מה הדין בעובדא דלהלן. ראובן יליד אנגלי' נכנס לבית של משפחת לוי בארה"ב לדבר עם הבעה"ב, וכשהאשה פתחה את הדלת, ראובן הכירה משום שהיו שכנים באנגלי', ושאל אותה, הלא הייתי בחתונה שלך והיית נשואה לאחד בשם כהן. ואמרה לו אמנם כן, אבל הזיווג לא עלה יפה ואחרי שנה נתגרשתי, ונשאתי לבעלי השני באנגלי', ואח"כ באנו לארה"ב לגור. ואחרי שדיבר ראובן עם הבעל הבית, התנצל הלה שאין לו כח ללוות את ראובן אל הדלת, וביקש ממנו לצאת לבד ולסגור הדלת. ואמר לו ראובן שאינו יכול לסגור הדלת, משום שאשתו אינה נאמנת על גירושי', וממילא אצלו היא אשת איש בתורת ודאי ואין לו היתר לגרום לה להתייחד עם איש אחר. האם אמנם הי' מחוייב לנהוג כן, וכ"ז צריך בירור...
ונראה להוסיף דאם באנו ליישב ה"לא שמענו" עם כל הסברות האלו, צריך להוסיף עוד עובדא, אברך שהי' לו חדר להכנסת אורחים בשביל אורחים הבאים לירושלים מחו"ל, ובאו אליו לשבת איש ואשה, והוא אמר לאשה הרני מכיר אותך – את הרי אשתו של יעקב שהי' פעם חבר שלי, ומי זה שבא אתך. והיא אומרת לו, אמנם אתה צודק שהייתי נשואה ליעקב, אבל התגרשתי ממנו בחו"ל לפני חצי שנה, וזה בעלי החדש. והנה בציור זה כל הסברות לא שייכות, ואעפ"כ כמדומני שלא מקפידים מלתת להם מפתח להחדר.
עושה חדשות כתב:הריני מצטט 2 קטעים מתוך שער יב -מה הדין בעובדא דלהלן. ראובן יליד אנגלי' נכנס לבית של משפחת לוי בארה"ב לדבר עם הבעה"ב, וכשהאשה פתחה את הדלת, ראובן הכירה משום שהיו שכנים באנגלי', ושאל אותה, הלא הייתי בחתונה שלך והיית נשואה לאחד בשם כהן. ואמרה לו אמנם כן, אבל הזיווג לא עלה יפה ואחרי שנה נתגרשתי, ונשאתי לבעלי השני באנגלי', ואח"כ באנו לארה"ב לגור. ואחרי שדיבר ראובן עם הבעל הבית, התנצל הלה שאין לו כח ללוות את ראובן אל הדלת, וביקש ממנו לצאת לבד ולסגור הדלת. ואמר לו ראובן שאינו יכול לסגור הדלת, משום שאשתו אינה נאמנת על גירושי', וממילא אצלו היא אשת איש בתורת ודאי ואין לו היתר לגרום לה להתייחד עם איש אחר. האם אמנם הי' מחוייב לנהוג כן, וכ"ז צריך בירור...
ונראה להוסיף דאם באנו ליישב ה"לא שמענו" עם כל הסברות האלו, צריך להוסיף עוד עובדא, אברך שהי' לו חדר להכנסת אורחים בשביל אורחים הבאים לירושלים מחו"ל, ובאו אליו לשבת איש ואשה, והוא אמר לאשה הרני מכיר אותך – את הרי אשתו של יעקב שהי' פעם חבר שלי, ומי זה שבא אתך. והיא אומרת לו, אמנם אתה צודק שהייתי נשואה ליעקב, אבל התגרשתי ממנו בחו"ל לפני חצי שנה, וזה בעלי החדש. והנה בציור זה כל הסברות לא שייכות, ואעפ"כ כמדומני שלא מקפידים מלתת להם מפתח להחדר.
מה באמת? נשמע מאד מוזר.
חכמה בגוים כתב:לא הבנתי, ברור שככל שהנדון הוא כלפי מסייע/לפי עור/לאפרושי וכל כה"ג, אין צורך לדבר שמהווה נאמנות כלפי מישהו אחר, אלא האדם מתנהג כפי הידוע לו, וחברו מסייע לו.
עושה חדשות כתב:חכמה בגוים כתב:לא הבנתי, ברור שככל שהנדון הוא כלפי מסייע/לפי עור/לאפרושי וכל כה"ג, אין צורך לדבר שמהווה נאמנות כלפי מישהו אחר, אלא האדם מתנהג כפי הידוע לו, וחברו מסייע לו.
