בברכה המשולשת כתב:למיטב זכרוני שם ספרו הוא שי כהן (איני יודע אם מצוי באוצר)
מאיר סובל כתב:אביו הזירו מינקותו על תנאי לכשירצה בנו, וכשהחליט להפסיק נזירותו בתור בחור כמדומה בישיבת חברון, עשה אביו סעודה גדולה לכבוד התגלחת כהלכות תגלחת נזיר בזמן ביהמ"ק ולמדו שם הלכות הקרבנות מהרמב"ם כדי שיעלה כאילו הקריבו.
וונדרבר כתב:אשתו נכדת הנדיב הארי פישל מארה"ב. והוא עמד בראש מכון הרי פישל ומוסדות אריאל.
לפני שנתמנה (ע"י גיסו) לרה"ר לחיפה, היה כמדומה חבר עירית ירושלים (מטעם המזרחי).
הרב אליהו יוסף שְׁאָר יָשׁוּב כהן (ט' בחשוון ה'תרפ"ח, 4 בנובמבר 1927 - ג' באלול ה'תשע"ו, 5 בספטמבר 2016) היה רב דתי לאומי, רבה האשכנזי של חיפה בשנים 1975–2011.
ביוגרפיה
נולד בירושלים לרב דוד כהן המכונה "הרב הנזיר" ולשרה, בת הרב חנוך אטקין, ממייסדות "אֹמן" – תנועת נשי המזרחי שהפכה אחר כך ל"אמונה". הוריו היו בני-דודים. לפי המסורת המשפחתית הוא דור 18 לשושלת רבנים. מקור השם "שאר ישוב" הוא בספר ישעיהו – זהו שמו של בנו של ישעיהו הנביא (ספר ישעיהו, פרק ז', פסוק ג'). תחילה התגוררה המשפחה בשכונת נחלת אחים, ולאחר מכן ברחוב עמוס. כשהיה בן שנתיים חלה בדלקת ריאות קשה, ולאחר שניצל הוסיפו לו בני המשפחה את השם "אליהו".
הרב שאר ישוב כהן למד בתלמוד תורה גאולה, ולאחר מכן בישיבות "תורת ירושלים", מרכז הרב, ו"עץ חיים". את עיקר תורתו למד שאר ישוב כהן אצל אביו, אצל הרב צבי יהודה קוק - ראש ישיבת מרכז הרב דאז, ואצל הרב יצחק אייזיק הרצוג - הרב הראשי לישראל.
מיום לידתו ועד גיל 16 נהג מנהגי נזירות: לא עלה תער על ראשו והוא נעל נעלי בד. אביו ייעד אותו ואת אחותו (צפיה גורן, אשתו של הרב שלמה גורן) להיות אף הם נזירים מילדותם. כשהיה בן 12 התכנס בביתו בית דין של כמה מרבני ירושלים כדי שיעיד בפניהם שנזירותו היא מלידה ולא בשל נדר. הרב כהן נמנע רוב חייו מאכילת בשר ודגים ואף לא שתה יין (וככהן לא נטמא למתים), אולם הוא לא הקפיד על גידול שיער כדינו של נזיר.
בשנת 1948, בעת שלמד בישיבת "מרכז הרב", היה הרב כהן חבר בתנועת המחתרת ברית החשמונאים שנלחמה בשלטון המנדט הבריטי והיה חבר פעיל בהגנה. בהדרכתם ועידודם של אביו הנזיר ושל הרב צבי יהודה הכהן קוק עמד בראש חבורת צעירים שנלחמו במסגרת החי"ש והקים עם חבריו את הגרעין הראשון של קבוצה דתית לוחמת.
במלחמת השחרור נלחם במסגרת האצ"ל. הוא ליווה שיירות לירושלים ולגוש עציון ונלחם על הגנת הגוש. בעת שהגן על העיר העתיקה נפצע קשה בקרב, ועם נפילת הרובע היהודי נפל בשבי הליגיון הערבי הירדני. יחד עם יתר מגני הרובע היהודי הועבר לעמאן ואחר כך למחנה השבויים במפרק. בשבי נותח ברגלו אך נותר נכה.
