אמר המחבר מחלוקת היא בין הפילוסופים אם הנשמה הולכת מגוף לגוף ולפי שאפשר שלא באה דעתי בחבור הזה מבוארת ככל הצורך אומר אני באמת וישר שלא מצאתי בפילוסופיאה שום מופת חותך וראיה מכרחת לשום אחת מן הסברות לכן כל אחד יבחר בפילוסופיאה הסברא אשר תישר בעיניו.
הגהמ כתב:ראיתי שכותבים במבוא למהדורה החדשה שהשמיטו ההסכמה השנייה מתוך הספר הודות לביקורת חריפה שמתח הריעב''ץ על אותו שר המסכים, שמחבר הספר קורא לו 'החכם השלם כמהר''ר נחמיה בכמהר''ר יעקב הכהן'.
במבט ראשון נראה מד' הריעב''ץ שמדובר בנחמיה חייא חייון, אבל לכאורה אי''ז מתאים - הן מסדר הדורות (שלא ידוע ששהה החויא בפירארה סביבות שנת ת''צ), והן מצד שכבר נתגלה קלונו באיטליה הרבה שנים לפני כן, וגם רבו של בעל אמונת חכמים ה''ה ר''י בריאל, היה מן החותמים כנגדו בשעתו. האם למישהו יש עוד מידע בענין?
הגהמ כתב:עוד תעלומה קשורה לספר הזה:
בכל מהדורות ישנות של הספר מופיע מיד אחרי דף השער המשפט הסתום הבא (העתקתי ממהד' יוהניסברג - באותו עותק המצוי באוצר ובה"ב מדפו"ר הכתב קרוע בצדו), ויש לציין שקטע זה חסר במהד' ורשא, ובעקבותה גם במהד' חדשה של מכון זכרון אהרן (מבלי להעיר על כך).אמר המחבר מחלוקת היא בין הפילוסופים אם הנשמה הולכת מגוף לגוף ולפי שאפשר שלא באה דעתי בחבור הזה מבוארת ככל הצורך אומר אני באמת וישר שלא מצאתי בפילוסופיאה שום מופת חותך וראיה מכרחת לשום אחת מן הסברות לכן כל אחד יבחר בפילוסופיאה הסברא אשר תישר בעיניו.
מה פשר אימרה מוזרה הזאת? הרי דעת המחבר ברורה למדי כבר בהקדמת ספרו שלא רק שאמונת הגלגול היא קבלת כל חכמי ישראל, אלא ש"סברת הגלגול מסכמת מאד אל השכל ואל הפילוסופיאה".
כשנדקדק בלשון המחבר באימרה המוזרה הנ"ל נראה שנגענו בסוגיא ד"תליוהו וזבין זביניה זבינא", והיינו שאולץ המחבר לכתוב מה שכתב להפיס דעת מישהו ולכן דקדק לכתוב שדבריו אלו אמורים רק בגדר החקירה הפילוסופית אבל לא לענין קבלת חכמי ישראל. ואמנם עדיין יש לשאול מי היה הגורם לכך? האם בעיית האמונה בגלגול העסיקה את הנצזורה הנוצרית?
אשמח לכל מידע בענין.
איש_ספר כתב:לא מדובר בנחמיה חיון אלא בנחמיה ב"ר יעקב הכהן שהשתמד אח"כ ונקרא לגנאי חרימה כהן.
ראה עליו במאמרו של ישעיה זנה: אבני בנין לקורות היהודים באיטליה. נמצא באוצר גם כנספח לכותר: פחד יצחק <ונציה> מפתחות והשלמות. עמ' 42 מעמודי האוצר.
One might think that at least the body does exist after death, but in fact Aristotle would disagree. Instead, he insists that a dead body is only “homonymously” called a body—that it is only described as “a body” by extension, because it superficially resembles a living body (De Anima ii 1, 412b10–25; Metaphysics vii 10, 1035b9–25).
וסרו על ידי המות כי צורת המת מבעל החיים אינה צורת החי - כלומר הצורה הטבעית - ולא נקרא המת בשם החי אלא על (דרך) השיתוף
הגהמ כתב:איש_ספר כתב:לא מדובר בנחמיה חיון אלא בנחמיה ב"ר יעקב הכהן שהשתמד אח"כ ונקרא לגנאי חרימה כהן.
ראה עליו במאמרו של ישעיה זנה: אבני בנין לקורות היהודים באיטליה. נמצא באוצר גם כנספח לכותר: פחד יצחק <ונציה> מפתחות והשלמות. עמ' 42 מעמודי האוצר.
במקורות הנ"ל מתברר שלא המיר דתו עד שנת תצ"ה - כחמש שנים אחר הדפסת ספר אמונת חכמים, וא"כ לא כ"כ מובן מה שהתלונן הריעב"ץ בזה"ל "רע עלי המעשה שחזר בעל הספר להזכיר לשבח את הפגום זה שלש פעמים הביא דברי תורה בשם ערל וטמא". הרי בזמן שנדפס הספר עוד היה נחשב הנ"ל לאחד מחשובי רבני פירארה.
הגהמ כתב:בכל מהדורות ישנות של הספר מופיע מיד אחרי דף השער המשפט הסתום הבא... ויש לציין שקטע זה חסר במהד' ורשא, ובעקבותה גם במהד' חדשה של מכון זכרון אהרן (מבלי להעיר על כך).
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 225 אורחים