?
הרי הב"ד שכופה להתרחק מאשת איש, וכל כיו"ב, הוא ג"כ בא רק לאפרושי מאיסורא, דהיינו לכפות אותו על הדין שלו, ואין כאן טענת "אדם מתנהג כפי הידוע לו", כי אדרבה מהיכ"ת שכך ידוע לו, (ובדומה להקו' שרגילים להק' על ביאורו של התרוה"כ לדין שויא אחד"א), וה"ה הכא אף אם פלוני טוען באזני כי איננו נזיר, אם יש לי ידיעה וחזקה אחרת, ודאי אסור לי להושיט לו כוס יין.
עושה חדשות כתב:גם כשאדם 'טוען' שהוא 'יודע' שהחתיכה לפנינו היא שומן ולא חלב, אם מוחזק לנו אחרת והוא לא נאמן להתיר, מפרישין אותו מן האיסור. זה לא פשוט כך?
חכמה בגוים כתב:עושה חדשות כתב:הריני מצטט 2 קטעים מתוך שער יב -מה הדין בעובדא דלהלן. ראובן יליד אנגלי' נכנס לבית של משפחת לוי בארה"ב לדבר עם הבעה"ב, וכשהאשה פתחה את הדלת, ראובן הכירה משום שהיו שכנים באנגלי', ושאל אותה, הלא הייתי בחתונה שלך והיית נשואה לאחד בשם כהן. ואמרה לו אמנם כן, אבל הזיווג לא עלה יפה ואחרי שנה נתגרשתי, ונשאתי לבעלי השני באנגלי', ואח"כ באנו לארה"ב לגור. ואחרי שדיבר ראובן עם הבעל הבית, התנצל הלה שאין לו כח ללוות את ראובן אל הדלת, וביקש ממנו לצאת לבד ולסגור הדלת. ואמר לו ראובן שאינו יכול לסגור הדלת, משום שאשתו אינה נאמנת על גירושי', וממילא אצלו היא אשת איש בתורת ודאי ואין לו היתר לגרום לה להתייחד עם איש אחר. האם אמנם הי' מחוייב לנהוג כן, וכ"ז צריך בירור...
ונראה להוסיף דאם באנו ליישב ה"לא שמענו" עם כל הסברות האלו, צריך להוסיף עוד עובדא, אברך שהי' לו חדר להכנסת אורחים בשביל אורחים הבאים לירושלים מחו"ל, ובאו אליו לשבת איש ואשה, והוא אמר לאשה הרני מכיר אותך – את הרי אשתו של יעקב שהי' פעם חבר שלי, ומי זה שבא אתך. והיא אומרת לו, אמנם אתה צודק שהייתי נשואה ליעקב, אבל התגרשתי ממנו בחו"ל לפני חצי שנה, וזה בעלי החדש. והנה בציור זה כל הסברות לא שייכות, ואעפ"כ כמדומני שלא מקפידים מלתת להם מפתח להחדר.
מה באמת? נשמע מאד מוזר.
לא הבנתי, ברור שככל שהנדון הוא כלפי מסייע/לפי עור/לאפרושי וכל כה"ג, אין צורך לדבר שמהווה נאמנות כלפי מישהו אחר, אלא האדם מתנהג כפי הידוע לו, וחברו מסייע לו.
עושה חדשות כתב:האמת, גם בב"ד זה נשמע משונה.
שרה התחתנה בארץ ישראל עם ראובן, וירדו לחו"ל. אחרי שנים חזרה שרה בלויית בעל חדש - שמעון. הכל נראה מושלם. אבל בית הדין מברר, מה קורה עם ראובן? ושרה משיבה נתגרשתי ממנו. והיכן גיטיך? היא נשאלת. ומשיבה: אבד לי באוניה.
אין שיירות מצויות לקבל עדות מחו"ל, וכעבור תקופה פוסקים הדיינים את הדין: הוציאוה ותיחנק כדין אשת איש.
חכמה בגוים כתב:עושה חדשות כתב:האמת, גם בב"ד זה נשמע משונה.
שרה התחתנה בארץ ישראל עם ראובן, וירדו לחו"ל. אחרי שנים חזרה שרה בלויית בעל חדש - שמעון. הכל נראה מושלם. אבל בית הדין מברר, מה קורה עם ראובן? ושרה משיבה נתגרשתי ממנו. והיכן גיטיך? היא נשאלת. ומשיבה: אבד לי באוניה.
אין שיירות מצויות לקבל עדות מחו"ל, וכעבור תקופה פוסקים הדיינים את הדין: הוציאוה ותיחנק כדין אשת איש.
