קשקשים בדגים

גם זו לטובה

מצורף צילום מהמדריך משנת תשעד ושנת תשעו, ההבדל נעוץ בשורה הראשונה.
ושמעתי שרבני העדה אומרים הנה כתוב מפורש (במדריך מתשע"ו) שרק דגים ללא סימני טהרה נבדקים ע"י העדה

שומע ומשמיע

למה אין כאן זיל בתר רובא? [ללקוח שקונה בחנות].

יוצא פוניבז'

פורסם "קו המידע" בענין זה - 0722-722360

י. אברהם · הודעהעל ידי **י. אברהם** » ב' ספטמבר 26, 2016 3:18 pm

מישהו יודע מה הוחלט בישיבת הבד"צ?

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » ג' ספטמבר 27, 2016 2:23 am

אגב, יש לציין לנושא התולעים שבדגים
viewtopic.php?p=195358#p195358

viewtopic.php?f=17&t=18556#p179375

יוצא פוניבז'

מפרסומי "קו המידע" עולה כי גם דגים הגדלים בבריכות צריכים בדיקה דג דג.

והשאלה המתבקשת, האם גם בבריכות מצויים דגים טמאים?

ועי' ע"ז לט ע"א האי צחנתא דבב נהרא שריא, ע"ש בסוגיא.

ובמאירי שם:

עיר שאין בה דגה אלא מן הנהר ומוחזק באותו נהר שאינו מעלה דגים טמאים לסבת זכות קרקעיתו מחמת שאין שם טיט, וכן נודע שאין נהרות אחרים נשפכים לתוך אותו נהר, דגים הקטנים הנמצאים שם שלא העלו עדין קשקשת והוא החילק שהוזכר במשנה, או קרבי דגים ועובריהם שנימוחו, או שאין אלו בקיאים בסימניהם על הדרך שהתבאר ענינם למטה, סומכין על חזקת הנהר להתירם.

(המשך דברי המאירי שם לכאו' אינם שייכים בניד"ד)

ובפסקי ריא"ז שם:

וכן הנהרות והאגמים שהן ידועין שאין בהן דג טמא כל עיקר, מותרת הטרית והציר שלהן בלי שום סימן, וצריך לעיין שמא שופכין שם נהרות אחרים שמצויים שם דגים טמאים.

בסופו של דבר, האם אי מי מהלומדים כאן יכול לתת הסבר כל שהוא על הנושא, האם באמת יש חשש של דגים טמאים, או מדובר ב"דין בדיקה" בעלמא הגם שברור שמדובר בדגים טהורים?

שומע ומוסיף

לצערי הרב, איך שזה נשמע מקו המידע, זה בדיוק כמו שאמר הרב פרי יהושע, שמנסים לקדם את 'שארית ישראל' ולומר ששם הכל בסדר ובשאר ההכשרים לא.

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » ג' ספטמבר 27, 2016 8:34 pm

: דגים - שארית.GIF (134.93 KiB) נצפה 10948 פעמים

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » ג' ספטמבר 27, 2016 8:54 pm

יוצא פוניבז' כתב:מפרסומי "קו המידע" עולה כי גם דגים הגדלים בבריכות צריכים בדיקה דג דג.

והשאלה המתבקשת, האם גם בבריכות מצויים דגים טמאים?...
בסופו של דבר, האם אי מי מהלומדים כאן יכול לתת הסבר כל שהוא על הנושא, האם באמת יש חשש של דגים טמאים, או מדובר ב"דין בדיקה" בעלמא הגם שברור שמדובר בדגים טהורים?

גם אם נקבל את ההנחה שבבריכות אין דגים טמאים, הרי דגים רבים הם מהים.

מצ"ב מאמר (העוסק בדין 'כבוש' בדגים), בו מתואר צורת הדייג, ואיך שצידת הדגים כוללת גם דגים טמאים.

אור ישראל - כבוש בדגים.pdf: (601.44 KiB) הורד 1981 פעמים

גם זו לטובה

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » ו' ספטמבר 30, 2016 9:27 am

תמצית תשובתו של הרב רווח:
א. "בפועל בלא ענין 'טביעות עין' לא שייך כלל כשרות על דגים... ומעולם לא ראינו משגיח שבודק כל דג" [ובתוך דבריו כתב כמעט במפורש, שיש ועדות כשרות שעושות רק בדיקות מדגמיות].

ב. הרמ"מ קארפ והרש"מ עמאר התירו לסמוך על טביעות עין אם בית הקשקש ניכר [א.ה. - כבר כתב כן בדרכי תשובה יו"ד פג, יז, בשם שולחן גבוה], ולכן למשל בדגי סלומון ומושט "כל שעקרת בית רואה בטביעות עין ומזהה מיד את סוגי הדגים הללו, כולל בית הקשקש, יצאנו ידי חובה".

ג. היכא שבדייג אין גם מיעוטא דמיעוטא של דגים טמאים, שפיר דמי שאין מקום לחוש כלל.
[א.ה - זה דלא כאגרות משה (יו"ד ג, ח), שהובא לעיל שאי אפשר לסמוך על כך שלא ראינו דגים טמאים באיזור זה של הדייג; אך הדוגמא שהביא הרב רווח היא בבריכות גידול, ששם לכאו' באמת אין מה לחשוש].
ולטענתו, מניסיון של שנים רבות, זהו המצב בדגי המושט המיובאים מבריכות גידול בסין, ובסלומון הנורבגי (הגדל בכלובים בתוך הים), שאף פעם אין תערובת של דגים טמאים.

ד. אמנם הוא מאשר שיש דגים שמצוי מאד שעולים בדייג יחד עם דגים טמאים.
[לדוגמא הובא דג 'סול', שמצוי שעולה מן הים יחד עם דגים טמאים, אך מציין שספציפית לגבי דג זה, יש בדיקה דקדקנית בועדות המחמירות בענין תולעי אניסאקיס, ובודקים דג - דג, כדי להסיר את התולעים, וממילא רואים גם את סימני הכשרות].

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » ו' ספטמבר 30, 2016 12:49 pm

היכן שלא בדקו כלל קשקשים (גם לא בטביעות עין), האם אפשר לסמוך על נאמנות בית החרושת, שהוא מין טהור? (יוער, כי כיום קיימת בעיה נוספת, של תוספת חומרים לבשר הדג, וזה לא נידון כאן).

שו"ת חלקת יעקב יורה דעה סימן לא אות ט (במהדורה ישנה: יו"ד ח"ג סימן י)

מכל הנ"ל מתבאר דלכו"ע אפשר לסמוך להתירא במה שכתוב על הקופסא הן לגבי הדג עצמו והן לגבי השמן שבתוכם, כיון שבתי החרושת שעליהם פיקוח הממשלה, בודאי דין אומן להם דלא מרעי אומנותייהו. ואפילו אם מתגלה פעם איזה זיוף של בית חרושת אחד, אמרינן כה"ג כל דפריש מרובא פריש כמבואר ברמ"א סימן קי"ד סע"י, ובמדינה דרוב בתי חרושת מירתתי מפיקוח הממשלה שפיר איכא למיסמך להתירא.

שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן ח

וגם אין לסמוך בזה על מה שהתנו בקנין החוזה (קאנטראקט) שרק מיני דגים אלו שייחדו קנו שבשביל זה מירתתי מדינא דמלכותא דהרי הם מאמינים לכל אדם ובאמירה בעלמא על מה שאומר שמכיר שהוא מדג זה וזה...
אבל בקלוף הדגים צריך להיות במקום ההוא משגיח תמידי ממש.

: ארחות רבינו חלק ג עמוד עג - קשקשים בדגים.GIF (68.22 KiB) נצפה 10882 פעמים

לעומקו של דבר

מעט דבש, כמדומה הנושא בכל המקורות הוא דג שאין יודעים כלל מהו רק על סמך בית החרושת.
וכמדומה אין זה נוגע כלל לנידו"ד.

חברא · הודעהעל ידי **חברא** » ד' אוקטובר 05, 2016 7:38 pm

מעט דבש כתב:היכן שלא בדקו כלל קשקשים (גם לא בטביעות עין), האם אפשר לסמוך על נאמנות בית החרושת, שהוא מין טהור?

לעומקו של דבר כתב:מעט דבש, כמדומה הנושא בכל המקורות הוא דג שאין יודעים כלל מהו רק על סמך בית החרושת.
וכמדומה אין זה נוגע כלל לנידו"ד.

לעומקו של דבר

חברא כתב:
מעט דבש כתב:היכן שלא בדקו כלל קשקשים (גם לא בטביעות עין), האם אפשר לסמוך על נאמנות בית החרושת, שהוא מין טהור?

לעומקו של דבר כתב:מעט דבש, כמדומה הנושא בכל המקורות הוא דג שאין יודעים כלל מהו רק על סמך בית החרושת.
וכמדומה אין זה נוגע כלל לנידו"ד.

בסדר, רק חידדתי.

גם זו לטובה

מצורף תחילת דברים מחכ"א (החפץ בעלום שמו) שנכנס לעובי הקורה.

גם זו לטובה

שיעור הרב לובין
http://www.kolhalashon.com/New/Media/Pl ... ShiurNum=2

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » ה' אוקטובר 27, 2016 1:21 pm

שיעור נוסף מהרב לובין
http://www.kolhalashon.com/New/Media/Pl ... ShiurNum=3

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » א' אוקטובר 30, 2016 8:04 am

הרב ישראל מאיר מורגנשטרן (בן הגר"ד, תלמיד הגריש"א), הוציא קונטרס 'דגים טהורים' שהוא "בירור ראשוני, בחיוב המוטל על כל אחד לבדוק את טהרת הדגים" (לשון השער).

בקונטרס זה מתברר, שאם עד כה דובר על בדיקה בטביעות עין של העדה החרדית, עתה מתגלה שיש דגים (כגון מושט וסלומון) שאין שום פיקוח עליהם, וועדי הכשרות מסתמכים על כך שהם משאירים את העור, והלקוח יבדוק בביתו!

