מפרשי האוצר - גירסת נסיון
חיפוש גוגל בפורום:

רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הלכות חג בחג, חקרי מנהג. מאמרים לעיון והורדה
סמל אישי של המשתמש
איש_ספר
מנהל האתר
הודעות: 11549
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 11:46 pm

רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי איש_ספר » ג' ספטמבר 20, 2016 9:38 am

אני מבקש ברשותכם לפתוח אשכול שמטרתו לרומם את הימים הבעל"ט, הן ע"י מחשבה טובה, הרגש נעלה, והן ע"י המלצה לספר טוב.

בהמלצה לספר, נא לפרט את תוכנו ומהותו והסיבה שבעיני הממליץ יש בכוח הספר לרומם ולעלות את הקורא בו.

ועוד בקשה: דברים קצרים נקראים ונשמעים יותר. ויאמר לקוצרים וגו'.

הנה אני פותח, מה שקבלתי מאחד מבני החבורה כאן, דברים נפלאים מאד
הפחד והיראה אמורים לנטוע בנו תחושה של רוממות והתרגשות. למה? כי הפחד בסך הכל אומר שאנחנו משיגים במידת מה את רוממותו של הבורא וזה מטיל עלינו אימה, אבל זה גם עונג צרוף, כי הנשמה שלנו עורגת להרגיש את בוראה, אם בצורה של אהבה ושמחה ואם בצורה של מורא ורעדה.

זו באמת הנאה בלתי רגילה, לעמוד בבית הכנסת מול השכינה, להרגיש בקודש הקדשים מול הארון והכרובים, ולהמריא אל שמי שמיים מול כסא הכבוד, ושם להקריא מתוך התורה והכתובים והנביאים שלושים פסוקים.
חילוק גדול יש בין לימוד לתפילה, הרי בעוד בשעת התפילה אנו נעשים כמלאכים מופשטים מתאוות הגוף וכעומדים בקודש הקדשים, כלומר – אנו עולים לעמוד לפני ה', הרי בשעת לימוד התורה זה להיפך, השכינה יורדת עלינו. לכן, התפילה היא בבית המקדש ובבית הכנסת מתוך 'הכון לקראת אלקיך' ואילו הלימוד הוא 'בשבתך בביתך' בלי חליפה... כי השכינה יורדת אלינו בשעת לימוד התורה ולא אנו עומדים לפניה כבשעת התפילה.

פעם אחת בשנה, אנו 'לומדים תורה' בתוך ה'תפילה', כלומר בקודש הקדשים, בשמי ערבות, אנחנו פותחים את החומש ומקריאים שם בדחילו ורחימו פסוקי תורה, השכינה יורדת עלינו בעוד אנו כמלאכים, שמים וארץ נשקו. מבהיל ומפחיד, מרגש ומפעים!

[ אחי, (שהוא לא מתפלל אף פעם מתוך סידור, וקודם המועדים הוא מסדיר את תפילתו כמבואר בהלכה), מרוב התלהבותו וחשקו באמירת הפסוקים, הוא מוסיף בהם כהנה וכהנה מכל מרחבי התנ"ך... ונאמר מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור, ונאמר כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו וכו' וכו' וכו'... וכמבואר ברא"ש שאין שום פגם להוסיף על הפסוקים כהנה וכהנה...]

***
לא באתי להעמיס רק להדגים דוגמא אחת איך נראה הפחד והמורא של ראש השנה. כשאנו מבקשים 'תן פחדך על כל מעשיך' איננו מבקשים חיי חרדה חלילה, אלא חיי פסגות מלאי הוד והדר, בתוך ארמון המלוכה.

***
מה שפלוני מתאר זו חרדה בעלמא, הנובעת ממחשבה לא-נכונה (ולא-מודעת) כאילו מישהו מנסה 'להשים לו רגל' ולמרר את חייו, ומי בכלל צריך את הראש השנה המעיק הזה וכו'. כבר עדיף פורים... אף שגם את פורים אינו אוהב כנודע... ואם הוא נתקף במועקה לפני ראש השנה, הרי שהוא צריך להשתמש ביצר הרע של הקלילות וההתעלמות, קצת קלות דעת... מעין עבירה לשמה... ואז – לבנות את המורא מחדש, מתוך חשק ותשוקה להרגיש רגשות גבוהים, לגלות עומקים נסתרים...

ידידיה
הודעות: 1071
הצטרף: ג' אוגוסט 02, 2011 4:15 pm

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי ידידיה » ג' ספטמבר 20, 2016 1:42 pm

גם יהודי הכי פשוט, נהנה מרוממות הימים, אלא שלעיתים המורא הגדול מכסה על כך.
לפעמים יודעים להעריך דברים, רק בהיעדרם כידוע.

איזה מין החגים חסר לאנשים של"ע "יצאו בשאלה", ובכן התשובה בקישור שלהלן לפורום יוצאים בשאלה בתפוז, כן כן, אלול והימים הנוראים, ההתעלות, הרוממות.

http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/292/85826557

נשר
הודעות: 1071
הצטרף: ב' אפריל 06, 2015 1:05 pm

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי נשר » ג' ספטמבר 20, 2016 1:57 pm

יש"כ על האשכול.
הלוואי וירבו פארותיו.

רבים נוהגים להחזיק באיזה ספר על ידם בשעת התפילות ולעיין בו ביני וביני.
דבר זה נצרך בפרט למתפללים בישיבות הק' שלפעמים ממתינים זמן רב בהוצאת והכנסת ס"ת, וכן בין גברא לגברא, וכו' וכו'.
אחד הספרים המומלצים הוא הספר הנפלא "לקט רשימות". (נמצא באוצר)

מלבד הדברים הנפלאים שיש בו. הוא מתאים במיוחד לנ"ל, כי הוא כתוב בצורה של קטעים קצרים ביותר, ואין צורך בהקדמות ואריכות להכנס לענין.

עושה חדשות
הודעות: 7868
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' ספטמבר 20, 2016 10:46 pm

נשר כתב:...למתפללים בישיבות הק' שלפעמים ממתינים זמן רב בהוצאת והכנסת ס"ת, וכן בין גברא לגברא, וכו'
כדאי לשים לב למובא כאן - viewtopic.php?f=30&t=11174&hilit#p105467

י. אברהם
הודעות: 1474
הצטרף: ש' ינואר 30, 2016 10:05 pm

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי י. אברהם » ג' ספטמבר 20, 2016 11:16 pm

בדרושי הצל"ח מבואר שמה שאומרים בסליחות א-ל מלך יושב על כסא רחמים,
אינו בקשה שלנו להקב"ה שירחם עלינו ויסלח,
אלא הכרזה אלינו שנדע אנחנו שהקב"ה מתנהג ברחמים וחנינה, מעביר על מדותיו ומקבל פיוסים וכו', ולא יעכב שום עון אשר חטא יהי' מהחמורות שבחמורות.
ע"ש דבריו הנעימים ומעוררים (דרוש י"ח, ובדפוס תשס"ב דרוש ט)

עושה חדשות
הודעות: 7868
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' ספטמבר 21, 2016 8:56 pm

בשנים עברו הצטברו אצלי כמה ראיות שההשתדלות לזכות בדין איננה בגדר צורך הדיוט אלא הוי צורך גבוה. ז"א, רצונו ית' שאנו נזכה בדין, וזה מחייב אותנו להשתדל בענין הזה בכל מאי דאפשר. כעת נשכח ממני קצת מעיקרי הדברים, אנסה לשחזר ואשמח לעזרתכם.
מצוות שופר באה לזיכרון, (לפי הריטב"א בר"ה דט"ז אז טעם המצווה של שופר הוא מפורש בתורה עד שאין להק' בסתמא למה תוקעין), וכנ"ל אמרו לפני זכרונות כדי שיעלה וכו'.
הרי, שיש מצוות מיוחדות שנקבעו לצורך הענין הזה, כדי שישראל יזכו בדין ויעלה זכרונם לטובה וכו'.
וכמדומני שהגרצ"מ זילברברג מאריך בזה בהרבה מטבעות לשון על גודל העבודה לקיים רצונו ית' שנזכה בדין.
ולכאו' ע"פ שורשי הדברים הרי כל ענין המשפט בא בעבור צד הזכות ולא בשביל צד החובה, וא"כ ע"כ שזה הרצון העליון.
וזה נותן טעם באריכות הזמן המוקדש על אמירת לשנה טובה וכו' דאי"ז איחול בעלמא, אלא מעיקרי ענין היום.
וכל ליקוטי העצות לזכייה בדין, אי"ז רק כדי להרויח לעצמינו וכו', אלא כמו עיצות לאפיית מצות כראוי וכד'.

יש לכם עוד בענין?

לעומקו של דבר
הודעות: 3524
הצטרף: ב' ינואר 11, 2016 1:46 pm

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי לעומקו של דבר » ד' ספטמבר 21, 2016 10:10 pm

עושה חדשות כתב:בשנים עברו הצטברו אצלי כמה ראיות שההשתדלות לזכות בדין איננה בגדר צורך הדיוט אלא הוי צורך גבוה. ז"א, רצונו ית' שאנו נזכה בדין, וזה מחייב אותנו להשתדל בענין הזה בכל מאי דאפשר. כעת נשכח ממני קצת מעיקרי הדברים, אנסה לשחזר ואשמח לעזרתכם.
מצוות שופר באה לזיכרון, (לפי הריטב"א בר"ה דט"ז אז טעם המצווה של שופר הוא מפורש בתורה עד שאין להק' בסתמא למה תוקעין), וכנ"ל אמרו לפני זכרונות כדי שיעלה וכו'.
הרי, שיש מצוות מיוחדות שנקבעו לצורך הענין הזה, כדי שישראל יזכו בדין ויעלה זכרונם לטובה וכו'.
וכמדומני שהגרצ"מ זילברברג מאריך בזה בהרבה מטבעות לשון על גודל העבודה לקיים רצונו ית' שנזכה בדין.
ולכאו' ע"פ שורשי הדברים הרי כל ענין המשפט בא בעבור צד הזכות ולא בשביל צד החובה, וא"כ ע"כ שזה הרצון העליון.
וזה נותן טעם באריכות הזמן המוקדש על אמירת לשנה טובה וכו' דאי"ז איחול בעלמא, אלא מעיקרי ענין היום.
וכל ליקוטי העצות לזכייה בדין, אי"ז רק כדי להרויח לעצמינו וכו', אלא כמו עיצות לאפיית מצות כראוי וכד'.

יש לכם עוד בענין?

שכוייח!!!
הרי אני כבן כו"כ שנים ולא שמעתי מעודי רעיון נפלא ומעורר זה. ואחר ההתבוננות הוא פשוט ואין צריך כמעט לראיה.

מרבה_שלום
הודעות: 40
הצטרף: ג' אוגוסט 30, 2016 2:46 pm

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי מרבה_שלום » ד' ספטמבר 21, 2016 10:37 pm

ולפ"ז אפשר להסביר באופן חדש את ה"למענך" אלקים חיים, ודוק.

איש בער
הודעות: 476
הצטרף: ה' אוגוסט 13, 2015 11:42 pm

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי איש בער » ד' ספטמבר 21, 2016 10:39 pm

בענין אחר קצת שמעתי לאמור, כי המשפט הוא משפט לאלוקי יעקב, היינו כי זה היום תחילת מעשיך - בבריאת העולם, וכמו שאז קטרגו המלאכים ואמרו 'אל יברא' בטענת עתיד הוא למחטי קמך, כן בכל שנה ושנה בהאי שעתא מתעורר קטרוג זה, ועוד יותר שמצביעים ואומרים 'הרי הוא חטא', ונמצא כביכול הקב"ה מתנחם כי עשאם, וזה חיובינו להוציא לאור דינינו, ובכך להוציא משפט אלוקי יעקב לאורה, וקצרתי מאוד.

סמל אישי של המשתמש
איש_ספר
מנהל האתר
הודעות: 11549
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 11:46 pm

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי איש_ספר » ה' ספטמבר 22, 2016 9:35 am

עושה חדשות כתב:בשנים עברו הצטברו אצלי כמה ראיות שההשתדלות לזכות בדין איננה בגדר צורך הדיוט אלא הוי צורך גבוה. ז"א, רצונו ית' שאנו נזכה בדין, וזה מחייב אותנו להשתדל בענין הזה בכל מאי דאפשר. כעת נשכח ממני קצת מעיקרי הדברים, אנסה לשחזר ואשמח לעזרתכם.
מצוות שופר באה לזיכרון, (לפי הריטב"א בר"ה דט"ז אז טעם המצווה של שופר הוא מפורש בתורה עד שאין להק' בסתמא למה תוקעין), וכנ"ל אמרו לפני זכרונות כדי שיעלה וכו'.
הרי, שיש מצוות מיוחדות שנקבעו לצורך הענין הזה, כדי שישראל יזכו בדין ויעלה זכרונם לטובה וכו'.
וכמדומני שהגרצ"מ זילברברג מאריך בזה בהרבה מטבעות לשון על גודל העבודה לקיים רצונו ית' שנזכה בדין.
ולכאו' ע"פ שורשי הדברים הרי כל ענין המשפט בא בעבור צד הזכות ולא בשביל צד החובה, וא"כ ע"כ שזה הרצון העליון.
וזה נותן טעם באריכות הזמן המוקדש על אמירת לשנה טובה וכו' דאי"ז איחול בעלמא, אלא מעיקרי ענין היום.
וכל ליקוטי העצות לזכייה בדין, אי"ז רק כדי להרויח לעצמינו וכו', אלא כמו עיצות לאפיית מצות כראוי וכד'.

יש לכם עוד בענין?

