המטופל בתינוקות - חייב בשינה בסוכה?

[אברהם]

אני מחפש מי כתב על הטיפול בתינוקות בלילי חג הסוכות, האם חשיב משמשי חולה שאב"ס, או עוסק במצוה?
ובאם אשתו צדקנית ומוכנה לטפל לבדה בכל התינוקות שבבית, האם יש ענין בזה, או דשוב אין זה כעין תדורו?
[ושאלת עם הארץ באב"ע: האם האשה מחוייבת לטפל בילדיה מדין מעשי ידיה? והאם בזמנינו כמפרנסת את עצמה חשיבא כאומרת איני ניזונת ואינו עושה, או דכל שלא אמרה מעשי ידיה לבעלה?]

האם מותר לישון עמם בסוכתו אע"פ שיצטרף לנקותם באמצע הלילה? [כשהסוכה בגג ביתו]
ומי שהתחיל לישון בביתו מחמת הגשמים ונתעורר לטפל בתינוק, האם חייב לשוב לסוכה [לאחר עלוה"ש]? [והאם שרי להמשיך בשינה קודם ק"ש ותפילה?]
[האם מותר 'להתחכם' ולפקוד את אשתו בשביל שעי"ז יוכל להמשיך לישון עמה כל הלילה, ויוכל לטפל בתינוק? -וכן מי שאין לו סוכה בנקל האם מותר לעשות כן בשביל להפטר?


בדעתי בל"נ לכתוב לעצמי קונטרס קטן על הטיפול בתינוק בלילי החג, אם יעזרני הא-ל, ולכן אני מחפש מי עמד על עניינים אלו ודומיהם.

תודה על העזרה.

[צאנזער]

האם מותר 'להתחכם' ולפקוד את אשתו בשביל שעי"ז יוכל להמשיך לישון עמה כל הלילה, ויוכל לטפל בתינוק? -וכן מי שאין לו סוכה בנקל האם מותר לעשות כן בשביל להפטר?

תודה על העזרה.

עי' מנהגי מהרי"ל, הלכות סוכה.

[אברהם]

עי' מנהגי מהרי"ל, הלכות סוכה.

המתחיל במצוה אומרים לו גמור וציין היכן במהרי"ל? או לחילופין מה כתוב שם?

[היימישער]

כנראה שהוא התכוין לקטע הבא:
ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות סוכות - אמר מהר"י סג"ל עיקר המצוה לישן אשתו עמו בסוכה, וכן אמר שהוא נהג כן בימי בחורותיו.

[נשר]

אני מחפש מי כתב על הטיפול בתינוקות בלילי חג הסוכות, האם חשיב משמשי חולה שאב"ס, או עוסק במצוה?
ובאם אשתו צדקנית ומוכנה לטפל לבדה בכל התינוקות שבבית, האם יש ענין בזה, או דשוב אין זה כעין תדורו?
[ושאלת עם הארץ באב"ע: האם האשה מחוייבת לטפל בילדיה מדין מעשי ידיה? והאם בזמנינו כמפרנסת את עצמה חשיבא כאומרת איני ניזונת ואינו עושה, או דכל שלא אמרה מעשי ידיה לבעלה?]

האם מותר לישון עמם בסוכתו אע"פ שיצטרף לנקותם באמצע הלילה? [כשהסוכה בגג ביתו]
ומי שהתחיל לישון בביתו מחמת הגשמים ונתעורר לטפל בתינוק, האם חייב לשוב לסוכה [לאחר עלוה"ש]? [והאם שרי להמשיך בשינה קודם ק"ש ותפילה?]
[האם מותר 'להתחכם' ולפקוד את אשתו בשביל שעי"ז יוכל להמשיך לישון עמה כל הלילה, ויוכל לטפל בתינוק? -וכן מי שאין לו סוכה בנקל האם מותר לעשות כן בשביל להפטר?


בדעתי בל"נ לכתוב לעצמי קונטרס קטן על הטיפול בתינוק בלילי החג, אם יעזרני הא-ל, ולכן אני מחפש מי עמד על עניינים אלו ודומיהם.

תודה על העזרה.

נשמח לשמוע מה עלה בחכתך והאם יצא הקונטרס, כי ספק זה התעורר אצלי השנה ואיני יודע מה לעשות.

[פלגינן]

מכאן, פי"ח, הערה 5.

[נשר]

יש"כ עצום.

[נשר]

ראיתי באשכול אחר שיש מאמר של הגר"א וייס במוריה על נידון זה, מישהו יכול להעלותו?

[ש. ספראי]

מצו"ב קטע מתוך מאמרי "על שינה בסוכה", עיתון קוראים אלעד, ערב סוכות התשע"ז:

התינוק בוכה, המחבלים יורים והנחש מסתובב
בספרות ההלכה והשו"ת נכתבו תשובות רבות ופסקי דינים על פטורי "מצטער" שונים משינה בסוכה. נצטט כאן כמה תשובות מפוסקי ההלכה בענין ונדגיש שלא בטוח כלל ועיקר שכל הדעות שוות המה ויתכן מאוד שבעוד שפוסק הלכה אחד מחייב שינה בסוכה במקרה זה, הרי שפוסק הלכה אחר- פוטר אותו מישיבה בסוכה.
בספר חזון עובדיה ובשו"ת שבט הקהתי (מובא בס' כי בא מועד) נשאלו האם מי שיש לו תינוק המתעורר בלילה וצריך להרגיעו, ואשתו חלשה וצריכה את עזרתו, האם יכול להישאר לישון בבית, במקרה שאם יישן בסוכה לא ישמע את התינוק בוכה. הם משיבים שאכן, אדם כזה פטור משינה בסוכה ויישן בביתו. מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל, נשאל באדם המתגורר עם אמו האלמנה ואין אדם אחר שיכול לישון איתה, כשהוא ישן בסוכה, אמו האלמנה מפחדת לישון לבדה בבית, והורה הגרש"ז זצ"ל שבנה פטור משינה בסוכה וישן בבית יחד עם אימו.