הסיבה לכך היא "בשל מבנה המפעל, המשנע במהירות אלפי דגים, על גבי ארבעה מסועים בו זמנית, כך שבלתי אפשרי לפקח כראוי ולראות בכל דג את סימני הטהרה שלו, ובכדי לפקח על כל דג ודג, יידרשו משגיחים רבים, דבר שעשוי לייקר את עלות הדג פי כמה, דבר שאינו כדאי ליבואן מבחינה כלכלית" (מתוך הקונטרס עמ' 10).

ניתן להשיג את הקונטרס בטלפון 054-845-3199.

חשבונות רבים

מכל הפולמוס לא הבנתי האם באמת ישנם עדויות על דגים בהכשר בד"ץ העדה"ח שנמכרו בתורת מושט או סלמון ונמצא שהם דג טמא.

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » א' אוקטובר 30, 2016 8:21 am

חשבונות רבים כתב:מכל הפולמוס לא הבנתי האם באמת ישנם עדויות על דגים בהכשר בד"ץ העדה"ח שנמכרו בתורת מושט או סלמון ונמצא שהם דג טמא.

אין עדויות כאלו אצל העדה"ח.
וראה לעיל (אות ג) שבדגי מושט וסלומון, הגדלים בבריכות גידול, לא נמצא תערובת של דגים טמאים.

השאלה היא, האם ניתן לסמוך על כך מבחינה הלכתית, אחרי שאין על כך שום פיקוח שלא הוסיפו (הגוים, בעלי המפעל, או היבואן) דגים ממקור אחר.

חשבונות רבים

מעט דבש כתב:
חשבונות רבים כתב:מכל הפולמוס לא הבנתי האם באמת ישנם עדויות על דגים בהכשר בד"ץ העדה"ח שנמכרו בתורת מושט או סלמון ונמצא שהם דג טמא.

אין עדויות כאלו אצל העדה"ח.
וראה לעיל (אות ג) שבדגי מושט וסלומון, הגדלים בבריכות גידול, לא נמצא תערובת של דגים טמאים.

השאלה היא, האם ניתן לסמוך על כך מבחינה הלכתית, אחרי שאין על כך שום פיקוח שלא הוסיפו (הגוים, בעלי המפעל, או היבואן) דגים ממקור אחר.

אבל אם טוענים האוסרים שהדגים מגיעים בתערובת ואין שום פיקוח, וגם לא יתכן פיקוח, על ההפרדה של התערובת בצורה מדוייקת, איך יתכן שבמאות אלפי חתיכות הדגים שהעדה"ח מוכרים לא נמצא שום דג טמא?!

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » א' אוקטובר 30, 2016 9:41 am

חשבונות רבים כתב:אבל אם טוענים האוסרים שהדגים מגיעים בתערובת ואין שום פיקוח, וגם לא יתכן פיקוח, על ההפרדה של התערובת בצורה מדוייקת, איך יתכן שבמאות אלפי חתיכות הדגים שהעדה"ח מוכרים לא נמצא שום דג טמא?!

א. דגי המושט שבהשגחת העדה"ח מקורם מבריכות גידול שבסין, ולא מהים הפתוח. בבריכות אלו קל למפעל לדאוג שלא יהיו דגים אחרים - פשוט לא מכניסים לבריכות אלא דגי מושט בלבד.

ב. דגי הסלומון מקורם מנורבגיה, או מצ'ילה, מכלובי גידול שבתוך הים; וגם פה המצב כמו בבריכות, שלא מכניסים לכלובים אלו אלא דגי סלומון בלבד.

ג. דגים שמקורם מהים הפתוח - בחלקם יש מיון על ידי עובדי המפעל, המוציאים את שאר המינים העולים בדייג, ובחלקם יש פיקוח של העדה"ח (בדיקת דג - דג בטביעות עין).

ד. באופן כללי, דגים הנמכרים עם עור, הרי שסומכים העדה"ח על כך שהלקוח יבדוק; בדגים הנמכרים בלי עור (כגון חלק מדגי הבקלה - מרלוזה) - יש משגיח שבודק דג - דג בטביעות עין (ולא בדיקת קשקשים).

ה. וכאן מגיעה השאלה, ומתפצלת לשנים:
1. האם אפשר לסמוך על הגוים בעלי המפעל או היבואנים.
2. האם אפשר לסמוך על טביעות עין של משגיח, שאינו בודק קשקשים.

יוצא פוניבז'

האם המערערים מקפידים לבדוק בכל דג שהקשקשים נקלפים כדין?

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » א' אוקטובר 30, 2016 11:11 am

יוצא פוניבז' כתב:האם המערערים מקפידים לבדוק בכל דג שהקשקשים נקלפים כדין?

האם צריך לחוש עד כדי כך?
המשגיח רואה שהדג הוא דומה בתבניתו לגמרי לדג מושט לדוגמא; הוא רואה גם את הקשקשים (במידה ואינו בודק בטביעות עין גרידא) -
ועדיין צריך לחוש שמא נזדמן לו דג טמא שדומה למושט לגמרי, אלא שקשקשיו אינם נקלפים?

יוצא פוניבז'

מעט דבש כתב:
יוצא פוניבז' כתב:האם המערערים מקפידים לבדוק בכל דג שהקשקשים נקלפים כדין?

האם צריך לחוש עד כדי כך?
המשגיח רואה שהדג הוא דומה בתבניתו לגמרי לדג מושט לדוגמא; הוא רואה גם את הקשקשים (במידה ואינו בודק בטביעות עין גרידא) -
ועדיין צריך לחוש שמא נזדמן לו דג טמא שדומה למושט לגמרי, אלא שקשקשיו אינם נקלפים?

אם המערערים לא סומכים על טביעת עין, וחוששים שלפנינו מין טמא שדומה למושט (לדוגמא) לגמרי, למה אם רואים קשקשים כבר בטוחים שזה מושט, אולי זה דג טמא שדומה לו לגמרי, והקשקשים אינם נקלפים.

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » א' אוקטובר 30, 2016 12:02 pm

בחזרה לעצם נושא האשכול.

מצו"ב ראיון עם משגיח ב'שארית ישראל' (ממוסף 'כשרות' של עיתון המבשר, בחג הסוכות דהאי שתא).

: קשקשים בדגים - שארית ישראל.GIF (19.01 KiB) נצפה 10595 פעמים

: קשקשים בדגים - בקלה - שארית ישראל.GIF (29.13 KiB) נצפה 10592 פעמים

יושב סתר · הודעהעל ידי **יושב סתר** » ה' נובמבר 24, 2016 7:49 pm

יושב סתר · הודעהעל ידי **יושב סתר** » ה' נובמבר 24, 2016 7:55 pm

המלל להלן בא במייל [סליחה על האריכות]

