אבן זועקת כתב:הכנסת פיסוק מלא או חלקי לתוך הטקסט, כמוה כשליחת יד להכניס פירוש לתוך הטקסט.
אבן זועקת כתב:מלבד זאת, לטעמי פיסוק מלא בצורה שתוארה ממש מפריע בעינים.
המרדכי איננו קיצור שלחן ערוך שיש להנגיש את קריאתו ל'עמך', מי שמעיין בדברי המרדכי חזקה עליו שהוא רגיל בלשונות הראשונים והפוסקים ואינו צריך לסימני הפיסוק. (אא"כ הוא בחור בישיבה קטנה, וגם אז מוטב שיתרגל ללמוד בלא סימני פיסוק).אריך כתב:לרב אבן זועקת, האם לדעתך אין טעם בשום סימני פסיק? הנה הקטע הנ"ל בלי פיסוק:
"והוסיף מהר"ם ואמר אינו נקרא רשע רק העושה עבירה להכעיס והוא הנקרא פורש מדרכי צבור ולא יקרא פורש כי אם עובד עכו"ם או אוכל נבילות להכעיס דהכי אמר רב שמעיה פרק נגמר הדין (סנהדרין מז, א) יכול פירשו אבותיו מדרכי צבור ת"ל בעמיו משמע דהכי מיירי אבל אם אדם עושה עבירה לפעמים לתיאבון או לפעמים מניח מצוה בשביל טורח כגון זה חייב לקרוע עליו בשעת יציאת נשמה כיון שאינו עושה להכעיס שכן מצינו שהיה דוד מתאבל על אבשלום שהיה רשע לפי שלא היה מתכוין כי אם למלוך ולא להכעיס. ועתה זאת האשה לא לתועלת עשתה כי למות היתה עומדת ומאי נחת רוח מה שנתנה לבן אחותה".
הבעיה היא שלא ניתנת ללומד האפשרות לקרוא את המרדכי בלי פירושו של המהדיר שליט"א.השואל מרבו כתב:אבן זועקת כתב:הכנסת פיסוק מלא או חלקי לתוך הטקסט, כמוה כשליחת יד להכניס פירוש לתוך הטקסט.
ומה יש אם זה כמו להכניס פירוש לתוך הטקסט? כל עוד שהמעיין יודע שהפיסוק נעשה על ידי המהדיר מה הבעיה.
אריך כתב:אני שומע את הצורך במיעוט פיסוק מצד שמירה על מקוריות הטקסט ונקיותו, אבל איני רואה שזהו בבחינת 'פירוש'. זו הגזמה. בודדים ממש המקומות שניתן לפסק באופנים שונים בהשלכה על הכוונה. אפילו בגמרא בדרך כלל אין כמה אפשרויות של פיסוק. במקומות הבודדים האלה, אני באמת מקפיד להמנע מלפסק מה"ט.
אריך כתב:אחזור שוב שמדובר במקומות בודדים ממש. אכן, במקומות שיש חילופי גירסאות מצוי גם שזה משליך על הפיסוק, אבל כאשר אין שנויי נוסחאות, זה דבר נדיר (כמה תוספותים אתה מכיר שיש שאלה על הפיסוק במקום שאין חילופי גרסאות? יותר מכף יד אחת?).
ומכיון שאין הדבר מצוי, יש לשקול החשש נזק שאולי פיסקתי לא נכון, בתועלת של קריאה שוטפת של הטקטס.
יש לי רעיון יותר טוב, שלא יקנה את המהדורה המפוסקת. הכנסת הפיסוק גורמת ללומד לקרוא קודם כל על פי פיסוקך (שהרי זו כל הכוונה, שטף הקריאה), ורק אחר כך (כשהוא נתקל בקושי?) לתהות שמא יש לפרש אחרת.השואל מרבו כתב:הבעיה היא שלא ניתנת ללומד האפשרות לקרוא את המרדכי בלי פירושו של המהדיר שליט"א.