יודע אני בעצמי שאין בי לא תורה ולא חכמה [אולי רק מדין חכמה בגוים...], אבל הדברים נראים חסרי שחר, ואין לזה קשר לסוגית קים לי, כיון שמדובר על ידיעה ברורה לא על הכרעה מסברא. כל שהאדם יודע שהדבר מותר לו אינו צריך לפרשת נאמנות. ורק כשהדבר אינו סביר לבי"ד כגון אם אשה שעד אתמול היתה ידועה שנשואה לראובן תאמר שהיום התגרשה ממנו ונישאה לשמעון, אז יהרגוה. אבל כל שהדבר אינו בלתי סביר, רק שבי"ד אין להם אימות לדבריה, אין כאן שום מקום להתערבותם.
באם יוכח שטעיתי, אחזור בי, אבל כל עוד שלא הוכח, אני מצהיר כי מי שאומר אחרת איבד את שפיותו, ומחלל ש"ש כאילו ח"ו התורה אינה שפויה.
וכיון שחובבי דוגמאות אתם, מה תאמרו על שמעון שהיה נוכח בבי"ד בזמן שראובן ושרה נתגרשו, אבל הוא היה רחוק, ולא ראה אם הגט נפל קרוב לה או קרוב לו... כל אלו שהיו שם אומרים שהגט נפל קרוב לה, אבל הבעיה שאחד מהם הוא קרוב ונמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה... או שאר סעיפים שמונעים את האפשרות להעיד [עדי מסירה לא היה שם כי מדובר לפי מ"ד עדי חתימה כרתי, או שהם מתו, בסדר?], וממילא מוטל על שמעון למנוע משרה להתחתן... גיוואלד, רבייתי, תתעוררו! עוד לא מאוחר! הצילו את השכל שלכם!
עושה חדשות כתב:חכמה בגוים כתב:עושה חדשות כתב:האמת, גם בב"ד זה נשמע משונה.
שרה התחתנה בארץ ישראל עם ראובן, וירדו לחו"ל. אחרי שנים חזרה שרה בלויית בעל חדש - שמעון. הכל נראה מושלם. אבל בית הדין מברר, מה קורה עם ראובן? ושרה משיבה נתגרשתי ממנו. והיכן גיטיך? היא נשאלת. ומשיבה: אבד לי באוניה.
אין שיירות מצויות לקבל עדות מחו"ל, וכעבור תקופה פוסקים הדיינים את הדין: הוציאוה ותיחנק כדין אשת איש.
יודע אני בעצמי שאין בי לא תורה ולא חכמה [אולי רק מדין חכמה בגוים...], אבל הדברים נראים חסרי שחר, ואין לזה קשר לסוגית קים לי, כיון שמדובר על ידיעה ברורה לא על הכרעה מסברא. כל שהאדם יודע שהדבר מותר לו אינו צריך לפרשת נאמנות. ורק כשהדבר אינו סביר לבי"ד כגון אם אשה שעד אתמול היתה ידועה שנשואה לראובן תאמר שהיום התגרשה ממנו ונישאה לשמעון, אז יהרגוה. אבל כל שהדבר אינו בלתי סביר, רק שבי"ד אין להם אימות לדבריה, אין כאן שום מקום להתערבותם.
באם יוכח שטעיתי, אחזור בי, אבל כל עוד שלא הוכח, אני מצהיר כי מי שאומר אחרת איבד את שפיותו, ומחלל ש"ש כאילו ח"ו התורה אינה שפויה.
וכיון שחובבי דוגמאות אתם, מה תאמרו על שמעון שהיה נוכח בבי"ד בזמן שראובן ושרה נתגרשו, אבל הוא היה רחוק, ולא ראה אם הגט נפל קרוב לה או קרוב לו... כל אלו שהיו שם אומרים שהגט נפל קרוב לה, אבל הבעיה שאחד מהם הוא קרוב ונמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה... או שאר סעיפים שמונעים את האפשרות להעיד [עדי מסירה לא היה שם כי מדובר לפי מ"ד עדי חתימה כרתי, או שהם מתו, בסדר?], וממילא מוטל על שמעון למנוע משרה להתחתן... גיוואלד, רבייתי, תתעוררו! עוד לא מאוחר! הצילו את השכל שלכם!
חכמה בגויים - תאמין!
כשמשה ואהרן אומרים דבר אחד, ושני אידיוטים אומרים אחרת... בממונות בנפשות ובדשב"ע.
גיוואלד, רבייתי, תתעוררו! עוד לא מאוחר! הצילו את השכל שלכם!
