמעיין בו, ובפרט חיבור נשגב כזה. במקום אחר השוית החמ"י לתורה לשמה לבא"ח וכסא אליהו לר"א מאני, וכתבת שאינו יוצא מגדר תימה, ותו לא. יורשה לי הקטן להעיר, שכמדומה ישנם שני הבדלים מהותיים בין החמ"י לבינם. האחד, הבא"ח לקח את חידושיו הפרטיים וייחסם לחכם אחר, כמו"כ ר"א מאני יצר יצירת פאר שלו בהקדמות וידיעות נחוצות וכו' וייחסה למאן דהו לא נודע, לא כן מי שליקט אין ספור חידושים ויצירות של אחרים וייחסם לבעל ספר חמ"י. השני, מבחן התוצאה, הרי ממעשהו של הבא"ח מקסימום נחשוב שהיה איזה ר' יחזקאל כחלי מתקופת המג"א, שכתב ספר מעניין, עם נידונים מחודשים, ודרך מחודשת בפשיטת הספיקות מתוך סוגיות הגמ', ועוד כמה חידושים פנטסטיים. וכן כסא אליהו, נחשוב שהיה איזה תלמיד בלתי נודע לגר"ח מוולאזי'ן שחיבר הקדמות חשובות בסוד. אבל מהחמ"י, יש עוד המסוגלים לחשוב שחיבר עשרות ספרים ומאות תיקונים ופיזרם ביד רחבה ונפש נדיבה לרבים מחכמי דורו שידפיסום על שמם וכו'. וליתר רצינות, כבר ביסוד עבודתו של יערי, נפתח הפתח לכך שהחמ"י היה מקור לכמה חיבורים שבאו אחריו (כמדומני הוא הראשון שייחס לרי"ל פוחביצ'ר העתקות מהחמ"י ועוד), ובזה התהפכו היוצרות, והוקדם המאוחר ואוחר המוקדם, ונהפך המעתיק למקור והמקורות למעתיקים וכו'. (והרי האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה וכו', ומה יקרה כשאומרים דבר שלא בשם אומרו....?) אולם כיום לאחר שנתבררו הדברים כבר פקע החשש (לכל בר דעת), אבל עד כה (וכן למחזיקים עדיין בטעות) גרם החמ"י לשרשרת ארוכה של טעויות. לענ"ד זה כבר הרבה יותר מגדר תימה בעלמא. אדרבה תקנני אם טעיתי, וכל שתאיר עיני בזה בדברים מושכלים, אודה ולא אבוש.
(גם לא הזכרנו זה שהחמ"י עצמו תוקף קשות את אלו ש"גבה לבם להשחית" להתעטף בטלית שלא שלהם וכל דבריהם גנובים מחיבורים אחרים מעט פה ומעט שם וכו', ולכאורה אין לך דוגמא טובה לזה מספרו. ובפרט שכבר חשף רש"א תפילינסקי שקטע זה עצמו מועתק מספר עוללות אפרים... הרי שאין קץ לתימה... אין מילים לפליאה... כאמור אם יוכל מר להודיעני פשר דבר ולהעמידני בקרן אורה, ישא ברכה ויבא שכמ"ה).
ומי זה האיש אשר לא יקרע סגור לבבו כשיפשפש במעשיו והוא הפך עליו בלהות, כאשר ראיתי כמה חכמים בעיניהם מן הכתות הרמים המדברים בלשון מדברת גדולות ולכבוד עצמם הם דורשים, וכל אחד ברוח שפתיו יתנשא לאמר אני אמלוך כי יראו כי אני נאה דורש לשנות כל פשט לפשוט צורתו והלבש אותו בגדים אחרים, וזה תכלית מבוקשם וגבה לבם עד להשחית כי לא יאמרו דבר בשם אומרו ומתעטפים בטלית שאינו שלהן וכל דבריהם גנובים הם איתם בשבר אשר הם שוברים מחיבורים אחרים מעט כאן ומעט כאן והיה הדרוש שלם.
(חמדת ימים, חלק ג' - עשי"ת, פרק ב', אות י"ד. נמצא בעמ' קפ"א במהד' קוסובסקי)
א. חיים כתב:לגוף הדברים, ראיתי אצל תשבי, שר"ח אבולעפיה מדבר בספריו על "כת שלי" (לא בדקתי במקור, אע"פ שבודאי יש לבדוק היטב אחרי תשבי כשהוא מדבר על גדולי ישראל), וכפי שהבנתי, תשבי עמד לטעון (במאמר שלא פרסמו לבסוף), שהוא ראשי תיבות של חכמי ישיבת כתר תורה, והם מוזכרים כידוע בהקדמת חמדת ימים. וזה גם ראיה שר"ח אבולעפיה היה מעורב בעריכת הספר.