זה לא מדויק. לא ניתנת האפשרות? שלא יתייחס לפיסוק.
השואל מרבו כתב:רק הערה נקודתית בדוגמא שהבאת: לכאורה בין תיבת "מיירי" לתיבת "אבל", יותר מתאים לעשות נקודה מאשר פסיק, שהרי ה"אבל" אינו המשך לראיה מסנהדרין דלא מיירי התם בקריעה, אלא קאי על תחילת דבריו.
הכהן כתב:השואל מרבו כתב:רק הערה נקודתית בדוגמא שהבאת: לכאורה בין תיבת "מיירי" לתיבת "אבל", יותר מתאים לעשות נקודה מאשר פסיק, שהרי ה"אבל" אינו המשך לראיה מסנהדרין דלא מיירי התם בקריעה, אלא קאי על תחילת דבריו.
אני חושב אחרי "ת"ל בעמיו", כי שם נגמר הציטוט.
השואל מרבו כתב:מש"כ הרב צופר הנעמתי לגבי הנקודה אחרי "פורש מדרכי צבור", לדידי מספקא טובא. לכאורה "והוא הנקרא פורש מדרכי צבור" הוא המשך הקביעה שמדובר רק בעושה להכעיס, ורק אחר כך מתחילה הראיה. עכ"פ אין כאן ממש נפק"מ בביאור התוכן. וצ"ע.
אגב, רציתי לשאול, האם אכן יש ממש "כללי פיסוק"? או שזה גם ענין של הרגשים? (וממילא מובן היטב החילוקי דעות ששנינו כאן.)
השואל מרבו כתב:אגב, רציתי לשאול, האם אכן יש ממש "כללי פיסוק"? או שזה גם ענין של הרגשים? (וממילא מובן היטב החילוקי דעות ששנינו כאן.)
צופר הנעמתי כתב:השואל מרבו כתב:מש"כ הרב צופר הנעמתי לגבי הנקודה אחרי "פורש מדרכי צבור", לדידי מספקא טובא. לכאורה "והוא הנקרא פורש מדרכי צבור" הוא המשך הקביעה שמדובר רק בעושה להכעיס, ורק אחר כך מתחילה הראיה. עכ"פ אין כאן ממש נפק"מ בביאור התוכן. וצ"ע.
אגב, רציתי לשאול, האם אכן יש ממש "כללי פיסוק"? או שזה גם ענין של הרגשים? (וממילא מובן היטב החילוקי דעות ששנינו כאן.)
לא הבנתי איך אתה מבין את דברי המהר"ם, אם לדידו "עושה להכעיס" ו"פורש מדרכי ציבור" הם מילים נרדפות מעיקרא, מה בא לומר אח"כ "ולא יקרא פורש מדרכי ציבור כי אם עע"ז או אוכל נבילות להכעיס" וגם מה מביא המהר"ם טענה מפירוש הביטוי שאותו הוא קבע, ומה מביא ראיה אח"כ מסנהדרין הרי שם לא נאמר אלא שנקרא פורש ותו לא. ומקישור הדברים ברור שהראיה היא מכך שנקרא בסנהדרין פורש מדרכי ציבור, וא"כ היינו דוקא להכעיס שהוא הנקרא פורש מדרכי ציבור, ומזה ראיה שאינו נקרא רשע רק העושה עבירה להכעיס.
השואל מרבו כתב:
האמת היא שהבנתי ש"עושה להכעיס" ו"פורש מדרכי ציבור" הם מילים נרדפות מעיקרא, אבל תמהתי על זה כדתמהת. אבל לא הבנתי מה ההבדל בין זה לאיך שהבין כבודו? (אם הם אינם מילים נרדפות מעיקרא, מה הראיה מסנהדרין?)
דבר אחד בטוח הרווחנו מאשכול זה - דברי המרדכי יתלבנו היטב...
