עה"פ תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה וכו' מפרש המשך חכמה את הפסוק שלא כפשוטו אלא אדרבה מחלקו לשניים.
וז"ל: מתחת אשר לא עבדת וכו'. והסיבה לזה שלא עבדת, הוא מחמת שהיה לך "שמחה וטוב לב - מרוב כל". "ואל תשמח ישראל אל גיל בעמים" (הושע ט, א) - שמריבוי הטובה שמחים. לא כן נתן לך ה' שצריך לחיות בהסתפקות, וה"רוב כל" מ"שמחה וטוב לב", וכמאמרם ז"ל (אבות ד, ה): איזהו עשיר השמח בחלקו, וכמו שאמר לעיל (כו, יא) "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך", שזה צריך להיות השמחה כיון שה' נתן לו, ודאי מצא חן בעיניו והגון לפניו, ועל זה ישמ
האם באמת כך הבין ר' מאיר שמחה בפשט הכתוב? או שכתב זאת נגד התנועות הדורשים פסוק זה בכל עת ועונה?