על דרך שאמרו חז"ל אי זהו ת"ח הרואה טריפה לעצמו, ופירש בו הר' יונה בחידושיו לגמר' חולין, שטעמו הרואה טריפה שמטריפין אותה, והוא מרוב פלפולו מראה ענינים הכרחיים בענין שיכשיר אותה לעצמו, עליו הכתוב אומר: יגיע כפך כי תאכל. והוא הדין לאיסור, וזהו לשונו, אחר שהאריך להקשות על פשוטו של המאמר הנזכר, אמר: אך טעם איסור רואה טריפה לעצמו הוא לשון כולה בין לאיסור בין להיתר, והטעם, שאם רואה שהדעת נוטה להיתר, משתדל לייגע עצמו על זה בפלפולו ומוציא כל חשש איסור שבו ומראה טעמו לאיסור, וככה כשנוטה הדעת לאיסור, מייגע עצמו, ומתוך פלפולו מוציא טעם להיתר, ועל זה נקרא ת"ח יותר משאר בני אדם שיודעין הדברים כפי מה שלמדו וקבלו, אך אין בהם כח לסבור סברא מדעתם, עכ"ל ויישר כחו, שהרי דבריו מסייעין לדברי באמיתות. ועוד האריך שם בענין שאמרו: אי זהו שונא מתנות, זה הרואה טרפה לעצמו לו שאע"פ שהוא מוצא צד איסור, הוא מייגע ועמל למצוא צד היתר כדי שיאכל מעמלו ולא יצטרך שיאכל משל אחרים. אשריך בעולם הזה, שתאכל ולא תפסיד שלך, וטוב לך לעולם הבא, שיגעת עצמך לידע דרך הסברא לפלפל בהלכה להוציא ממנה הדין, ע"כ תוקף דבריו, ודברי פי חכם חן.
האם ישנן עדויות נוספות לפירושו של רבינו יונה (גירונדי) על למסכת חולין?