הרב אלחנן גרינבלט
מפקח כשרות וראש כולל >>>
בענין כשרות הדגים שמגיעים עם עור
[המציאות והסוגיות]
א'
השאלה
לפני כחודשיים פרצה המולה גדולה כשהתברר שההכשרים אינם בודקים את הדגים שמגיעים לצרכן עם עור. רק כאשר הדגים מגיעים לצרכן בלי עור, או שהדג מבושל, או שיש איזה תוספת של רכיבים, אז עורכים ייצור מיוחד. אבל כאשר הדג מגיע עם העור, ואינו מבושל, ואין עוד רכיבים, אז לא עורכים ייצור-מיוחד. וראיתי כותבים שהסיבה לכך היא, כי א"א לבדוק כל דג ודג. ושמעתי שיש סרט ממפעל שהראה דגים רצים בסרט-נע והמשגיח האומלל לא מצליח לראות את כולם. ואמרתי שאם הסיפור אמיתי, אז נפל תקלה בתכנון הייצור-מיוחד שלהם, כי אמור להיות מספיק לאט כדי לאפשר לו לראות כל דג ודג. ובפרט בדגי המושט, שהורגים אותם ע"י חיתוך או דקירה באזור הזימים, אחד אחד, ואפשר לעמוד ע"י הפועל ולראות כל דג ודג. ולכן מש"כ שא"א לבדוק כל דג ודג - לא נכון כלל. ו"כאן הבן שואל" איך הם כן שולחים מאותו מפעל דגים בלי עור שכן בדקו כל דג ודג?! כאשר עורכים ייצור-מיוחד סוגרים את שאר פסי ייצור או בניינים אחרים וכו' כפי הצורך, ורק משתמשים בחלק של המפעל שהמשגיח יכול לשלוט עליו לבד או לפעמים עם עוזר אחד. אלא הסיבה שלא משגיחים על כך היא שכדי לעשות ייצור-מיוחד באופן הנ"ל עם רק חלק מפסי ייצור בפעולה ו\או ע"י האטת המהירות של סרטי-נע ו\או עם תוספת משגיחים וכו' יעלה את המחיר שלא לצורך, כי הצרכנים יכולים לבדוק בעצמם. [לדוגמא מושט בלי עור עם השגחת העדה"ח עולה 40 ₪ לק"ג, לעומת 30 ₪ לאותו דג מאותו הכשר עם עור]. ולמעשה חותמת הכשרות על דגים עם עור רק אומר שהמפעל נבדק בעבר ע"י ההכשר והם לא מייצרים שום טרפות. ודבר זה נבדק מזמן לזמן כאשר באים המשגיחים לערוך ייצור-מיוחד לדגים בלי עור קפואים או בקופסאות.
וע' לקמן (אות ז') שהמערערים טענו אפי' על ייצורים מיוחדים של קופסאות ודגים קפואים בלי עור, שאע"פ שכן רואים כל דו"ד, הבדיקה נעשית רק ע"י הכרת המין ולא בדיקת סימנים (אות ד'), ועוד שא"א להכיר דג שכבר נחתך ראשו (אות ה'), וטוענים שכל הראשים כבר נחתכים לפני הגעת המשגיחים.
והמחמירים גם כתבו שיש לבדוק את הסימני טהרה דהיינו קשקשת, או לבתי-קשקשת (ע"פ שולחן גבוה ס"ק כ"ו הובא בדרכ"ת סקי"ז בלי חולקים, וכן שו"ת כת"ס יו"ד סי' מ"ה ד"ה אבל מה, ואמרו לי שהגרנ"ק שליט"א לא מסכים להיתר זה, אבל ההכשרים לא קיבלו פסק שלו בזה). וכותבים שאם לא נמצאו סימני טהרה דוקא, הדגים אסורים.
וקבלתי עשרות פניות בענין זה, ושאלו גם אם בדיעבד אכלו דגים כאלו האם חייבים כפרה, ומה הדין דכלים שבהם נתבשלו הדגים אלו.
הבעיה היא שע"פ רוב, הצרכנים לא ידעו מזה כלום, וסמכו על חותמת ההכשר בהנחה שהמשגיחים נמצאים ובודקים... ורבני ההשגחות אמרו לי שמתחילים לכתוב לבדוק סימני טהרה על דגים המגיעים לצרכן עם עור.
ב'
האם יש חיוב בדיקה מצד הלאו או מצד העשה?
והנה כאמור לעיל, הבד"צים אינם סומכים על שיטת השגחה "יוצא ונכנס", אלא מהדרים לערוך ייצור-מיוחד לדגים שמגיעים לנו בלי עור או קופסאות דגים. ושיטת דיוצו"נ ע"פ הפסקי רי"ד (ע"ז מ') , ריא"ז (שם) הובא בשבולי הלקט (ח"ב סי' ל"ז), שו"ת הר"ן (מ"ה), שילטה"ג (שם ד"ה לשון ריא"ז) הובא בב"י סי' פ"ג סוס"ד, ודרכמה"א ה', אבל לא נפסק בשו"ע, וי"א כי לא סמך ע"ז וי"א כי לא היה מצוי אז, ע' יד מלאכי כללי פסק ואכמ"ל.
אבל באמת יש להבין למה בדיוק חייבים לבדוק אחרי כל המיונים של הגוים. כדי לשמור על איכות המוצר, בזה"ז הדגים עוברים מיון בין 5-10 פעמים במהלכם מהים עד האריזה, ע"י הדייגים, הספק, והמפעל. וצוות האיכות מאד מאד מקפידים שלא יהיה שום תערובת דגים כלל כי כאשר מוכרים מין אחד חייבים להיות רק המין הזה. ולכ' אחרי כ"כ הרבה מיונים כבר בגדר מיעוט שאינו מצוי כי אולי ימצא אחד מתוך עשרות אלפים או אפי' מליונים. ושאלתי עשרות משגיחי דגים תמידיים כמה דגים טמאים מצאו אחרי 20, 30, 40 שנה של השגחת דגים, וכולם אמרו לי לא מצאתי אפי' אחד! סה"כ אפי' אחד מיותר ממליארד דגים לא מצאו!
ומה שטען רב אחד שמכניסים דגים טמאים לבריכות כדי שיאכלו הפסולת, וא"כ מצויים ביניהם דגים טמאים, הרי עקב המיונים שאח"כ שוב אין בהם דגים טמאים. ואפי' אם נחשוש שאינו מושלם הרי לכל היותר יהיה 1 מתוך אלפים רבים, וזה מיעוט שא"מ כלל ופטור מבדיקה.
וכן שאר סיפורים ששמענו לאחרונה שאיזה משגיח או צרכן מצא דג אחד ממין הלא נכון ועשו מזה עסק גדול. אדרבא, כיון שהוא כ"כ נדיר עשו מזה עסק גדול. אבל זהו גופא הגדר דמיעוט שאינו מצוי!
דהנה גדר מיעוט המצוי, הריב"ש היקל מאד (סי' קצ"א ד"ה וגם) שהוא קרוב לרוב דהיינו בסביבות 40-49%, ובשו"ת משכנ"י יו"ד סי' י"ז קבע שיעור מיעוה"מ להיות 10%, וע"ז סומכים הרבה הכשרים. אבל בהמשך דבריו (עמ' ר"י ד"ה ולענין שאלתינו) כתב גדר אחר שאם אין הפתעה למצוא דבר כזה- "כל דבר שנר' לעינים שהוא מצוי תדיר". והיא שיטת השו"ת שבה"ל (ח"ד סי' פ"א), ע"ש. וי"א שהוא 5% וי"א 2%, ואכמ"ל, אבל אחד מאלף (שהוא 0.1%) לכו"ע אינו מה"מ, ועאכו"כ א' מתוך מליונים כפי שעולה מדברי המשגיחים הנ"ל.
וכ"ז לגבי הלאו דאכילת איסור.
מה עם קיום המצוות עשה ד"והבדלתם"? (ע' ויקרא י"א, ב'; י"א, ט"ו-ט"ז; כ', כ"ה). אע"פ שלכ' אין חיוב מצד הלאו, אולי יש מצות עשה לבדוק סימני דגים? וזו אינה שאלה של כשרות, ולענין כלים למשל, ודאי שאין שום שאלה של כשרות. והנפק"מ היא לכתחילה שיש חיוב של עשה על הגברא לבדוק הסימנים
יש מחלוקת ראשונים האם בדיקת הסימנים המטהרים את הבעלי-חיים הוא מצות עשה או שהוא רק הכ"ת שלא להכשל בלאו. ואפי' אם הוא מצות עשה, האם הוא עשה ממש או רק לאו הבא מכלל עשה. ויש בזה שלוש שיטות:
ע' חינוך (קנ"ג) שהביא בדעת הרמב"ם (סה"מ קמ"ט) שהוא עשה ממש, ודעת החינוך עצמו שאם לא בדק הוא מבטל מצוה אלא שהוא לאו הבא מכלל עשה. וגם כתב שנוטה לדעת הרמב"ן (שורש ו' נ"א:) שחולק על הרמב"ם, שבאמת אין דין עשה כלל וכלל, כי הבדיקה רק היכי תמצי איך שלא יעבור על הלאו. וע"ש ברמב"ן שכן דעת הבה"ג. (והחינוך הסביר שכיון שהתחיל את חיבורו על דעת למנות מצוות כסדר הרמב"ם, הוא נשאר עם זה אע"פ שדעתו נוטה לסברת הרמב"ן).
אבל י"א בדעת הרמב"ם שכוונתו ג"כ כהחינוך שאינו עשה ממש אלא לאו הבא מכלל עשה, עשה. וכן שיטת הרמב"ן, מ"מ (מאכ"א פ"א ה"א), ראב"ד (הש' על קיצור מנין המצוות ריש ס' המדע), משל"מ (הג' על ס' החינוך שם ועי' דבריו אישות פ"א ה"ח), ומנח"ח (אות ב'). ועי' בכל הנו"כ בסה"מ (שורש ו' אות א') שמגינים על שיטת הרמב"ם לפי הבנתם שהוא עשה ממש ואכמ"ל. וע' כס"מ על הראב"ד הנ"ל שג"כ נקט בדעת הרמב"ם שהוא עשה ממש ולא רק לאו הבא מכלל עשה. ע' הש' הראב"ד שם, שהשיג על דברי הרמב"ם שמנה בדיקת סימני טהרה כמצוות עשה, כל לבדוק אין להם טעם אלא משום לאו הבא מכלל עשה, עשה. ע"כ. וע"ש כס"מ שהוא כהש' על מצות שחיטה שאינו עשה כי יש לו רשות לא לאכול, והכס"מ מיישב שלמי שרוצה לאכול, הוא נחשב למצוה. רואים שלפי הראב"ד וכס"מ אין למנות אלא מצוות עשה ממש. והגם שבא הכס"מ להגן על הרמב"ם, בכ"ז לא פסק את דעת הרמב"ם הלכה למעשה בסי' פ"ב או פ"ג ואפי' לא הזכירו כלל.
ועיינתי בספר המצוות דרב סעדיה גאון ובסמ"ק ולא מונים מצוות עשה אלו דבדיקת סימני טהרה דבעלי-חיים. אבל הסמ"ג (מ"ע ס"ב עמ' קל"ט: בישן וק"נ בחדש של בלום) כן מונה במ"ע כרמב"ם וחינוך.