מעשה כזה בדיוק הגיע אלי לפני מספר שנים. נשאלתי מבחור יקר מישיבת 'כנסת יחזקאל' המעטירה בעירנו, שאמו, שהיא אלמנה מבוגרת, מפחדת ומצטערת לישון לבדה בבית פנימה, בשעה שבניה ישנים בסוכה, האם יכול לישון בתוך הבית ולא בסוכה משום כך. בתחילה אמרתי לו שלכאורה אין שום הבדל מכל מצוה, שאין לומר שכיוון שהשני מצטער מעשיית מצוותו, ייפטר מקיום המצוה. ואמנם לבסוף חככתי בדבר וחשבתי שיתכן ואכן יכול לישון עמה בבית, כי זה בכלל 'תשבו כעין תדורו', שסוכה היא כמו בית דירת קבע דכל השנה ואם ב"ב מצטערים שישן בחדר זה, הרי עוברים הם לישון בחדר אחר, וא"כ לא ישתנה דין זה בסוכה, שהיא כדירת האדם בימי הסוכות

באותו השבוע סיפר לי ידידי הרה"ג רבי אליעזר פרוסמן, שרב קהילה ירושלמית שאל בפניו את הגר"ש אוירבך שליט"א שאשה אחת מקהילתו מפחדת לישון לבדה בדירה ללא בעלה, כי הם מתגוררים באזור חילוני, והורה לו הגר"ש אוירבך שליט"א שיכול לישן בבית, והוכיח את דבריו מדברי הגמרא בסוכה (כו, א) שחולים ומשמשיהם פטורים מן הסוכה ומצטער ומשמשיו חייבים בסוכה, והוא מפני שחייבים כיון שהמצטער יכול להסתדר גם בלעדיהם, אך בלא זה שהיה יכול להסתדר בלעדיהם היו פטורים גם הם. (וראו בספרי החדש "דבר למועד" בענין זה, דעות הקדמונים בענין).

ואכן בספר "כי בא מועד" מביא בשם הגרח"פ שיינברג זצ"ל שאדם שאשתו מפחדת לישון בבית לבדה, פטור הבעל לישון בסוכה, ואולם הביא שם שדעת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שהבעל אינו פטור מלישון בסוכה במקרה כזה, ואם האישה מפחדת- שתישן איתו בסוכה, והגרי"ש אלישיב זצ"ל לא הסכים להקל בעניין כלל וכלל. בספר חשוקי חמד מביא הגר"י זילברשטין שליט"א מקרה חמור יותר, בו האשה נמצאת במצב מסוים, בו היא חוששת שאולי יצטרכו לפנותה לבית החולים, ובעלה אמור לישון בסוכה בחצר, בעוד הם גרים בקומה גבוהה. גם במקרה כזה הורה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שעליו לישון בסוכה, והחשש של האשה, לפיו אולי ואולי תצטרך לנסוע לבית החולים, אינו חשש ממשי הדוחה את שינת בעלה בסוכה.

הגר"י זילברשטין שליט"א מביא את דבריו של מרן הגרי"ש אלישיב וכותב עליהם כך: "נראה שלכך אין בזה את הפטור של "תשבו כעין תדורו", כי לא מודדים את הדבר באופן פרטי, אלא את הציבור כולו, וכדי לפטור את האדם מלישב בסוכה צריך שיהיה מצב שכל העולם כולו לא היה יושן בסוכה באופן כזה. ואמר לי גיסי הגר"ח קנייבסקי שליט"א: הגע עצמך: אדם זקן שיש לו יארצייט והוא צריך לעבור לפני התיבה בליל יום טוב של סוכות, וסוכתו היא על גג בגובה של חמש קומות, וכל השנה לא היה עולה בשום פנים ואופן ברגליו לגג, כיון שאח"כ לא יהיה לו כח לרדת להתפלל לפני העמוד, אלא היה ישן למטה במקום כלשהו, האם נאמר שגם בסוכות פטור מלעלות לסוכתו, כי "תשבו כעין תדורו"?!, והרי הדעת נותנת שאין לזקן זה פטור של "תשבו כעין תדורו", כי הוא אדם פרטי שקשה לו, והמודד הוא כל העולם כולו, והוא הדין בענייננו".

הורה מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל (הליכות שלמה, סוכות עמוד ק"ע) שאדם שהגיעו אורחים להתארח בסוכת הוריו, והוא רוצה לישון בסוכה, אך אינו יכול, משום שהאורחים יושבים להם בנחת בסוכה ומשוחחים, פטור הוא מלישון ולאכול בסוכה כדין מצטער הפטור מהסוכה. אבל אם מזמין האורחים בעצמו רוצה לישון בסוכה והוא אינו יכול לישון בגלל האורחים שהזמין, אמר הגרש"ז אוירבך זצ"ל שבקמרה כזה הוא אינו פטור מאכילה ושינה בסוכה, משום שהרי הוא עצמו הביא על עצמו את הצער הזה, בכך שהזמין את האורחים לסוכה. אך אם האורחים הגיעו לבד ללא הזמנה, אזי גם בעל הסוכה פטור מאכילה ושינה בסוכה, כל עוד האורחים מפריעים לו לאכול ולישון בסוכה. ואולם מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל חולק וסובר שאדם שאורחים "השתלטו" על סוכתו, נחשב כאדם שאין לו סוכה ואינו מוגדר כ"מצטער", ולכן עליו לחפש לעצמו סוכה אחרת או להמתין עד שילכו.
.....

