פרי יהושע כתב:בסיעתא דשמיא עש"ק שובה
ברמב"ם בספרו נזכר פעמים בפ"א ה"א ובפ"ב ה"ב שמצות וידוי כוללת לא רק את הזכרת החטא אלא גם אמירת "נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה", לעומת כן בסה"מ שלו מצוה ע"ג, לא כתב אלא "שציוונו להתוודות על החטאים והעוונות שחטאנו לפני הא-ל יתעלה ולאמר אותם עם התשובה. וזהו הווידוי. וכוונתו שיאמר אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי ועשתי כך וכך ויאריך המאמר ויבקש המחילה בזה העניין כפי צחות לשונו", הרי שלא הזכיר כאן כל אמירות אלו של נחמתי ובושתי [עכ"פ להדיא], והוסיף שבכלל מצות הווידוי בקשת המחילה.
ויש לעי' הן על סתירת דברי הרמב"ם, וגם שכל רואה יראה שמה שכתב בסה"מ מתאים יותר לנוסחאות הווידוי שבידינו, וגם למקור הנלמד ממשה רבינו אנא חטא העם וגו', וכן במשנה על וידוי כה"ג, ויש לעי' על מה שכתב בהל' תשובה וצ"ע.
לביאור הענין - ארחיב בקושיותיך, הנה מלבד מה שתמהת יש להעיר כיוצ"ב, במש"כ הר"מ בפ"ב שהוידוי שנהגו ביוה"כ הוא לומר אבל אנחנו חטאנו, ולא הזכיר שם הר"מ את עזיבת החטא והחרטה, ובאמת שכבר ציינת זאת בדבריך בוידוי של הכה"ג שלא פירש בוידיו אלא רק את חטאיו וחטא שאר העם, וצ"ע היכן מוזכר שאר הענינים שהם עזיבת החטא והחרטה?.
בנוסף יל"ע, הנה בשערי תשובה מנה רבינו יונה את עניין הוידוי רק בעיקר הי"ד עיי"ש. וזה תימה הרי כבר עד עכשיו זכר מזה עיין בתחילת דבריו בשער א', וא"כ כיצד מנה את הוידוי רק בעיקר י"ד?.
בנוסף יל"ע, הנה ידוע כבר הערתו של ר' הגרא"ב פינקל זצ"ל מה טעם בנוסח הוידוי המודפס במחזורים לא מצוין את הענין שלעולם איני חוזר לדבר הזה עוד, שהרי הר"מ הביא את הלשון הזאת בוידוי בפ"ב? והעיר זאת למרן הגרי"ש זיע"א, ובאותה השנה הכריזו בבית מדרשו של מרן הגרי"ש זיע"א להוסיף נוסח זה בוידוי, ולאחר מכן פורסם ענין זה בעיתונות ג"כ בשם הגרי"ש זיע"א - והנה הנני מודע לקטנותי בפני מרן הגרי"ש זיע"א, אבל אין מובן לי ענין זה כלל, הרי הנוסח הזה לא נולד מהיום ואמנם יש קו' חזקה אבל האם מחמת כן משנים את הנוסח הידוע מדורות, ובפרט שבהמשך השנים מצאתי בכתבי הקה"י (אינני זוכר כרגע באיזה חלק זה) שהוא כבר תמה בהערתו של הגרא"ב פינקל זצ"ל מדוע לא הוזכר זאת בסידורים והניח בצ"ע. אבל לא ידוע לי שהוא אמר לשנות ולהוסיף על הנוסח הנ"ל. אינני בא ח"ו לזלזל חלילה, ויתכן שלא ברור לי כל הצורך במעשה הנ"ל, ויתכן שיש נוסחאות אחרות והגרי"ש זיע"א הורה להעדיף אותם על פני אחרות. עכ"פ ללא ספק שהקו' של הקה"י במקומה עומדת.
ואענה את חלקי בענין הנ"ל, ואשמח לדברי החכמים שבכאן.מצות וידוי יש בה שני ענינים נפרדים, א. וידוי מצד חלק מחלקי התשובה, וכמו דבעינן עזיבת החטא וחרטה, בעינן נמי וידוי. ב. וידוי מצד מה שהתשובה היא כח כפרה, וכל היכא דיש 'מכפר' בעינן אמירת וידוי בכדי לייחס את אותו 'כח מכפר' אל החוטא, ויתבאר להלן.
הנה הר"מ בספר המצוות כשהביא את המקור לוידוי מה"ת, הוא ציין את הוידוי של קרבנות 'והתודה אשר חטא עליה' וכ"ה בתחילת הלכות תשובה הביא שכן הוא הוידוי אצל מביאי הקרבנות. והזכיר שם שהוא ענין הוידוי גם אצל מחויבי מיתות ומלקויות. והנה במחויבי מיתות מבואר בגמ' ובר"מ (אינני מציין כרגע את הדברים במקורם, מחמת שאני כרגע לא ע"י הספרים, ויתכן שאני טועה בהעתקת דבריהם) שצריך לומר שתהיה מיתתי כפרתי, ושיהיה קרבן זה מכפר עלי, וכ"ה בגמ' בסנהדרין כשהיו מוציאין אותו להורג כך היו אומרים לו לומר, ולא הוזכר שם כלל מענין החרטה ועזיבת החטא, ואשר מוכרח מזה, דתוכן הוידוי באלו האופנים הוא, דכל שיש 'כח מפכר' דומיא דמיתות בי"ד מלקויות קרבנות וכו', בכדי לשייך ולייחס את אותו כח כפרה על החטא שלך, לא סגי בזה שהמיתה או המלקות נעשין בך עבור אותו חטא, או הבאת הקרבן בעבור זה החטא, אלא בעינן שהחוטא ייחס אליו את כפרתו ובהכי הוא מתכפר, ואשר מה"ט אין דין להזכיר את עזיבת החטא והחרטה כלפי ענין וידוי זה. ווידוי זה יכול להיות בכל צורה שיהיה יחס של הכפרה אליך, גם ע"י תפילה ובקשת הכפרה, ובדומה לאמירת תהיה מיתתי כפרתי.