יפה מאד מאד.
"ולכאו' ע"פ שורשי הדברים הרי כל ענין המשפט בא בעבור צד הזכות ולא בשביל צד החובה".
מה הכוונה?

וכמובן ראוי לחבר לזה את דברי הר"ן המפורסמים בר"ה:

בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון. יש לשאול למה אדם נידון בר"ה יותר מבשאר ימי' דבשלמא שאר דברים דהיינו תבוא' ופירות האילן ומים כל אחד בזמנו נדון כדאמרי' בגמרא אבל אדם למה נדון יותר בר"ה מבשאר ימים. ותירוץ דבר זה למדנו מדגרסי' בפסיקתא בשם ר' אלעזר בפ' דרשו את ה' בהמצאו בעשרי' וחמשה באלול נברא העולם. ולפי"ז הא דאמרי' בגמרא דר' אליעזר ס"ל בתשרי נברא העולם על גמר בריאתו קאמרינן דאדם הראשון שבו נגמר העולם נברא ביום ששי דהיינו באחד בתשרי. וגרסינן תו התם בפסיקתא נמצאת אומר בר"ה נברא אדם הראשון ראשונה עלה במחשבה בשניה נתיעץ עם מלאכי השרת בשלישית כנס עפרו ברביעית גבלו בחמישית רקמו בששית עשאו גולם בשביעית זרק בו נשמה בשמינית הכניסו לגן עדן בתשיעית נצטוה בעשירית סרח באחת עשרה נדון בשתים עשרה יצא בדימוס א"ל הקדוש ברוך הוא לאדה"ר זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין ביום זה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך להיות עומדין לפני ביום הזה ויוצאין בדימוס וכ"ז אימתי בחדש השביעי באחד לחדש ומכאן סמך למה אדם נידון בר"ה יותר מבשאר ימים.

ועכשיו הדברים "זה סימן וכו'" מתבארים ביותר!

עקביה
הודעות: 2911
הצטרף: ד' אוקטובר 07, 2015 11:19 pm

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי עקביה » ה' ספטמבר 22, 2016 1:27 pm

ידיעה חשובה ונחוצה מאד אלו דברי ה'משך חכמה' על הפטרת פרשת וילך - הפטרת שובה. הוא מבאר שם שחילול השם, עליו אמרו (יומא פו.) שתשובה, יוה"כ וייסורים תולים ורק מיתה ממרקת, ישנו בכל זאת זמן שאפשר לבקש עליו כפרה, וזו שעת החיתום, עת נעילה. ואלו דבריו:

משך חכמה הפטרות פרשת וילך
...ולכן אמר "שובה ישראל עד ה' א - לקיך", כי מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא (ברכות נח, א), והנה על הכל יש שופטים, (קהלת ה, ז) "וגבוה מעל גבוה (שומר, וגבוהים עליהם"), ומימינים ומשמאילים, ופעמים מטים לכף זכות מחמת איזה זכות. אבל בעון מרד הנוגע בכבוד המלך, אז כולם מחייבים, כי מי יוכל למחול על כבוד המלך, בלעדי המלך בעצמו יוכל למחול אחרי הבכי והרחמים. ולכן אמר "שובה ישראל עד ה' אלהיך" - פירוש שעד ה' בעצמו יגיע התשובה, כי מי יוכל למחול חוץ ממנו - "כי כשלת בעונך, כי היה לך העדר הצלחה, כי מלבד מכוון חטאך היה חלול השם גדול מאוד, ורק ה' ברחמיו רב חסד ומרבה לסלוח.

ובירושלמי ריש סנהדרין אמרו אף הקדוש ברוך הוא אינו דן יחידי, שנאמר (מלכים שם) "וכל צבא השמים עומדים וכו'", וכשהוא חותם, אינו חותם אלא ביחיד שנאמר (דניאל י, כא) "אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת (ואין אחד מתחזק עמי על אלה"). והנה כל ימי תשובה, שמלך יושב על כסא, "וצבא השמים עומדים עליו", יכול להועיל רק על עבירות שאין בהם חלול השם ושוקלים זכויות כנגד עבירות. אבל על חלול השם, על זה אמרו "אם יכופר לכם העון עד תמותון בית ישראל" (ישעיה כב, יד). כי אין יום הכיפורים מכפר [סוף יומא (פו, א)]. ורק בעת החתימה, שהשי"ת דן יחיד, אז הוא שעת הכושר שהשי"ת יסלח מרוב טובו אחרי גודל הבכי והחרטה, כי אם הוא ימחול על חלול כבודו, מי יאמר אליו?! לכן בנעילה סדרו הפסוקים (יחזקאל יח, לא - לג) "למה תמותו וכו' כי לא אחפוץ במות המת... והשיבו וחיו" וכיוצא בזה, כי הכל על עון חלול השם יתברך. וזה (דניאל שם) "הרשום בכתב אמת", כי יש מחשבה לתשובה ויש תחילת התנוצצות המחשבה, אשר באמת לבבינו אטום, ורק להתוכן עלילות ובוחן כליות נגלה כי יש תחילת התנוצצות טהרה, אשר אם יקרה איזה דבר טוב לאיזה ענין יולד מחשבה טהורה או גם פעולה טובה מן שעה זו. ועל זה נאמר "כי אתה לבדך בוחן כליות ולב". כי מחשבה שבלב גם מלאכים יודעים. ובשבת (קג, א במשנה) אמר: הכותב שתי אותיות אינו חייב רק משום רושם. שזה סימן אם יוצרך הקרש לחבירו, כי אין זה כתב. לכן ב"כתב אמת" אצל השי"ת לבד גם "רשום". היינו גם תחילת הטהרה אשר באמצעות הענינים אולי יוצלח גם הוא, והבן.

ברזילי
הודעות: 3231
הצטרף: ב' ספטמבר 13, 2010 7:23 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי ברזילי » ה' ספטמבר 22, 2016 2:41 pm

איש_ספר כתב:"ולכאו' ע"פ שורשי הדברים הרי כל ענין המשפט בא בעבור צד הזכות ולא בשביל צד החובה".
מה הכוונה?
כתוב בספה"ק שיש דין בראש השנה על הכלל, אם על כלל ישראל או אפילו על כללות ההויה כולה (אף שבחז"ל לא התבאר ענין זה במפורש, ובדרך כלל דברו על דינו של כל יחיד ויחיד, ואכ"מ), מעין הדין שהיה על בריאת אדה"ר. וביחס לענין הדין הזה הלא ידענו שתכליתו להעמיד העולם וכלל ישראל בסופו של דבר, וכמ"ש בביאור דברי חז"ל ובטוחים שיעשה להם נס. ואם כן תכלית יום-הדין להמשיך ההנהגה ברחמים כפי שהיה בזה היום תחילת מעשיך, שראה שאין העולם וכו'. אלא שיש בזה דרגות דרגות, ואף כי ידענו שלא בלא רחמים אין העולם יכול לעמוד, עבודתנו להעמיד עצמנו להיות ראויים לזכות בדין במידת האפשר כדי להמעיט הקטרוג של מה אנוש כי תזכרנו וכו'.

ומהדין הכללי נגזר גם דין על כאו"א, ובזה אף אין אנו בטוחים שיצא משפטנו לזכות, ופוק חזי כמה עקתין על עקתין לישראל. אבל שורש העמידה בדין הוא כדי לזכות העולם כולו, וישראל, ולהעמידם לשנה נוספת.

עושה חדשות
הודעות: 7868
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' ספטמבר 22, 2016 8:40 pm

מש"כ שורשי הדברים וכו', כוונתי להמבו' ברמח"ל, שענין המשפט הוא צורה לקבוע כיצד יהיה האדם לבעל הטוב בעצמו, (ע"י אפשרות הבחירה ברע, וסוד העונשים), וכפי שדרך הטוב להיטיב בתכלית ההטבה. וא"כ ודאי שהמטרה בכל זה היא צד הזכות. ועוד מבו' ברמח"ל שסדרי הדין של ר"ה ועשי"ת באים כדי להביא את העולם אל תכליתו כפי רצון הבורא, ומאידך הרי הכל תלוי בבחירת האדם, וע"י עניני עשי"ת (ואוצר של מתנת חינם) מתקרב ענין התכלית וכו'. וא"כ ודאי שהזכייה בדין היא הדבר הנרצה ביותר מצד הרצון העליון. וכמובן שאין הבדל גדול אם הזכייה היא לטובתינו או לעשיית רצונו, כי הרי כל עיקר רצונו הוא לטובתינו. (אני לא מבין בזה בכלל, אני רק מצטט מה שהסבירו לי).

נוטר הכרמים
הודעות: 5706
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ש' ספטמבר 24, 2016 9:13 pm

מהו ראש השנה?
מתוך מכתב מרן הגרא"א דסלר זצוק"ל מיום ג' נצבים וילך תרצ"ו
(מכתב מאליהו ח"ג עמ' 333)

"זכורני כאשר הייתי בטל ילדותי שמעתי מא"א מו"ר רבי ראובן דוב זצ"ל, כי כאשר נרצה להתבונן להבין את פעולת ראש השנה ומשפטו,עלינו להתבונן על העבר, על כל המקרים של שנה שעברה, כמה יסורין ירדו לעולם, ואז נבין הן כל זה פעולת ראש השנה שעבר, ונוכל להשיג איך וכמה עלינו לפחד מיום הדין אשר לפנינו.
בשנה זו עמדו לפני הדברים כמו חי, ויום ולילה רואה אני לפני עיני את התמונה איך עמד אז מהשולחן ואמר לי: "בני, עודך צעיר לימים, טמון הדברים הללו אל תוך לבך, יגיעו ימים אשר תבין להוקיר את הדברים הללו, כי בדרך זו תבין לדעת מהו ראש השנה".
בשנה זו אין הפתגם הנ"ל יוצא ממחשבתי. מה עבר עלינו בשנה זו? מה נהיה לעם ישראל כולו במשך השנה! האם שערנו בעמדנו בתפילה בראש השנה שעבר כי לחמה שפוכה זו, ליסורין הללו שאי אפשר לסובלם נתחייב בדין ההוא.
ועתה אחר אשר כל זאת, כל זאת באתנו בחובה, ואנו עומדים לפני יום הדין, מה צריכות להיות מחשבותינו"?

סמל אישי של המשתמש
איש_ספר
מנהל האתר
הודעות: 11549
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 11:46 pm

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי איש_ספר » א' ספטמבר 25, 2016 3:23 am

רעיון נפלא שכתב מאורינו אברהם באשכול העוסק בקשר בין תשובה לשיבה
אברהם כתב:הקשר הוא שכוחה של התשובה הוא לא רק לשוב אל ה' אלא לשוב על עקבותיו, להתחיל מחדש, לשוב ולעשות. כמפורש בלשון התורה בפרשת התשובה 'ואתה תשוב ושמעת בקול ה'', הרי שהדגישה התורה שהתשובה נעשית ע"י השיבה על הראשונות. [וגם בשכר נאמר 'ושב וקבצך' 'ישוב ה' לשוש עליך לטוב', כלומר התשובה ותוצאותיה היא חזרה למצבינו הראשון, חדש ימינו כקדם].

אילו היו החיים נמשכים ברצף משך 25550 ימים, הרי החוטא לא היה יכול לשוב לאחוריו ולהתחיל מחדש, לאן ישוב? הלא החיים ממשיכים קדימה ואת מה שהפסיד איך יתקן.
גמל ה' עמנו חסדו והשפיע את החיים בצורה של שנה בודדת החוזרת ונשנית [שנה מלשון שנִיוּת] שבעים פעם [ואם בגבורות שמונים], באופן זה יכול השב להחליט שהוא מתחיל מחדש ושב ועובד את אלוקיו בשנה הבאה.
זוהי כוונתי על לשוה"כ לתשובת השנה, כיון שהשנה שבה על עקבותיה גם האדם יכול לשוב ולחיות את אותה שנה מחדש.

מכאן תקוה גדולה למיואשים רבים האומרים כל כך הרבה ראשי שנים עברו עלינו ולא עלתה בידינו לשוב בתשובה עקבית, ולמה נצליח הפעם.
אכן לפי דברינו אין דבריהם כלום, הלא בדיוק בשביל כך נתן ה' לנו לחיות את חיינו שוב ושוב שבעים פעם, בשביל שבאחד הפעמים נצליח!
משל לאדם שנתנו לו שבעים נסיונות זריקה בקליעה למטרה, ויבוא ויטען כיון שלא הצלחתי בשלושים אות היא שלא אצליח יותר, הלא הכל ילעגו לו ויאמרו: הן בדיוק בשביל זה נקבע המשחק על שבעים נסיונות שאז יתכן ותצליח לקלוע באחד הפעמים.

לכו ונשובה אל ה'.



ויש שם בהמשך עוד כמה דברים נפלאים.
viewtopic.php?t=1422#p12349

רון
הודעות: 798
הצטרף: ב' מרץ 21, 2016 9:02 am

ממך אליך אברח

הודעהעל ידי רון » א' ספטמבר 25, 2016 7:21 am

לכבוד הרה"ג שליט"א
הנני להגיש לפניכם מכת"י של חכ"א שליט"א והלואי שיהא לתועלת [נכתב במקור עבור בני ישיבה].

יום הכפורים

"ממך אליך אברח" [מתוך "כתר מלכות" לר' שלמה אבן גבירול]

מאי משמע ממך אליך אברח? הלא הוא דבר והיפוכו. לברוח פירושו להתרחק, הכי רחוק שאפשר! ואילו "אליך" הוא הכי קרוב שיש.