כאשר יהודי נרדם בשעת הדרשה בבית הכנסת או באמצע ה"מִשמֶר" של הושענא רבא, פסק מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שצריך להקיצו משנתו (קובץ זמן שמחתנו מהגר"י דרז'י).
ואמנם ראו נא את דברי ה"בכורי יעקב" (סימן תרל"ט סקל"ד וסקל"ז) שכותב שמדברי הר"ן נראה שהנרדם מחוץ לסוכה, אין צורך להקיצו משנתו משום שהוא "מצטער", והסביר ה"בכורי יעקב" שכיון שמצטער, לכן אינו רגיל לקום וללכת לישון במיטתו שבביתו, ולכן אין זה "תשבו כעין תדורו", ומכיוון שכל ימות השנה אין רגילות לאדם שמתנמנם או נרדם מעט בבית הכנסת, לקום וללכת הביתה לישון, לכן אין צורך להעירו ויכול לישון.
ואכן, זוהי סברה פשוטה ויסודית בהלכות סוכה, שהסוכה היא במקום הבית, והיא תחליף לבית. אך הסוכה אינה תחליף לרחוב או לבית הכנסת. ולכן מעודי לא היה ברור לי מדוע מקובל בעולם התורה שאסור להירדם ולנמנם בבית הכנסת (כפי שנוהגים להירדם באמצע הדרשות...). והרי הסוכה מהווה תחליף לתשמישי הבית, ומכיוון שאדם ישן בביתו, עליו לישון בסוכתו. אך כאשר אדם ישן לפעמים מעט בבית הכנסת או באוטובוס, זוהי אינה שינת בית, ואין על שינה זו, לכאורה, דין של "תשבו כעין תדורו", ולכן לא ברורה לי הכרעתו של הגרי"ש זצ"ל ועוד גדולי תורה, שאסור להירדם בבית הכנסת ושצריך להעיר את הנרדם שם, ואשמח לקבל את תגובות תלמידי החכמים שליט"א.

ושמחתי לראות שהגרמ"מ קארפ בספרו "הלכות חג בחג" (פרק י"ג הערה 26) כותב שמקובל בשם המהרי"ל דיסקין זצ"ל שאין צורך להעיר אדם שנרדם או שנתנמנם מחוץ לסוכה, מפני שהוא מצטער, והביא שהגרא"מ הורוויץ זצ"ל (בהגהותיו בסוכה כ"ו) כותב שאין איסור של שינה מחוץ לסוכה בהתנמנם, מפני שרק ההולך לישון מחוץ לסוכה יש בכך חסרון של "תשבו כעין תדורו", אך אין איסור למי שהתנמנם מחוץ לסוכה, כי גם בכל מקום אדם מתנמנם מבלי לשים לב. וכתב הרב קארפ ש"דברי הגרא"מ הורוויץ סברה גדולה היא, וכן הסכים מו"ר שליט"א". ואמנם ה"בן איש חי" (פרשת האזינו) כותב שצריך להעיר אדם שהתנמנם באמצע קריאת התורה של חג הסוכות, והגרמ"מ קארפ כותב שזאת היא חומרא שיש בה קולא, שמצד אחד אנחנו מחמירים על הישן הזה, שלפי האמור- אין צורך להקיצו משנתו, ומאידך אנחנו מקילים ומפריעים לו לנמנם כלבבו...

[בני ברקי]

אדם שילדיו ישנים בסוכה(מוקדם) והוא רוצה לאכול או ללמוד והוא לא יכול להדליק את האור בסוכה(יעיר את הילדים) האם יש לו היתר לאכול וללמוד מחוץ לסוכה? ואם כן מאיזה דין?

[צופר הנעמתי]

מעשה כזה בדיוק הגיע אלי לפני מספר שנים. נשאלתי מבחור יקר מישיבת 'כנסת יחזקאל' המעטירה בעירנו, שאמו, שהיא אלמנה מבוגרת, מפחדת ומצטערת לישון לבדה בבית פנימה, בשעה שבניה ישנים בסוכה, האם יכול לישון בתוך הבית ולא בסוכה משום כך. בתחילה אמרתי לו שלכאורה אין שום הבדל מכל מצוה, שאין לומר שכיוון שהשני מצטער מעשיית מצוותו, ייפטר מקיום המצוה. ואמנם לבסוף חככתי בדבר וחשבתי שיתכן ואכן יכול לישון עמה בבית, כי זה בכלל 'תשבו כעין תדורו', שסוכה היא כמו בית דירת קבע דכל השנה ואם ב"ב מצטערים שישן בחדר זה, הרי עוברים הם לישון בחדר אחר, וא"כ לא ישתנה דין זה בסוכה, שהיא כדירת האדם בימי הסוכות

באותו השבוע סיפר לי ידידי הרה"ג רבי אליעזר פרוסמן, שרב קהילה ירושלמית שאל בפניו את הגר"ש אוירבך שליט"א שאשה אחת מקהילתו מפחדת לישון לבדה בדירה ללא בעלה, כי הם מתגוררים באזור חילוני, והורה לו הגר"ש אוירבך שליט"א שיכול לישן בבית, והוכיח את דבריו מדברי הגמרא בסוכה (כו, א) שחולים ומשמשיהם פטורים מן הסוכה ומצטער ומשמשיו חייבים בסוכה, והוא מפני שחייבים כיון שהמצטער יכול להסתדר גם בלעדיהם, אך בלא זה שהיה יכול להסתדר בלעדיהם היו פטורים גם הם. (וראו בספרי החדש "דבר למועד" בענין זה, דעות הקדמונים בענין).