צופר הנעמתי כתב:השואל מרבו כתב:
האמת היא שהבנתי ש"עושה להכעיס" ו"פורש מדרכי ציבור" הם מילים נרדפות מעיקרא, אבל תמהתי על זה כדתמהת. אבל לא הבנתי מה ההבדל בין זה לאיך שהבין כבודו? (אם הם אינם מילים נרדפות מעיקרא, מה הראיה מסנהדרין?)
דבר אחד בטוח הרווחנו מאשכול זה - דברי המרדכי יתלבנו היטב...
המהר"ם הרי בא לומר שבגמ' סנהדרין מבואר שרשע לענין קבורה הוא הנקרא "פורש מדרכי ציבור", ופורש מדרכי ציבור ראוי לקרות רק לעוע"ז או מומר להכעיס, ולכן אינו נקרא רשע אלא מומר להכעיס. שיעור דברי המרדכי להבנתי הם כך:
אינו נקרא רשע אלא מומר להכעיס, שהרי הוא הנקרא פורש מדרכי ציבור (ופורש מדרכי ציבור אינו ראוי לקרות וכו') דהכי אמר רב שמעיה בסנהדרין וכו'.
סדר דברי המרדכי כרגיל שונה מאיך שאנחנו היינו אומרים את זה, והנה עוד סיבה להמנע כמה שיותר מפיסוק לשון המרדכי הקשה שקשה מאד להלביש עליה את הפיסוק שלנו.
אבן זועקת כתב:... ואני זכיתי להוכחה שהפיסוק הינו פירוש לטקסט.
השואל מרבו כתב:צופר הנעמתי כתב:השואל מרבו כתב:
האמת היא שהבנתי ש"עושה להכעיס" ו"פורש מדרכי ציבור" הם מילים נרדפות מעיקרא, אבל תמהתי על זה כדתמהת. אבל לא הבנתי מה ההבדל בין זה לאיך שהבין כבודו? (אם הם אינם מילים נרדפות מעיקרא, מה הראיה מסנהדרין?)
דבר אחד בטוח הרווחנו מאשכול זה - דברי המרדכי יתלבנו היטב...
המהר"ם הרי בא לומר שבגמ' סנהדרין מבואר שרשע לענין קבורה הוא הנקרא "פורש מדרכי ציבור", ופורש מדרכי ציבור ראוי לקרות רק לעוע"ז או מומר להכעיס, ולכן אינו נקרא רשע אלא מומר להכעיס. שיעור דברי המרדכי להבנתי הם כך:
אינו נקרא רשע אלא מומר להכעיס, שהרי הוא הנקרא פורש מדרכי ציבור (ופורש מדרכי ציבור אינו ראוי לקרות וכו') דהכי אמר רב שמעיה בסנהדרין וכו'.
סדר דברי המרדכי כרגיל שונה מאיך שאנחנו היינו אומרים את זה, והנה עוד סיבה להמנע כמה שיותר מפיסוק לשון המרדכי הקשה שקשה מאד להלביש עליה את הפיסוק שלנו.
אם הבנתי כראוי את דבריך, אתה אומר שבאמת ש"עושה להכעיס" ו"פורש מדרכי ציבור" הם מילים נרדפות מעיקרא, ועל זה לא הוצרך לראיה (וגם אין ראיה על זה מסנהדרין), אלא שהוא מביא ראיה מסנהדרין שפורש מדרכי צבור הוא זה שדינו שונה משאר ישראל, (ופשוט לו שטומאה וקריעה - דין אחד להם). ולפ"ז באמת ראוי שיהיה פסיק כדקאמרת. אלא שלכאורה לפ"ז צריך להיות נקודה לפני תיבת דהכי אמר וכו'. שהרי משפט זה חוזר לתחילת דבריו - על עיקר דינו, ולא על מה שכתב דהעושה להכעיס הוא הנקרא פורש מדרכי צבור.
יהיה איך שיהיה, העלית פה נקודה חשובה, שקשה מאוד להלביש על המרדכי את הפיסוק שלנו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 33 אורחים