שטייגעניסט כתב:יי"ש לר' א"ס שהעלה את התמיהה המעניינת הזו שניקרה אף במוחי שנים רבות.
אני הסקתי ממנה שתי תובנות, אציע אותם בקיצור.
א: במשך הדורות צורת האמירה של הטקסטים שבלשון הקודש איבדה הרבה מחינה עד שכבר פסקנו מלחוש בנעימת החרוז. הכוזרי מספר שהנביאים לא דיברו בלשון פיוטית למרות היותה נעימה לאוזן. כעת נברר למי היום יש אוזן שנועם לה לשמוע לשון פיוטית? מסתבר שפעם הציבור היה קורא את הפיוטים בקול בכעין מקהילה בצורת מדויקת, הגיית הנקודות היתה נכונה, ובכך הם היו חשים את נעימות הפיוט עד שהדבר היה מביא להם התעוררות ושמחה בה' ובתורתו. הר' יעקב לויפר במבוא לזמירות שבת שבהוצאת עו"ה מבטיח למי שירגיל את אוזנו להבחין בין יתד לתנועה וסוגר שהוא יחוש בנעימות המשקל שבבתי הפיוט, אשרי המאמין.
ברובה המכריע של התקופה בה נאמרו הפיוטים לציבור לא היו מחזורים, והפיוט היה נאמר בידי הש"ץ כאשר הקהל שותק (ומסתפק באמירת ריפריין, או בעניית אמן בסוף הברכה).שטייגעניסט כתב:מסתבר שפעם הציבור היה קורא את הפיוטים בקול בכעין מקהילה בצורת מדויקת, הגיית הנקודות היתה נכונה, ובכך הם היו חשים את נעימות הפיוט עד שהדבר היה מביא להם התעוררות ושמחה בה' ובתורתו.
לייטנר כתב:יש בנ"ט להזכיר את דברי ראב"ע הידועים על פיוטי ר' אלעזר הקליר בפירושו לקהלת ה.
נוטר הכרמים כתב:ראשית, תודה לאי"ס על העלאת הדיון המרתק.
שנית, כזוית לעומתית לדברי ידידי ה'עושה חדשות'. הפיוט אינו משמש רק כפסיפס מרהיב של ידע שקשור למועד, והוא מוגש בחרוזים. הפיוט נותן איזו שהיא אוירה גם 'פיוטית' ז"א החריזה והעימה וכו', וגם 'קדמונית', לחוות את המועד כפי שביטאו אותו הקדמונים, מה הדגשים של המועד וכו'. יתירה מזו, ברוב הפיוטים יש שילוב מוצלח בין החלק ההלכתי לחלק האגדיי והדרושי, שילוב שמרומם מאוד את האומרו בעיון ובהתבוננות וגם מעניק השראה מיוחדת. אין לזה תחליף בכל הליקוטים והקיצורים של זמנינו.
שלישית, אצל רבותי שליט"א ראיתי חיבה יתירה לפיוטים. הגר"ש אויערבאך שליט"א נוהג לומר חלק מהפיוטים אחר התפילה, בעיקר של ד' פרשיות ושבת הגדול. הגרי"י קלמנוביץ שליט"א ג"כ מעיין רבות בפיוטים.
חד ברנש כתב:רבינו אי"ס,
שתי הערות קלות:
א. מיהו "הקליר הראשון והשני".
ב. דבריך, ש"עולם הפייטינים והפיוט הפך בעיקר לנחלת חוקרים, שלרובם עבודת התפילה עצמה זרה להם ואין להם חלק ונחלה בה" - אינם מדוייקים.
בברכה המשולשת כתב:חד ברנש כתב:רבינו אי"ס,
שתי הערות קלות:
א. מיהו "הקליר הראשון והשני".
ב. דבריך, ש"עולם הפייטינים והפיוט הפך בעיקר לנחלת חוקרים, שלרובם עבודת התפילה עצמה זרה להם ואין להם חלק ונחלה בה" - אינם מדוייקים.
א. אולי "השני" הכוונה לרבי אלעזר ברבי קילר.
בברכה המשולשת כתב:חד ברנש כתב:רבינו אי"ס,
שתי הערות קלות:
א. מיהו "הקליר הראשון והשני".
ב. דבריך, ש"עולם הפייטינים והפיוט הפך בעיקר לנחלת חוקרים, שלרובם עבודת התפילה עצמה זרה להם ואין להם חלק ונחלה בה" - אינם מדוייקים.
א. אולי "השני" הכוונה לרבי אלעזר ברבי קילר.
משולש כתב: את פיוטי הרגלים השמיט כנראה לגמרי מלבד תפילות גשם וטל אותם אמר במלואם בתוך התפילה, וכנראה תמך באמירת קרובץ בפורים.
בברכה המשולשת כתב:משולש כתב: את פיוטי הרגלים השמיט כנראה לגמרי מלבד תפילות גשם וטל אותם אמר במלואם בתוך התפילה, וכנראה תמך באמירת קרובץ בפורים.