הגמ' בב"מ פה' א' מספרת על רבינו הקדוש בזה"ל "דההוא עגלא דהוו קא ממטו ליה לשחיטה, אזל תליא לרישיה בכנפיה דרבי, וקא בכי. אמר ליה: זיל, לכך נוצרת. אמרי: הואיל ולא קא מרחם - ליתו עליה יסורין". כלומר, שרבינו הקדוש סבל ייסורים גדולים הרבה שנים. והסיבה שבאו עליו ייסורים הוא מפני שהיה עגל שלקחו אותו לבית השחיטה, הרגיש בזה העגל וברח אל תחת כנפי גלימתו של רבי, א"ל רבי לעגל, לך לשחיטה כי לכך נוצרת. ובאו בטענה מן השמים רבינו שאינו בעל רחמים והביאו עליו ייסורים. עכ"ד הגמ'.

והנה כל מתבונן אינו מבין, איזו מן טענה היא זו על רבינו הקדוש, הלא ודאי שכך הם הדברים שהעגל נברא להיות למאכל לאדם, וזהו ייעודו ותיקונו בעולם? וביותר אינו מובן, מדוע כשרבי אכל בשבת קודש בשר, לא היתה עליו טענה על שאוכל הוא את בשר העגל? אך התשובה פשוטה כמו שכתבנו שודאי שאין טענה כזו כי לכך נוצר העגל, וא"כ מדוע כאן רבי קיבל ייסורים על שלא ריחם על העגל?

אך התשובה היא שאומנם כן, באופן רגיל ודאי שצודק רבינו הקדוש באומרו "לך כי לכך נוצרת". אך כאשר העגל מתרפק עליך ומבקש ממך רחמים, וסומך עליך שתציל אותו, ועליך ישים מבטחו, אזי כבר הכל משתנה. אז מתחדשת הנהגה אחרת! אין אתה יכול להישאר אדיש ולומר לכך נוצרת! כעת נוצר מצב אחר. עצם הדבר שסמוכים ובטוחים בך, זהו מצב המחייב להיענות למי שבוטח בך.

כל אחד מאיתנו בעומדו בערב יום הכפורים הקדוש, תאחזנו חלחלה! הלזאת תפילה ייקרא? וכלום זהו לימוד הראוי לבא לפני המלך? כלום פינו נקי? ועינינו? ומחשבותינו? כיצד הלכנו לישון וכיצד קמנו? וועוד ועוד ועוד ה' ירחם. ואתה מסתכל בגליון האישום שלא נגמר, עוד דף ועוד אחד עוד יום ועוד אחד, וחוץ מחושך בעינים כבר לא רואים כלום. הדבר היחיד שאתה רוצה לעשות הרגע, הוא לברוח! אבל לאן? אנה מפניך אברח, אם אסק שמים שם אתה, אציעה שאול, הינך.

ואז, רגע לפני שאוחז בך ייאוש טוטלי, נזכר אתה במעשה העגל הנ"ל.
ואז, בהבזק אור של רגע, יודע אתה את הכתובת לאן לברוח. תפסת ברגע אחד של הארה, בתוך כל ההסתרה שבהסתרה, ניגלה בפניך גילוי מדהים. הנה אני יודע לאן לברוח. אברח אל אבינו הקדוש! אשליך עליו יהבי, ובו אשים מבטחי, אתחבא תחת כנפי שכינתו, ואגעה בבכיה כעגל לא לומד, אבא, אבא, אתה יודע שאין לי לאן לברוח, אתה יודע שרק אתה יכול לעזור לי, אתה יודע שאני יודע שבלב פנימה בפנים בפנים, אני כל כך רוצה להיות קרוב אליך, דבוק בך, אחוז בך ללא הפסק, רק אתה ואני והגמ', כן כן, הגמ' הקרועה והבלויה מרוב שימוש, ודפיה החומים מכריכה לכריכה, והקצות בסי' קפב, ור' חיים בהלכות מעילה, המה מעידים כב' עדים נאמנים, כי באמת רוצה אני לגדול בלימוד, לגדול בתפילה לגדול ביראת ד' והדר גאונו. להיות עם לב נקי, עם ראש נקי, עם חשקת התורה תמיד, אבל הרי יש לי חבר רע, שאתה עצמך קראת לו רע, ושמת אותו בתוך ליבי, והוא נלחם איתי בכל שניה. ולפעמים אני נופל, אבל זה באמת לא אני! אני רוצה להיות קרוב, "אנא תשעה לתפילתי ולשיח רינתי כי אתה תקותי ומי לא יעידך"

ואז, באותו רגע שאתה מבין שהבריחה הכי מוצלחת שיש, היא לברוח אליו. לרצות להיות קרוב, ומ ח ו ב ר, לשוב חזרה אל המקום הכי אוהב והכי בטוח שיש. באותו רגע ממש מתעוררים רחמים עצומים מאבינו הקדוש, ומידת הרחמים עלינו תתגולל, ובת קול יוצאת ומנהמת "ידעתי בני ידעתי, כי אוהבים אנו! גלוי וידוע לפני כמה התגברת!!! גלוי וידוע לפני כי על כל פעם שנפלת, קדמו להם חמש שבהם התגברת!!!! כמה ירדת ולא התייאשת אלא שוב נלחמת להתייצב על דרך טובה, כמה פעמים כן שמרת על עיניך וכמה פעמים את פיך. כמה פעמים התגברת כארי לעמוד בתפילה לפני, וכמה פעמים ברחת ממקום של עבירה מפני שמצווה ועומד אתה מלפני.

ידעתי בני ידעתי! אנא קבל על עצמך קבלה קטנה, ובא נפתח דף חדש! נתחיל לאט לאט להעמיק את הקשר שבין אב לבנו, אב שאין אהבה כאהבתו, לבין בן שאין אהוב כמותו.
ממך אליך אברח....

שומר מצווה
הודעות: 99
הצטרף: ג' יולי 26, 2016 11:13 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי שומר מצווה » א' ספטמבר 25, 2016 8:59 am

ייש"כ לכל הכותבים, "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זיכרון לפניו ליראי ה' ולחושב שמו".....

בראש השנה נברא האדם או שעלה במחשבה להיבראות, לכו"ע. ידוע שכל מקום שכתוב בתורה "היום" סתם, מדובר על ראש השנה.
"אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלו' ... כל איש ישראל.. לעברך בברית ה' אלו' ובאלתו " הנה מתבאר באלו הפסוקים מהות עניין ר"ה שכל או"א מישראל ניצב לפני ה' ובאים מחדש בכל שנה בברית ובשבועה והמציאות הזו מחייבת דין, כאשר ה' פוקד כאו"א על עניניו בעוה"ז, שרש פקד זה נתינת ייעוד בכל מקום. והיום הזה הוא יום הפקידה הגדול, כל אחד מקבל מנויים, תפקידים, שליחויות, ולפי הדברים האלה נגזר מה יהיה איתו.
בר"ה נפקדה שרה- קיבלה ייעוד להביא את יצחק לעולם. פקוד יפקוד ה' אתכם- ייתן לכם ייעוד לבוא להר סיני ולצוותכם פיקודים. מי לא נפקד כהיום הזה?

כשנמליך עלינו את ה' ונעלה זכרוננו לפניו לטובה בשופר בטוחים אנו שיעשה לנו נס- הרמה, העלאה בדרגה, נתקדם עוד שלב לקראת מימוש ייעודו הכללי של עם ישראל- גילוי כבוד מלכותו עלינו לעיני כל חי. כל שנה ושנה אנו מתקדמים עוד צעד לקראת גילוי היחוד. עוד שלב בתוכנית האלוקית.

והשטן? משטין, הוא רוצה שלא נזכה הוא יודע שיום יבוא והוא יעבור מן העולם, הוא רוצה לערבב את המהלך. להשטין על ישראל שהם עוברי עבירה ואינם ראויים לתפקידם הרם.
אך מכיוון שיש את הנהגת הייחוד, פי' לא משנה מה יהיה סו"ס ה' יגלה מלכותו על ישראל, ואפילו כולם חוטאים, (דור שכולו חייב) ויש מערכת של שידוד כל סדרי ההנהגה, על כן אנו מפרטים בארוכה את עניין היחוד בתפילות וכו' כדי לגלות את אמונת היחוד של עמ"י,

מה קורה כשהשטן רוצה להביא עדים על חטאי ישראל? בכסה ליום חגנו.. הוא רוצה שהשמש והירח יעדו, אבל הלבנה מסתתרת, ובתוך כך ישראן נכנסים לבתי הכנסת, וממליכים עליהם את ה' בשמחה. המלך הקדוש ותוקעים בשופר, וע"י זה מתגלה הנהגת הייחוד ומתבטל מחשבתו של היצה"ר. ואנו עולים כיתה ומתפללים ביתר שאת שממשלת השטן תעבור מן הארץ
כן יהי רצון מלפני מלכנו במהרה בימנו. כימי יציאתנו מארץ מצרים יראנו נפלאות השגחתו ושליטתו. ושר הרע שחוט לעיננו, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

עושה חדשות
הודעות: 7868
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי עושה חדשות » א' ספטמבר 25, 2016 9:50 pm

נקודות לעיון.

כבר ציינתי במקום אחר (viewtopic.php?f=17&t=28518&p=302898#p298628), שהראש' נקטו שבינוניים שלא עשו תשובה נכתבים למיתה, מפני שנתווספה להם חובה בכך שנמנעו מן התשובה המחוייבת בימים אלו.

וכך הוא לש' הריטב"א בשם רבינו יונה "דלהכי לא קאמר חטאו נכתבין למיתה, משום דהוה מילתא דהוא ממילא, שהרי יום הכפורים מצוה מן התורה להתודות ולשוב בתשובה כדכתיב מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, והנה אם עשו מצות עשה זו זכו ונשתכרו ואם לא עשו כן הרי עברו והרשיעו ונתחייבו".

ורבינו יונה אזיל לטעמיה שכ' בש"ת שיש מצ"ע מיוחדת של וידוי ותשובה ביוהכ"פ.

ולכאו' אפשר ללמוד מזה, דהנשים נמי חייבות במצ"ע זו של תשובה ביוהכ"פ, ואין לפוטרם מחמת דהוי זמן גרמא. (ואפשר לבאר דבר זה מכמה טעמים). כי אל"ה אכתי תיקשי על בינוניות, למה אם לא עשו תשובה נכתבות למיתה. (וע"ע בס' יראים סי' רסג).

והאחרו' העירו דבלאו האי מצוה של תשובה ביוהכ"פ הרי יש מצות תשובה בכל השנה, והוי רשע אם לא עשה תשובה. וי"ל דהאי מצוה של כל השנה הא אין זמנה קצוב, ויכול הוא לתקן לאחר זמן, משא"כ תשובה של יוהכ"פ שאם עבר ולא שב, הוי עבריין בכך.

עוד יש להעיר, הרי בעשרה ימים יש הרבה מצוות עשה ול"ת המחוייבות תמיד, וממ"נ, אם קיימם הרי הרבה זכויותיו, ואם הפירם הרבה חובותיו, וכיצד נשאר בינוני כ"כ עד שרק עשיית התשובה או המניעה מכך יקבעו את יציאתו מהבינוניות.

וצ"ל דכיון ש"שקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות אלא לפי גודלם", א"כ מניעת התשובה ביוהכ"פ היא חטא גדול כ"כ, עד שלא יועילו לו כל המצוות שקיים בינתיים, (מזוזה קרי"ש שבת תפילה וכו'). וזה גופא טעם למה דנו כאן מצד התשובה המיוחדת של יוהכ"פ ולא מצד תשובה של כל השנה.

עוד אפשר לפלפל שאיחור התשובה זה ריבוי גדול של עבירות, כי כל עבירה בפנ"ע מחייבתו בתשובה, וכשמנע עצמו מכך, ביטל הרבה מצ"ע. וצ"ע בזה.

יש כאן עוד דבר המצריך עיון, הנה מבו' כאן שהמתרשל מתשובה ביוהכ"פ הוי עבירה המכריעה את דינו לחובה בדין שנה זו, ובוודאי מבו' כאן שעשי"ת נכנסים בחשבון השנה הקודמת ולא בשנה הבאה, (ואף אי נימא דהתשובה מתקנת למפרע, אבל הרי אי עשיית תשובה היא עבירה רק כעת, וגם הא מבו' בראש' דמהני גם זכויות וחובות אחרים).

אבל אכתי צ"ע בהנמנע מן התשובה, מתי היא העבירה, דלכאו' כל זמן שעדיין יוכ"פ, הרי עוד אין לו חטא של מניעת התשובה, ורק כשכלה היום ועבר, אז מתווספת לו חובה במניעת התשובה, וא"כ למה זה מצטרף לחשבון של שנה שעברה? ויל"פ בזה. (גם יל"פ בזרק חץ בשנה זו, ופעולת העבירה ע"י החץ נעשתה בשנה הבאה, האם זה מצטרף למפרע משעת הזריקה, או רק בשעת העבירה בפועל).

עכ"פ אז נדברו וכו' ליתן אל הלב גודל חיוב התשובה בעשרה ימים אלו, "אם עשו מצות עשה זו זכו ונשתכרו ואם לא עשו כן הרי עברו והרשיעו ונתחייבו".

פרי יהושע
הודעות: 2941
הצטרף: ו' יוני 10, 2016 11:36 am
שם מלא: משה מרדכי אייכנשטיין

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי פרי יהושע » א' ספטמבר 25, 2016 10:54 pm

הרמב"ם ריש הל' תשובה "מצות עשה אחת והיא שישוב החוטא מחטאו לפני ה' ויתוודה". ויש להבין מה שייך לשוב לפני ה', שבאמת כן הוא לרמב"ם שעיקר המצווה היא הווידוי ומתוודה לפני ה', דהיינו שמבקש מחילה כלשון הרמב"ם במצות עשה י"ג של תשובה, וכן מודה ובחובו לא טמן פשעיו, ומודה ועוזב ירוחם, אבל התשובה עצמה דהיינו שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, מה שייך בזה לפני ה'?.