לגופו של ענין, הרי אתה חוזר על טענתי, שהערתי שאין הדבר מסתבר להרוג אשה ע"פ הוחזק, כשהסברא נותנת להאמין לה. אבל חובה למצוא בשביל זה את הסעיף המתאים בחוק.
כל שהאדם יודע שהדבר מותר לו אינו צריך לפרשת נאמנות. ורק כשהדבר אינו סביר לבי"ד כגון אם אשה שעד אתמול היתה ידועה שנשואה לראובן תאמר שהיום התגרשה ממנו ונישאה לשמעון, אז יהרגוה. אבל כל שהדבר אינו בלתי סביר, רק שבי"ד אין להם אימות לדבריה, אין כאן שום מקום להתערבותם.
חכמה בגוים כתב:תגזור את הקטע הבא, תעתיק אותו למחשב שלך, תוציא ספר, וכך זה יהיה בחוק:כל שהאדם יודע שהדבר מותר לו אינו צריך לפרשת נאמנות. ורק כשהדבר אינו סביר לבי"ד כגון אם אשה שעד אתמול היתה ידועה שנשואה לראובן תאמר שהיום התגרשה ממנו ונישאה לשמעון, אז יהרגוה. אבל כל שהדבר אינו בלתי סביר, רק שבי"ד אין להם אימות לדבריה, אין כאן שום מקום להתערבותם.
עושה חדשות כתב:חכמה בגוים כתב:תגזור את הקטע הבא, תעתיק אותו למחשב שלך, תוציא ספר, וכך זה יהיה בחוק:כל שהאדם יודע שהדבר מותר לו אינו צריך לפרשת נאמנות. ורק כשהדבר אינו סביר לבי"ד כגון אם אשה שעד אתמול היתה ידועה שנשואה לראובן תאמר שהיום התגרשה ממנו ונישאה לשמעון, אז יהרגוה. אבל כל שהדבר אינו בלתי סביר, רק שבי"ד אין להם אימות לדבריה, אין כאן שום מקום להתערבותם.
גזרתי והעתקתי תודה רבה.
עכשיו נמשיך,
משה ואהרן ועמרם ויוכבד ומרים, העידו על אשה זו (מהמקרה ה-אינו סביר) שהיא אכן התגרשה. אמנם יורם וגבי, חבר'ה טובים בני 15, מוכרים בחנות הכל בשקל בתחנה מרכזית, ושומעים שיעור תורה שבועי מהרב רוני אביבי, העידו בעדות גמורה שבמהלך היום הם שהו עם האשה, והיא לא התגרשה.
האם אתה מתירה להינשא?
ואם נישאת, דינה ב...?
עושה חדשות כתב:עוד חזל"מ בל"נ להעיר בכמה ענינים המבוארים בקונטרס הנ"ל,
ב. בנידון למה בדין בא במחתרת לא יתחייב בעה"ב למסור כל ממונו ע"מ להציל את הגנב, כבר נגע בזה א' הראש', עי' תשובות מהר"ם מרוטנבורג וחביריו סי' שצד.
חכם הרזים כתב:עושה חדשות כתב:עוד חזל"מ בל"נ להעיר בכמה ענינים המבוארים בקונטרס הנ"ל,
ב. בנידון למה בדין בא במחתרת לא יתחייב בעה"ב למסור כל ממונו ע"מ להציל את הגנב, כבר נגע בזה א' הראש', עי' תשובות מהר"ם מרוטנבורג וחביריו סי' שצד.
הרבה ביקשתי את אשר אהבה נפשי ביקשתיו לא מצאתיו
האם יש כאן מישהו שיכול להעלות את תשובת מהר"ם המדוברת
עושה חדשות כתב:על מה שעורר המחבר הנ"ל בשער ט,
(הרי יש קלב"מ ברודף גם כשלא היה "מציל" פונטציאלי בשטח, אז למה ביכול להצילו בא' מאבריו אין קלב"מ, הרי תיאורטית יכל להיות שיעמוד עוד מציל בריחוק ולא יוכל להציל את הנרדף כי אם בנפשו של רודף ולא בא' מאבריו).
הנה מחד גיסא ז"ל הרשב"א בח"ה סי' יח -
ולא במיתת ב"ד בלבד אמרו, אלא אפילו הבא על אחותו שלא נפגמה. אפילו שלא כדרכה נמי אמרו, בפרק בן סורר (דף עג:), דאינו משלם קנס, הואיל וניתן להצילו בנפשו, ואף על פי שלא היה שם בשעת ביאה ממש, שום מציל. אלמא: כל דאפשר דאתו לידי מיתה, פטור מממון.