גם את פיוטי הרגלים אמרו אחרי חזרת הש"ץ (יעויין מע"ר אות קסג)
בן טובים כתב:כדוגמא לעיסוק בפיוט שאינו עולה בקנה א' עם הגישה שיש בהם קדושה פנימית, יוזכרו דבריו המזעזעים של גולדשמיט (במחזור לסוכות עמ' מד בהערה) על הפיוט הק' והנשגב: י' א' וגואלי אתיצבה - 'תוכן הפיוט הוא קבלה, האל הוא דק על דק וברא את עולמו בל"ב נתיבות החכמה, והנחנו את פירושו לחוקרי תורת הסוד, הפיוט פגום בלשונו ובצורתו וכנראה כך הוא מיום חיבורו במאה הי"ז'. הבנתם, גולדשמיט זעירא קובע בחוצפתו שעל פי כללי הפיוט שלו ושל פליישר, הפיוט פגום ... ברור שהכוונה למבנה הלשוני שלו, אבל כאן טמון העיקר, הלשון והסגנון אינם התכלית בעצמה, רק אצל החוקרים הנ"ל, אבל אצל שלומי אמוני ישראל הפיוט הוא לבוש למשהו פנימי ונסתר, ואנו אזובי הקיר לא ראויים לאור נשגב זה.
איש_ספר כתב:תן דעתך שבשעה שאתה משתלח בכתיבה צינית שכזו, דבריך עשויים להגיע לעיניים טרוטות מדמעות של אם שכולה, וללבם שותת הדם של משפחה מיוסרת. ממש כך. ודי בזה.
איש_ספר כתב:הרב אום, אני לא רואה את הדמיון, למותר לאסוף את דברי הקדמונים והתייחסותם לפיוטים בקדושה נשגבה.
בן טובים כתב:איני בטוח שפורום אוצה"ח הוא מקום טוב להעלות באוב את פרי מחשבתם של חוקרים אלו, אבל לאחר שקראתי שהראי"ס נשא דברים בהספד מעורב של 'הגה"ק' תוכ"ד הי"ד, ותוכ"ד שפך מרורות וקיתונות של לעג על הדבר בעתו, אני מבולבל לגמרי, מהו פורום זה ולמי הוא משמש.
ישא ברכה כתב:לדוגמא שיר היחוד שהוא אכן גבולי בין שיר לפיוט, מצליח לעורר אצל רבים מחשבות על בורא העולם וגדולתו האין סופית, וגם מעורר רגשות של אהבת ה' ויראת אלוקים. כי הוא נעדר את הקשיים שלהלן.
הכהן כתב:ישא ברכה כתב:לדוגמא שיר היחוד שהוא אכן גבולי בין שיר לפיוט, מצליח לעורר אצל רבים מחשבות על בורא העולם וגדולתו האין סופית, וגם מעורר רגשות של אהבת ה' ויראת אלוקים. כי הוא נעדר את הקשיים שלהלן.
הלוואי היו קוראים זאת 90% מהמניין בו התפללתי, שיצאו החוצה לפני אמירתו...
משולש כתב:הכהן כתב:ישא ברכה כתב:לדוגמא שיר היחוד שהוא אכן גבולי בין שיר לפיוט, מצליח לעורר אצל רבים מחשבות על בורא העולם וגדולתו האין סופית, וגם מעורר רגשות של אהבת ה' ויראת אלוקים. כי הוא נעדר את הקשיים שלהלן.
הלוואי היו קוראים זאת 90% מהמניין בו התפללתי, שיצאו החוצה לפני אמירתו...
חבל,
שיר היחוד זה דוגמא טובה לתהליך הנסיגה של העם מהפיוטים (ומהתפילה בכלל).
התיאור של נסיגת מנהג שיר היחוד מתואר בהרבה מקומות, האם יש מישהו שיכול להביא לכאן?
(בדומה למה שהביאו כאן לעיל, תפילה עם פיוטים אין פירושו - תפילה יותר ארוכה. אלא זה יחס אחר לגמרי לתפילה. זה רגש אחר לגמרי. וחוסר הרגש לפיוטים הוא ביטוי לחוסר בחיבור הנפשי העמוק לתפילה ובית הכנסת. כל אחד מבין שאם יוציאו את "ונתנה תוקף" מהתפילה יהרסו את ראש השנה, אבל פחות מבינים שלהוציא את "אץ קוצץ" (דוגמא בעלמא!) מהתפילה זה הרס של שבת זכור, (או להוציא את "אשכול איווי" הורס את פרשת שקלים). (ואגב, אפשר לראות שאצל אלו שאינם אומרים פיוטים אלו, אין כמעט רגש לד' פרשיות, ואצלם זה מתבטא רק בזה שצריך להוציא עוד ס"ת מהארון. הם גם לא יודעים בכלל שחסר אצלם משהו).
בברכה המשולשת כתב:יעויין מעשה רב אותיות נ"ג ו-ק"ע
איש_ספר כתב: תחושה כזו יש לי הק' בימים נוראים ובימים טובים כשאני מתפלל מתוך ספרי התפילה של ר' דניאל גולדשמידט וחתנו יונה פרנקל זכר חכמים לברכה.
הבטחתי כתב:איש_ספר כתב: תחושה כזו יש לי הק' בימים נוראים ובימים טובים כשאני מתפלל מתוך ספרי התפילה של ר' דניאל גולדשמידט וחתנו יונה פרנקל זכר חכמים לברכה.
נסתפקתי הרבה אם להעלות הדבר או לא, ומסתמא לעוסקים בדברים אלו הדברים ידועים, אך לא אוכל אתאפק, איני יודע מה דינו של כותב שורות אלו, אבל ודאי לא הייתי מזכירו לברכה.
ולגופו של אשכול, ראיתי לרבים וטובים, בזמן שהציבור שרים וכד', הם מעיינים ואומרים את הפיוטים אשר אין דרכם להאמר, ולא כאומרים לשם לומר, אלא מתענגים על דברי הפייט.
חזור אל “עיון תפילה וחקר פיוט”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 5 אורחים