ומה שיתכן בזה, שעיקר העניין כאן של "לפני ה'" הוא בכך שצריך לעמוד במקום הפנימי בקודש הקדשים של נפשו במקום שאין לאיש חלק אתו ושם הוא מחטט בחדרי רוחו ונעמד לפני קונו ויודע על מה צריך באמת לשוב, ועיקר זה שייך בעיקר לא על עבירות המפורשות אלא על מש"כ הרמב"ם להלן פ"ז ה"ג, בתשובה על הדעות הרעות שהוא כל אחד לפי ענינו.

והנה שם כתב הרמב"ם בה"א שהואיל ויש בחירה לאדם לכן ישתדל לעשות תשובה וגם על הדעות הרעות עי' שם לשונו הטהור. ונראה ביאור הרמב"ם שכוח הבחירה היא על עיקר מהות האדם ולא על מעשה כזה או אחר והיינו נקודת הבחירה לא אם עבר פעם אחת על עבירה כזו או אחרת אלא על עיקר מעמד האדם, ולכן על זה צריך לשוב. ואיך שבים? מתבוננים, "לבבו יבין ושב", והיינו על עיקר תפקיד האדם דזה הוא הדעה הרעה לעמוד מול הראי ולא על מעשה פרטי, האם עושה תפקידו בעולם והאם מרומם את עצמו בנקודת הבחירה האישית שלו והאם השלים את ייעודו ותפקידו המיוחד לו כאן בעולמינו. ולזה צריך התבוננות, וזה מה שעושה כן לפני ה' דייקא, שלא מתבונן לא על החברה ולא על אף אחד, רק בינו לקונו, לדעת מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מגמתו, כי לכל אדם חובתו הפרטית, [שעליה ההשגחה הפרטית שלו ועליה הוא נידון באמת האם עשה את תפקידו ויעודו המיוחד כמש"כ ר' חיים פרינלדנר ז"ל עפ"י הרמח"ל פרקי השגחה ואמונה א' ופי' כן "מעשה איש ופקודתו" שעליה נפקד כל איש, האם עשה תפקידו המיוחד לו עי' שם, והובא בקונ' תפילת יוסף ביאורים על תפילת ר"ה ויוה"כ].

שלמה בן חיים
הודעות: 535
הצטרף: ה' מרץ 10, 2016 12:42 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי שלמה בן חיים » א' ספטמבר 25, 2016 11:41 pm

דברים שנאמרו על ידי חכם אחד בשנה שעברה לפני התקיעות
דאמר רבי אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכפורים אמר להן אפשר מלך יושב על כסא הדין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה לפני.
(ראש השנה לב, ב. ערכין י, ב)
יש לבאר דברי הגמרא, מדוע שאלת מלאכים היא זו, גם בלשון 'אפשר מלך יושב על כסא הדין' יש לדקדק מדוע לא נאמר 'אפשר אני' הרי ציטוט מתשובת הבורא היא.
נראה לבאר דברי הגמרא בהקדם ביאור מדרש במקום אחר;
כשנעקד על גבי המזבח והיה אביו רוצה לשחטו, באותה שעה נפתחו השמים וראו מלאכי השרת והיו בוכים וירדו דמעותיהם ונפלו על עיניו
(רש"י בראשית כז, א)
שמעתי בשם הגאון רבי שמואל בירנבוים זצ"ל שביאר מה שכתוב 'נפתחו השמים וראו מלאכי השרת', מה ענין פתיחת השמים, וכי אין המלאכים יכולים לראות לולי פתיחת השמים, אך ביאור הדבר כי הנה כידוע ביקש הרמב"ן מתלמידו קודם מיתתו שאחר מיתתו יתגלה אליו ויפרש לו את התשובה על שאלת השאלות מדוע יש צדיק ורע לו ויש רשע וטוב לו, וענהו תלמידו בחלום אחר מיתתו כי אינו רשאי לענות לו על שאלה זו, אך זה יכול לענותו, כי משם מתגלה כי אין זו שאלה כלל. וביאור הדברים כי בהסתכלות שמיימית אין הטוב הנראה בעולם כטוב טוב הוא, ולא הרע נראה כרע. ומעתה בהסתכלות שמיימית העקדה דבר טוב הוא, מה בכך אם יהיה יצחק בתחתונים או בעליונים, רק בהסתכלות מן העולם הזה העקדה דבר רע הוא, אילו לא היו נפתחים השמים לא היו המלאכים בוכים ומתחננים שהעקדה לא תעשה, פתיחת השמים היא נתינת הסתכלות ארצית – לא שמיימית למלאכים. הקדוש ברוך הוא פתח את השמים למלאכים בכדי שיבקשו ויתחננו שהעקדה לא תעשה, עכ"ד הגאון זצ"ל.

לאור דברים אלו נראה כי מן עקדת יצחק נודע הדבר כי בעולמנו צריכים אנו לבקש ולהתחנן לטוב הנראה בעיני אדם, אין לנו עסק בנסתרות של שאלת צדיק ורע לו רשע וטוב לו, אל לנו לחשוש מן בקשת הטוב שאולי רעה היא לנו, כי לא לחנם נתן לנו הבורא ראייה ארצית ראייה המתחננת לטוב הארצי לחיים טובים ומאושרים, זהו שאנו מזכירים עקדת יצחק על ידי תקיעת שופר, זכור לנו ה' את העקשה שלא נעשתה את החלפתו של יצחק באיל, אנא רחום וחנון תן לנו חיים טובים ומאושרים אשר על ידם נשתדל בכל יכולתינו לעובדך באמת. עזור לנו שהחומר העכור לא יפריע לנו בעבודתך, תן לנו כדי סיפוקינו וצורכינו, תן לנו בריאות ילדים בריאים שלמים בגופם ובנפשם למען נוכל להמשיך להעמיד צבאות צבאות לעבודתך.

יום הדין בעינים של מטה הוא יום נורא יום מפחיד, איננו יודעין מה יגזר עלינו טוב, או חלילה להיפך, אין אנו מסוגלים לומר שירה, רק בעיני מלאכים שלא נפתחו להם השמיים וראייתם ראיה שמיימית עומדת השאלה בשיא תוקפה, מדוע אין עם ישראל אומרים שירה ביום הדין, הרי דין טוב הוא בין יגזר בו עונש ובי יגזר בו שכר, הרי מלך מלכי המלכים דן דין אמת ומי שנגזר עליו עונש הרי טוב הוא לו, כי על ידי העונש יכופרו עוונותיו, ומה יש לירא ביום זה, רק אנו עסוקים בהתחבטות האם יום שמחה הוא או יום שאין ראוי לשמוח בו, אצל המלאכים היום הוא יום שמחה. ולכך שאלה זו שאלת מלאכים היא וזהו שאמר להם הבורא 'אפשר מלך יושב בדין', אין כוונתו 'מלך' על עצמו כוונתו באומרו 'מלך' על מלך בשר ודם, דוגמא מן הארץ הביא הבורא למלאכים למען יבינו כי ראייתם השמיימית איננה שייכת לבני אדם.

מורי ורבותי עומדים אנו לפני הרגעים המרגשים ביותר בשנה הרגעים שאנו בני האדם מחכים להם, זיכנו הבורא ביכולת להמליך אותו, לא רק אנו מכחים לרגעים אלו, גם הבורא יתברך רוצה ומחכה לנו שנמליכו על כל העולם, כך ברא הבורא את עולמינו שאנו קרוצי החומר נמליכהו, בשנים עברו בשנות השואה האיומה מסרו יושבי המחנות את נפשם למען קיום מצוה זו, תחושתם היתה כי כל העולם חרב ורק במחנה זה שבו הם נמצאים נשארו שארית הפליטה ולולי תקיעת השופר שלהם לא תיקרא הקריאה ה' הוא המלך, ולכך הם מסרו נפשם על מצוה זו.
לא רק במחנות היו תוקע השופר מיעוט שבמיעוט, גם אנו כאן בעולם הגשמי המתועב כאן מעטים ממש ביחס לכל המוני המליונים שבעולם, זוכים ומקיימים מצוה זו, רק במרחק פסיעות מה מכאן יושבים אנשים ועסוקים במרדף אחר כל דבר כעור, אנו כאן כמעט יחידים הצועקים בקול גדול ה' הוא המלך, הבורא יתברך מחכה לצעקה זו, צריכים אנו לחוש כאילו אנו היחידים בעולם אין אנו סומכים על צעקתם של האחרים אנו בתקיעת שופר הקרבה ממש בדקות אלו להתרחש כא בבית מדרשינו זוכים לזעוק ולהריע ה' הוא הא-לוקים, אנא ה' אנו חיליך העמלים על מצוותיך תן לנו שנה טובה שנה שנוכל בקלות לעמול בעשיית מצוותיך. יתן ה' לכולנו שנה טובה ומתוקה.

דרשה ליום ב' קודם תקיעת שופר

לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו
(במדבר כג כא)
ופירש רש"י - ותרועת מלך בו - לשון חבה ורעות כמו רעה דוד (שמואל ב' טו לז) אוהב דוד, ויתנה למרעהו (שופטים טו, ו) וכן תרגם אונקלוס ושכינת מלכהון ביניהון.
התרועה לשון הרעה בשופר היא או לשון רעות והתחברות, ואם שני הפירושים אמת, הכי מקרה הוא ?
אנו אומרים בתפלת שמונה עשרה של ראש השנה 'אשרי העם יודעי תרועה', גם את הבורא אנו משבחים שהוא 'מאזין תרועה', מהי מעלת התרועה כל כך, מה יש להאזין בתקיעת השופר יותר מכל קול אחר.
נראה בביאור הדברים בהקדם ביאור מעלת תקיעת שופר.
וחנה היא מדברת על לבה אמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא על עסקי לבה אמרה לפניו רבונו של עולם כל מה שבראת באשה לא בראת דבר אחד לבטלה עינים לראות ואזנים לשמוע חוטם להריח פה לדבר ידים לעשות בהם מלאכה רגלים להלך בהן דדים להניק בהן דדים הללו שנתת על לבי למה לא להניק בהן תן לי בן ואניק בהן
ברכות לא ב
נראה ביאור כוונת תפלת חנה, חנה הצדקת היתה כולה מסורה לעבודת ה' ומצוותיו, ידעה חנה כי קיימה בכל אבר את מצוות הבורא, רק אבר אחד נשאר אצלה מיותר כביכול, אלו הם השדים אשר כל קיומם הוא למען קיום המצוה של הנקת הבנים, חנה באה בתביעה כלפי הבורא בשביל מה בראתני אם לא לקיום מצוותיך, תאוה אני לקיים מצוה בכל אבר בגופי אנא תן לי בן ואניקהו.

תפלת חנה היא הדרגה הגבוהה ביותר שבתפלות, אך נראה כי כל יהודי באשר הוא באמת עומק פנימיות בקשתו כתפלת חנה היא, יהודי המקיים מצוות מוליד בנים ובנות ומחנכם לקיום התורה והמצוות ומבקש חיים טובים, הרי עומק בקשתו היא אנא ה' תן לי לחיות חיים של יהודי, וכי אין זו בקשת חנה, אלא מה הבקשה עטופה בקליפות עכורות של גשמיות, במקום לבקש אנא תעלה אותי במעלות התורה והיראה מבקש לו היהודי אנא ה' תן לי שק תפוח אדמה, אך אחר קילוף כל הקליפות טמונה לה הבקשה האדירה אנא ה' תן חיים רוחניים יותר חיים שאוכל לעובדך בשמחה ובשלווה כראוי. קילוף הקליפות צריך להעשות מחמת המעטה של הבקשה החיצונית המגושמת כל כך, העטיפה נעשתה על ידי חמש מוצאות הפה, לא כן תקיעת שופר, בתקיעת שופר מוציא כל יהודי רק את הנקודה הפנימית האמיתית שאליה מייחל כל יהודי אנא מלוך על כל העולם בכבודך, זו היא תקיעת שופר, שפה זו היא שפה של רעים שפה של ידידם המבינים איש את רעהו על ידי סימנים לחוד אין הם צריכים להוציא את הבקשה במילים של ממש בכדי שידע חברו מה הוא מבקש, לכך נקראת התקיעה בלשון של רעות – תרועה. אכן שבח גדול הוא לכלל ישראל אשרי העם יודעי תרועה, שבח גדול הוא לבורא שנתן לעמו ישראל את היכולת להתחנן בלא מילים, לכך אנו אומרים ומברכים אותו על כך שהוא מאזי תרועה, הבורא מאזין לנקודה הפנימית ביותר שאליה היהודי מתחנן. רק לעם ישראל אשר מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה ניתנה מתנה זו של תקיעת שופר, תרועת מלך בו.
יתן ה' וישמע ה' צעקתינו אנא ה' תאזין לנקודה הפנימית שבבקשתינו תן לנו חיים רוחניים לעובדך באמת.