אבל מאידך גיסא, זכורני שמכון ירושלים הדפיסו פעם איזה תשובה להמהרי"ל, ושם כ' דאין קלב"מ ל"מוסר", כי בשעת מסירתו הרי הוא עומד לפני המלך ומי יעז להורגו, ואח"כ כבר אינו רודף. הרי שנקט דבעי' שיהיה עומד להצלה בנפשו בפועל.
ונעלם ממני מקומה של תש' המהרי"ל, מי יעזרני?
עושה חדשות כתב:...אבל מאידך גיסא, זכורני שמכון ירושלים הדפיסו פעם איזה תשובה להמהרי"ל, ושם כ' דאין קלב"מ ל"מוסר", כי בשעת מסירתו הרי הוא עומד לפני המלך ומי יעז להורגו, ואח"כ כבר אינו רודף. הרי שנקט דבעי' שיהיה עומד להצלה בנפשו בפועל.
ונעלם ממני מקומה של תש' המהרי"ל, מי יעזרני?
וע"ע שו"ת מהרי"ל סי' פו.אמהרי"ל, שכמה שנים היה קשה לו וגם שאל למהר"ש ולא השיב דבר, מה טעם בא במחתרת פטור משום קלב"מ וכו' ומאי שנא ממסור דהוי רודף ומותר להורגו, ולמה חייב לשלם ממונא, יהא נמי פטור דקלב"מ דהא נמי חייב מיתה. והשיב לו ר' ליווא בשעה שעומד המסור לפני המושל ועשה המסירה לא יוכל להורגו, והשיב מהרי"ל א"כ עבדו של ריש גלותא הבא במחתרת לא ליקני מאחר שאינו יכול להורגו, אלא מאחר דהיתר הריגה לשם כך קנה, ה"נ לא שנא. והשבתי לו דמסור הוי קנס ולהכי חייב, וזה דחה, כי קנס אינו גורם אלא שיהא כמזיק בידיים ולא יותר, דאל"כ גבי מחתרת נמי ניקנסי
אמנם לאחר העיון יגעתי ומצאתי דעת קדושים שהרשב"א סובר דלעולם לא אמרה תורה דאזלינן בתר חזקה אלא למי שמסופק בדבר ועשתה תורה ספק זה כודאי עד שהב"ד עונשין וסוקלין על חזקה כיון שהעובר מוזהר עליו כודאי משא"כ אם העובר אומר ברי נגד החזקה לא שייך לגביה לומר שהוא מוזהר על הספק כודאי מחמת החזקה. וכן מצאתי בחידושי מהרש"א ביבמות פ' האשה ... ובזה מצאתי טעם לשבח במה שאין הב"ד עונשין מיתה ומלקות עד שיקבל עליו התראה ויאמר אעפ"כ. והיינו משום דאי לא קיבל התראה מצי למיטען ברי נגד הרוב או החזקה היכא דשייכי. וסובר הרשב"א ז"ל דמהאי טעמא גופא לא מפקינן אשה מבעלה היכא ששניהן טוענין ברי וכמו שכתב דבדינא קאמרי, שלפי דבריהם לא עבדי איסורא כלל ולא שייך לגביהו האי חזקה כלל אלא למי שמסופק וזה ברור בכוונת הרשב"א ז"ל. ובמקום אחר הוסיף וממה שכתבתי בפירוש דבריו למדתי דבר חדש וטעם מספיק בהא דאין עונשין מיתה ומלקות עד שיקבלו התראה ואף על גב דמקרא דרשינן לה ולאו טעמא דקרא בעינא למידרש אפ"ה כיון דממילא אתי לן לא נמנעתי לכתבה דאי לאו שקיבל התראה אי אפשר לעונשו מיתה ומלקות דרך משל הבא על אשת איש מצי למימר הבועל ונבעלת שיודעין בבירור שנתגרשה ואף על גב דקי"ל דאזלינן בתר רובא וחזקה וא"כ מוקמינן לה בחזקת שלא נתגרשה אפ"ה אי אפשר להרוג על הספק כיון דזימנין דקושטא דמילתא הכי הוא והתורה אמרה נקי אל תהרוג משא"כ לאחר שמתרין בהם ואומרין להו שחייבין מיתה על זה הענין גופא כיון שמוקמינן בעיני כל אדם באשת איש ודאית והתורה הזהירה על אותה חזקה כודאי והן קיבלו התראה א"כ בדינא קא מקטלי
עושה חדשות כתב:אה, ס"ה התכוונת לומר דענין "הוחזקה" ו"חזקה" תלוי בסבירות. לא ולא, אמרתי ואני חוזר ואומר, שהוחזקה וחזקה זה ענין לנאמנות, ואשה אינה צריכה לנאמנות על עצמה. ובמקום שצריך נאמנות גדרי הוחזקה וחזקה הם כמו שלמדת בישיבות [תורה בישיבות, אולי תאמין, חכמה בישיבות????]