לאחר שחרורו מהשבי שירת כהן בצה"ל שבע שנים והגיע לדרגת סא"ל. השתתף במשא ומתן עם הירדנים על החזרת עצמותיהם של חללי גוש עציון, השתתף במשלחת צה"ל לארצות הברית. כיהן בתפקיד רב צבאי פיקודי ורבו הראשי של חיל האוויר.
הרב כהן למד בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית וקיבל תואר מוסמך בהצטיינות. לאחר לימודיו התמחה בייעוץ משפטי לשיפוט רבני. כמו כן עסק בחקר המשפט העברי ושילובו בחוקי המדינה.
בשנות השישים כיהן כסגן ראש עיריית ירושלים מטעם המפד"ל, ושימש בתפקיד זה בעת שחרור העיר במלחמת ששת הימים. במלחמת יום הכיפורים התנדב לשמש רב באוגדה שצלחה את תעלת סואץ.
משנת 1975 ועד 2011 שימש הרב שאר ישוב כרבה האשכנזי של העיר חיפה, ובנוסף כיהן כראש אבות בתי הדין בעיר. כמו כן הוא כיהן כנשיא "מכון הארי פישל לדרישת התלמוד ומשפט התורה", ייסד את ה"מדרשה הגבוהה לתורה" ומוסדות אריאל בירושלים ועמד בראש מוסדות אלה.
בשנים 1983 ו-1993 היה מועמד למשרת הרב הראשי האשכנזי של מדינת ישראל, אך זכה בקולות מועטים יחסית.
הרב כהן היה חתן פרס הסובלנות לשנת 1991, נשיא התאחדות בני ציון, חבר ב"חבר הנאמנים" של אוניברסיטת חיפה, וכן שימש כיו"ר הוועדה העליונה להידברות בין הרבנות הראשית לישראל לבין הנהגת הוותיקן, ושימש יו"ר הוועדה להידברות בין היהדות לאסלאם ושליח הרבנות הראשית למפגשים בין-דתיים. ביום הולדתו השמונים קיבל בטקס חגיגי אזרחות כבוד מעירו חיפה.
בפברואר 2011 זומן לשימוע בפרקליטות מחוז ירושלים, בחשד למתן שוחד ורישום כוזב במסמכי תאגיד. במאי באותה שנה נסגר התיק בעקבות הבטחת הרב שלא יכהן עוד בתפקידים ציבוריים. בראיון עמו אמר הרב כהן כי הוא בטוח בחפותו, אך בגילו לא היו לו "כוחות נפשיים ופיזיים ללכת לבית המשפט". לדבריו, הוא יצא לגמלאות על פי החוק כבר שבע שנים קודם לכן ורק על פי בקשת ראש העיר המשיך לשרת בתפקידו, ומשום כך הסכים ברצון שלא להמשיך בתפקידו הציבורי על מנת להימנע מהליכה למשפט.
עמדותיו
הרב כהן היה ידוע כבעל השקפות דתיות-לאומיות. הוא התנגד למסירת שטחי ארץ ישראל לערבים וטען שהעם היהודי הוא הבעלים הבלעדיים על אדמת ארץ ישראל. הוא יצא נגד תוכנית ההתנתקות, ותקף את ממשלת ישראל על החלטתה: "מי שעוקר יישובים יהודיים מארץ ישראל וחס וחלילה יביא גם להריסת בתי כנסת ועקירת קברות, לא יינקה, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא... זו רשעות ואכזריות שאין למעלה ממנה". "אינני יכול להעלות על הדעת מעשה יותר אכזרי ויותר מרושע מאשר עשתה ממשלת ישראל השבוע בגוש קטיף, ככה ביד אחת. עצם ההתפרצות לבית הכנסת זה דבר שלא נשמע כמוהו באומות העולם... אין פשע גדול מזה".
קרא לשינוי מנהג האשכנזים לפיו אין לברך ברכת כהנים בימי חול בחיפה ובצפון הארץ.
הרב כהן תמך בתרומת איברים על פי פיקוח רבני והנחיית אחד מחברי מועצת הרבנות הראשית, ונשא עמו לכל מקום כרטיס אדי, כפי עדותו בשיעור שמסר בשיעור בנושא השתלת איברים.