נשר
הודעות: 1071
הצטרף: ב' אפריל 06, 2015 1:05 pm

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי נשר » ב' ספטמבר 26, 2016 12:10 am

עושה חדשות כתב:בשנים עברו הצטברו אצלי כמה ראיות שההשתדלות לזכות בדין איננה בגדר צורך הדיוט אלא הוי צורך גבוה. ז"א, רצונו ית' שאנו נזכה בדין, וזה מחייב אותנו להשתדל בענין הזה בכל מאי דאפשר. כעת נשכח ממני קצת מעיקרי הדברים, אנסה לשחזר ואשמח לעזרתכם.
מצוות שופר באה לזיכרון, (לפי הריטב"א בר"ה דט"ז אז טעם המצווה של שופר הוא מפורש בתורה עד שאין להק' בסתמא למה תוקעין), וכנ"ל אמרו לפני זכרונות כדי שיעלה וכו'.
הרי, שיש מצוות מיוחדות שנקבעו לצורך הענין הזה, כדי שישראל יזכו בדין ויעלה זכרונם לטובה וכו'.
וכמדומני שהגרצ"מ זילברברג מאריך בזה בהרבה מטבעות לשון על גודל העבודה לקיים רצונו ית' שנזכה בדין.
ולכאו' ע"פ שורשי הדברים הרי כל ענין המשפט בא בעבור צד הזכות ולא בשביל צד החובה, וא"כ ע"כ שזה הרצון העליון.
וזה נותן טעם באריכות הזמן המוקדש על אמירת לשנה טובה וכו' דאי"ז איחול בעלמא, אלא מעיקרי ענין היום.
וכל ליקוטי העצות לזכייה בדין, אי"ז רק כדי להרויח לעצמינו וכו', אלא כמו עיצות לאפיית מצות כראוי וכד'.

יש לכם עוד בענין?


אולי זה יכול להיות קשור.

הנה ידוע שיום ראש השנה הוא יום בריאת האדם במהותו,
וכמו שיסד לנו הרמח"ל שכל שנה ושנה חוזר על עצמו המהלך של בריאת העולם.

והרי באותה שעה שנברא האדם עוד לא נגזרה כלל מיתה,
ואם כן החלק של "ספרי חיים וספרי מתים" התווסף ליום זה משעה שאכל אדה"ר מן העץ.

אבל היום במהותו הוא יום של בריאת האדם,
וממילא עיקר מהות היום הוא בריאת האדם ויצירת חיים,

ואם נרצה לחדש את אותו אור שהיה בשעת בריאת העולם, זה רק כאשר יום זה יהיה יום של יצירת חיים בלבד!

שומע ומוסיף
הודעות: 75
הצטרף: ד' ספטמבר 07, 2016 3:53 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי שומע ומוסיף » ב' ספטמבר 26, 2016 1:28 am

מדרש רבה (תצוה לח):

ד"א (שמות כט, א) "זֶה הַדָּבָר". הא הוא דכתיב (הושע יד, ג): "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים" - זהו שאמר הכתוב (תהלים כו, ו-ז) "אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי...לִשְׁמִיעַ בְּקוֹל תּוֹדָה". יכול אף להקריב פרים ואילים? תלמוד לומר (תהילים כו, ז)"לִשְׁמִיעַ בְּקוֹל תּוֹדָה".

לפי שישראל אומרים: רבון העולם הנשיאים חוטאים ומביאים קרבן ומתכפר להם, משיח חוטא ומביא קרבן ומתכפר לו, אנו אין לנו קרבן!

אמר להם (ויקרא ד, יג): "ואם כל עדת ישראל ישגו וגו'".
אמרו לו עניים אנו ואין לנו להביא קרבנות!

אמר להם דברים אני מבקש! שנאמר "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'" ואני מוחל על כל עונותיכם. ואין 'דברים' אלא דברי תורה שנאמר (דברים א, א): "אלה הדברים אשר דבר משה".
אמרו לו אין אנו יודעין .

אמר להם בכו והתפללו לפני ואני מקבל.
אבותיכם כְּשֶׁנִּשְׁתַּעַבְּדוּ במצרים -- לא בתפלה פדיתי אותם?! שנאמר (שמות ב, כג): "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו"
בימי יהושע -- לא בתפלה עשיתי להם נסים?! שנאמר (יהושע ז, ו): "ויקרע יהושע שִׂמְלֹתָיו" ומה אמרתי לו (שם ח, יח) "נטה בכידון".
בימי השופטים -- בבכיה שמעתי צעקתם שנאמר (שופטים ו, ז): "ויהי כי זעקו בני ישראל אל ה'"
בימי שמואל -- לא בתפלה שמעתי להם?! שנאמר (ש"א ז, ט): "ויזעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה'"
וכן אנשי ירושלים - אע"פ שהכעיסוני - בשביל שבכו לפני רחמתי עליהם שנא' (ירמיה לא, ו): "כה אמר ה' רנו ליעקב שמחה וגו'"
הוי איני מבקש מכם לא זבחים ולא קרבנות אלא דברים שנאמר "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'"

לכך אמר דוד "אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי" איני אומר להקריב לך אלא "לִשְׁמִיעַ בְּקוֹל תּוֹדָה" שאני מודה לך על דברי תורה. ע"כ.

דומני שיש במדרש זה חיזוק עצום לימים הבעל"ט, כי בפשוטו של מקרא "דברים" משמעותו וידוי או בקשת סליחה, וכך אכן נדרש פסוק זה בדרך כלל, אבל במדרש זה "דברים" משמעותו עצם התפילה והבכייה לפני הקב"ה שביכולתה לעורר את רחמי ה' וכמו כל הדוגמאות מהפסוקים שהביא המדרש.
כל אחד מאתנו רוצה להשתנות לטובה, אך הרבה פעמים אנו נוכחים לדעת שיש דברים שהם 'גדולים עלינו' ודומה בעינינו שלא נצליח לשנותם לעולם בעבודה, לפעמים אנו מתייאשים מראש, ולפעמים אנו מקבלים קבלות אך נופלים שדודים עם טעם מר בפה, כאן בא המדרש ומכריז בדבר ה' : 'איני מבקש מכם... אלא דברים', בכו והתפללו לפני ואני מקבל, כלומר: כשהנכם מגיעים למבוי סתום, אין ביכולתכם להתמודד, אין לכם קרבן ואף ללמוד אינכם מסוגלים, בכו לפני! התפללו ובקשו ממני! ואני יושיע אתכם בכוחי הגדול.
הבה ננצל ימים אדירים אלו, נבכה ונתחנן על כל מה שאנו רוצים להגיע אליו, אך כל כך רחוקים ממנו, והכל - יכול יושיע אותנו ויביא אותנו לכל המקומות שאנו חולמים עליהם.

סגי נהור
הודעות: 3524
הצטרף: א' אוגוסט 04, 2013 11:55 pm

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי סגי נהור » ב' ספטמבר 26, 2016 2:49 am

בקשר לכמה נקודות שנידונו כאן (וכן בקשר לשאלה אם הזכיה בדין היא צורך הדיוט או צורך גבוה) אעתיק גם כאן ממה שהבאתי באשכול סמוך:

עבודת האדם בראש השנה היא כדברי חז"ל בגמרא (ר"ה טז, א. לד, ב) "אמר הקב"ה... אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם וכו'".

מה ענינה של עבודה זו, ומהו הקשר שלה ליום הדין דוקא?

בראש ובראשונה יום ראש השנה הוא היום שבו נשלמה בריאת העולם, ולכן מהותו וענינו של יום זה הוא – התחדשות הבריאה כולה לשנה נוספת. כשם שהראש שבאדם הוא המקור שממנו נמשכת החיות לכל האיברים, כך יום זה משמש ה"ראש", מקור השפע והחיים, לכל ימי השנה שיבואו. מכך נובע שהוא יום הדין – כי בהיותו מקור המשכת החיות והשפע לשנה כולה, הרי בו מוחלטת ונקבעת מדת החיות והשפע שיקבל כל אחד ואחד מנבראי בראשית במשך השנה.

העולם כולו נברא ממדת מלכותו יתברך, כמו שנאמר "מלכותך מלכות כל עולמים", שכן כידוע, ענינה של מידת המלכות הוא ההתייחסות וההשפעה אל הנבראים, שהרי "אין מלך בלא עם". אולם בעוד הבריאה בפעם הראשונה (ע"י מדת המלכות) היתה בחסדו של הקב"ה בלבד, "כי חפץ חסד הוא", מאז ואילך המשכתה של מדת המלכות העליונה תלויה בנו, מפני שענינה של מלכות אמיתית הוא – "ומלכותו ברצון קבלו עליהם". מלוכה שאין בה קבלת מלכות על ידי העם הרי היא "ממשלה" ולא "מלוכה". קבלת המלכות ע"י העם היא המעוררת במלך את הרצון למלוך ולהתגלות אל עמו.

בתורת הסוד מבואר שבסיומה של כל השנה, בערב ראש השנה עם חשיכה, מסתלקת ועולה אותה בחינה עליונה המכונה "פנימיות המלכות", דהיינו הרצון והעונג העליון שבמלוכה. וזו עבודתנו בראש השנה – לעוררה ולהמשיכה מחדש, ובכך להביא את המשכת החיות והשפע אל הבריאה כולה לשנה נוספת.

כיצד מעוררים מחדש את רצונו של הקב"ה במלוכה? כשאנו מקבלים עלינו בקריאה פנימית מעומק לבבנו את מלכותו ומבקשים ממנו להתגלות עלינו.

זהו אם כן עומק ענין "שתמליכוני עליכם", וזהו הקשר בין עבודה זו ליום ראש השנה – שהוא אפוא יום הדין לא רק של היחידים, כי אם של הבריאה כולה, העומדת כתלויה באוויר [כפי שהתבטא הרבי מוהרש"ב נ"ע, שבליל ראש השנה העולם הוא "ווי א אפגע'חלש'טע" (כמו בעלפון)], והמלכתו של הקב"ה (המכונה "בנין המלכות") מזכה את העולם כולו בשנה של חיים.

בתוך עבודה כללית זו נחרזים כל עניני היום: הדין והמשפט, ברכות מלכויות זכרונות ושופרות, ואף "מצות היום" שהיא תקיעת השופר. בקול השופר מצינו טעמים ורמזים שונים (ראה אבודרהם בטעמי התקיעות בשם רס"ג, ועוד), החל מתרועת הכתרת המלך ועד לבכיה המביאה לשבירת הלב ולתשובה. ובאמת אף שנראה שמדובר בטעמים נפרדים, בעומק הענין הם צדדים שונים של יסוד אחד, כי התעוררות הרצון למלוכה למעלה היא ע"י אותה קריאה פנימית היוצאת מן הלב כנ"ל, שיש בו קבלת עול מלכות שמים, ונמצא שהתשובה ושבירת הלב היא היא המביאה להכתרת המלך. זוהי אפוא תמצית עבודת ראש השנה.

כל זה מבואר בדרוש "תקעו בחודש" שבלקוטי תורה לבעל התניא זי"ע (ובארוכה בס' עטרת ראש).

ארזי ביתר
הודעות: 2012
הצטרף: ב' פברואר 04, 2013 2:25 pm

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי ארזי ביתר » ב' ספטמבר 26, 2016 8:33 am

בשגב תפילת הימים הנוראים, יש להביא בזאת, את דברי המדרש:

פנה אל תפלת הערער. אמר ר' יצחק: כלפי דורות, אמרו, שאין להם לא כהן ונביא ולא בית המקדש שיכפר, אלא התפלה נשתיירה להם, שהם מתפללים אותה בר"ה וביוה"כ, אל תבזה אותה מהם, הוי, ולא בזה את תפלתם.

תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה. וכי עד עכשו עתידה אומה אחרת להבראות שהוא אומר ועם נברא?!
אלא, אלו הדורות שהם כמתים במעשיהם, ובאים ומתפללים לפניך בר"ה וביוה"כ, ואתה בורא אותם בריה חדשה.



יש במדרש הזה כמה שנו"ס, אבל רוח הדברים אחת היא: תפילות ראש השנה ויוהכ"פ, בסגולתן להביא את האדם לידי 'ועם נברא' - להברא בריה חדשה!

ראש
הודעות: 247
הצטרף: ו' אפריל 17, 2015 9:43 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי ראש » ב' ספטמבר 26, 2016 10:07 am

הר"ן בדרשותיו מבאר את הפסוק 'וגילו ברעדה' כי אין הפחד מאת הבורא דבר טבעי באדם, וע"כ אם מתבונן בעצמו ומוצא שיש בו פחד מהבורא, צריך הוא לשמוח מאוד!

