חייב כפרה. הגמרא מדמה את זה לנזירה שבעלה הפר לה ולא ידעה ושתתה יין.
היינו שאם אדם עושה פעולה שבדעתו זו עבירה גמורה ובכל עושה עושה את זה במזיד, אבל לאחר מכן מתברר שלא עשה את העבירה, בכל זאת נחשב חוטא וצריך כפרה כלשהיא.
שמעתי קושיא מפתיעה קצת מהרבי מטאלנא שליט"א על גמרא זו מהחינוך מצוה קנ"ג שמחדש שם כי מי שלא בדק בסימני בהמה וראה רק סימן אחד כשר ובכל זאת אכל את הבהמה, ואחר כך התברר שהיו לבהמה ב' סימני טהרה ואכל כשר, הרי זה ביטל מצות עשה כי לא וידא ובדק את סימני הטהרה.
ולפי זה הקשה, מדוע הגמרא מחשיבה את האוכל טלה בעוד שחשב שזה חזיר לדין של הנזירה שיש כאן חטא של מחשבה יחד עם מעשה כשר, הרי כאן זה יותר חמור כי יש לאותו אדם לפי החינוך גם חטא של ביטול עשה. שהרי בודאי שלא בדק את הבהמה שאכל, אחרת היה יודע שזה לא חזיר. ואם כן ביטל עשה שלא בדק בסימניה.
כמדומני שיש כאן טעות בחשבון אבל אשמח לשמוע דברי חברים בזה.