ואכן בספר "כי בא מועד" מביא בשם הגרח"פ שיינברג זצ"ל שאדם שאשתו מפחדת לישון בבית לבדה, פטור הבעל לישון בסוכה, ואולם הביא שם שדעת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שהבעל אינו פטור מלישון בסוכה במקרה כזה, ואם האישה מפחדת- שתישן איתו בסוכה, והגרי"ש אלישיב זצ"ל לא הסכים להקל בעניין כלל וכלל. בספר חשוקי חמד מביא הגר"י זילברשטין שליט"א מקרה חמור יותר, בו האשה נמצאת במצב מסוים, בו היא חוששת שאולי יצטרכו לפנותה לבית החולים, ובעלה אמור לישון בסוכה בחצר, בעוד הם גרים בקומה גבוהה. גם במקרה כזה הורה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שעליו לישון בסוכה, והחשש של האשה, לפיו אולי ואולי תצטרך לנסוע לבית החולים, אינו חשש ממשי הדוחה את שינת בעלה בסוכה.

לכאורה חילוק גדול יש בין המעשה שהגיע לידך למעשה הגר"ש אוירבך והגרי"ש אלישיב, כי בפשטות טעם משמשי חולה משום עוסק במצווה במבואר במשנ"ב, וכן ישן ליד אמו אם מצטערת לישון לבד הוא עוסק במצווה ופטור מן המצווה, משא"כ בישן ליד אשתו.

[צופר הנעמתי]

כאשר יהודי נרדם בשעת הדרשה בבית הכנסת או באמצע ה"מִשמֶר" של הושענא רבא, פסק מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שצריך להקיצו משנתו (קובץ זמן שמחתנו מהגר"י דרז'י).
ואמנם ראו נא את דברי ה"בכורי יעקב" (סימן תרל"ט סקל"ד וסקל"ז) שכותב שמדברי הר"ן נראה שהנרדם מחוץ לסוכה, אין צורך להקיצו משנתו משום שהוא "מצטער", והסביר ה"בכורי יעקב" שכיון שמצטער, לכן אינו רגיל לקום וללכת לישון במיטתו שבביתו, ולכן אין זה "תשבו כעין תדורו", ומכיוון שכל ימות השנה אין רגילות לאדם שמתנמנם או נרדם מעט בבית הכנסת, לקום וללכת הביתה לישון, לכן אין צורך להעירו ויכול לישון.
ואכן, זוהי סברה פשוטה ויסודית בהלכות סוכה, שהסוכה היא במקום הבית, והיא תחליף לבית. אך הסוכה אינה תחליף לרחוב או לבית הכנסת. ולכן מעודי לא היה ברור לי מדוע מקובל בעולם התורה שאסור להירדם ולנמנם בבית הכנסת (כפי שנוהגים להירדם באמצע הדרשות...). והרי הסוכה מהווה תחליף לתשמישי הבית, ומכיוון שאדם ישן בביתו, עליו לישון בסוכתו. אך כאשר אדם ישן לפעמים מעט בבית הכנסת או באוטובוס, זוהי אינה שינת בית, ואין על שינה זו, לכאורה, דין של "תשבו כעין תדורו", ולכן לא ברורה לי הכרעתו של הגרי"ש זצ"ל ועוד גדולי תורה, שאסור להירדם בבית הכנסת ושצריך להעיר את הנרדם שם, ואשמח לקבל את תגובות תלמידי החכמים שליט"א.

אם נמשיך את קו המחשבה הזה אז יצא לנו הדין שגם סעודה שלישית אין חיוב לאכול בסוכה כיון שהרבה אנשים נוהגים לאכלה בבית הכנסת, וכן שמי שהולך למסעדה או בית מלון פטור מן הסוכה כיון שגם מביתו יוצא כשהולך למסעדה או לבית מלון.
ולכאורה החילוק הוא שמצטער וחולה והולכי דרכים הוא מצב המגדיר את האדם בתור מי שאינו יושב גם בביתו בכה"ג, משא"כ מי שאוכל סעודה שלישית בבית הכנסת ודאי שאכילה זו אינה שונה במהותה מכל אכילה אחרת והוא דבר שבעקרו הוא מתשמישי דירה שאדם עושה בביתו, רק שבדרך מקרה ייתכן שאדם יאכל בבית הכנסת או במסעדה וכדומה. וא"כ הוא הדין לשינה, כיון ששינה היא בעקרון דבר שהוא מדרך דירה שאדם עושה בביתו הדין הוא שאפי' שינת עראי הוא דבר חשוב ונחשב שינה ולכן אפי' שינת עראי אסורה חוץ לסוכה, ומה שעכשיו מקשיב לדרשה והדרך לנמנם בכה"ג אינו משנה את מהות הדבר, והאדם בעצמו ודאי אינו נחשב כסוג של אדם שנמצא במצב שיוצא מביתו (אא"כ הוא חולה מחמת הדרשה...).