ולפ"ז גם אם מדובר במקרה שכתבת עליו "אינו סביר", שהתגרשה תוך יום בלי שידענו ע"ז, באם מדובר על אשה צדקת גדולה, אז סביר שלא תשקר ולא תחטא. נמצא חיוב מיתה ע"י ב"ד במקרה זה -אשה שהוחזקה לאשת איש וטוענת שנתגרשה זה עתה, תלוי בשיעור צדקותה, ובהידוע לנו מצב השלום-בית שם, ולפי המקובל בחוגם להתגרש בזריזות וסודיות, וכן זה תלוי עם איזה אדמו"ר הם מתייעצים, ועוד ועוד.
וכל מי שלא מסכים להלכות שנונות אלו, נקרא ונאמר לו פה אחד: גיוואלד, רבייתי, תתעוררו! עוד לא מאוחר! הצילו את השכל שלכם!
את כל הליצנות הזאת אתה יכול להפנות גם כלפי ההלכה השנונה של 'אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת', זה מהסוגיא עצמה, ועוד רבות בש"ס ובתורה בכלל שהדיין צריך לפסוק לפי המציאות. [למקרה ששכחת, דיני התורה נועדו כדי ליישם אותם במציאות].
===
הרב חכמה בגויים, אני עובד כרגע על הצעת החוק, תעזור לי בניסוח.
משנה בכתובות: האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, ואם יש עדים שהיתה אשת איש והיא אומרת גרושה אני אינה נאמנת במה דברים אמורים, כשאמרה כן בזמן קרוב, אבל אם חלף זמן רב, הרי היא נאמנת. והא דאמרן דבזמן קצר אינה נאמנת, הני מילי באשה דעלמא, אבל אשה שיצאה עליה שם שהיא מופלגת בחסידות כהרבנית בת-שבע ע"ה ודאי נאמנת. והא דאמרן דאשה דעלמא אינה נאמנת, דוקא בשנודע עליהם שהם מאותה מפלגה, אבל אם זמן בחירות היה ומשפחותיהם שייכות כ"א לב' מפלגות יריבות ה"ה נאמנת. כללו של דבר... (כאן נתקעתי, אז מה בדיוק הכלל?)
ואל תאמר לי שהמשנה באה לדון על נאמנותה להתיר אותה לאחר, כי ע"ז בדיוק כתוב שאם נישאת תצא אפילו באומר ברי לי.
נכון, אבל לא כתוב שהבעל טוען שהוא ראה את הגירושין.
שו"ת רדב"ז, ח"ג סי' תרכז:
ותו דכתיב דרכיה דרכי נועם וצריך שמשפטי תורתינו יהיו מסכימים אל השכל והסברא
חכמה בגוים כתב:באופן כללי, הקדמתי ואמרתי שאין בי לא תורה ולא חכמה, ואני מנסה להוביל את דרכי לפי השכל אנושי, וכפי שיסד לנו הרדב"ז:שו"ת רדב"ז, ח"ג סי' תרכז:
ותו דכתיב דרכיה דרכי נועם וצריך שמשפטי תורתינו יהיו מסכימים אל השכל והסברא
פירוש המשנה להרמב"ם, הקדמה לפ' חלק:
וחי השם ית' כי הכת הזה [המפרשים אגדות חז"ל כפשוטם, ח.ב.] מאבדים הדרת התורה ומאפילים זהרה ומשימי' תורת ה' בהפך המכוון בה לפי שהשם יתברך אמר בתורה התמימה (דברים ד) אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. והכת הזאת מספרים משפטי דברי חכמים ז"ל שכשומעים אותו אנשי דעת מהאומות אומרים רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה
עושה חדשות כתב:עושה חדשות כתב:...אבל מאידך גיסא, זכורני שמכון ירושלים הדפיסו פעם איזה תשובה להמהרי"ל, ושם כ' דאין קלב"מ ל"מוסר", כי בשעת מסירתו הרי הוא עומד לפני המלך ומי יעז להורגו, ואח"כ כבר אינו רודף. הרי שנקט דבעי' שיהיה עומד להצלה בנפשו בפועל.
ונעלם ממני מקומה של תש' המהרי"ל, מי יעזרני?
