מובא בשם האדמו"ר בעל אמרי אמת זצ"ל מגור (אמרי אמת ליקוטים עמ' עא), דקשה דהל"ל כמותם בלשון רבים כמו שאמר ישרים בלשון רבים. וביאר ע"פ דברי הר"ן בנדרים (י, א) שפירש דברי המשנה שם 'נדר במוהי הרי אלו כינויים לשבועה', במוהי כינוי למשה, ולפי"ז י"ל שכוונת בלעם היתה למשה רבינו המכונה מוהי. עכ"ד.
ובאמת מפורש כן באליהו רבה (פרשה יט),
.וכשנתנבא בלעם בן בעור כל אותן טובות ונחמות על ישראל, בכה בלבבו ואמר, תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו, מלמד שנתאוה בלעם הרשע למיתתו של משה ואהרן ואמר, אם מת אני על מיטתי, הריני כמשה ואהרן, ואם לאו, איני כמשה ואהרן.
{ובאמת צ"ב מה ענין משה למוהי. ונראה ע"פ מ"ש המפרשים דמ"ש ותקרא את שמו משה כי מן המים משיתיהו ורש"י פי' דמשה הוא מלשון הוצאה כו' ונגזר מלשון משיתהו שהוא בלשון הקודש הוצאה. אבל לא יתכן זה לפי שבת פרעה ודאי לא דיברה רק בלשונה לשון מצרית ע"כ כתבו המפרשים דמשה הוא בלשון מצרית מים וז"ש כי מן המים גו'. וז"ש בנדרים נדר במוהי. דמשה הוא מים בלשון מצרית. ומוהי הוא מים בלשון ארמית. והרי זה שפיר כינוי למשה. (ספר דברי חן להגר"ח נתנזון על הרמב"ם הלכות קריאת שמע פ"ג).
ובענין ד'מוהי' הוא מים בלשון ארמית, יעויין בגמ' ריש תענית (י, א), אמרי במערבא נהור ענני זעירין מוהי, חשוך ענני סגיין מוהי. [ורש"י שם גרס 'מימוהי']. ובתרגום המיוחס ליונתן פר' חוקת (כ, ח), וְתוּמוּן תְּרֵיכוֹן יַת כֵּיפָא בִּשְׁמָא רַבָּא וּמְפַרְשָׁא כַּד הִינוּן חַמְיָין וְיִתֵּן מוֹהִי. ויעוי' עוד בשו"ת מפענח נעלמים סי' ב}.