[ש. ספראי]

מעשה כזה בדיוק הגיע אלי לפני מספר שנים. נשאלתי מבחור יקר מישיבת 'כנסת יחזקאל' המעטירה בעירנו, שאמו, שהיא אלמנה מבוגרת, מפחדת ומצטערת לישון לבדה בבית פנימה, בשעה שבניה ישנים בסוכה, האם יכול לישון בתוך הבית ולא בסוכה משום כך. בתחילה אמרתי לו שלכאורה אין שום הבדל מכל מצוה, שאין לומר שכיוון שהשני מצטער מעשיית מצוותו, ייפטר מקיום המצוה. ואמנם לבסוף חככתי בדבר וחשבתי שיתכן ואכן יכול לישון עמה בבית, כי זה בכלל 'תשבו כעין תדורו', שסוכה היא כמו בית דירת קבע דכל השנה ואם ב"ב מצטערים שישן בחדר זה, הרי עוברים הם לישון בחדר אחר, וא"כ לא ישתנה דין זה בסוכה, שהיא כדירת האדם בימי הסוכות

באותו השבוע סיפר לי ידידי הרה"ג רבי אליעזר פרוסמן, שרב קהילה ירושלמית שאל בפניו את הגר"ש אוירבך שליט"א שאשה אחת מקהילתו מפחדת לישון לבדה בדירה ללא בעלה, כי הם מתגוררים באזור חילוני, והורה לו הגר"ש אוירבך שליט"א שיכול לישן בבית, והוכיח את דבריו מדברי הגמרא בסוכה (כו, א) שחולים ומשמשיהם פטורים מן הסוכה ומצטער ומשמשיו חייבים בסוכה, והוא מפני שחייבים כיון שהמצטער יכול להסתדר גם בלעדיהם, אך בלא זה שהיה יכול להסתדר בלעדיהם היו פטורים גם הם. (וראו בספרי החדש "דבר למועד" בענין זה, דעות הקדמונים בענין).

ואכן בספר "כי בא מועד" מביא בשם הגרח"פ שיינברג זצ"ל שאדם שאשתו מפחדת לישון בבית לבדה, פטור הבעל לישון בסוכה, ואולם הביא שם שדעת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שהבעל אינו פטור מלישון בסוכה במקרה כזה, ואם האישה מפחדת- שתישן איתו בסוכה, והגרי"ש אלישיב זצ"ל לא הסכים להקל בעניין כלל וכלל. בספר חשוקי חמד מביא הגר"י זילברשטין שליט"א מקרה חמור יותר, בו האשה נמצאת במצב מסוים, בו היא חוששת שאולי יצטרכו לפנותה לבית החולים, ובעלה אמור לישון בסוכה בחצר, בעוד הם גרים בקומה גבוהה. גם במקרה כזה הורה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שעליו לישון בסוכה, והחשש של האשה, לפיו אולי ואולי תצטרך לנסוע לבית החולים, אינו חשש ממשי הדוחה את שינת בעלה בסוכה.

לכאורה חילוק גדול יש בין המעשה שהגיע לידך למעשה הגר"ש אוירבך והגרי"ש אלישיב, כי בפשטות טעם משמשי חולה משום עוסק במצווה במבואר במשנ"ב, וכן ישן ליד אמו אם מצטערת לישון לבד הוא עוסק במצווה ופטור מן המצווה, משא"כ בישן ליד אשתו.

\\

הלא דיברתי על אשה חלשה שילדיה מפריעים לה לישון. ומאי שנא?

[ש. ספראי]

כאשר יהודי נרדם בשעת הדרשה בבית הכנסת או באמצע ה"מִשמֶר" של הושענא רבא, פסק מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שצריך להקיצו משנתו (קובץ זמן שמחתנו מהגר"י דרז'י).
ואמנם ראו נא את דברי ה"בכורי יעקב" (סימן תרל"ט סקל"ד וסקל"ז) שכותב שמדברי הר"ן נראה שהנרדם מחוץ לסוכה, אין צורך להקיצו משנתו משום שהוא "מצטער", והסביר ה"בכורי יעקב" שכיון שמצטער, לכן אינו רגיל לקום וללכת לישון במיטתו שבביתו, ולכן אין זה "תשבו כעין תדורו", ומכיוון שכל ימות השנה אין רגילות לאדם שמתנמנם או נרדם מעט בבית הכנסת, לקום וללכת הביתה לישון, לכן אין צורך להעירו ויכול לישון.
ואכן, זוהי סברה פשוטה ויסודית בהלכות סוכה, שהסוכה היא במקום הבית, והיא תחליף לבית. אך הסוכה אינה תחליף לרחוב או לבית הכנסת. ולכן מעודי לא היה ברור לי מדוע מקובל בעולם התורה שאסור להירדם ולנמנם בבית הכנסת (כפי שנוהגים להירדם באמצע הדרשות...). והרי הסוכה מהווה תחליף לתשמישי הבית, ומכיוון שאדם ישן בביתו, עליו לישון בסוכתו. אך כאשר אדם ישן לפעמים מעט בבית הכנסת או באוטובוס, זוהי אינה שינת בית, ואין על שינה זו, לכאורה, דין של "תשבו כעין תדורו", ולכן לא ברורה לי הכרעתו של הגרי"ש זצ"ל ועוד גדולי תורה, שאסור להירדם בבית הכנסת ושצריך להעיר את הנרדם שם, ואשמח לקבל את תגובות תלמידי החכמים שליט"א.

