[ומובא בספר העיטור, ובספר האשכול, ובספר התרומה, ובספר המנהיג, וביראים ועוד].כתוב בשימושא רבא שצריך שיהיה שער זה של עגל כדי שיזכור מעשה העגל ולא יחטא דכתיב (יהושע כב, יז) המעט לנו את עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו.
הרי חזינן הכא שייכות ברורה בין עוון פעור דמיירי ביה קרא דיהושע לחטא העגל שלזכרונו עושים השער. וכבר עמד בזה הגריעב"ץ בספר מור וקציעה שם, וז"ל,
צ"ע מאי בעי הכא, שמא ר"ל דה"ק קרא אשר לא הטהרנו שצריך להיות בין עינינו שלא לבוא לידי חטא זה עוד, דאל"ה מאי קאמר וכי היכן מצינו שנכשלו עוד בעון פעור. ודוק. שמא י"ל ע"ד עברה גוררת עברה.
ובפשוטו י"ל דכוונת הדברים הוא שחטא העגל היה חטא של ע"ז, וגם עוון פעור היה חטא של ע"ז, ובודאי ששורש הענין שנתפתו לחטוא בפעור היה מחמת המכשול בחטא העגל, וזה ענין עבירה גוררת עבירה הנז' בדברי היעב"ץ, וכאשר מיירי באותה העבירה עצמה הרי אין הגרירה פועלת רק באופן סגולי מחמת רוח הטומאה השורה על האדם כתוצאה ממעשי העבירות, אלא גם מצד עצם המציאות, שאחר שנכשל אדם בעבירה כבר אינה חמורה בעיניו כ"כ להכשל בה בשנית.
וחידוש מצינו במדרש פתרון תורה כאן (עמוד 201), וז"ל,
ולמה לקח אותו לראש הפעור, אלא אמר בלק אני אעשה להם עלילה כי במקום הזה חטאו ישראל בעגל והשתחוו לבעל פעור הדא ה' ויצמד ישראל וג' ושם הקדוש ברוך הוא מלא עליהם אף וחמה, שנ' ויחר אף ה' בישראל לפיכך קרא ראש הפעור שמא יזכור עונותם של ישראל. קרב ולא נענה בראשונה ובשניה ובשלישית הזכיר להם מעשה העגל, שנ' ראש הפעור.
ואם כנים הדברים דפעור נחשב כהמשך למעשה העגל, תתיישב בזה תמיהת התורה תמימה (פרק כה הערה יא) על דברי הגמ' בסוטה (יד, א), מפני מה נקבר משה אצל בית פעור כדי לכפר על מעשה פעור, דלכאורה אינו מבואר, הלא הרבה מקומות היו שהכעיסו ישראל את הקדוש ברוך הוא עד שנתחייבו כליה ר"ל, וגם עשו את העגל, ומאי עדיפא בית פעור מכל הני עד שצריך לכפרה כזו בקבורת משה. וכתב התו"ת לדעת מ"ד (בסנהדרין סד, א) הנצמדים לבעל פעור כצמיד פתיל ניחא, דמשונה חטא זה שהיו צמודים ודבוקים בדבק חזק וזה חטא כפול על שלא רצו להפרד ממנו, ולכן היה צריך לכפרה יתירא, יעו"ש.
אולם לפי האמור ניחא שחטא פעור נחשב כהמשך למעשה העגל, ובודאי שבפעור כבר שנו ונשתרשו יותר בחטא, וזה פשר הדביקות היתירה בע"ז. ויעוי' במדרש תנחומא (בובר, סימן כז), ויצמד ישראל לבעל פעור. כצמידים הללו, ר' לוי אמר זו היתה קשה מן העגל, [דאילו בעגל כתיב ויתפרקו כל העם (שמות לב, ג), וכאן ויצמד ישראל, כצמידים, בעגל נפל כשלשת אלפים, וכאן ארבעה ועשרים אלף].