והנפ"מ בין השתי דיעות אם הוא עשה ממש או רק לאו הבא מכלל עשה, שאם רק לאו הבמכ"א רק עובר על דין זה אם בפועל אכל מין טמא כמבואר בלשונות הרמב"ן, מ"מ וש"פ שם.
יוצא עד כה שרק לצד אחד בדעת הרמב"ם יש מצות עשה בניד"ד.
ושמעתי שדעת המחמירים להביא ראיה מריב"ש שחייב לבדוק את הסימנים. וכן הובא בס' חוט שני (שבת ח"ג בסוף, עמ' רל"ח) שחייב לחוש למיעוטא דמיעוטא ואינו כבשר שאם יש רוב שוחטים ישראל סומכים להיתר, והוא ע"פ מש"כ הריב"ש וז"ל (באמצע סי' קצ"ב במהד' מ"י עמוד רכ"ד אמצע ד"ה ומה שאמרתי): "ועוד כיון שהתורה צוותה לבדוק בסימנין שלא יהיו מכ"ד עופות הטמאין, וכמו שכתב הר"ם ז"ל, על כרחינו יש לנו לחוש לכל אחד מהן, ואפי' הוא מיעוטא, זולתי לפרס ועזניה בישוב שאינם נמצאים אלא במדברות ואיי הים הרחוקים עד מאד שהם סוף הישוב, אבל כשאפשר להמצא חוששין למיעוט, עכ"ל. והחו"ש המשיך - והיינו טעמא דדגים חמור יותר מבשר, כי אין אנו יודעים מה הם רוב הדגים בעולם, ואפי' את"ל שרוב הדגים טהורים חייבים לברר את מינם ע"פ סימנים כדכתב הריב"ש. עכ"ד.
ראוי לציין שכבר נתברר היום אצל המומחים והוא מפורסם לרבנים העוסקים בכשרות משנים רבות, שרוב הדגים הם טהורים.
וע' דברי הגאון רבי איצלה פונוביז'ער, בזכר יצחק (סי' פ' אות א') שהקפדה לבדוק אע"פ שיש רוב וכו' רק מצד עשה ממש. אבל לא מצד הלאו כי הולכים בתר רוב כמו בשאר איסורים. וז"ל: ונר' לפי מש"כ הריב"ש דכיון שצוותה תורה לבדוק בסימני חיות ועופות ע"כ בכל מקום שיש לחוש לטמאים אפי' אם הם מיעוטא חוששין, ע"ש. והנה מה שחידש הריב"ש דבמקום שיש דין בדיקה לא אזלינן בתר רוב וכל זמן שלא בדק אסור, נר' פשוט דרק איסור עשה יש כאן, שעבר על עשה ולא בדק, אבל בלאו דאיסור טמאים לא עבר שלגבי הלאו סמכינן על דין רוב שבמציאות לא היה ממין טמא. עכ"ל הנוגע לענינינו.
ובכ"א מסתימת הפוסקים רואים שלא חוששים לשיטת הריב"ש וצד זה ברמב"ם, כי לא הובא כלל בב"י סי' ע"ט - פ"ה, ולא באף אחד מהנו"כ.
והנה הריב"ש כ' שאע"ג דבעלמא אין חוששין למעוט, וכהא דלוקחין ביצין בכל מקום ואין חוששים לנבלות וטרפות, מ"מ לגבי חיוב בדיקה הוא אפי' אם יש רק מיעוטא דמיעוטא, כמו ערוד במדבר זולת דבר שאינו מצוי כלל. ושמעתי מת"ח א' לחלק דמהרמב"ם (וחינוך וסמ"ג) אין מוכח דס"ל כהריב"ש בזה. ואפשר שגם הרמב"ם וכו' יסכימו בניד"ד של מיון אחרי מיון עד שלא נשאר אלא מיעוט שא"מ, שכמו שמהני הבירור הזה כדי לפטור מדין הלאו, ה"ה לגבי המצות עשה. ורק במקום שיש חשש לאו, יש גם עשה. ולא מצאנו חבר לריב"ש והוא דעת יחיד. [ולפי"ז אין סתירה בזה שהדרכ"ת הביא דעת הרמב"ם והחינוך בריש סי' ע"ט ופ"ג (ע' לשונם להלן אות ג') אבל בהמשך הסי' לא הביא שום זכר דמצות עשה, ע"ש].
ובאמת נר' להביא ראיה שלא פוסקים שחייב לבדוק אפי' במיעוט שא"מ, מדברי הרמ"א שם ס"ה. ז"ל השו"ע: ציר דגים טמאים אינו אסור אלא מדרבנן, לפי' מותר לקנות מהגוי דגים מלוחים טהורים אע"פ שמונחים עם הטמאים בכלי אחד, שמא לא נמלחו יחד. עכ"ל. וז"ל הרמ"א: ויש אוסרים אם מונחים עם הטמאים בחבית אחת, וכן נוהגין שלא לקנותן אפי' אם רואים רק שמונחים עם הטמאים המלוחים בערבוב על השולחן שמוכרין אותם שם. מלבד בהערינ"ג ומרקרי"ש דמתירין בכל ענין דודאי אינן נמלחים עם הטמאים משום דאין דרך למלחן עמהם (מרדכי), ואפי' בשאר דגים אין להחמיר לפשפש ולבדוק אם יש ביניהם דגים טמאים, ואם רואה שהדגים הטמאים שרוים במים עם הטהורים אפי' בהערינ"ג יש לאסרו, אבל אין חוששין שמא נשרו כל זמן שאין רואים, וכל זה לכת', אבל בדי' שכבר קנאן יש להתיר בכל ענין משום דציר דגים דרבנן ואמרי שמא בתחילה לא נמלחו יחד ואין חוששין לבליעתן זה מזה וכו'. וע"ש ש"ך סק"י שהדרך שמביאין ההערינ"ג ממרחקים בחביות המיוחדות להן לבדן וכו'. וסקי"א: אין להחמיר לפשפש וכו' – דאחזוקי איסורא לא מחזקינן (חולין נ"ו:) ואפי' היכא דאיכא לברורי שם, ולא דמי למה שכתב לעיל ריש סי' א' בהגה"ה וכו' דהכא אין אנו מתירין הדגים מכח חזקה אלא אדרבה אמרי' מהיכי תיתי יהא כאן איסור. עכ"ל. וכן בגר"א שם אות י"א. משמע שכאשר הדרך שהביא מין מסוים של דגים בחבילות נפרדות להם וכו' אין חוששין לתערובת טמאים.
והסעיף אינו מדובר רק בעניני ציר אלא גם לבליעות ע"י מליחה, ומליח כרותח דצלי שמפליט ומבליע בליעות טעם האיסור, וגם כתוב שאם בוודאי או אפי' ספק שהיו ביחד מעת לעת במים, אז כבוש כמבושל מה"ת. וכיון שטעם כעיקר, והטעם שנפלט מדג טמא ובלוע בדג טהור אינו מדין יוצא ממנו כביצים או חלב, אלא כעיקר גוף הדבר שבזה יסכים ההר צבי (יו"ד ע"ד אות ד') שלפי הריב"ש יש חיוב לבדוק מצד מצות עשה ממש. ולדוגמא לפי הריב"ש אם ירצה לבשל דג ביחד עם תפו"א ולזרוק את הדג ולאכול רק את התפו"א, יש חיוב לבדוק את הדג קודם אכילת התפו"א מדין המצות עשה, אע"פ שדגים טמאים שם מיעוט שאינו מצוי, (כי זה רק מועיל מצד הלאו ולא מצד העשה וכמבואר לעיל). וא"כ לכאו' יש ראיה ברורה שלא פוסקים כריב"ש והצד המחמיר ברמב"ם, מזה שכתוב שלא חוששים בהערינ"ג וכו' (ומותר לקנותם לכתחילה – ש"ך סק"ט), אא"כ ראה בפועל שהיה שם טמאים. ולגבי מש"כ בש"ך (סק"י הנ"ל) כי אין דרך הגוים לשלוח ממרחקים אלא בחביות המיוחדות, ובוודאי גם אז צדו דגים ברשתות שעלו גם דגים טמאים ביחד עם הטהורים רק שע"י מיון הסירו את הטמאים וכמו המיון של היום (והיום ממיינים בין 5-10 פעמים, ולכן עאכו"כ שאין לחשוש) ואין לחוש לתוספת דגים אחרים אח"כ כמבואר בהמשך הרמ"א אין להחמיר ולפשפש ולבדוק אם יש ביניהם דגים טמאים, רק שאם רואה שיש טמאים שרוים במים עם הטהורים אז יש לאסור וכו', ובהמשך הרמ"א לא חוששין כ"ז שלא רואין ובש"ך סקי"ג אפי' אם רואה פעם, אומרים שרק אקראי בעלמא. וכן נר' משאר פוסקים כגון אלו, הובאו באריכות בדרכ"ת שם על ס"ה (מס"ק מ"ה עד ס"ק ס"ז) שכולם דנים בעניני ה"לאו" ואין אפי' אף פוסק אחד שדן מצד "מצות עשה" לומר שחייב לבדוק אע"פ שאין חשש תערובת דגים טמאים או בליעתם או צירם וכו' ע"ש היטב. ובפרט ס"ק נ"ז אחרי שהביא דעת הפוסקים שאינו דומה לסי' א' ודין אפשר לברורי לגבי שוחטים וכו', הביא מ"א או"ח תל"ז סק"ד ומחה"ש ופמ"ג שם, תורת יקותיאל סק"א, ועולה לדינא היכא דשכיח שימצא דגים טמאים בין הטהורים אז אם קונה דגים מלוחים מעכו"ם צריך ליזהר ולהחמיר ולבדוק אם אין שם דג טמא ביניהם, וכן בדברי יוסף סי' תקכ"ח ע"ש. אבל כל זה מדין בליעות וע"ש לקמן לגבי ביטול בס' וכו'. ורק אם שכיח דהיינו מיעוט המצוי, וברור ומוסכם לכו"ע שאין דג מיעוט המצוי בניד"ד רק שהחיוב מצד העשה וכנ"ל. וכן ס"ק ס"ד בשם העה"ש (סל"ב), לגבי מש"כ בסוף הרמ"א בדין דגים מלוחים יבשים שנוהגים להחמיר אם דגים טמאים מונחים ביניהם, וז"ל: ודע דאפי' לחומרא זו, לא שייך בדגים יבשים שלנו וכו' דמימינו לא שמענו שיהא נמצא ביניהם דגים טמאים וכו' ואולי המצא תמצא מיעוטא דמיעוטא זורקן ומותרין וכו' וכל המחמיר באלו וכיוצא אלו אינו אלא מן המתמיהין וכו' ע"ש שהיה מחלוקת גדולי הדור בכמה מיני דגים קטנים והוא כתב שאין שום טעם כלל וכלל לאסרן. ע"כ.
יצא שאין פוסק שפסק את הריב"ש וצד הזה בדעת הרמב"ם.
וי"ל יותר מזה כי משמע מרמ"א ש"ך ושאר פוסקים שאין צריך לחפש ולבדוק וכו' שמותר אפי' לאכול את כל הדגים שבחבית בלי שום בדיקה כי סומכים על דרך הגוים לשלוח רק הערינ"ג וכנ"ל. אז לא רק שאין חוששין לטמאים בחבית לגבי כבוש ומליחה וכו' אלא ה"ה לגבי אכילת העצם דבר!