אם נמשיך את קו המחשבה הזה אז יצא לנו הדין שגם סעודה שלישית אין חיוב לאכול בסוכה כיון שהרבה אנשים נוהגים לאכלה בבית הכנסת, וכן שמי שהולך למסעדה או בית מלון פטור מן הסוכה כיון שגם מביתו יוצא כשהולך למסעדה או לבית מלון.
ולכאורה החילוק הוא שמצטער וחולה והולכי דרכים הוא מצב המגדיר את האדם בתור מי שאינו יושב גם בביתו בכה"ג, משא"כ מי שאוכל סעודה שלישית בבית הכנסת ודאי שאכילה זו אינה שונה במהותה מכל אכילה אחרת והוא דבר שבעקרו הוא מתשמישי דירה שאדם עושה בביתו, רק שבדרך מקרה ייתכן שאדם יאכל בבית הכנסת או במסעדה וכדומה. וא"כ הוא הדין לשינה, כיון ששינה היא בעקרון דבר שהוא מדרך דירה שאדם עושה בביתו הדין הוא שאפי' שינת עראי הוא דבר חשוב ונחשב שינה ולכן אפי' שינת עראי אסורה חוץ לסוכה, ומה שעכשיו מקשיב לדרשה והדרך לנמנם בכה"ג אינו משנה את מהות הדבר, והאדם בעצמו ודאי אינו נחשב כסוג של אדם שנמצא במצב שיוצא מביתו (אא"כ הוא חולה מחמת הדרשה...).

אכן, בעקרון זה קו המחשבה הנכון, שבסוכה משתמשים כמו בבית, וכאשר היה ברור לכו"ע שאוכלים סעודה שלישית מחוץ לבית, היו פטורים מסוכה באכילה זו. וראה בספרי הקט ויאמר שמואל שכתבתי כעי"ז שלכן הכהנים לא התחייבו בסוכה באכילת שיירי מנחות, כי שיירי מנחות לא אוכלים לעולם בסוכה.
אלא מאי? גם אכילת סעודה שלישית נאכלת בבית בד"כ, וגם ארוחת ערב. וזה שיש אנשים מסוימים/קהילות שאוכלים בביהכנ"ס או במסעדה, עדיין זה אינו מפקיע את הנוהג הנורמטיבי המקובל.
וכפי שהבאתי כנ"ל מהגרח"ק שליט"א, שלא אדם אחד וכו' קובע, אלא מנהג כל העולם.
ואכן, יש לבסס יותר את הדברים. אני עני מסכים. חג שמח.

[ש. ספראי]

כאשר יהודי נרדם בשעת הדרשה בבית הכנסת או באמצע ה"מִשמֶר" של הושענא רבא, פסק מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שצריך להקיצו משנתו (קובץ זמן שמחתנו מהגר"י דרז'י).
ואמנם ראו נא את דברי ה"בכורי יעקב" (סימן תרל"ט סקל"ד וסקל"ז) שכותב שמדברי הר"ן נראה שהנרדם מחוץ לסוכה, אין צורך להקיצו משנתו משום שהוא "מצטער", והסביר ה"בכורי יעקב" שכיון שמצטער, לכן אינו רגיל לקום וללכת לישון במיטתו שבביתו, ולכן אין זה "תשבו כעין תדורו", ומכיוון שכל ימות השנה אין רגילות לאדם שמתנמנם או נרדם מעט בבית הכנסת, לקום וללכת הביתה לישון, לכן אין צורך להעירו ויכול לישון.
ואכן, זוהי סברה פשוטה ויסודית בהלכות סוכה, שהסוכה היא במקום הבית, והיא תחליף לבית. אך הסוכה אינה תחליף לרחוב או לבית הכנסת. ולכן מעודי לא היה ברור לי מדוע מקובל בעולם התורה שאסור להירדם ולנמנם בבית הכנסת (כפי שנוהגים להירדם באמצע הדרשות...). והרי הסוכה מהווה תחליף לתשמישי הבית, ומכיוון שאדם ישן בביתו, עליו לישון בסוכתו. אך כאשר אדם ישן לפעמים מעט בבית הכנסת או באוטובוס, זוהי אינה שינת בית, ואין על שינה זו, לכאורה, דין של "תשבו כעין תדורו", ולכן לא ברורה לי הכרעתו של הגרי"ש זצ"ל ועוד גדולי תורה, שאסור להירדם בבית הכנסת ושצריך להעיר את הנרדם שם, ואשמח לקבל את תגובות תלמידי החכמים שליט"א.

אם נמשיך את קו המחשבה הזה אז יצא לנו הדין שגם סעודה שלישית אין חיוב לאכול בסוכה כיון שהרבה אנשים נוהגים לאכלה בבית הכנסת, וכן שמי שהולך למסעדה או בית מלון פטור מן הסוכה כיון שגם מביתו יוצא כשהולך למסעדה או לבית מלון.
ולכאורה החילוק הוא שמצטער וחולה והולכי דרכים הוא מצב המגדיר את האדם בתור מי שאינו יושב גם בביתו בכה"ג, משא"כ מי שאוכל סעודה שלישית בבית הכנסת ודאי שאכילה זו אינה שונה במהותה מכל אכילה אחרת והוא דבר שבעקרו הוא מתשמישי דירה שאדם עושה בביתו, רק שבדרך מקרה ייתכן שאדם יאכל בבית הכנסת או במסעדה וכדומה. וא"כ הוא הדין לשינה, כיון ששינה היא בעקרון דבר שהוא מדרך דירה שאדם עושה בביתו הדין הוא שאפי' שינת עראי הוא דבר חשוב ונחשב שינה ולכן אפי' שינת עראי אסורה חוץ לסוכה, ומה שעכשיו מקשיב לדרשה והדרך לנמנם בכה"ג אינו משנה את מהות הדבר, והאדם בעצמו ודאי אינו נחשב כסוג של אדם שנמצא במצב שיוצא מביתו (אא"כ הוא חולה מחמת הדרשה...).