ומה"ט כתב הר"י את ענין הוידוי רק בעיקר הי"ד, כיון שבעיקר זה מיירי הר"י על ענין הוידוי מצד שיוך וייחוס הכפרה אל החוטא, והנה כמו שקרבן הוא כח מכפר ומיתה ומלקיות הוי חפצא של כפרה, כך התשובה עם כל חלקיה הוי 'כח מכפר' ובעינן נמי בתשובה את אותו דין וידוי שיש בשאר ה'מכפרים'.
ואמנם יש דין נוסף בוידוי מצד הלכות תשובה וכחלק מחלקי התשובה, וכמו דבעינן עזיבת החטא והחרטה, כמו"כ בעינן נמי וידוי, אמנם הוידוי הזה שונה משאר דין וידוי בקרבנות, שעיקר הענין בזה הוא כמש"כ הר"מ בהלכות תשובה, שיוציא בפיו ענינות אלו שגמר בלבו. ועיקר דין הוידוי בזה הוא, שיוציא בפיו את אותו עזיבת החטא והחרטה. והוא נצרך כחלק מחלקי התשובה, ומה"ט מנאו הר"י כבר בתחילת השער א' כיון שאין שייך את התשובה בלעדיה. ואמנם נראה ברור שאחרי שכבר הוא מקיים את הוידוי כחלק מחלקי התשובה אי"צ להזכיר וידוי נוסף מצד היות התשובה ככח מכפר וכשאר המכפרים כמיתה וכיוצ"ב, כיון דאחרי שכבר מתוודה מהני וידוי זה גם כייחוס כח הכפרה של התשובה אליו. (ורק לתשובה שלימה בעינן זאת)
ומה"ט הר"מ בסה"מ כתב שענין הוידוי הוא בקשת הכפרה וכו' כיון ששם לא איירי בהלכות תשובה ובחלקי התשובה, וע"ז הביא מקור כוידוי של קרבנות שמזה למדו לחייבי מיתות ג"כ שמתודין. ואילו בהלכות תשובה שאיירי הר"מ כאופן הקיום של הוידוי כחלק מחלקי התשובה אז כתב שענין הוידוי הוא להוציא בשפתיו ענינות אלו שגמר בלבו את אותו עזיבת החטא והחרטה. ומש"כ הר"מ בהלכה א' את ענין הוידוי שהוא מתביש ומתחרט וכו' (שזהו הוצאת הדברים בפיו) והביא ע"ז מקור מוידוי קרבנות, צ"ל שכיון שהר"מ הביא מקור למצות וידוי שהמקור היחיד שלה הוא מקרבנות, (וכחלק מחלקי התשובה אי"צ מקור לזה והוי דומיא דעזיבת החטא והחרטה, ומקור כולם הוא בנביאים כמש"כ הר"י) אז אמנם בשביל אותו ענין וידוי סגי בבקשת הכפרה וכמש"כ בסה"מ, מ"מ כיון שהר"מ בא לבאר את הוידוי כחלק מחלקי התשובה את כבר כתב כיצד הוא הוידוי מצד הלכות תשובה, וממילא מהני וידוי זה לדין והוידוי הנצרך מדין וידוי של קרבנות (אדרבה אשמח אם מישהו יכול ל'שפץ' את זה יותר טוב.
אבל לדעתי מוכרח רעיון כזה כבר בסוגי' ביומא, דהרי מבואר בסוף יומא שהיו נוהגים באמירת וידוי כל מקום כפי מנהגו, והיה מקומות שהיו אומרים בשביל הוידוי את הפסוק 'כי ביום הזה יכפר וכו" ולכאו' מה וידוי יש בזה לפמש"כ הר"מ, וע"כ דדין וידוי זה ודין וידוי של כה"ג הוא וידוי אחר מוידוי של חלק מחלקי התשובה, והיינו משום, דמאחר שיוה"כ הוא כח מכפר, אז בעינן לייחס את אותו כפרה של יוה"כ וכפרת השעיר אל החוטאים, ולזה סגי לומר כל ממימרא שע"י יתייחס אלינו הכח כפרה, בין אם נאמר אבל אנחנו חטאנו, או כי ביום הזה יכפר עליכם, וכל זה דומיא דאמירת תהא מיתתי כפרתי.
ולכן נראה לי שלא הוזכר כל הענין הזה בסידורים, כיון שהוידוי שביוה"כ המוזכר בסידורים איננו וידוי של חלק מחלקי התשובה, אלא הוא לקוח מאותו דין וידוי הנזכר בקרבנות שהוא שיוך וייחוס הכפרה אלינו, ולכן אי"צ להזכיר בה חרטה ועזיבת החטא, ודמי למה שהיו אומרים האמוראים "כי ביום הזה יכפר עליכם". ומיושב תמיהת הקה"י.
ואמנם אדרבה זה מחייב אותנו לעשות את הוידוי של חלק מחלקי התשובה, עוד לפני יוה"כ, או לכה"פ ביוה"כ בלא שייכות לתפילה, בכדי שנקיים את המצ"ע דתשובה.
כל זה כתבתי מזכרוני כרגע, מה שמונח לי בהתעסקותי באותו ענין בבעבר, ויתכן שטעיתי.