ועוד, יש צד לומר שאפי' הריב"ש יסכים בניד"ד:
דהנה הריב"ש חילק בין פרס ועזניה שאינם נמצאים כלל במקום הישוב ולכן אין צריך לבדוק. אבל במקום ש"אפשר להמצא" כגון ערוד שהוא מיעוטא דמיעוטא צריך לבדוק, וצ"ע במיעוט שאינו מצוי אם נקרא
"אפשר להמצא". וע' ריב"ש סי' קצ"א (ד"ה גם עמ' מ"ו בישן ועמ' ר"כ במהד' מ"י) שכיון שהתורה אמרה לבדוק הסימנים שלא יהיה מכ"ד עופות הטמאים וכו' ולא מדין מיעוט המצוי כי אפי' מצוי יותר הפרס ועזניה אינו מיעה"מ כי מיעה"מ הוא קרוב למחצה ורגיל להיות כמו בסירכות הריאה וכו' כלומר שכיון שיש דין לבדוק מה"ת לא סומכים על מיעושא"מ.
וע' שו"ת הר צבי (יו"ד סי' ע"ד ד"ה לשון הריב"ש) שגם לפי הריב"ש לא חוששים למיעוט שאינו מצוי. אבל מלשונות הריב"ש בפי' לא כפשט דהר צבי אם כוונתו לסתם מיעושא"מ.
וע' שו"ת חת"ס (יו"ד סי' של"ח ד"ה באמצע, הובא גם בפ"ת הל' אבילות סי' שנ"ז אות ב' קרוב לסוף) שלא חוששים למקרים נדירים אחד באלף שנים, כי אפי' מיעוטא דמיעוטא לא נקרא.
ואולי אפ"ל שאחרי כל המיונים ניד"ד הוה כמו פרס ועוזניה שלא נמצאים כלל ביישוב ולכן לא חוששים אפי' מצד המצוות עשה. וכחת"ס שהוא דרגא פחות מיעושא"מ כי אפי' מיעוטא דמיעוטא לא נקרא.
או י"ל לחלק – שפרס ועזניה אינו מצוי באופן טבעי, וצריך מעשה להביא פו"ע ליישוב וזה כמעשה בחת"ס שאיש עלה חי מן הקבר שהוא מקרה רק פעם א' באלף שנה, משא"כ בדגים שבלהקות מצויים גם דגים טמאים והם ניצודים ברשתות, וצריך מעשה חיובי כדי להסיר אותם עד שלא יהיו מצויים.
אלא נ"ל מרמ"א הנ"ל לא כן, כי גם אז צדו טמאים עם טהורים והיה צריך מעשה חיובי להסיר, וגם לא מיעוט שא"מ בטבע. ואם כי בזמן הרמ"א לא היה כ"כ הרבה מיונים ורק התיר כי אינו שכיח דהיינו מיעשא"מ שהריב"ש היה אוסר מצד העשה, באמת יש צד לומר שבזה"ז גם הריב"ש היה מתיר כי דומה לפרס ועזניה. ונר' שכן כוונת ההר צבי לומר שכיון שאין ביצי עוף טמא מצוי בינינו כלל וכלל כמו שפו"ע אינם נמצאים כלל ביישוב, ע"ש. ונר' שה"ה מציאות דג טמא אחרי כל המיונים נדיר כמו פו"ע .

ג'
האם גזירת חילק שייך לניד"ד?
ושמעתי שי"א שאפי' אם אין איסור מה"ת, בכ"ז יש איסור דרבנן מכח גזירת "חילק". ע' משנה ע"ז ל"ה: ופירש"י שם שחוששין אפי' א' באלף (ע"ז ל"ה:) כי הם מין דגים שבצעירותם עוד לא גידל קשקשת וניצודים בערבוביה עם דגים טמאים שאין עתידים לגדל קשקשת. אבל באמת חלוק מניד"ד דשם מיירי בזמן שעוד לא גידל קשקשת אבל אח"כ שכבר גידל קשקשת לא שייך לגזור. ולכן גזירה זו לא שייך לשאר דגים קטנים שיש להם קשקשת, וכן בש"ך קי"ד (סקט"ז), פר"ח (שם סקכ"ג), כה"ח (שם), רש"ש (סוכה י"ח. ד"ה האי), וש"פ. וכמובן לא שייך לניד"ד כו"כ.
ועוד, בפירוש בגמ' ל"ד: "אף חילק אומן מותר" ע"ש פירש"י (ד"ה חילק) ...והאי חילק אומן כיון דאומן הוא ובקי בדבר מבדילן הימנה משום דלא חשיב טעמא ומקלקלי ליה לסולתנית ומרע ליה לכולי ארביה. וה"ה הכא שכנ"ל במפעלים מאד מאד מקפידים על תערובת דגים אחרים כדי שלא לפגוע איכות המוצר או שלא יתלוננו שקיבלו המין לא נכון וכדו'. וע"ש ב"י (קי"ד ס"י ד"ה וחילק) ששואל למה הפוסקים השמיטו חילק אומן, ור"ל כי אין דגים אלו מצויים בינינו לא חשו להאריך בזה. ע"כ. ברור מזה שהבין הב"י שגזירת חילק לא שייך לשאר דגים.
וגם י"ל שרש"י אוסר א' מאלף רק בחילק שנחשב וודאי יש תערובת טמאים ומדין בריה משא"כ בניד"ד. וכן נר' מלבוש (קי"ד שם) שאוסר מטעם בריה שא"א להפריד מהתערובת, ובריה אפי' באלף לא בטל. ופשוט שדין זה לא שייך כלל לניד"ד.
ואין להביא ראיה מירושלמי (שם פ"ב ה"ט) הובא בפיסקי רי"ד מ. (הובא בשיטות קמאי שם עמ' תתקע"א) שטרית טרופה כחילק כי מפרש הרי"ד רק שדומה ט"ט לחילק, שאחרי שהטרית טרופה, א"א להכיר אותם כמו שא"א להכיר חילק בלי קשקשת, אבל לא כתב שיש אותו דין של אפי' א' באלף אסור. ואדרבה הרי"ד לא כתב אפי' בחילק עצמו שיש איסור אפי' א' מאלף, כי האיסור א' מאלף הוא חידוש של רש"י. וע"ש שאר ראשונים, וחוץ מהאו"ז (סי' קצ"ו), לא כתבו אף אחד מהראשונים שאסור חילק אפי' א' מאלף (ע' תלמידי רבינו יונה ומאירי) ונקודה זו לא הובא בשו"ע קי"ד ס"י, ואדרבה ע"ש רמ"א לגבי חשש תערובת יין בכבשים וכו' תלינן לקולא בספק וכן כל כיוצא בזה באיסורי דרבנן ואזלינן בתר רובא וכו' ע"ש. ולכן עאכו"כ לא שייך כלל לניד"ד. ואין להאריך עוד בזה כי פשוט ביותר.
ומכל הנ"ל עד כה, ברור כשמש בצהריים שאין שום חיוב לבדוק, לא מצד לאו, ולא מצד עשה, ולא מצד איסור דרבנן.
אלא אם מישהו רוצה להתעקש ולומר שיש חיוב לבדוק, והצליח להביא ראיות מוכיחות נגד כל הנ"ל, אז יש לדון איך לבדוק.
{הערה למו"ל עלון עומקא דפרשא – אם אין מספיק מקום לכל המאמר בשבוע אחד, יש לכתוב פה ש"המשך יבוא בשבוע הבא", תודה, א.ג.}
ד'
על הצד שיש חיוב לבדוק, איך? דוקא ע"י קשקשת או מספיק ע"י הכרת המין?
אמנם, מה שכתוב שחייבים לבדוק את הקשקשת קשה מאד להבין, כי ברגע שמזהים את הדג ע"י הכרת המין, ע"פ דין אין שום חיוב לבדוק קשקשת! ולכן מש"כ במכתב שאם לא נמצא סימני טהרה לכ' יגרום לבל תשחית גדול, כי יש מפעלים שמורידים את הקשקשים כי נראים יותר יפים ככה, או שמוכרים למפעלים ליצירת עור מלאכותי.
ע' משנה בחולין (נ"ט.) "ובדגים – כל שיש לו סנפיר וקשקשת", וע' משנה בנדה (פ"ו מ"ט) כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת. ולכן כידוע רק צריך לבדוק לקשקשת.
וכתוב בברייתא (חולין פ"ג סוה"ט) הובא בחולין ס"ו. ת"ר אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן, כגון הסולתנית והעפיאן, ה"ז מותר. יש לו עכשיו ועתיד להשירן בשעה שעולה מן המים, כגון אקונס וכו', ה"ז מותר.
וכן נפסק ורמב"ם מאכ"א (פ"א הכ"ד) אין לו עכשיו וכו', ושו"ע סי' פ"ג ס"א.
והנה אנו רק בני-נביאים, אבל לא נביאים ממש! איך אפשר לאכול דגים אלו שעוד לא גדלו להם את הקשקשת?
אלא, מזה רואים שאע"פ שא"א לבדוק את הדגים אלו לקשקשת, כי הצעירים עוד לא גדלו את הקשקשת, והמין האחרים כבר היה להם, אבל נשרו בעלייתם מהמים, כיון שמכירים אותם להיות מיני דגים כשרים אין צורך לבדוק לקשקשת והם מותרים באכילה. כלומר ע"י ידיעה מקודם מכירים את הדג.
וכן אצל בהמות ושאר בעלי-חיים - ע"ש הל' ג' "לפיכך המוצא בהמה במדבר ואינו מכירה וכו' ", ה"ח "לפיכך מי שהוא מכירן אינו צריך לבדוק, לא בפה ולא ברגלים", וע"ש מ"מ – פשוט הוא וכמש"כ לגבי מכיר גמל דבהיכר הדבר תלוי מילתא, וגדולה מזה לגבי עופות וכו', הל' י"א לגבי החיוב להבדיל בין בהמה טהורה וחיה טהורה כמש"כ בה"ט כי יש נפ"מ בחלב וכיסוי הדם- "בד"א במין שאינו מכירו, אבל שבעת מיני חיה האמורות בתורה אם היה מכיר אותן אפי' לא מצא בו קרנים, ה"ז אוכל חלבו וחייב לכסות דמו". וכתוב במ"מ שם – זה פשוט וכבר נתבאר למעלה (סוף ה"ח). רואים שסומכים ע"ז אע"פ שהוא חיוב כרת! וכן בהט"ו לגבי עופות – "כל מי שהוא בקי במינין אלו ובשמותיהן, ה"ז אוכל כל עוף שאינו מהן, ואינו צריך בדיקה". ובהט"ז מי שאינו מכירן וכו' בודק בסימנין וכו'. וכן בהכ"ב לגבי חגבים "מי שבקי וכו' אוכל וכו' ומי שאינו בקי בודק בסימנין.
וברור מכל הלכות אלו שאין שום חיוב מצד הלאו, או מצד ביטול מצוות עשה, לא לבדוק בסימנים כאשר הוא מכיר את המין.
וכן ספר החינוך קנ"ג-קנ"ז. ע' לשון קנ"ה לגבי הדין הנ"ל מברייתא, "שלא הקפידה התורה רק במין בעל קשקשת וכו' ". וכן קרוב לסוף קנ"ג "אם מכירה בצורתה יפה כיון שהורגל, מותר לו לבטוח בהכרתו, ולא נאמר שיהיה צריך לבדוק בקרניים על כל פנים וכו'.
ואיך אפשר לסמוך ע"ז, הלא בכל אלו מדובר באיסורי דאורייתא, ואיך אפשר לאכול חלב דחיה זו הלא חשש דחיוב כרת!
וכן בדרכ"ת ריש סי' פ"ג שהביא רמב"ם ספר המצוות קנ"ב דהוי מצוות עשה לבדוק בסימני דגים, וע' חינוך ורמב"ן וכו' כ"ז רק בדג שאינו ידוע וניכר בטביעת עין שהוא ממין דגים טהורים, אבל בדג שהוא ידוע וניכר וכו' לכולי עלמא א"צ לבדוק הסימנים בכל פעם. והוא אם ידוע בבירור. וע"ש ריש סי' ע"ט "ופשוט הוא מדברי הפוסקים דכל זה בבהמה וחיה הבאה לפנינו מחדש, ואינה ניכרת בטביעת עין שהוא ממין בהמה וחיה טהורה. אבל בכל בהמה וחיה שהוא ידוע וניכר להדיא בטבי"ע שהוא ממין הטהורים, א"צ לבדוק הסימנים בכל פעם". עכ"ל.
יצא מזה שכל ענין לבדוק סימני טהרה הוא רק כאשר אינו מכיר את הבהמה, דג וכו'.
וברור שהכרת המין הוא הא גופא הקיום מצוות עשה ד"הבדלתם" ע"פ הריב"ש וצד א' בדעת הרמב"ם, כי עי"ז מבדילים בין הטהור והטמא. כי א"א לומר בדעת הרמב"ם שיש ביטול מצוות עשה אם לא בודק סימנים ורק סמך על טבי"ע, אם הרמב"ם כתב הרבה פעמים באותו פרק שאם אתה מכיר א"צ לבדוק. ופשוט שאין קיום עשה במקום שאין אפשרות לביטול עשה.
ורק כאשר עוד לא מכיר, יש חיוב לבדוק בסימנים מצד הלאו (כנ"ל לכ' רק כאשר אין מיון מספיק ועדיין מיעוט המצוי) וגם מצד העשה.

