ושם בדף ק"ט ע"ב תלת מצות בפסח וכו', זוהי מחלוקת גדולה בגאונים ובראשונים כנודע האם מביאים ב' מצות או ג' מצות, ובדברי חז"ל ובגמ' אין הכרע לזה, ומחבר התיקונים נהג כדעה שמביאים ג' מצות וכתב ע"ז טעם בסוד.
ושם בדף קי"ט ע"א זמרא בביתא חרבא 'בביתא', כ"ה בכמה כת"י בסוטה מ"ח ע"א – עי' בדק"ס השלם שם, אולם לפנינו חרבא 'בסיפא', וכ"ה ברוב הראשונים ומהם מאורות, רא"ה ונימוק"י בברכות פרק ה', מאירי בסוטה, ארח"ח סוף דיני ת"ב ועוד, וא"כ גם כאן חזינן שהיה לפניו גירסת כמה כת"י וכתב על פיהם ואין זה דברי תנא או אמורא.
ושם בדף ק"ג ע"א "לעולם יראה אדם עצמו כאלו כל העולם תלוי עליו", זוהי גירסת הרי"ף במסכת ר"ה פרק א' בגמ' בקידושין מ' ע"ב והעתיקוהו המאורות והרא"ש בר"ה, וכן שה"ל, ריא"ז, ר' בחיי ועוד, אולם לפנינו בקידושין מ' ע"ב ליתא למשפט זה עי"ש, וכן ליתא בתוספתא סוף קידושין ובקה"ר פ"י, וכן ליתא בכללי המצוות לר"י גיקטיליא ערך 'אחת' ובמנורת המאור אבוהב נר ג' כלל י' חלק א' פר' ב' עי"ש, וא"כ גם כאן העתיק לפי הגירסא שהיתה לפניו בזמן הראשונים.
ובתיקון י"ח דף ל"ג ע"א דאמרינן וכתוב לחיים וכו', וזהו דברי מסכת סופרים וחלק מהגאונים, אולם רה"ג כתב דלא נהיגי במתיבתא לומר זה, ורק בזמן הראשונים התקבל המנהג כדבר פשוט לאומרו, ומחבר התיקונים דורשו כדבר פשוט, וע"כ שהיה בזמן הראשונים וכנ"ל.
כן המלה 'קמצן' בהטיות שונות מופיעה מספר פעמים בתקונים [וכן בשאר החלקים – עי' לקמן] ומהם בהקדמת הזוהר דף ב' ע"א פעמיים, וכן בדף ל"ו ע"ע עי"ש, ומלה זו לא נמצאת בספרי חז"ל כלל וגם לא בגאונים אלא ברש"י כתובות ס"ח ע"א וברמב"ם פעמים רבות, וא"כ מוכח שמחבר התקונים השתמש במלה זו והיתה שגורה על לשונו, וגם בזה אין טעם לומר שרשב"י כתב זאת ברוה"ק דלמה לו לכתוב כן ולמה לא ישתמש במלים שהיו שגורות על לשון הדור ההוא.
ובפרשת תרומה דף קל"ח ע"א איתא נשמת כל חי מ"ה ומן ואילו פינו מלא שירה עד ומלפנים סלקא תושבחתא אחרא חמשין תיבין ואע"ג דלא קיימא תמן מלה בחושבנא סלקא חושבנא רזא מ"י. ומתמן ולהלאה סלקא תושבחתא אחרא לחשבון מאה תיבין תשלומין דכלא עי"ש, ונבוכו המפרשים במנין זה, והאמת בזה כמו שהארכנו בסי' רפ"א שנוסח הזוהר הוא נוסח האבודרהם ממש מלה במלה, ואין אף נוסח בגאונים ובראשונים שמתאים לזה אלא נוסח האבודרהם לבדו, וא"כ זוהי ג"כ ראיה שאין עליה תשובה שמחבר זה היה בזמן הראשונים והיה לו נוסח האבודרהם.
אוצר החכמה כתב:
וכן המלה 'קמצן' בהטיות שונות מופיעה מספר פעמים בתקונים [וכן בשאר החלקים – עי' לקמן] ומהם בהקדמת הזוהר דף ב' ע"א פעמיים, וכן בדף ל"ו ע"ע עי"ש, ומלה זו לא נמצאת בספרי חז"ל כלל וגם לא בגאונים אלא ברש"י כתובות ס"ח ע"א וברמב"ם פעמים רבות, וא"כ מוכח שמחבר התקונים השתמש במלה זו והיתה שגורה על לשונו, וגם בזה אין טעם לומר שרשב"י כתב זאת ברוה"ק דלמה לו לכתוב כן ולמה לא ישתמש במלים שהיו שגורות על לשון הדור ההוא.