אכן, בעקרון זה קו המחשבה הנכון, שבסוכה משתמשים כמו בבית, וכאשר היה ברור לכו"ע שאוכלים סעודה שלישית מחוץ לבית, היו פטורים מסוכה באכילה זו. וראה בספרי הקט ויאמר שמואל שכתבתי כעי"ז שלכן הכהנים לא התחייבו בסוכה באכילת שיירי מנחות, כי שיירי מנחות לא אוכלים לעולם בסוכה.
אלא מאי? גם אכילת סעודה שלישית נאכלת בבית בד"כ, וגם ארוחת ערב. וזה שיש אנשים מסוימים/קהילות שאוכלים בביהכנ"ס או במסעדה, עדיין זה אינו מפקיע את הנוהג הנורמטיבי המקובל.
וכפי שהבאתי כנ"ל מהגרח"ק שליט"א, שלא אדם אחד וכו' קובע, אלא מנהג כל העולם.
ואכן, יש לבסס יותר את הדברים. אני עני מסכים. חג שמח.

[שש ושמח]

אכן, בעקרון זה קו המחשבה הנכון, שבסוכה משתמשים כמו בבית, וכאשר היה ברור לכו"ע שאוכלים סעודה שלישית מחוץ לבית, היו פטורים מסוכה באכילה זו. וראה בספרי הקט ויאמר שמואל שכתבתי כעי"ז שלכן הכהנים לא התחייבו בסוכה באכילת שיירי מנחות, כי שיירי מנחות לא אוכלים לעולם בסוכה.
אלא מאי? גם אכילת סעודה שלישית נאכלת בבית בד"כ, וגם ארוחת ערב. וזה שיש אנשים מסוימים/קהילות שאוכלים בביהכנ"ס או במסעדה, עדיין זה אינו מפקיע את הנוהג הנורמטיבי המקובל.
וכפי שהבאתי כנ"ל מהגרח"ק שליט"א, שלא אדם אחד וכו' קובע, אלא מנהג כל העולם.
ואכן, יש לבסס יותר את הדברים. אני עני מסכים. חג שמח.

לקוצר דעתי לא הבנתי הסברא בדבריך ולא מצאתי להם אפי' ביסוס מועט. [וכנראה אין כוונתך שיש ללמוד כן מד' הבכור"י, שאינו ענין לזה כלל].
בודאי שהסוכה אינה תחליף לרחוב, ומה שהדרך לעשות ברחוב א"צ לעשותו בסוכה, אך מנין שהסוכה אינה תחליף לבית שאינו ביתו העיקרי? הרי גם מה שאדם עושה בבית שאינו ביתו העיקרי כגון מסעדה או ביהכנ"ס נחשב ישיבה ולמה לא יתחייב לעשות כן בסוכה?
לענ"ד גם אף כל באי עולם היו אוכלים סעודה ג' בביהכנ"ס וכדו' היו חייבים בסוכה, שהרי דרכם לאכול בבית כל שהוא ולא ברחוב.
[וראיה לזה מסעודת נישואין שכל באי עולם אינם אוכלים בביתם ומ"מ חייבת בסוכה לולי שא"א כמבו' בגמ'. - ואמנם יש לדחות דשם אכילה חד הוא, ואין אנו דנים על כל אכילה בנפרד. ומ"מ זה שייך גם בסעודה ג' וגם באכילת מנחות].
אולי אפשר להעלות דברי הסה"ק ויאמר שמואל בענין זה?

[ונתנו ידידים]

באותו השבוע סיפר לי ידידי הרה"ג רבי אליעזר פרוסמן, שרב קהילה ירושלמית שאל בפניו את הגר"ש אוירבך שליט"א שאשה אחת מקהילתו מפחדת לישון לבדה בדירה ללא בעלה, כי הם מתגוררים באזור חילוני, והורה לו הגר"ש אוירבך שליט"א שיכול לישן בבית, והוכיח את דבריו מדברי הגמרא בסוכה (כו, א) שחולים ומשמשיהם פטורים מן הסוכה ומצטער ומשמשיו חייבים בסוכה, והוא מפני שחייבים כיון שהמצטער יכול להסתדר גם בלעדיהם, אך בלא זה שהיה יכול להסתדר בלעדיהם היו פטורים גם הם. (וראו בספרי החדש "דבר למועד" בענין זה, דעות הקדמונים בענין).

ואכן בספר "כי בא מועד" מביא בשם הגרח"פ שיינברג זצ"ל שאדם שאשתו מפחדת לישון בבית לבדה, פטור הבעל לישון בסוכה, ואולם הביא שם שדעת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שהבעל אינו פטור מלישון בסוכה במקרה כזה, ואם האישה מפחדת- שתישן איתו בסוכה, והגרי"ש אלישיב זצ"ל לא הסכים להקל בעניין כלל וכלל. בספר חשוקי חמד מביא הגר"י זילברשטין שליט"א מקרה חמור יותר, בו האשה נמצאת במצב מסוים, בו היא חוששת שאולי יצטרכו לפנותה לבית החולים, ובעלה אמור לישון בסוכה בחצר, בעוד הם גרים בקומה גבוהה. גם במקרה כזה הורה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שעליו לישון בסוכה, והחשש של האשה, לפיו אולי ואולי תצטרך לנסוע לבית החולים, אינו חשש ממשי הדוחה את שינת בעלה בסוכה.