עושה חדשות
הודעות: 7868
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי עושה חדשות » ב' ספטמבר 26, 2016 8:09 pm

ראש כתב:הר"ן בדרשותיו מבאר את הפסוק 'וגילו ברעדה' כי אין הפחד מאת הבורא דבר טבעי באדם, וע"כ אם מתבונן בעצמו ומוצא שיש בו פחד מהבורא, צריך הוא לשמוח מאוד!
יש"כ. ציטוט:
ולהיות הענין הנכבד הזה, והוא ענין היראה, קשה הציור בתחלת העיון, אבארהו ככוחי. והוא כי ענין היראה בכל דבר, שתיסוג הנפש אחור ותקבץ כוחותיה לעצמה, כשתשער ותצייר איזה דבר מחסרה, וזו היא יראת כל הדברים אשר האדם ירא מפניהם. וכשיצייר האדם עוצם רוממות השם יתברך, וכי הוא משקיף על נסתרו ונגלהו, עם היותו בוחן פחיתותו ודלות שכלו, הנה זה הציור האמיתי יחסרהו מאד. כאשר נראה שיחרד איש ממנו, אם יצטרך לעמוד ולדבר לפני מלך גדול, איש שיבה נודע ומוסכם בשלמות החכמה והמדות. גם אם יהיה בטוח שלא יקרנו שום נזק בעמדו לפניו, עם כל זה יחרד וילפת מצד היותו בוחן עוצם מעלתו, וכי הוא נגרע מערכו, ויבין חוקו כי אינו ראוי לעמוד לפניו. על זה הצד נראה שהוא הציור האמיתי ביראת השם יתברך הכוללת. ואולם הציור ביראתו מעבור על דבריו, הוא בזה הדרך גם כן, כי כל אחד מכוחות האדם הוא ירא מעשות ומלהתקרב בדבר שהוא הפך טבעו. וכאשר כח המישוש ירא מלהתקרב אל האש מפני שהוא הפך טבעו, כן השכל ירא מעבור מצות השם יתברך מפני שטבעו שופט שראוי לימשך אחר מצותו, ושיעבור דבריו הוא הפך טבעו. ולכן ירא מזה מאד בבחינת הענין בעצמו, מבלי שיבחן מה שראוי שימשך מזה. וכשתהיה הנפש יותר בריאה ויותר שלמה, תתחזק יותר היראה בה מזה הצד.
ולכן ראוי שישמח האדם מאד כשימצא בנפשו זאת היראה וזאת ההתפעלות, כי כפי מה שימצאנו בנפשו יותר, יוכל להכיר שנפשו יותר בריאה ושלמה. והוא מה שאמר הכתוב (תהלים ב יא) וגילו ברעדה, ופירוש[ו] וגילו ברעדה שתמצא אתכם מלפניו, ויראה שיהיה זה הענין קשה איך יגיל האדם ברעדה שתמצאהו, והרעדה והגילה הם הפכים. אבל הענין כאשר פירשתי, כי כאשר יפחד האדם במה שראוי שיפחד ממנו, מורה על שלמותו, וכאשר לא יפחד האדם במה שראוי שיפחד ממנו, מורה על חסרונו, כאשר תאמר כי שלמות האדם הוא שיפחד מהקריב ידו אל האש, ואם לא יפחד מזה, הוא אם לערבוב שכלו ואם לביטול חוש ידו. וכאשר יפחד ממנו, מורה על שלמות ובריאות שניהם, רוצה לומר בריאות השכל והחוש. כן הירא מהשם יתברך והירא מעבור על דבריו, מורה על שלמות הנפש ובריאות השכל. וזו היא היראה הנזכרת בפרשה הזאת, ולכן סמכה עם ללכת בדרכיו ולאהבה אותו

לייטנר
הודעות: 4871
הצטרף: א' אוגוסט 14, 2011 9:42 pm

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי לייטנר » ב' ספטמבר 26, 2016 10:13 pm

ארזי ביתר כתב:בשגב תפילת הימים הנוראים, יש להביא בזאת, את דברי המדרש:

פנה אל תפלת הערער. אמר ר' יצחק: כלפי דורות, אמרו, שאין להם לא כהן ונביא ולא בית המקדש שיכפר, אלא התפלה נשתיירה להם, שהם מתפללים אותה בר"ה וביוה"כ, אל תבזה אותה מהם, הוי, ולא בזה את תפלתם.

תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה. וכי עד עכשו עתידה אומה אחרת להבראות שהוא אומר ועם נברא?!
אלא, אלו הדורות שהם כמתים במעשיהם, ובאים ומתפללים לפניך בר"ה וביוה"כ, ואתה בורא אותם בריה חדשה.



יש במדרש הזה כמה שנו"ס, אבל רוח הדברים אחת היא: תפילות ראש השנה ויוהכ"פ, בסגולתן להביא את האדם לידי 'ועם נברא' - להברא בריה חדשה!


וכך מרחיב הנצי"ב בהרחב דבר לדברים כו טו:

וכמו כן מתפרש בתהלים ק"ב [י"ד-כ"ג]: אַתָּ֣ה תָ֭קוּם תְּרַחֵ֣ם צִיּ֑וֹן ... וְיִֽירְא֣וּ ג֭וֹיִם אֶת־שֵׁ֣ם ה' וְֽכָל־מַלְכֵ֥י הָ֝אָ֗רֶץ אֶת־כְּבוֹדֶֽךָ ... פָּ֭נָה אֶל־תְּפִלַּ֣ת הָעַרְעָ֑ר וְלֹֽא־בָ֝זָ֗ה אֶת־תְּפִלָּתָֽם. תִּכָּ֣תֶב זֹ֭את לְד֣וֹר אַחֲר֑וֹן וְעַ֥ם נִ֝בְרָ֗א יְהַלֶּל־יָֽ-הּ. כִּֽי־הִ֭שְׁקִיף מִמְּר֣וֹם קָדְשׁ֑וֹ ה' מִשָּׁמַ֤יִם׀ אֶל־אֶ֬רֶץ הִבִּֽיט. לִ֭שְׁמֹעַ אֶנְקַ֣ת אָסִ֑יר לְ֝פַתֵּ֗חַ בְּנֵ֣י תְמוּתָֽה. לְסַפֵּ֣ר בְּ֭צִיּוֹן שֵׁ֣ם ה' וּ֝תְהִלָּת֗וֹ בִּירוּשָׁלִָֽם. בְּהִקָּבֵ֣ץ עַמִּ֣ים יַחְדָּ֑ו וּ֝מַמְלָכ֗וֹת לַעֲבֹ֥ד אֶת ה'"
הדקדוק מבואר, שהחל בלשון יחיד תְּפִלַּ֣ת הָעַרְעָ֑ר וסיפיה דקרא בלשון רבים וְלֹֽא־בָ֝זָ֗ה אֶת־תְּפִלָּתָֽם, וכן לִ֭שְׁמֹעַ אֶנְקַ֣ת אָסִ֑יר לְ֝פַתֵּ֗חַ בְּנֵ֣י תְמוּתָֽה, גם כפל לשון כִּֽי־הִ֭שְׁקִיף מִמְּר֣וֹם קָדְשׁ֑וֹ ה' מִשָּׁמַ֤יִם׀ אֶל־אֶ֬רֶץ הִבִּֽיט, וכל הענין וחבור המקראות יש להבין.
והענין דראה המשורר ברוח הקודש דבדור אחרון יתפללו כל ישראל בראש השנה על מלכות שמים שישוב לירושלים וימלוך על כל העולם כולו, אמנם כונת תפלה זו אין שוה לכל אדם, יש אוהב ה' בכל לבו ומתפלל על כבודו ית' שיתגדל, ויש מתפלל על זה כדי שבזה ישוב ישראל על אדמתו ... ויש שאין לו הרגש בצרת הגלות להליכות עולמו בהצלחה, ואם כן תפלתו זו בלי לב הוא לגמרי רק מצות אנשים מלומדה.
ואמר ברוח הקודש פָּ֭נָה אֶל־תְּפִלַּ֣ת הָעַרְעָ֑ר, אותו יחיד שבכל ההמון המעורר רחמי שמים מעומק הלב על כבוד שמים, מכל מקום וְלֹֽא־בָ֝זָ֗ה אֶת־תְּפִלָּתָֽם של כל ההמון, אף על גב שתפלתם הוא רק בשביל טובת עצמם, או מן השפה ולחוץ, מכל מקום "אל כביר לא ימאס" תפילת הציבור הבאה יחד עם הערער.
ואמר ברוח הקודש תִּכָּ֣תֶב זֹ֭את לְד֣וֹר אַחֲר֑וֹן של הגלות שתתקיים תפילה זו שיִֽירְא֣וּ ג֭וֹיִם אֶת־שֵׁ֣ם ה' וְֽכָל־מַלְכֵ֥י הָ֝אָ֗רֶץ אֶת־כְּבוֹדֶֽךָ ... וְעַ֥ם נִ֝בְרָ֗א יְהַלֶּל־יָֽ-הּ, בכל ימי ראש השנה שנעשים עם נברא, כפי' חז"ל על זה המקרא ברבה פ' אמור, ע"פ לשון הכתוב במוספי ר"ה ועשיתם עולה ולא והקרבתם, אלא מרמז שנעשים בריה חדשה, יְהַלֶּל־יָֽ-הּ בחג הסוכות, שיהיו בטוחים שנשמע תפילתם אם מעט ואם הרבה.
ואמר כִּֽי־הִ֭שְׁקִיף מִמְּר֣וֹם קָדְשׁ֑וֹ וגו', אף על גב שבאמת תפילת הציבור אין כדאי להיות נשמע, מכל מקום באשר השקיף ה' לרעה על מלאכי השרת היינו מִמְּר֣וֹם קָדְשׁ֑וֹ על המלאכים ברקיע של מטה, והתבונן כי גם בהם יש תָּהֳלָה, על כן ה' מִשָּׁמַ֤יִם׀ אֶל־אֶ֬רֶץ הִבִּֽיט, על בני אדם אשר מעפר המה, הביט ברחמים לִ֭שְׁמֹעַ אֶנְקַ֣ת אָסִ֑יר, מי שמצטער על כבוד שמים, שהוא תמיד אסיר תקוה שאין מתפייס על שטוב לו גם בגלות, לְ֝פַתֵּ֗חַ בְּנֵ֣י תְמוּתָֽה, ואותם שאין להם הרגש על צער השכינה, ורק מכל מקום מתפללים, מכל מקום יגיעו . לְסַפֵּ֣ר בְּ֭צִיּוֹן שֵׁ֣ם ה' וּ֝תְהִלָּת֗וֹ בִּירוּשָׁלִָֽם. בְּהִקָּבֵ֣ץ עַמִּ֣ים יַחְדָּ֑ו וגו', וכל זה הרעיון מרומז בפרשה זו.

עושה חדשות
הודעות: 7868
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' ספטמבר 27, 2016 12:40 am

עושה חדשות כתב:נקודות לעיון.
כבר ציינתי במקום אחר (viewtopic.php?f=17&t=28518&p=302898#p298628), שהראש' נקטו שבינוניים שלא עשו תשובה נכתבים למיתה, מפני שנתווספה להם חובה בכך שנמנעו מן התשובה המחוייבת בימים אלו.
וכך הוא לש' הריטב"א בשם רבינו יונה "דלהכי לא קאמר חטאו נכתבין למיתה, משום דהוה מילתא דהוא ממילא, שהרי יום הכפורים מצוה מן התורה להתודות ולשוב בתשובה כדכתיב מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, והנה אם עשו מצות עשה זו זכו ונשתכרו ואם לא עשו כן הרי עברו והרשיעו ונתחייבו".
ורבינו יונה אזיל לטעמיה שכ' בש"ת שיש מצ"ע מיוחדת של וידוי ותשובה ביוהכ"פ.
ולכאו' אפשר ללמוד מזה, דהנשים נמי חייבות במצ"ע זו של תשובה ביוהכ"פ, ואין לפוטרם מחמת דהוי זמן גרמא. (ואפשר לבאר דבר זה מכמה טעמים). כי אל"ה אכתי תיקשי על בינוניות, למה אם לא עשו תשובה נכתבות למיתה. (וע"ע בס' יראים סי' רסג).
והאחרו' העירו דבלאו האי מצוה של תשובה ביוהכ"פ הרי יש מצות תשובה בכל השנה, והוי רשע אם לא עשה תשובה. וי"ל דהאי מצוה של כל השנה הא אין זמנה קצוב, ויכול הוא לתקן לאחר זמן, משא"כ תשובה של יוהכ"פ שאם עבר ולא שב, הוי עבריין בכך.
עוד יש להעיר, הרי בעשרה ימים יש הרבה מצוות עשה ול"ת המחוייבות תמיד, וממ"נ, אם קיימם הרי הרבה זכויותיו, ואם הפירם הרבה חובותיו, וכיצד נשאר בינוני כ"כ עד שרק עשיית התשובה או המניעה מכך יקבעו את יציאתו מהבינוניות.
וצ"ל דכיון ש"שקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות אלא לפי גודלם", א"כ מניעת התשובה ביוהכ"פ היא חטא גדול כ"כ, עד שלא יועילו לו כל המצוות שקיים בינתיים, (מזוזה קרי"ש שבת תפילה וכו'). וזה גופא טעם למה דנו כאן מצד התשובה המיוחדת של יוהכ"פ ולא מצד תשובה של כל השנה.
עוד אפשר לפלפל שאיחור התשובה זה ריבוי גדול של עבירות, כי כל עבירה בפנ"ע מחייבתו בתשובה, וכשמנע עצמו מכך, ביטל הרבה מצ"ע. וצ"ע בזה.
יש כאן עוד דבר המצריך עיון, הנה מבו' כאן שהמתרשל מתשובה ביוהכ"פ הוי עבירה המכריעה את דינו לחובה בדין שנה זו, ובוודאי מבו' כאן שעשי"ת נכנסים בחשבון השנה הקודמת ולא בשנה הבאה, (ואף אי נימא דהתשובה מתקנת למפרע, אבל הרי אי עשיית תשובה היא עבירה רק כעת, וגם הא מבו' בראש' דמהני גם זכויות וחובות אחרים).
אבל אכתי צ"ע בהנמנע מן התשובה, מתי היא העבירה, דלכאו' כל זמן שעדיין יוכ"פ, הרי עוד אין לו חטא של מניעת התשובה, ורק כשכלה היום ועבר, אז מתווספת לו חובה במניעת התשובה, וא"כ למה זה מצטרף לחשבון של שנה שעברה? ויל"פ בזה. (גם יל"פ בזרק חץ בשנה זו, ופעולת העבירה ע"י החץ נעשתה בשנה הבאה, האם זה מצטרף למפרע משעת הזריקה, או רק בשעת העבירה בפועל).
עכ"פ אז נדברו וכו' ליתן אל הלב גודל חיוב התשובה בעשרה ימים אלו, "אם עשו מצות עשה זו זכו ונשתכרו ואם לא עשו כן הרי עברו והרשיעו ונתחייבו".