בהתאם למשנתו של אביו היה צמחוני רוב חייו ועודד צמחונות בקרב קהילתו.
כיהן כנשיא מכון הירושלמי - תלמודה של ארץ ישראל. בשנת ה'תשס"ד יצא בקריאה לעולם התורה הדתי-לאומי להתמסר ללימוד התלמוד הירושלמי, בעקבות קריאותיו של הרב קוק לשוב לתורת ארץ ישראל. לדבריו, לימוד זה יניב התחדשות רוחנית, ששיאה יהיה בהתחדשות הנבואה.
משפחתו
הרב שאר ישוב כהן היה נשוי לד"ר נעמי כהן, בתו של הרב ד"ר חיים שמשון גולדשטיין, שהיה נשיא הסתדרות הרבנים של ארצות הברית, ונכדתו של הנדיב הארי פישל. אחותו צפיה גורן הייתה אשת הרב הראשי לישראל הרב שלמה גורן. לרב בת אחת - אלירז קראוס, מנהלת אגף חברה ורוח במשרד החינוך.
ספרים וחיבורים שחיבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
חקרי הלכה - קובץ תשובות, פסקים וקונטרסי הלכה - דברים שכתב, חיבר ופרסם במשך שנות כהונתו ברבנות העיר חיפה
שי כהן - שיעורים, תשובות, ברורים וחקרי הלכה, הארות במשפט התורה ובמחשבת ישראל
חיבורים לעילוי נשמת הוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
משנת הנזיר - עיקרי משנתו ותולדות חייו של הרב דוד כהן (אביו של הרב שאר ישוב כהן), מתוך יומניו, עם מבואות ופרקי זכרונות
בסתר המדרגה - דברים מתוך משנת מרן נזיר אלקים הרב דוד כהן ומבואות לשיטתו
יונתי בחגוי הסלע - חיבור שחיבר לעילוי נשמת אמו, הרבנית שרה כהן
שלושה שותפים - להארת דמותם של: רבו הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אביו הנזיר הרב דוד כהן ואמו הרבנית שרה כהן
סיפור יוצא מן הכלל סיפר הרב צבי וינמן [ז"ל] שבדידו הוה עובדה... שהורה לו מרן הגרי"ש אלישיב לסגור את משרדו ולעבוד בעיר חיפה להתמסר למען בחירת הרב [שאר ישוב כהן זצ"ל] שלא על מנת לקבל שכר, למרות שהרב הנ"ל לא נמנה על הציבור החרדי לא הוא ולא בני משפחתו, אלא שמולו התמודד רב אחר שנחשב לחרדי וגם משפחתו מיוחסת ומוברגת היטב... [הגר"י רוזנטל זצ"ל]
אלטנוישול כתב:שמא יש למישהו מס' טלפון/אימייל של בתו?
ספרן כתב:"את הריקוד הזה לא אשכח לעולם" / שאר ישוב כהן
רבה של חיפה נזכר בחוויות מימי נעוריו כתלמיד ישיבה בצל הנהגתו של הרב יעקב משה חרל"פ
יחסים מופלאים נוצרו בחבורה הקדושה שהקיפה את אור ישראל וקדושו מרן הרב זצ"ל. על בני החבורה נמנו תלמידיו העיקריים: אבי מורי הנזיר זצ"ל, ראש הישיבה מרן הגאון הצדיק רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל, בנו של הרב מרן הגאון הצדיק הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל וחתנו הרב שלום נתן רענן קוק זצ"ל. אפשר להוסיף לרשימה עוד שניים – הצדיק הירושלמי הרב ר' אריה לוין זצ"ל והמשגיח של הישיבה, הגאון הרב יצחק הלוי זצ"ל. כל אלה היו חבורה מיוחדת של גדולים שהקיפה את הרב קוק זצ"ל
ספרן כתב:אגב, אחר קום המדינה הוא חזר על הדברים, והוסיף שקום המדינה היה מעין המשך והתפתחות של חבלי משיח שהחלו בשואה, והמדינה היא אך ורק הפתיח של הגאולה.