גם זו טענה קלושה. אם רש"י והרמב"ם שלא שאבו איש מרעהו הכירו את הביטוי סביר יותר להניח שיש לזה מקור קדום. אא"כ יש לו ראייה מתי התחדש הלשון הזו.ובפרשת תרומה דף קל"ח ע"א איתא נשמת כל חי מ"ה ומן ואילו פינו מלא שירה עד ומלפנים סלקא תושבחתא אחרא חמשין תיבין ואע"ג דלא קיימא תמן מלה בחושבנא סלקא חושבנא רזא מ"י. ומתמן ולהלאה סלקא תושבחתא אחרא לחשבון מאה תיבין תשלומין דכלא עי"ש, ונבוכו המפרשים במנין זה, והאמת בזה כמו שהארכנו בסי' רפ"א שנוסח הזוהר הוא נוסח האבודרהם ממש מלה במלה, ואין אף נוסח בגאונים ובראשונים שמתאים לזה אלא נוסח האבודרהם לבדו, וא"כ זוהי ג"כ ראיה שאין עליה תשובה שמחבר זה היה בזמן הראשונים והיה לו נוסח האבודרהם.
אם אני מבין נכון הספר אבודרהם התחבר כמה שנים אחרי פטירת רמד"ל כך שלא מובן מה רוצה הכותב.
אוצר החכמה כתב:א. ואם זה לא היה מופיע ברש"י וברמב"ם לפי דעתך כל שכן שיש כאן קושיה. אבל זה לא טענתו ופשוט.
ב. מה זה מוכיח? אולי שהאבודרהם הכיר את הזהר. ואם היה זמן קצר אחרי רמד"ל זה תמיכה בזהר ולא קושיה.
מדבר כתב:נתבקשתי על ידי הכותב להעלות מאמר זה לפורום על מנת לקבל תגובות והערות
אוצר החכמה כתב:מילה שמופיעה ברש"י ורמב"ם שלא הכירו זה את זה וחיו זמן קצר מאד אחרי תקופת הגאונים מסתבר להניח שהיתה בתקופת הגאונים.
יש הרבה מילים בזהר שאין אנו מוצאים בספרים אחרים מחז"ל.
אני משער שאם היינו מוצאים את הירושלמי היום היה אפשר לטעון את אותה טענה. אבל אני לא נכנס כאן לנושא של לשון הזהר בכלל שהוא נושא נפרד אני התייחסתי לטענתו של הכותב וזה מאד משנה מה הוא כותב, לא פתחו כאן אשכול על קדמות הזהר אלא על הקונטרס הזה.
[/b]
אוצר החכמה כתב:כבודו מתעקש לדון על לשון הזהר. וזה אינו מעניין אשכול זה.
זה בדיוק מה שהוא לא הצליח להוכיח שזה לשון של ראשונים.
ואדרבה הסברא הפשוטה היא שזה לשון שקדמה לפחות לרש"י ולרמב"ם דאיך ויקר מקריהם של שניהם ללכת בשדה המילה קמצן.
כידוע רש"י נולד מספר שנים אחרי פטירת רב האי גאון.
סגי נהור כתב:בין שאר התגובות וההערות, תמסור לו שישתדל מאוד שלא יכובד בעדות לקידושין, כי א"כ יש חשש לכשרות הקידושין.
אוצר החכמה כתב:נראה לי שהרמב"ם כתב כילי ולא קמצן. אבל זה גופא הראייה שהרי יש מחלוקת ראשונים אם לומר כילי או קמצן היינו מחלוקת הרמב"ם ורש"י, ולמה מחבר הזהר נקט כרש"י ולא כרמב"ם ראיה שהוא היה מתקופת הראשונים ונהג כמו שהיו רגילים לפסוק במקומו.
סגי נהור כתב:מדבר כתב:נתבקשתי על ידי הכותב להעלות מאמר זה לפורום על מנת לקבל תגובות והערות
בין שאר התגובות וההערות, תמסור לו שישתדל מאוד שלא יכובד בעדות לקידושין, כי א"כ יש חשש לכשרות הקידושין.
אוצר החכמה כתב:אני משער שאם היינו מוצאים את הירושלמי היום היה אפשר לטעון את אותה טענה.
.
גנזך כתב:סגי נהור כתב:מדבר כתב:נתבקשתי על ידי הכותב להעלות מאמר זה לפורום על מנת לקבל תגובות והערות
בין שאר התגובות וההערות, תמסור לו שישתדל מאוד שלא יכובד בעדות לקידושין, כי א"כ יש חשש לכשרות הקידושין.
מה כוונתך "שישתדל מאוד"? ומה יעשה כשלא יצליח להתחמק מן הכיבוד? או כשיסדר גט? האם הבנים יהיו ממזרים?
בריושמא כתב:נתווכחו כאן חכמים על מקורה של המלה קמצן,
ואילו לא היו מקמצים בזמנם ובעבודתם
היו מוצאים על נקלה במילון אבן שושן כי כבר בימי התנאים היו קמצנים בישראל,
וכבר בתוספתא הכירו והזכירו את הקמצן:
'מעשה בצפורי שנטל חלקו וחלק חברו... והיו קורין אותו בן קמצן' (תוספתא סוטא יג ח).
גנזך כתב:אוצר החכמה כתב:אני משער שאם היינו מוצאים את הירושלמי היום היה אפשר לטעון את אותה טענה.
.
למה אתה מתכוין?
איזה מילים בירושלמי מתאימים רק להיום
מקסימום אתה יכול להביא שיש מילים בירושלמי שלא נמצאו קודם בשום מקום, אבל כאן הרי הוא מביא שבאותם מילים השתמשו רק בזמן מציאת הספר ולא לפני זה בזמן חיבור הזוהר והרי זה אומר דרשני
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 105 אורחים