כדאי לציין גם למש"כ מלמד התלמידים בדרשה לפ' ניצבים, יש שם כמה חידושים בעניני הימים.
לענין מצ"ע של תשובה ביוהכ"פ, יל"ע האם זה גם על דברים שאין יוהכ"פ מכפר, וכן לאידך על דברים שמוחלין לו מיד אם עשה תשובה שאין יוהכ"פ נצרך, או שהמצווה היא רק על התשובה השייכת להועיל בצירוף הכפרה של יוהכ"פ.

עושה חדשות
הודעות: 7868
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' ספטמבר 27, 2016 12:47 am

דבר נפלא שהביא האבודרהם מדרשת הראב"ד -
...שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת ב"ו. מדת ב"ו דן את אוהבו בשעת רצונו ודן את אויבו בשעת כעסו והקב"ה דן את העולם כלו בשעת רצונו בחדש תשרי שיש בו מועדים ומצות הרבה שופר וכפור וסוכה ולולב בארבע מינין ועל כן נקרא שביעי שהוא שבע במצות...

עושה חדשות
הודעות: 7868
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' ספטמבר 27, 2016 11:48 pm

מהרי"ל סי' לג כ' "ומהר"א מווינא כתב בנימוקו ויש שאין אוכלין ביום כדי שלא יוסיפו מחול על הקדש בהאי י"ט משום דיומא דדינא הוא, וכמדומה שכן הורה מהר"מ ז"ל במגנצא ועל טעם זה תמהתי דהא כבר קדשוהו בתפלה ושמא על הכוס עיקר דהוא דאורייתא".

ויל"ע האם כשמוסיפים על יום הדין באמת יכולים להפסיד ולהינזק מכך, או שהכוונה היא מצד צורת ההכנעה הנדרשת בכניסה ליום הדין, שאנחנו לא 'רצים' אליו אלא מפחדים, ואפי' שזה יו"ט ויום המלכה וכו' מ"מ פחד הדין גובר. (ונ"ל שאחרון עיקר).

וזה מזכירני מש"כ בלקט יושר "וכל אדם יעשה תשובה. וילך לב"ה באימה וביראה. אף על פי שאין לבו כ"כ בחרטה כמו שילך, מ"מ טוב הוא שאינו הולך בקלות ראש, כדי שתהא אינו נראה לבריות שהוא כופר בפרהסיא".

עושה חדשות
הודעות: 7868
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' ספטמבר 29, 2016 12:15 am

איש_ספר כתב:
[ אחי, (שהוא לא מתפלל אף פעם מתוך סידור, וקודם המועדים הוא מסדיר את תפילתו כמבואר בהלכה), מרוב התלהבותו וחשקו באמירת הפסוקים, הוא מוסיף בהם כהנה וכהנה מכל מרחבי התנ"ך... ונאמר מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור, ונאמר כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו וכו' וכו' וכו'... וכמבואר ברא"ש שאין שום פגם להוסיף על הפסוקים כהנה וכהנה...]

איזה פסוקים אפשר להוסיף בזכרונות?
(לפצות על זה - viewtopic.php?f=30&t=28803&hilit#p298609 ...).

עושה חדשות
הודעות: 7868
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' ספטמבר 29, 2016 12:20 am

לגבי ההודעה הקודמת, שו"ר (בזכות הגבאי) - viewtopic.php?f=30&t=19502#p189872

===

ז"ל הערוך - כדי לערבב את השטן פי' כמו שמצינו שיש מלאך מליץ פודה שחת כך יש מלאך משטין, ומכוונין ישראל ואומרים בכל לבם שאם יעמוד משטין עליהם לדקדק במצות, ומאחר שרואה המשטין שמחבבין את המצות מיושב ומעומד כאילו מתעכב מלהשטין.

עושה חדשות
הודעות: 7868
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' ספטמבר 29, 2016 9:57 pm

איש_ספר כתב:אני מבקש ברשותכם לפתוח אשכול שמטרתו לרומם את הימים הבעל"ט, הן ע"י מחשבה טובה, הרגש נעלה, והן ע"י המלצה לספר טוב.

למי שעדיין לא מכיר, מומלץ מאד! וכולהו איתנייהו ביה.

מתוך כתר מלכות.png
מתוך כתר מלכות.png (34.9 KiB) נצפה 6160 פעמים



כתר מלכות לרשב''ג.PDF
(2.62 MiB) הורד 254 פעמים

עושה חדשות
הודעות: 7868
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' ספטמבר 29, 2016 10:25 pm

ועוד קטע מומלץ, בביאור ענין התשובה, מרס"ג:
רס''ג על התשובה.PDF
(387.87 KiB) הורד 185 פעמים

והעיקר:
כי האדם כאשר יסכים בעת תשובתו בלב שלם שלא ישנה, תהיה תשובתו מקובלת. ואם תשיאהו התאוה אחר כן לשנות, אין תשובתו נפסדת, אך ימחלו לו העונות שהיו קודם התשובה, ויכתב עליו מה שיהיה לאחריה. וכן אם ינהג המנהג הזה פעמים רבות, שישוב ואחר כן ישנה לחטא, אין כותבין עליו כי אם מה שאחר התשובה, כשתהיה בכל פעם דעתו שלמה ולבו טוב שלא ישנה עי"ש.
נערך לאחרונה על ידי עושה חדשות ב ד' נובמבר 16, 2016 8:40 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

פרי יהושע
הודעות: 2941
הצטרף: ו' יוני 10, 2016 11:36 am
שם מלא: משה מרדכי אייכנשטיין

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי פרי יהושע » ה' ספטמבר 29, 2016 10:30 pm

עושה חדשות כתב:
איש_ספר כתב:אני מבקש ברשותכם לפתוח אשכול שמטרתו לרומם את הימים הבעל"ט, הן ע"י מחשבה טובה, הרגש נעלה, והן ע"י המלצה לספר טוב.

למי שעדיין לא מכיר, מומלץ מאד! וכולהו איתנייהו ביה.

מתוך כתר מלכות.png



כתר מלכות לרשב''ג.PDF


תודה רבה

עושה חדשות
הודעות: 7868
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

שאין אנו עזי פנים לומר צדיקים אנחנו

הודעהעל ידי עושה חדשות » ו' ספטמבר 30, 2016 11:09 am

הלב מרגיש שיש כאן נוסח משונה, הכיצד בא אדם להתוודות ולבקש מחילה על מה שחטא, וחטאו ידוע לשופט בבירור, והוא פותח בכבוד עצמו שאינו עז פנים להכחיש...
ולפי דרך הפשט, (כמבו' בראש' טעם אמירה זו), יש כאן מסירת מודעה קודמת להכל כדי שלא יהיה נשפט על אומרו לא חטאתי.
ומהגר"א פילץ שליט"א שמעתי, שאמנם המתוודה הלז (כלומר - אנחנו) הן כל הילוכו במשך היום כביכול "צועק" לא חטאתי, קלות ראש פה היסח הדעת שם וכו', ועל כך הוא מקדים לומר שאין הדבר מגיע מעזות פנים של הכחשה, אלא מחולשת הטבע האנושי הגורם לאדם להתנהג שלא כפי ידיעותיו האמיתיות, אבל האמת היא ש-חטאנו.

יש לכם עוד ביאור והרגש בזה?

שלמה בן חיים
הודעות: 535
הצטרף: ה' מרץ 10, 2016 12:42 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי שלמה בן חיים » ש' אוקטובר 01, 2016 8:52 pm

ההמלכה שעל ידי השופר

ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר
ראש השנה דף טז עמוד א
וכתב בחידושי הריטב"א;
ובמה בשופר. עיקר הפירוש דאכולהו קאי במה ראוי להמליכי ולהזכיר זכרונכם לפני בשופר, שכן כתיב (עי' מלכים א' פ"א פל"ט) ויתקעו העם בשופרות וימליכו את שאול עליהם למלך, ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא,
חידושי הריטב"א שם

בתקיעת שופר אנו ממליכים את הבורא יתברך. מדוע ההמלכה נעשית דווקא על ידי תקיעת שופר, האם בקריאת פסוקי קבלת מלכות שמים הנאמרים בסוף תפלת הנעילה אין יותר המלכה. מדוע התקיעה מבטא המלכה יותר מכל, עד שרגע השיא של המלכת הבורא על ידי עמו, נעשה דווקא על ידי תקיעת שופר.
כתוב בתהלים;
אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן:
[תהלים פט, טז]
ופירש הרד"ק;
ואמר אשרי העם יודעי תרועה, כלומר, אשריהם ישראל כשהיה רצונך אליהם והיית מולך עליהם ואז היו יודעי תרועתך, כמו שכתוב (במדבר כג, כא): ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו. וטעם התרועה, כי במלחמה המתגברים על אשר כנגדם היו תוקעים ומריעים להפחיד אשר כנגדם, כמו שאנו רואים במלחמות הכתובות שהם תוקעים ומריעים במצות האל יתעלה, וכן אמר (שם י, ט): וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת, ובתרועת האל יתעלה אמר (ישעיה מב, יג): יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר, זהו ותרועת מלך בו, וזהו יודעי תרועה. ה' באור פניך יהלכון, אז היו הולכים באור פניך ולא היו נכשלים כמו שהם עתה שהם הולכים בחשכה:
והדבר אומר דרשני, מדוע המסמל ביותר את המלכת הבורא, ואת ההליכה באור ה', היא תקיעת השופר.

דבר נוסף נאמר לנו על ידי חז"ל בדבר מעלתה של תקיעת שופר;