ה'
גדר דהכרת המין – האם אפשר להכיר דג בלי ראש?
ולגבי גדר דהכרת המין, ראיתי בספר חוט שני (שם, מעמ' רל"ה) חידוש גדול שאם אין ראש ושדרה אז א"א להכיר את המין, כי זה תלוי ברו"ש.
וזה מאד נוגע לנידון שלנו, כי עפ"ר הם מגיעים בלי ראש ועצמות!
ולכ' קשה מאד להבין, כי מכל הפוסקים ברור שהם שני עניינים נפרדים וכדלקמן.
ע' משנה ע"ז ל"ה: ול"ט: והמשך הסוגיא מ. ויש שתי שיטות בראשונים ביחס לראש ושדרה- לפי רש"י ל"ט. (ד"ה כל), ותוס' (ר"ת בד"ה אמר רבא מ. שם) הוא סימן טהרה ממש, כמו קשקשת. אבל לפי הרמב"ם, ראב"ד, ורא"ה אינו סימן טהרה אלא אך ורק עזר, שכאשר אין קשקשת וגם א"א להכיר את המין, אפשר להכיר ע"י ראש ושדרה. [ויש לדון בהבנת הרא"ש, רמב"ן (לפי פר"ח הוא כרש"י, ולפי ב"י הוא כרמב"ם), ורשב"א בזה ואכמ"ל].
הסבר רו"ש לפי רש"י - חוץ מהסימנים שבתורה, חז"ל מסרו לנו סימנים מישניים. ראש עגול או רחב ושדרה, כי לדג טמא ראש צר ואין שדרה. דהיינו כאשר נזדמן דג חדש שאתה עוד לא מכיר, ואין בו קשקשת אפשר גם להבחין ע"י רו"ש.
וע' ברמב"ם פ"ג הכ"ג שהביא רו"ש לגבי שני עניינים דומים – שכאשר קונים חביות מגוים מלאים בציר דגים או בדגים מרוצצים (חתוכים לחתיכות קטנות), אז אם יש בחבית דג טהור עם ראש ושדרה קיימים, שעי"ז ניכר הדג, הכל מותר. לשונו: "גוי שהביא וכו'...והוא שיהיה ראשו של דג ושדרו קיים, כדי שיהא ניכר שהוא דג טהור. לפיכך אין לוקחין דגים מרוצצין מלוחין מן הגוים, והן נקראין טרית טרופה, ואם היה ראש הדג ושדרו ניכר, אע"פ שהוא מרוצץ, מותר ליקח אותו מן הגוים. עכ"ל. וההסבר רק כאשר חתיכות קטנות או ציר, שא"א לזהות, אז יעזור רו"ש כדי להכיר. אבל כאשר אפשר לזהות ע"י העור עם צורה, גודל, עובי, צבע הבשר וכו' אז אין שום צורך לסימני רו"ש. ואפ"ל אדרבא היכר ע"י רק רו"ש הוא רבותא טפי כי באופן טבעי יותר קל לזהות דג ע"י שאר ניתונים, וכידוע לאלו שרגילים להתעסק עם זיהוי דגים.
ובאמת הוא בפירוש ברש"י (שם ל"ה: ד"ה טרופה), וז"ל: שנטרפו ונשתברו הדגים ואין ניכרין הלכך חיישי לטמאים" עכ"ל. כלומר ש"טרית טרופה" נטרפו ונשתברו גם גופיהם וגם ראשיהם, עד כדי כך שאין ניכרין, משא"כ ב"טרית שאינה טרופה" (ל"ט:-מ.) שעדיין נשאר רו"ש. אז כל ההבדיל בין ט"ט וטשא"ט רק אם קיים רו"ש או לא, אבל שאר הגוף בב' נידונים הוא טרוף לגמרי, או בלשון שאר ראשונים כתושים או מרוצצים.
וזה בעצם היישוב לקושיא שרבים מקשים (ע' ספר המפתח דרמב"ם מהד' הגרש"פ) - למה השמיט הרמב"ם את רו"ש בפ"א כאשר מדובר בסימני טהרה?
ע' כס"מ שם, והוא כתב כן בב"י (קרוב לסוף ס"ד) ועוד- ענין דהכרת המין ע"י טביעת עין. וכן ראב"ד (פירושו לתורת כהנים שמיני פרשה ג') ופיה"מ (ספ"ב). וז"ל שם: וטרית שאינו טרופה, אינו ר"ל שהדג נשאר כמות שהוא, אבל ר"ל אפי' שהיא כתושה, כשאינה טרופה בתכלית, היא מותרת וזהו שישאר ראש הדג ושדרתו נראים עד שיודע מאותה צורה שהוא דג טהור. עכ"ל.
וכן בפירוש בב"י בעמוד הקודם (ד"ה והאמת שדבריו) "כשבא לפנינו דג שאין אנו יודעים מאיזה מין הוא, כיון שמכיר רו"ש שרינן ליה וכו'". זאת אומרת שרק אז צריכים עזרה ע"י רו"ש! משא"כ בס"א לגבי דג צעיר או נשרו קשקשתיו. כי אפשר לראות איזה מין הוא כיון שאינו כתוש.
וכן חס"ד על תוספתא ע"ז (פ"ה ה"ו ד"ה איזו) שגם הסביר את הרמב"ם כנ"ל כיון שכתושים א"א לבדוק וכו'.
ובשו"ע (ס"ד) המחבר השמיט כל הענין דרו"ש כי לא פסק א"ז. והרמ"א רק מדובר בחתיכות, "אבל אם הדג שלם, ואין אנו רואים בו קשקשים, אין לסמוך אראש ושדרה". ע"כ. והוא ממש ראיה מפורשת נגד שיטת ס' חו"ש!
וכן מדברי הש"ך (סק"ו) דוקא במלוחים ואומרים מסתמה היה קשקשת ונשרו ע"י המליחה, כיון שהוא סימן טהרה אבל באופן מוגבל, ואם שלם ובלי מליחה אע"פ שיש רו"ש לא מתיר, והוא כפי הרמ"א כפי רש"י ותוס' שהוא סימן ממש ולא רק עזר. וכן מהרש"ל הובא גם בפרישה אות י"א, והביא עוד פשט דומה, מהגאון מהר"ר ליב חנל"ש שמצרף סימן דרו"ש ביחד עם קשקשת על חלק מהדגים, ועי"ז מיישב קושי בלשון הרא"ש מש"כ בסוף שאין לסמוך על רו"ש, ע"ש. אבל המחבר כפשט שלו הנ"ל ברמב"ם ורשב"א.
לפי הש"ך בין לפי המחבר בין לפי הרמ"א אין מושג דהכרת המין דוקא ע"י רו"ש- אדרבה! וכעי"ז בב"ח (ד"ה אבל) דוקא הגוים שדרכם להסיר את הקשקשת וכו' ושאפי' בדעת הרמב"ם הוא כעין רש"י שהוא סימן ממש ולא רק עזר להכרת המין, ולא כבכס"מ וב"י וכו' ע"ש. וע' ט"ז (סק"ה) שמשתמשים בסימן רו"ש רק בדג שיש לו קשקשת אבל יש לנו ספק בכשרות הקשקשת שלו, וגם רק כאשר הובא ע"י גוים שכבר נקרא מצב בדיעבד.
וע' פר"ח (סק"ז) ופר"ת (סק"ו) שאחרי אריכות בענין שניהם פוסקים שאין לסמוך כלל על רו"ש, ולא העירו שום דבר בס"א לגבי דג צעיר או דג שנשר קשקשיו, שאמורים להיות אסורים כיון שאין להם קשקשת כעת, וא"א להכיר ע"י ראש ושדרה מכיון שדין רו"ש נדחה לגמרי מההלכה! ולכן ברור שהוא ענין נפרד וכנ"ל ולא כדעת המחמירים בהכרת המין בלי רו"ש.
ופלא שהחו"ש הביא (עמ' רל"ז ד"ה ולפי"ז) כראיה לחידושו דברי החכ"א שלא כתב כן כלל, אלא שרק צריך הכרת המין או שיהיה סימן!
ע' לשון החכ"א שהביא (כלל ל"ו סי"ט) "נכרי שהביא חבית מלאה דגים ואינו ידוע אם טמאים או טהורים, ובדקו אחד מהם ונמצא בו קשקשת, בענין שהוא בוודאי קבוע בגופו וכו', כל הדגים שבחבית שהם מאותו מין מותרים וכו'. אז אדרבה לשון החכ"א ראיה לסתור!
גם כאשר החו"ש הביא את דברי הרמב"ם וראב"ד (עמ' רל"ו ד"ה ונחלקו) השמיט לגמרי שמדובר בנידונים הנ"ל דדגים כתושים או ציר שא"א להכיר ע"י טבי"ע בגוף הדג אפי' בלי רו"ש!!
יצא מכל הנ"ל שאין אפי' פוסק אחד שהסביר רו"ש כמו החו"ש! או שהוא סימן ממש או עזר להכרת המין דוקא כאשר כתושים מספיק עד שא"א להכיר את המין. וכמובן לא שייך כלל וכלל לניד"ד!
ו'
מהו "מין" – בדיוק המין כפי המערכת הטקסונומיה של היום?