ספרן כתב:עוד סיפור שאני יכול לספר על הרב התרחש בליל שביעי של פסח, בזמן אמירת שירת הים. כל ירושלים הייתה הולכת אליו לביתו שבפאתי שערי חסד, שהיה במערב העיר הבנויה. היה זה משהו מיוחד לשמוע אותו, את קולו האדיר והמרטט אומר את פסוקי השירה ואת הניגון המיוחד שהוא חיבר. לימים אמר לי אבי מורי הנזיר הקדוש זצ"ל שיסוד נשמתו של הרב משה חרל"פ קשור עם הים, וראשי התיבות של שמו יעקב משה זה י"ם. אבל אלו כבר דברים שבנסתר שקשה להבין אותם, אבל כדאי להזכיר אותם, שכך שמעתי.
הרב היה רוקד בתוך הקהל את הפזמון "מלך רחמן רחם עלינו, טוב ומטיב הידרש לנו, שובה אלינו בהמון רחמיך…". ריקוד נפלא.
פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ו' בכסלו תשע"ב, 2.12.2011
[/quote]לייטנר כתב:מויקיפדיה
בהתאם למשנתו של אביו היה צמחוני רוב חייו ועודד צמחונות בקרב קהילתו.
כיהן כנשיא מכון הירושלמי - תלמודה של ארץ ישראל. בשנת ה'תשס"ד יצא בקריאה לעולם התורה הדתי-לאומי להתמסר ללימוד התלמוד הירושלמי, בעקבות קריאותיו של הרב קוק לשוב לתורת ארץ ישראל. לדבריו, לימוד זה יניב התחדשות רוחנית, ששיאה יהיה בהתחדשות הנבואה.
פרנקל תאומים כתב: כמבואר ב'חזון הצמחונות והשלום' לרבו הגרא"י קוק זצ"ל.
חידוש הנבואה' היה משאת נפשו וכמיהתו הגדולה של אביו הנזיר זצ"ל.
הצמחונות היתה חלק מהעניין ומהתהליך(מעבר להיותו נזיר), כמבואר ב'חזון הצמחונות והשלום' לרבו הגרא"י קוק זצ"ל.
אוצר החכמה כתב:חידוש הנבואה' היה משאת נפשו וכמיהתו הגדולה של אביו הנזיר זצ"ל.
הצמחונות היתה חלק מהעניין ומהתהליך(מעבר להיותו נזיר), כמבואר ב'חזון הצמחונות והשלום' לרבו הגרא"י קוק זצ"ל.
מה הכוונה? יש איזה מקור שיכולים בני אדם לגרום לחידוש הנבואה? מלבד הגאולה בכללותה.
פרנקל תאומים כתב:ספרן כתב:"את הריקוד הזה לא אשכח לעולם" / שאר ישוב כהן
רבה של חיפה נזכר בחוויות מימי נעוריו כתלמיד ישיבה בצל הנהגתו של הרב יעקב משה חרל"פ
יחסים מופלאים נוצרו בחבורה הקדושה שהקיפה את אור ישראל וקדושו מרן הרב זצ"ל. על בני החבורה נמנו תלמידיו העיקריים: אבי מורי הנזיר זצ"ל, ראש הישיבה מרן הגאון הצדיק רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל, בנו של הרב מרן הגאון הצדיק הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל וחתנו הרב שלום נתן רענן קוק זצ"ל. אפשר להוסיף לרשימה עוד שניים – הצדיק הירושלמי הרב ר' אריה לוין זצ"ל והמשגיח של הישיבה, הגאון הרב יצחק הלוי זצ"ל. כל אלה היו חבורה מיוחדת של גדולים שהקיפה את הרב קוק זצ"ל
לייטנר כתב:מיום לידתו ועד גיל 16 נהג מנהגי נזירות: לא עלה תער על ראשו והוא נעל נעלי בד.
פלוריש כתב: אציין כי בכל הפעמים ששמעתיו דיבר בעיקר סיפורים, באומרו "תורות יכולים לומר הרבה, אבל את הסיפורים האלה תשמעו רק אצלי"]
בברכה המשולשת כתב: מגדולי וזקני תלמידי מרן קודש הקדשים הראי"ה זצ"ל
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 83 אורחים