הגר"י זילברשטין שליט"א מביא את דבריו של מרן הגרי"ש אלישיב וכותב עליהם כך: "נראה שלכך אין בזה את הפטור של "תשבו כעין תדורו", כי לא מודדים את הדבר באופן פרטי, אלא את הציבור כולו, וכדי לפטור את האדם מלישב בסוכה צריך שיהיה מצב שכל העולם כולו לא היה יושן בסוכה באופן כזה. ואמר לי גיסי הגר"ח קנייבסקי שליט"א: הגע עצמך: אדם זקן שיש לו יארצייט והוא צריך לעבור לפני התיבה בליל יום טוב של סוכות, וסוכתו היא על גג בגובה של חמש קומות, וכל השנה לא היה עולה בשום פנים ואופן ברגליו לגג, כיון שאח"כ לא יהיה לו כח לרדת להתפלל לפני העמוד, אלא היה ישן למטה במקום כלשהו, האם נאמר שגם בסוכות פטור מלעלות לסוכתו, כי "תשבו כעין תדורו"?!, והרי הדעת נותנת שאין לזקן זה פטור של "תשבו כעין תדורו", כי הוא אדם פרטי שקשה לו, והמודד הוא כל העולם כולו, והוא הדין בענייננו".

כל הלומדות הזה של הגר"י זילברשטיין איני מבין כי ודאי דמצטער נמדד ע"פ האדם הפרטי ואיסטניס יוכיח שנחשב מצטער, ומ"מ הדין והמשל מובנים כי מה שיש לו סיבה שהי' ישן בכל השנה במקום אחר אינו עושהו מצטער דזה תלוי אם מצטער הוא עצמו מעצם השינה בהסוכה, וכל הדיון של משמש את האלמנה וחולה וממשיו אינו מדין מצטער אלא מדין עוסק במצוה וחולה ומשמשיו דפטורין מן הסוכה

[נהר שלום]

עי' חזון עובדיה סוכות עמ' ר'

[מנצפך]

נשאלתי כעת (למעשה) ואשמח למענה ומ"מ:
תינוק קטן אשר אמו שוהה מחוץ לעיר ועתידה לחזור אחר חצות הלילה וע"כ נשאר עמו אביו בבית ואינו יכול לרדת לסוכה ולהשאירו ישן לבד בבית, והאב רעב ועייף מאוד, יש לו היתר לסעוד סעודתו וללכת לישון לכה"פ עד אשר תחזור אשתו?

[אפרקסתא דעניא]

מדוע אינו יכול לקחת את התינוק לסוכה? כי קר שם מדי? א"כ זה כעין חולה ומשמשיו שפטורים.

[מנצפך]

מדוע אינו יכול לקחת את התינוק לסוכה? כי קר שם מדי? א"כ זה כעין חולה ומשמשיו שפטורים.

כי הוא כבר צריך לישון [והוא אכן ישן], והוא ישן רק בעריסה

[עזריאל ברגר]

קיי"ל שצרכי קטן כצרכי חולה,
וגם מצד "תשבו כעין תדורו" - שבשביל צורך כזה היה אוכל וישן בבית חברו וכיו"ב.
ולכן דעתי מצטרפת למתירים.

[מנצפך]

ייש"כ.
אז עדכנתי אותו שלכאורה מותר.

[החושב]

נשאלתי כעת (למעשה) ואשמח למענה ומ"מ:
תינוק קטן אשר אמו שוהה מחוץ לעיר ועתידה לחזור אחר חצות הלילה וע"כ נשאר עמו אביו בבית ואינו יכול לרדת לסוכה ולהשאירו ישן לבד בבית, והאב רעב ועייף מאוד, יש לו היתר לסעוד סעודתו וללכת לישון לכה"פ עד אשר תחזור אשתו?

לענ"ד פשוט שכן.
הרי הוא עוסק במצוה - גמילות חסדים. והעוסק במצוה פטור מן המצוה.
[אפשר גם לבוא מצד משמשי חולה. ושזה, בעצם, אותו הדבר].

ודרך אגב, פטור לא רק מסוכה, אלא גם מללכת למעריב ומכל שאר המצוות שחיובן בא בסתירה לטיפול בתינוק. ולאו דווקא בסוכות, אלא גם בכל השנה.

[עושה חדשות]

אדם שילדיו ישנים בסוכה (מוקדם) והוא רוצה לאכול או ללמוד והוא לא יכול להדליק את האור בסוכה (יעיר את הילדים) האם יש לו היתר לאכול וללמוד מחוץ לסוכה? ואם כן מאיזה דין?

או אם אדם לומד בסוכה, ובנו הקטן (10) רוצה ללכת לישון, הוא נצרך לאור והבן לחושך. מי באמת קודם, מצות חינוך או שהבן יישן בבית כדין מצטער?

[דרומי]

על לימוד מחוץ לסוכה יש היתר מפורש וברור, לפחות בחלק מהמקרים.

[לבי במערב]

והגרמ"מ קארפ כותב שזאת היא חומרא שיש בה קולא, שמצד אחד אנחנו מחמירים על הישן הזה, שלפי האמור- אין צורך להקיצו משנתו, ומאידך אנחנו מקילים ומפריעים לו לנמנם כלבבו...

לא זכיתי להבין דבריו, לצערי כי רב.

מנין שהסוכה אינה תחליף לבית שאינו ביתו העיקרי? הרי גם מה שאדם עושה בבית שאינו ביתו העיקרי כגון מסעדה או ביהכנ"ס נחשב ישיבה ולמה לא יתחייב לעשות כן בסוכה?

אף אי נימא הכי, עדיין נמנום כבשעת הדרשה וכיו"ב אינו בבית (כלשהו) דוקא, אלא בכל המתנה משעממת - גם אם תהי' ברחוב (בתנאי שיהא כסא לשבת עליו... ויש שאף לזה אינם צריכים).

אולי אפשר להעלות דברי הסה"ק ויאמר שמואל בענין זה?

מוסג"פ:

ויאמר שמואל סי' מא.pdf

(127.06 KiB) הורד 129 פעמים