והנה יש להבין, כאשר מדובר בהכרת המין, האם יש צורך להכיר בדיוק ה"מין" כפי המדע של היום? היום יש 8 דרגות בפירמידה של חכמת הטסונומיה שכולל כל הייצורים בעולם – בעלי-חיים, צמחים, וחי-דקים למיניהם. ולא אאריך בזה יותר מהצורך כאן, רק לומר שממלכת הבעלי-חיים (ANIMAL KINGDOM) מחולק לעוד דרגות, שנקראים פיילום (PHYLUM), כת (CLASS), סידרה (ORDER), משפחה (FAMILY), ג'ינעס (GENUS), ומין (SPECIES). אבל בזמני חז"ל, הראשונים, ורוב האחרונים, לא קיימו כל החכמה כזה מפורט, וכאשר דיברו על "מין" בהמה או דג לא התכוונו למה שנקרא "מין" בזה"ז, אלא על משפחה או ג'ינעס. ולכן כאשר מדובר בהכרת המין לפי ההלכה לא מסתבר לומר שצריך לומר בדיוק ה"מין" של היום דהיינו ה-SPECIES. ולדוגמא יש משפחה הורים עם ילדים, יותר מורחבת סבים ילדיהם ונכדיהם, וקבוצות ילדים בני-דוד ראשוניים זל"ז, או אפי' יותר מורחבת – סבים-רבים עם ילדיהם, נכדיהם, וניניהם וכו'. אז הה"ה לגבי דגים שאחד באותו סדרה או משפחה הוא נחשב להיות אותו מין הכללי. ועוד משל, בני-אדם כולם נחשבים להיות אותו מין, אע"פ שיש לבנים, כושים, סיניים, הודיים וכו' ששונים אחד משני באופן משמעתי.
ולכן אע"פ שכתוב באג"מ (יו"ד ג' סי' ח') שצריך להכיר את המין הכשר ולא רק לומר שהוא כשר, ע"ש מקורותיו ואכמ"ל, ע"פ הנ"ל מסתבר לומר המין הכללי ולאו דווקא ה-SPECIES. וע' לשון הדרכ"ת הנ"ל ריש סי' פ"ג "ניכר בטב"י שהוא ממין דגים טהורים וכו' שהוא דג טהור וכו'". לא כ"כ מחמיר כר' משה שצריך לומר איזה מין, רק שזה כשר. ועוד, שמעתי מרבנים המתעסקים בענין שרוב מורי הוראה לא קיבלו דברי ר' משה אלו.
יש גם להעיר על ר' משה שלא מצוי דגים שגרים במים-קרים (קולד-וואטר פיש) בימים חמים או הפוך, אז אע"פ שכל הימים קשורים זה לא יגרום לבעיות כזה.
וראיתי שם בשו"ת שערי ציון (אות ו' ד"ה כל), סמך למש"כ שבחז"ל וכו' מין אינו המין של היום וכו' אלא משפחה מורחבת כולל בני-דוד, שכתב אולי באמת האווזות הגדולות נקרא מין אחד עם האווזות שלהם אע"פ ששונה בכמה תכונות, ע"ש, וי"ל יותר שונה מבין מושט ופיג-פיש. {הערת שוליים?:} [ויש להעיר משם לגבי קבלת שיטת הריב"ש לעיל (אות ב') ע"ש שהחתן שלו הביא וחש לריב"ש והוא עצמו רק השתמש בריב"ש להתיר כי על הצד שאפי' מיעוטא דמיעוטא אסור איך אפשר לסמוך על שום מסורת אבותינו בשום עוף, והלא אפשר שבאיזשהו שלב הזדווג עם הטמא, אלא עכצ"ל שא"א לטמא להזדווג עם הטהור, וכיון שאנו יודעים שהאווזות גדולות מזדווגים עם האווזות שלנו, זה ראיה ברורה שמותר. אז מותר ממנפ"ש – לפי הרמב"ן שאין מצות עשה, הולכים בתר רוב וכאן רק מיעוטא דמיעוטא מינים טמאים, ולפי הרמב"ם וריב"ש כנ"ל מותר כי פו"ר עם טהורים.]
וכן שו"ת בית שלמה (ח"א סי' קמ"ט) הובא בדרכ"ת סק"ד שנשאל במין דגים שנמצאים במקום א' הנקראים באבקי"ס שיש להם סנפיר וקשקשת, ורצה המורה לאסרם משום שנמצאים שמה [פי' באותו אזור] כמין ההוא דגים טמאים כדמותם וצלמם רק שאין להם קשקשת, ויש חשש דאתי לאחלופי. והשיב דאך דבעופות אשכחן כה"ג בש"ס שגדרו איסור על עופות טהורות מפני שנמצאים טמאים הדומים לאלו, מ"מ בדגים אין להחמיר ואין לנו להוסיף חומרות לאסור דבר שמפורש בתורה ובדברי חז"ל להיתר. רק שיש להכריז ולהודיע ברבים שיהיו זהירין היטב שלא יחליפו, וישגיחו היטב אם יש להם קשקשת, ע"ש. עכ"ל.
ולכן אין פקפוק על הכרת המינים מהטעם שיש דגים דומים. לדוגמא יש כמה דגים שדומים קצת למושט (שם מדעי OREOCHROMIS NILOTICUS) כגון דג-חזיר (פיג-פיש, PIGFISH, שם מדעי ORTHOPRISTIS CHRYSOPTERA) שכפי כל הרשימות של דגים כשרים (ע"י שמות מדעיים) כתוב שהוא בוודאי דג כשר, ושהוא ומושט שייך לאותו "אורדער" (סידרה) PERCIFORMES ORDER. ויש גם דג שנקרא חרצן (TRIGGERFISH) וכפי ששמעתי אינו דג כשר. אבל כפי הבית שלמה הנ"ל אין צורך לחוש לזה. ובפרט שאולי אינם נמצאים שאותו אזורים של מושטים. הדג-חזיר למשל מקום גידולו רק ע"י חופי אטלנטי של אמריקה, ואין שם שום מושט שמובילים לאמריקה מסין ואינדונזיה שבצד שני של העולם. ועוד לא הספקתי לחקור אודות מקום גידול הנצרן, אבל ע"פ הבית שלמה אין צורך לכך. ובפרט שכפי מה שראיתי בתמונות, וכן שמעתי ממומחים בענין, הדג-חזיר ונצרן אינם דומים כ"כ למושט עד כדי כך שמי שרגיל במושטים יבלבל ביניהם. ולכן נ"ל כעת שאין פיקפוק עי"ז ביכולת להכיר את הדגים הכשרים כמושטים. וכמובן כ"ז רק כפי המחמירים לבדוק אע"פ שלפי דעת כל הפוסקים הנ"ל אין שום חיוב לבדוק.
ז'
עוד נקודות
וראיתי שם בחו"ש בסוף דבריו שהביא דברי האג"מ (יו"ד ג' סי' ח') הידוע, לגבי דגים קלופים שחייב משגיחים לבדוק כל דג ודג וכו'. ופלא שהביא תשובה זו, כי הוא בענין דגים קלופים שאין להם עור, כידוע לכל הרבנים המתעסקים בתחום הכשרות, כי תשו' זו הובא בכל מו"מ לגבי טונה בקופסאות האם חייב השגחה תמידית. וכאן מדובר בדגים עם עור! וכן תשו' הג"ר הענקין זצ"ל בענין זה, וכן המעשה עם החזו"א לגבי האפשרות לקנות מאכ"א אפי' בעיר ב"ב כי מכרו שם פילה דגים בלי עור ובלי השגחה. כל אלו מדוברים בדג בלי עור, והנידון שלנו דגים עם עור!