'כל השופרות כשרים חוץ משל פרה מפני שהוא קרן אמר רבי יוסי והלא כל השופרות נקראו קרן שנאמר במשך בקרן היובל'
גמרא, שפיר קאמר רבי יוסי, כו', עולא אמר היינו טעמא דרבנן כדרב חסדא דאמר רב חסדא מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה לפי שאין קטיגור נעשה סניגור ולא והא איכא דם פר הואיל ואשתני אשתני והא איכא ארון וכפורת וכרוב חוטא בל יקריב קאמרינן והא איכא כף ומחתה חוטא בל יתנאה קא אמרינן והא איכא בגדי זהב מבחוץ מבפנים קא אמרינן שופר נמי מבחוץ הוא, כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי.
[ראש השנה כו א]
הגמרא אומרת שבשעת תקיעת שופר הרי אנו כלפנים, והדברים נפלאים ומרוממים וכמו שכתב הגאון רבי ישראל מסלנט זצ"ל
וכאשר כח הציור מועיל למוסר, יצייר האדם בעצמו אילו היה כהן גדול והיה צריך להיכנס ביום הכיפורים לבית קודש הקדשים, היה חרד מאוד לנפשו בל יגיעהו רעה חלילה. כן יחזק אמונתו אמונת חכמים רבותינו חכמי התלמוד ז"ל, אשר פסקו וחדלו שופר של פרה משום שאין קטיגור נעשה סניגור, הגם שבבית המקדש בבגדי זהב נכנסים, אכן שופר כיון דלזכרון אתי, והאדם נזכר ונשפט על כל מעשיו ככהן גדול הנכנס לקדש הקדשים דמי, והדברים כהוויתן, ומאד מאד יחרד לב האדם, המעמיק בדבר הנורא הלזה.
[אור ישראל אגרת ז]
ובכן הדברים אמנם מחרידים ומבהילים, אך מה הביאור בהם, מהי גודלה של תקיעת שופר עד שמשווים אותה לכניסה לפני ולפנים.
מהו מלך? מה נקרא להמליך את הבורא יתברך? הרי ה' מלך גם בלי ההמלכה?
אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא, לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא, ואחרי ככלות הכל לבדו ימלוך נורא
ה' מלך עוד קודם בריאת העולם, אך כיון שאין מלך ללא עם, רק לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא.
מה עלינו לעשות בכדי להיות העם שלו, בכדי שיחשב הדבר שהמלכנוהו עלינו?
ראיתי משל נפלא, בעל הבית על עשרות דונמים אשר יש בהם רבבות נמלים, האם בעל הבית מושל עליהם? לא ולא!!! הנמלים לא חשובים אצלו, הוא לא מתעניין במעשיהם, הוא לא חושב על צרכיהם, מבחינתו הם לא קיימים, הוא פעמים רבות באמת לא יודע על קיומם, ודאי לא מה הן עושות ומה הן לא עושות.
ההשגחה הפרטית שיש לבורא על כל אחד ואחד מאיתנו, נובעת מכך שהוא מושל עלינו, אנו העם שלו, אנו נאמניו והוא מתעניין בכל פעולה ופעולה שלנו, הוא ממלא את צרכינו ונותן לנו כל משאלותינו. זו היא מלוכה!!!
הידיעה – ההפנמה, כי הבורא יתברך משגיח על מעשינו ודואג לכל צרכינו היא היא ההמלכה של הבורא עלינו.
אך זה הרובד השטחי ביותר של ההמלכה של הבורא עלינו, הדברים טעונים העמקה וחשיבה, מדוע באמת הבורא יתברך מתעניין במעשינו, מדוע מעשינו חשובים? הרי לכאורה באמת אנו כנמלים בעיני בעל השדה, ועוד גרועים מכך. הפער שבין הנמלה לבעל השדה, קטן יותר מהפער שבינינו לבין הבורא יתברך. מה לבורא ולנו, מדוע שמעשינו יהיו חשובים?
התשובה לכך נעוצה בהבנת כל המציאות כאן עלי חלד, אילו היתה מציאות של עולם ומציאות של בורא לעולם, השאלה היתה שאלה!!! אך לא כן הדבר. העולם איננו אלא גילוי מציאות שלו יתברך.
וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְקֹוָק הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד:
[דברים ד, לט]
אילו היתה הנמלה מבטאת את בעל השדה, אילו היתה הנמלה גידול של בעל השדה אשר דרכה היה אפשר לגלות מי הוא בעל השדה, היה בעל השדה מטפח ודואג לכל פעולה שלה ודואג לכל צרכיה.
כל אחד מאיתנו, אינו אלא עוד אפשרות של גילוי של מציאותו יתברך. אין בעולם הזה דבר מלבדו יתברך. מטעם זה שכל אחד מאיתנו הוא גילוי של הבורא וכל מה שקורה עם כל אחד מאיתנו הוא גילוי של מציאותו יתברך ושל הנהגתו. לכך גם כל מעשה שלנו וכל מאורעותינו חשובים כל כך. כבודו של הבורא יתברך מתגלה כאשר טוב ליהודי, וכאשר חלילה להיפך הרי מסתתר כבוד ה', וכל מציאות הבריאה היא לגילוי כבוד שמים.
זוהי ההמלכה ברובד העמוק יותר!!!
הידיעה – ההפנמה, כי אין עוד מלבדו אפס זולתו, וכי אין בשמים ועל הארץ דבר מלבדו יתברך, זוהי ההמלכה.
כאשר יהודי פונה אליו יתברך, כאשר הוא מבקש מהבורא יתברך את בקשותיו, עצם הפניה לבורא הידיעה כי העזרה האמיתית תבוא רק ממנו, היא היא המלכת הבורא, וכאומרינו בתפלת יעלה ויבוא 'חוס וחננו, ורחם עלינו והושיענו כי אליך עינינו, כי א-ל מלך חנון ורחום אתה', הפנייה אל הבורא היא היא עבודת ה', הפנייה אליו מראה כי המתפלל יודע שה' הוא המלך הוא המנהיג ובידו ורק בידו לשנות ולעשות למענינו את הטוב לנו. הפנייה אליו מראה כי הפונה אליו יודע כי הוא חשוב אצל הבורא. הוא יודע שהוא מולך עליו. הוא יודע שאין עוד מלבדו, והוא מבקש ומתחנן אנא גלה כבודך יתברך. עשה עמנו למען שמך גלה כבוד מלכותך דרך עמך.
ככל שהאדם ידע באופן יותר ברור כי אין עוד מלבדו תהא ההמלכה שלו גדולה יותר. הידיעה המוחלטת שאין כח אחר בבריאה מלבדו יתברך הידיעה כי באמת אין כאן אלא אותו יתברך זוהי המלוכה.
תקיעת שופר מהי? האדם פונה אליו יתברך, מדוע הוא צריך לדבר? הרי הבורא יתברך יודע את צורכינו גם ללא הדיבור, הפנייה גופה מראה את כבודו, הפנייה גופה מסמלת את העם שמחמתו נקרא המלך למלך, כי אין מלך בלא עם. אך מדוע לדבר? מדוע לקלקל ולהגביל את האמירה שצריך לומר על הבורא יתברך? האם ביכולתו של בשר ודם להכליל באמירה ולו הגדולה שתהא את האמירה הנכונה שצריך לבטא בכלל על המלכת הבורא יתברך? האם ביכולתו של בשר ודם לפנות ולזעוק לשמי שמים ולומר אתת הבקשה האמיתית שאותה הוא צריך לבקש בכדי שירבה כבוד שמים בעולם? כל אמירה שרק תהא תהא אמירה מוגבלת, תהא האמירה עצמה מעצם היותה אמירה של אדם הממליך סותרת את המלוכה, כי אף שאין מלך בלא עם הרי הצורך של המלך בעם מסמל על חסרון. הבורא יתברך מלך גם בטרם כל יציר נברא. אין הוא זקוק אלינו. רק שצורתה של מלוכה היא שיש מלך ויש עם, צריך אם כן לבטא את ההמלכה בצורה המופשטת ביותר שיכולה להיות, ולכך ההמלכה צריכה להיות ללא מילים, צריכה היא להיות זעקה הנובעת מעמקי הלב, המבטא צריך להוציא החוצה את הדבר, אך להוציאו דווקא ללא מילים, ללא הגבלה של בשר ודם.
זו היא תקיעת השופר.
כאשר תקיעת השופר נעשית כך, הרי מציאותו של מקיים המצוה היא מציאות של האדם שהפנים שאין כאן בעולם דבר אלא הוא יברך, זו המציאות ששלטה בבית קודש הקודשים. מקום אשר אין אדם נכנס לשם.
לכך תקיעת שופר היא כלפנים!!!
שם במקום המקודש ביותר, במקום שהתפיסה שאין כאן בעולמינו דבר מלבדו יתברך היא תפיסה פשוטה, כל מציאות המסמלת איך שהוא רמז להיפך, מקלקלת, כל זכרון כל שהוא המזכיר את חטא העגל, המזכיר את החטא המסמל ביותר את חוסר ההבנה כי אין עוד כל כח בעולם מלבדו אסורה במקום זה.
גם בתקיעת שופר שמגיע כל יהודי לתפיסה כי אין עוד מלבדו אפס זולתו, אסור שיהא אף איזכור קל מחטא העגל ולכך אין תוקעים בשופר של פרה.
ההמלכה היחידה שיכול בשר ודם לעשות שלא יהא ניכר בה המגבלות של בשר ודם היא תקיעת שופר, הקריאה אל הבורא יתברך הפנייה אליו נעשית בלא חיתוך מוצאות הפה, אלא על ידי הוצאת קול הברה על ידי השופר.
על ידי תקיעת השופר, על ידי ההפנמה כי אין עוד מלבד אנו הולכים באור פני של ה', אשרי העם יודעי תרועה באור פניך יהלכון.
רק עם ישראל שהוא עמו של המלך, הוא העם שביכולתו לפנות אל הבורא על ידי קריאה זו, רק עם שהוא שיא הביטוי של המלכת הבורא פונים אליו על ידי הקריאה הזעקה הנעלמת של תקיעת השופר. ולכך רק עם ה', 'תרועת מלך בו'.
גם התפלה שבוקעת ממעמקי הלב אינה עטויה בקליפות שאינם ראויות, הבקשה של כל יהודי לגשמיות טובה לחיים טובים ומאושרים מתקלפת, בוקע מן הבקשות האלו רק הקול האמיתי העומד מאחריהם והוא הקול האומר רבונו של עולם הוא מלכינו, רצונינו לראות את מלכינו רצונינו ושוועתינו שניהיה הדרך הטובה ביותר לגילוי של הנהגתך לגילוי כבודך בעולם .

פרי יהושע
הודעות: 2941
הצטרף: ו' יוני 10, 2016 11:36 am
שם מלא: משה מרדכי אייכנשטיין

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי פרי יהושע » ש' אוקטובר 01, 2016 11:48 pm

נאמר באלול תשע"ו

כי תצא למלחמה על אויבך וגו', יש שמרגישים שפרשה זו שלא דיברה תורה אלא כנגד יצה"ר אינה מתאימה לאווירת האלול, אבל האמת שזה בדיוק להפך, רגילים באלול לתפוס מעין פרומקיט, אבל זה אינו האדם ולא כלום, דבר ראשון צריך לצאת למלחמה וצריך לדעת מי אלו "אויביך", כי זה דבר שמשתנה כה"ז, ישנם חושבים שכעת צריך ללמוד מוסר ולפעמים זה היצה"ר שכנגדו דיברה תורה, כיון וכל זה נועד להרדים אותך ושתרגיש עם עצמך טוב, לפעמים להפך אדם צריך לקחת את עצמו ליצה"ר לכא' שכנגדו דיברה תורה, כי יצה"ר הוא דבר חיובי מאד לפעמים, ומוציא את האדם מהשגרה המרדימה, למשל מה שאנשים כ"כ אוהבים להסתתר בלימוד שלהם מאחרי המפרשים ולא לומר מה הם חושבים הם מפחדים חלילה לצאת מחוץ לשיטה, כל זה מעצת היצר המרדים את האדם, כי אין החכמה קיימת אלא בטוב העץ להשכיל, שצריך קצת את העריבות האישית של האדם ולא לברוח מקולו הפנימי, לכן צריך לדעת שהמלחמה פנים ואחור ולא לברוח מפניה אלא לדעת מתי להשתמש קצת ביצה"ר גם, והוא יסוד גדול שלמדנו כאן מהפרשה והמבין יבין.

עושה חדשות
הודעות: 7868
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' אוקטובר 05, 2016 2:13 pm

דרשה לראש השנה לרמב"ן כתב:...כיון שאמרנו שראש השנה יום דין לכל אדם וכולן נדונין בו, צריכין הכל לשום הדבר על לבם ולשוב בתשובה, ולהתחרט על עונותיהם ועל פשעיהם, ולהרבות תפילה ותחנונים לפני הקדוש ברוך הוא שימחול על לא הודע שלהם, שאין יום הכיפורים מכפר אלא על השבים בתשובה, והתשובה חסד גדול על הבריות אבל עונש גדול הוא להם, שבזמן שאדם חוטא לא עבר על רצון בוראו אלא שעה אחת בשעת החטא, וכשהוא עומד במרדו ואינו שב בתשובה נמצא כל ימיו מכעיס לשם ואינו חושש לעשות רצון בוראו כלל, וכל שכן ישראל שמתפללין ומתלחשין ומתודין בפיהם ואומרים חטאנו עוינו וכו' ואינן מניחין העבירות כלל שזה בודאי מרד גדול הוא ומוסיף על חטאתו כעס וחרון אף השם, משל לליסטים ששולל את הדרכים ומלסטם את הבריות והוא בא לפני המלך מעצמו ואומר לו אדוני המלך מחול לי שהרגתי אנשיך ושללתי אנשי מדינותיך [נ"א: ולסטמתי דרכיך] ולמחר חוזר לרעות שעשה, שזה בודאי כל פיוסין שהיה מפייס למלך [אינן אלא] נאצות גדולות ומיעוט כבודו ומוראו של מלך, ולכך אמר הכתוב רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקד עליכם את כל עונותיכם, אמר הקדוש ברוך הוא גליתי לכם דין יום הכיפורים והודעתי לכם שאני מכפר בו על השבים ופירשתי לכם כל טכסיסין של יום בתענית ובתפילה וקרבנות ותשובה על ה[עבירות] ולא חששתם על דברי לשוב כלל, הלא זה מרד גדול הוא, נמצא קרובן של ישראל אצל הקדוש ברוך הוא הוא הגורם להם ריחוק וגלות וכל עונש, וכל שכן הזוכים לישב לפני הקדוש ברוך הוא בארצו שהם כמו רואי פני המלך, ואם זהירים בכבודו טוב להם ואשריהם, ואם ממרים בו אין לך מרד גדול מזה ואוי להם יותר מכל אדם שהם עושין מלחמה עם המלך בפלטין שלו ומכעיסין אותו בפניו, ומה הוא עושה להן מוציאן מן הפלטין שלו וטורדן בכל העולם, הוא שנאמר בהם העם המכעיסים אותי על פני תמיד...

נשר
הודעות: 1071
הצטרף: ב' אפריל 06, 2015 1:05 pm

Re: רוממות הימים הנשגבים - אז נדברו

הודעהעל ידי נשר » ד' אוקטובר 05, 2016 2:58 pm

חשבתי לבאר את מה שאנו אומרים בתפילת זכרונות בראש השנה - שכמו שאאע"ה כבש רחמיו כן יכבשו רחמיך את כעסך.

ולכאורה זה לא דומה כל כך, כי אברהם כבש את רחמיו ואנו מבקשים שיכבוש ה' את כעסו.
ואמנם אפשר ליישב שלאו דוקא וכו' אבל ההרגשה אומרת שיש כאן עומק יותר מזה.

ובאמת אפשר להקשות יותר - הרי אברהם לא כבש רחמיו אלא בגלל שציווהו ה', אך עצם הענין של כבישת הרחמים אינו דבר רצוי בכלל, ומי ילך וישחוט את בנו..
ואיך אנו מבקשים - כמו שכבש רחמיו ומשמע שהיה בזה איזושהי מעלה מלבד הנכונות לקיים רצונו יתברך בלבב שלם.

ואולי יש לומר ע"פ מה שכתב השב שמעתתא בהקדמה,
שהנסיון של אברהם אבינו היה שהיות ואהב את בנו שנולד לו למאה, לא היתה אהבתו אל הקב"ה שלמה כי כבר לא אהב רק את הקב"ה אלא גם את יצחק,

וזה היה נסיון העקדה להוכיח את אהבתו השלמה אל הקב"ה בלא להשאיר בלבו מקום פנוי לאהבה אחרת כלל!

ולערכנו נראה שהביאור הוא, שכאשר עומד אדם למבחן את מי אוהב יותר כשהנפק"מ היא ויתור על האהבה האחרת, אז מתבררת ומתחדדת האהבה החזקה יותר ונעשית האהבה הבלעדית הממלאת את כל הלב. עד כדי ויתור על הכל בשביל אהבה זו.

וזה מה שאנו מבקשים, כשם שכבש אברהם אבינו את רחמיו והוכיח שבשורש לבבו אהבתו אליך היא שלמה ללא פגם כן יכבשו רחמיך את כעסך ותגלה את אהבתך אלינו ויגולו רחמיך על מדותיך.

ובנוסח אחר, כמו שאברהם אבינו, לא רק אהב את ה' אלא כשהגיע הציווי שהעמיד סתירה בין אהבתו לה' לבין רחמיו הטבעיים לבנו, עמד אברהם באהבתו והתגבר על טבעו,
כך כשיש כביכול סתירה בין הנהגת המשפט שהיא ההנהגה הרגילה, לבין הנהגת היחוד שהיא הרצון היותר עליון של ה' בברואיו, אנו מבקשים שתתגבר הנהגת היחוד על הנהגת המשפט.


חזור אל “אלול וימים נוראים”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 6 אורחים