אכן עצם זה שחלק מתקנות ר"ח אבולעפיה מוזכרים בספר, הוא לדעתי אינו ראיה כלל למעורבותו של רח"א. ובפרט שהמעיין יראה, שרק חלק מהתקנות נכללו שם. אלא תשבי הגזים בפרט זה, כדרכו בכ"מ, בשביל לסלול את הדרך למטרה שאליה הוא רצה להגיע.
יודע אני כי רחק ממני סוד ה' ליראיו הרחק כמטחוי. קורא אני עלי במופלא ממך אל תדרוש, ואין אומרים למי שלא ראה את החדש יבא ויעיד עד אחד בכתב, וכי כתב לה מאי הוי. ואי שמיע להו לרבנן מאן ניהו מר אי אתמחי גברא אתמחי קמיעא וּפִשְׁרָה נְהַחֲוֵה (דניאל ב, ז). אך את זה חזיתי דברי הספר החתום, רוב בכתב, דברים שבקדושה המיישרים את הלב על טהרת הקדש, הללו מטהרין כמקוה...
א. חיים כתב:לגוף הדברים, ראיתי אצל תשבי, שר"ח אבולעפיה מדבר בספריו על "כת שלי" (לא בדקתי במקור, אע"פ שבודאי יש לבדוק היטב אחרי תשבי כשהוא מדבר על גדולי ישראל), וכפי שהבנתי, תשבי עמד לטעון (במאמר שלא פרסמו לבסוף), שהוא ראשי תיבות של חכמי ישיבת כתר תורה, והם מוזכרים כידוע בהקדמת חמדת ימים. וזה גם ראיה שר"ח אבולעפיה היה מעורב בעריכת הספר.
מיומא דנן ולעלם עיני ולבי באומרים לי, מתי יבא לידי כסף ושוה כסף, למען תהיה זאת התורה ברחובות קריה, בין איש ובין אחיו ובין גרו. ויהי בבואי לעמוד לשרת בבית ה' בלילות במדרש כתר תורה, העיר ה' את רוח נדיבי עם אלקי אברהם, אנשי חיל יראי אלקים, והמה חכמים מחוכמים יחידי סגולה קהלא קדישא, נוסדו יחד לתת לכסף מוצא, להוציא לאור האי מרגניתא טבא איש ממעשרו.
כל כנסיה שהיא לשם שמים, פנות צבאות קדושים רוממי שדי יחידי סגולה קהלא קדישא מדרש כתר תורה, אשר היו בגר'ם המעלות להוציא לאור כל כתבי הקדש הרב זלה"ה, בל יראה ובל ימצא דבצרי חדא הכל באשר לכל...
רבו המזכין האנשים האלה שלמים אנשי חיל יראי אלקים יחידי מדרש כתר תורה, אשר היו בגר'ם המעלות להוציא לאור האי מרגניתא טבא דלא תתנשי בכל עיר ועיר מדינה ומדינה. הללו טעונין ברכה, ירבו בבר בנין רבנן גדולים צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן היושבים ראשונה. ופי המדבר ופני כלפי האיש העושה בזדון להביא את הספר הזה אל בית הדפוס, כולו או מקצתו, עד מלאת ה' שנים בלא הרמנא מיחידי סגולה המדרש הנזכר, אנא דאמרי ליהוי ההוא גברא נלכד ברשתו לטותא דרבנן דלית ליה אסוותא...
והלא כה דברי אינו אלא כיאודה ועוד לקרא, מקרא קדש מלאך מלמעלה צביונן של ישראל נגיד ומצוה, שושילתא דבי נשיאה הרב המופלא חיים עד העולם [=ר"ח אבולעפיא] כי הוא אמר ויהי הוא צוה שלא להביא את הספר הזה אל בית הדפוס עד מלאת ה' שנים, בבלי דעת ורצון יחידי המדרש הנ"ל, משום מצוה דרבים שלא תהא מכשילן לעתיד והווה, גם פי כפיו תהיה והאיש אשר ימרה כבר מילתיה אמורה אין לו זקנה אלא קבורה...
ומאותו היום עד עתה קיימו וקבלו עליהם ועל זרעם שלא יכשלו עוד בזה, ועתה ערערו על הדבר והורו היתר לילך בשווקים בנרות ולעבור על החרם בפרהסיא, לכן הוצרכתי להזהיר לכת שלי שלא יטו לבבם לדברים אלו...