ולגבי פיקפוקים של המחמירים אפי' נגד ייצורים-מיוחדים, הטענות שלהם הם סימנים מובהקים שאף פעם לא פסע אפי' פסיעה קטנה במפעלים אלו. הם כותבים שהכל הפקר ואין למשגיחים שליטה על המצב. ואינו נכון כו"כ, כי באמת יש תחבולות איך לשלוט על זה כגון לנעול דברים, עם מנעול של המשגיח, או עם סלו-טייפ חתום בלשון-הקודש וכדו'. הסיפורים על הוספות קרטונים ע"י הפועלים שייך רק כאשר המשגיח לא מספיק מיומן. לא נותנים להם לעשות ערימות של קרטונים בלי לסמן אותם, אלא מתחילים כמה וכמה רפסודות כל א' עם רק שכבה אחת של קרטונים, ומסמנים אותם אחד אחד. ובכל אופן יודעים כמה קרטונים יהיו אז אין אפשרות להוסיף, אא"כ המשגיחים לא בעניינים. גם הסיפורים על ערימות של דגים טסים על סרט-נע וכו' לא קיים כלל וכלל. הפועלים מסדרים את הדגים בשורות על מגשים שע"ג עגלות, או על שולחנות, באופן שהמשגיח יכול לבדוק כל דג ודג. TOO FAST STORY
ומה שכתוב שראשי הדגים כבר חתוכים לפני הגעת המשגיחים ממש חלומות ודמיונות, והייתי בעשרות מפעלים כאלו וגם שאלתי פיהם דהרבה משגיחים והדבר כצחוק בעיניהם. כי הלא טריית הדג שמור כאשר הוא שלם, ואפי' בהקפאה אם היה חותכים את ראשיהם "מראש" אז יהיה צורך לעטוף כל או"א בניילן נצמד והאם יעלה על הדעת להתעסק מאות פועלים בעבודת פרך זו לעטוף מאות אלפים דגים שלא לצורך?
ואפי' א"כ היה נכון, הלא לשיטתם חומרתם נהפך להיות קולתם! כי אם א"א להכיר דג בלי ראש, ולמעשה לא בודקים את הקשקשת, אז כאשר דגים אלו מגיעים לצרכנים באופן שכבר א"א לבדוק, אז מותר באכילה ככתוב בפירוש בדברי הריב"ש עצמו (סי' קצ"א ד"ה גם, עמ' מ"ו בישן ועמ' ר"כ במהד' מ"י) "וגם בזה דווקא היכא דאפשר לעמוד על ספיקו בבדיקה וכו' ". וכנ"ל לפי"ז אם כבר הורידו את הקשקשת וגם לא יכול לבדוק ע"י בתי-קשקשת, ולדעתם א"א לבדוק ע"י הכרת המין כלל או כאשר נחתך הראש, אין מושג דביטול מצות עשה כאשר א"א לקיים במצב כאשר הוא שם. רק לפי אלו שמחייבים בדיקה אבל אינם מחמירים בהכרת המין בלא רו"ש, עדיין יהיה חיוב להסתכל על הדגים כדי לזהות אותם. ושו"ר כן בפירוש בשו"ת הר צבי הנ"ל (יו"ד סי' ע"ד אות ב' דהע' על הריב"ש) שאם כבר א"א לבדוק אז אפי' הריב"ש יסכים שסומכים על רוב ומותר לאכול.

ומי שרוצה להחמיר אבל לא מספיק רגיל כדי להכיר, יכול להסתכל על תמונות כדי ללמוד איך להכיר את הדגים כמו שהמשגיחים לומדים. ועד אז לבדוק סימנים כגון קשקשת או בת קשקשת או להביא את הדגים למי שכן מכיר. ואם אין נמצא מישהו נאמן להסתכל לרגע על הדגים, כמו בקייטרינג או מוסדות כאשר הפועלים הם גוים או אינם שתו"מ, אז עדיף לקנות רק דגים בלי עור (עם השגחה תמידית וחותם תוך חותם כמובן). אבל יש לדון האם להוציא עוד 25% של כסף הישיבה עם כפי מש"כ הנ"ל אין באמת שום חיוב לבדוק.
סיכום: כבוד הרבנים אלו במקומו מונח, אבל בחלישת דעתי לא זכיתי להבין את דברי קדשם, מטעמים הבאים:
א) מצד הלאו דאכילת דגים טמאים, במיעוט שאינו מצוי אין חיוב בדיקה. ובפרט אם אפי' פחות ממיעוט שאינו מצוי.
ב) מצד המצות עשה לבדוק, שיטת הריב"ש וצד זה ברמב"ם אינה נפסק בפוסקים.
ג) גזירת חילק לא שייך כלל לניד"ד, ולכן אין איסור דרבנן.
ד) אפי' על הצד שבכ"ז יש להחמיר ולבדוק, לא מובן מאיפה לקחו את זה שמי שמספיק רגיל בדג זה, שצריך לבדוק את הקשקשת דווקא, ולא מהני הכרת המין.
ה) שיטתם שדג שלם רק ניכר ע"י ראש ושדרה, היא נגד כל הפוסקים.
ו) אין צורך לחוש לדגים דומים.

נ.ב. כל המאמר הנ"ל מתייחס רק לחשש דג טמא, אבל יש עוד ענייני וחששות כשרות במפעלים כגון תוספות, בליעת איסור דרך ציוד משותף, מיחזור קיטור או מי-צינון, וכן בישול עכו"ם.

ישנו · הודעהעל ידי **ישנו** » ה' נובמבר 24, 2016 10:07 pm

הגרח"י שרייבר שליט"א פרסם מאמר ברמת שלמה בעניין כשרות הדגים

פרשת בראשית שלז.pdf: (1.15 MiB) הורד 526 פעמים

ישנו · הודעהעל ידי **ישנו** » ה' נובמבר 24, 2016 10:12 pm

הוספה מהגרחי"ש על הנ"ל

תיקון.pdf: (56.21 KiB) הורד 422 פעמים

יושב סתר · הודעהעל ידי **יושב סתר** » א' נובמבר 27, 2016 11:31 pm

למישהו יש את החוברת של הרב לובין להורדה?

גם זו לטובה

יושב סתר כתב:למישהו יש את החוברת של הרב לובין להורדה?

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » ג' נובמבר 29, 2016 12:59 am

נמכר בדוכני בלוי, עד יום חמישי.

דוגמא מספר דגים טהורים.pdf: (550.61 KiB) הורד 653 פעמים

סדר בדיקת דג סול.pdf: (406.8 KiB) הורד 428 פעמים

דבק · הודעהעל ידי **דבק** » ג' נובמבר 29, 2016 9:36 am

מאמר של הגר"י שרייבר שהביאו למעלה מסיק לקולא שאי"צ לחשוש. האם טענותיו מוכרחות? (אני לא בקי בסוגיא, נפ"מ אם אפשר סמוך ע"ז לדינא).

לעומקו של דבר

יושב סתר כתב:המלל להלן בא במייל [סליחה על האריכות]

במקום לבקש סליחה (ועוד רגע גם מישהו יצטט אותך...) כדאי להעלות בקובץ וחסל למען לא להעיק על הגולשים.

ישנו · הודעהעל ידי **ישנו** » ד' נובמבר 30, 2016 1:18 am

דבק כתב:מאמר של הגר"י שרייבר שהביאו למעלה מסיק לקולא שאי"צ לחשוש. האם טענותיו מוכרחות? (אני לא בקי בסוגיא, נפ"מ אם אפשר סמוך ע"ז לדינא).

בלי להיכנס לגוף הטענות. אני יודע שהגרחי"ש אמר זאת הלכה למעשה.

לעומקו של דבר

דבק כתב:מאמר של הגר"י שרייבר שהביאו למעלה מסיק לקולא שאי"צ לחשוש. האם טענותיו מוכרחות? (אני לא בקי בסוגיא, נפ"מ אם אפשר סמוך ע"ז לדינא).

בכלל לא ברורה השאלה. יש מאמר של הגאון (אשר אין על עפר משלו) רח"י שרייבר.
הרב דבק אינו סומך עליו, לכן שואל את ניקי הפורום שישיבו לו - מילתא בלא טעמא - "האם טענותיו מוכרחות".
משהו לא ברור...

דבק · הודעהעל ידי **דבק** » ד' נובמבר 30, 2016 8:11 pm

למען הסר 'לזות שפתיים':
ראיתי את מאמרו של הגאון הנ"ל והיה נראה כחידו"ת שכת' תוכ"ד לימוד הסוגיא. ולא הלכה למעשה.
שאלתי הייתה האם אפשר לסמוך על טענות אלו הלכה למעשה. וביקשתי שיחוו החברים דעתם על גוף הטענות מילתא בטעמא.
עד שכתב ישנו שאמר כן הלכה למעשה.

ישנו · הודעהעל ידי **ישנו** » ו' דצמבר 02, 2016 9:52 am

שמעתי ממקור מוסמך שהגרחי"ש קרא את הקונטרס של הרב לובין ואמר "אין כאן בית מיחוש כלל"

פורום אוצר החכמה

מי מחובר