מצאתי הדברים בס"ד במנהגי מהר"ש הוצ' מכון י-ם אשר הדפיסו מכת"י אוקס' אות ז –וע"ע שו"ת מהרי"ל סי' פו.אמהרי"ל, שכמה שנים היה קשה לו וגם שאל למהר"ש ולא השיב דבר, מה טעם בא במחתרת פטור משום קלב"מ וכו' ומאי שנא ממסור דהוי רודף ומותר להורגו, ולמה חייב לשלם ממונא, יהא נמי פטור דקלב"מ דהא נמי חייב מיתה. והשיב לו ר' ליווא בשעה שעומד המסור לפני המושל ועשה המסירה לא יוכל להורגו, והשיב מהרי"ל א"כ עבדו של ריש גלותא הבא במחתרת לא ליקני מאחר שאינו יכול להורגו, אלא מאחר דהיתר הריגה לשם כך קנה, ה"נ לא שנא. והשבתי לו דמסור הוי קנס ולהכי חייב, וזה דחה, כי קנס אינו גורם אלא שיהא כמזיק בידיים ולא יותר, דאל"כ גבי מחתרת נמי ניקנסי
חכמה בגוים כתב:עושה חדשות כתב:האמת, גם בב"ד זה נשמע משונה.
שרה התחתנה בארץ ישראל עם ראובן, וירדו לחו"ל. אחרי שנים חזרה שרה בלויית בעל חדש - שמעון. הכל נראה מושלם. אבל בית הדין מברר, מה קורה עם ראובן? ושרה משיבה נתגרשתי ממנו. והיכן גיטיך? היא נשאלת. ומשיבה: אבד לי באוניה.
אין שיירות מצויות לקבל עדות מחו"ל, וכעבור תקופה פוסקים הדיינים את הדין: הוציאוה ותיחנק כדין אשת איש.
יודע אני בעצמי שאין בי לא תורה ולא חכמה [אולי רק מדין חכמה בגוים...], אבל הדברים נראים חסרי שחר, ואין לזה קשר לסוגית קים לי, כיון שמדובר על ידיעה ברורה לא על הכרעה מסברא. כל שהאדם יודע שהדבר מותר לו אינו צריך לפרשת נאמנות. ורק כשהדבר אינו סביר לבי"ד כגון אם אשה שעד אתמול היתה ידועה שנשואה לראובן תאמר שהיום התגרשה ממנו ונישאה לשמעון, אז יהרגוה. אבל כל שהדבר אינו בלתי סביר, רק שבי"ד אין להם אימות לדבריה, אין כאן שום מקום להתערבותם.
באם יוכח שטעיתי, אחזור בי, אבל כל עוד שלא הוכח, אני מצהיר כי מי שאומר אחרת איבד את שפיותו, ומחלל ש"ש כאילו ח"ו התורה אינה שפויה.
וכיון שחובבי דוגמאות אתם, מה תאמרו על שמעון שהיה נוכח בבי"ד בזמן שראובן ושרה נתגרשו, אבל הוא היה רחוק, ולא ראה אם הגט נפל קרוב לה או קרוב לו... כל אלו שהיו שם אומרים שהגט נפל קרוב לה, אבל הבעיה שאחד מהם הוא קרוב ונמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה... או שאר סעיפים שמונעים את האפשרות להעיד [עדי מסירה לא היה שם כי מדובר לפי מ"ד עדי חתימה כרתי, או שהם מתו, בסדר?], וממילא מוטל על שמעון למנוע משרה להתחתן... גיוואלד, רבייתי, תתעוררו! עוד לא מאוחר! הצילו את השכל שלכם!
גם זו לטובה כתב:חכמה בגוים כתב:עושה חדשות כתב:האמת, גם בב"ד זה נשמע משונה.
שרה התחתנה בארץ ישראל עם ראובן, וירדו לחו"ל. אחרי שנים חזרה שרה בלויית בעל חדש - שמעון. הכל נראה מושלם. אבל בית הדין מברר, מה קורה עם ראובן? ושרה משיבה נתגרשתי ממנו. והיכן גיטיך? היא נשאלת. ומשיבה: אבד לי באוניה.
אין שיירות מצויות לקבל עדות מחו"ל, וכעבור תקופה פוסקים הדיינים את הדין: הוציאוה ותיחנק כדין אשת איש.