ושנה זו התחיל רוגז רב, וע"י התיקון הלימוד והצדקה שעשו כת שלנו ד' אלפים גרו' קמח לעניים נעצרה המגפה, שבששה חדשים לא מתו ק"ן נפשות...
יעקובי כתב:אבל באמת זה לא משנה כלום, נניח שהיה או לא היה מראשי המדרש הנזכר. אלא שעל סמך כל הנתונים הללו, בנה תשבי תאוריה שלימה, מוזרה ומרחיקת לכת, של מדרש כתר תורה השוקק חכמים שבתאיים, שהחליטו לצאת למסע ספרותי הרפתקני, כשעל המלאכה מנצחים רי"י אלגאזי ור"ח אבולעפיא בליקוט החומר שבספר ועריכתו, ויצא החמ"י הזה.
יעקובי כתב:ועתה, אמור נא אתה בבקשה: דבריו של מי דברי נביאות?!
א. חיים כתב:זכורני שהוא מוזכר בחמ"י כא' מפעיליו
הוא מוזכר בשער כל אחד מכרכי הספר כאחד מהמדפיסים.יעקובי כתב:א. חיים כתב:זכורני שהוא מוזכר בחמ"י כא' מפעיליו
???
אבל אפשר גם לומר, שהיו לספר מחברים שונים וכך לבסס את התאוריה של תשבי.יעקובי כתב:שינויי סגנונות? הרי הספר מושתת ביסודו על ספרים רבים בעלי סגנונות שונים, ויש מקום לומר ששינויים אלה השפיעו גם על שינויי העריכה. (גם הרבה פעמים דברים כאלה תלויים בשינויי מצב רוח, פעמים נחה עליו הרוח והאריך במליצות ובסירוסי המקורות שלפניו, ופעמים פחות).
ואולי כל זה רק מוכיח שלא גדול כריי"א כתב את הספר מתחילתו לסופו.יעקובי כתב:החמ"י לא אמור כלל וכלל לייצג את דעתו של רי"י אלגאזי. בספר עצמו יש סתירות פנימיות, וכולו דברי אחרים מכל הבא ליד. יש שם גם דברים שלא כנפסק בשולחן ערוך (והרמ"א והנו"כ שלאחריהם), כגון לגבי פורים משולש, ואין ספק שבחיי המעשה נהג רי"י כפסק השו"ע וככל ישראל
אמת ויציב, אבל לגבי שאר חכמי הדור אין לנו סיבה לחשוב שהם כתבו זאת, משא"כ לגבי רח"א - טוען תשבי שהיה לו אינטרס בזה. והרי הוא היה גדול חכמי העיר באותו זמן ורבם של חכמי כ"ת, וטבעי לחשוב שהוא יהיה מעורב בזה.יעקובי כתב:ולגבי לא ראינו אינה ראיה, באותה מידה בדיוק הנך יכול לטעון שכל חכמי אותו דור היו שותפים בעריכת הספר, שהרי לא ראינו אינה ראיה...
א. חיים כתב:לגבי רח"א - טוען תשבי שהיה לו אינטרס בזה
א. חיים כתב:והרי הוא היה גדול חכמי העיר באותו זמן ורבם של חכמי כ"ת
יעקובי כתב:א. חיים כתב:והרי הוא היה גדול חכמי העיר באותו זמן ורבם של חכמי כ"ת
לא מוכח בשום פנים ואופן! חזור על הודעתי לעיל. וגם אם כן, אז מה? אלו בסך הכל תורמים!
מה נכבד היום בהגלות נגלות חמדת גנוזה, זה ספר חמדת ימים, יורה יורה תורה בעידנא. לזכות את ישראל, ולהורות נתן דרך ישר לפני איש, בהדי כבשי דרחמנא. ולהודיע לבני אדם גדולה תשובה, לא הניח זוית ופנה. העובר לפני התיב'ה ובה אליה ושנא'ה להבין אמרי בינה. שוב תשוב טמא ושהיה בדרך רחוקה והנפש החוטאת תש'א את עונה.
יעקובי כתב:אבל אליבא דתשבי ר"ח אבולעפיא אחד מעורכיו הראשיים של הספר, שעסק בליקוט החומר העצום, העתקתו ועיבודו בהרחבה...
תלמידיו אשר פעלו בחסותו בפרסום ספרם כיצירתו של מקובל קדוש שנשמתרה בכתב יד קדום ובלוי
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 238 אורחים