יודע אני בעצמי שאין בי לא תורה ולא חכמה [אולי רק מדין חכמה בגוים...], אבל הדברים נראים חסרי שחר, ואין לזה קשר לסוגית קים לי, כיון שמדובר על ידיעה ברורה לא על הכרעה מסברא. כל שהאדם יודע שהדבר מותר לו אינו צריך לפרשת נאמנות. ורק כשהדבר אינו סביר לבי"ד כגון אם אשה שעד אתמול היתה ידועה שנשואה לראובן תאמר שהיום התגרשה ממנו ונישאה לשמעון, אז יהרגוה. אבל כל שהדבר אינו בלתי סביר, רק שבי"ד אין להם אימות לדבריה, אין כאן שום מקום להתערבותם.
באם יוכח שטעיתי, אחזור בי, אבל כל עוד שלא הוכח, אני מצהיר כי מי שאומר אחרת איבד את שפיותו, ומחלל ש"ש כאילו ח"ו התורה אינה שפויה.
וכיון שחובבי דוגמאות אתם, מה תאמרו על שמעון שהיה נוכח בבי"ד בזמן שראובן ושרה נתגרשו, אבל הוא היה רחוק, ולא ראה אם הגט נפל קרוב לה או קרוב לו... כל אלו שהיו שם אומרים שהגט נפל קרוב לה, אבל הבעיה שאחד מהם הוא קרוב ונמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה... או שאר סעיפים שמונעים את האפשרות להעיד [עדי מסירה לא היה שם כי מדובר לפי מ"ד עדי חתימה כרתי, או שהם מתו, בסדר?], וממילא מוטל על שמעון למנוע משרה להתחתן... גיוואלד, רבייתי, תתעוררו! עוד לא מאוחר! הצילו את השכל שלכם!
כל דבריך רק כלפי האשה היודעת שגרושה היא, אבל מה הדין עם שרה הנ"ל חזרה בלא בעל או בחזרה עם בעל ומת, האם מותר לאחר להתחתן עמה?
וכן יש לדון מה עם הילדים האם יהיו אסורים על כל העולם שהרי הם אינם יודעים האם אמם נתגרשה?
ולכן אני חושב יש הבדל אם היא חזרה בלי בעל או שהיא חזרה עם בעל אחר כי אם היא חזרה עם בעל אחר וכבר מוחזק שהם נשואים אז היא בחזקה שהיא התגרשה או התאלמנה.אלכסנדר וימפן כתב:אני לא הצלחתי להבין על מה כולם מדברים.
מאיפה ראובן ידע שהיא היתה נשואה? בגלל שככה התחזק לו פעם. אז עכשיו מתחזק אחרת. מה הבעיה?
אשה שירדה הרגע מהאוניה עם בעל אחר, זה כבר נקרא שמוחזק שהם נשואים?אלכסנדר וימפן כתב:ולכן אני חושב יש הבדל אם היא חזרה בלי בעל או שהיא חזרה עם בעל אחר כי אם היא חזרה עם בעל אחר וכבר מוחזק שהם נשואים אז היא בחזקה שהיא התגרשה או התאלמנה.אלכסנדר וימפן כתב:אני לא הצלחתי להבין על מה כולם מדברים.
מאיפה ראובן ידע שהיא היתה נשואה? בגלל שככה התחזק לו פעם. אז עכשיו מתחזק אחרת. מה הבעיה?
לאט לאט אני עומד על דעתך. אולי יום יבוא ונהיה באותו צד.חכמה בגוים כתב:אסור לאחר להתחתן עמה, ובניה ממזרים. כנלע"ד לפו"ר, ובעניותי איני רואה בזה בעיה.
אמר מו' היה משמש עם הטהורה שלא בשעת ווסתה ואמרה טמאה אני, או אשה שאין לה ווסת לגמרי אפי' אם היה מבקש תשובה אסור ליתן לו. תשב"ץ בשם מהר"ם ז"ל (ז"ל בסי' תעה: ואשה ששמשה שלא בשעת וסתה ולמחר בדקה ומצאה דם אינה צריכה כפרה כדי שלא יהא לבה נוקפה ותפרוש פעם אחרת דכל כי האי גוונא אנוסה היא. ובפרק ידיעות הטומאה (דף יח) קריא ליה אונס ואונס רחמנא פטריה) ... וזכורני שפ"א אכלו הבחורים מן הכשב ואח"כ נמצא בראש של כשב תולע, ואמר הגאון זצ"ל טרפה הוא. ולאחר פטירת הגאון זצ"ל הרהרתי בלבי למה לא נתן הגאון זצ"ל תשובה לבחורים על מה שאכלו טריפה? ושאלתי למה"ר יוסף דקלון ולמהר"י אוברניק זצ"ל מה הטעם, ואמרו לי שהבחורים היו אנוסים, ומהר' יוסף דלעיל אמר שהי' חומרא יתירא שיהא טריפה בשביל התולע.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 240 אורחים