ומי אמר רבא הכי, [שהלכה כר' יהודה שאם השיא בת ראשונה בחייו, נותנין לשניה היתומה כדרך שנתן לראשונה], והאמר רבא הלכה כרבי שאמר נוטלת עישור נכסים, לא קשיא הא דאמדיניה, הא דלא אמדיניה.
ופירש"י:
וכך פירשו כל הראשונים: דכשיש אפשרות לאמוד את דעתו של האב, נותנים כשיעור האומד, וכשאין אפשרות לאמוד נותנים עישור נכסים. (ולא נחלקו אלא שיש אומרים דגם באומד לעולם אין נותנים יותר מעישור)הא דאמר רבי עישור נכסים, בדלא אמידניה לאב, שלא גר בינינו ולא עמדנו על סוף דעתו אם וותרן אם קמצן.
אלא שבספר ראב"ן מצאנו שכתב כך:
והדברים כמות שהם בלתי מובנים, אמדינן והוא דלא אמיד? ואכן הר"ב אבן שלמה הגיה: והוא דאמיד. וגם זה לא חלק, ראשית נצרכים אנו להגהה, שנית מה זה שחוזר על עצמו אזלינן בתר אומדן והוא דאמיד.אזלינן בתר אומדן דעתיה דאב לפי מה שהיתה דעתו יפה אצלו, והוא דלא אמיד אבל אמיד נותנין לה עישור נכסים.
והנה בכתב יד מינכן מצינו גרסא מחולפת. במקום הא דאמדיניה, הא דלא אמידניה, נכתב:
הא דאמיד הא דלא אמיד
וברור שזו היתה גרסת ראב"ן. וכיון שכן אולי זכינו כאן לפירוש חדש ומחודש. שראב"ן פירש אמיד במשמעות עשיר, ולא במשמעות של אומד וכמו שמצינו מטבע זו בפירוש זה בכמה מקומות (ומהם ב"ב ח ע"ב 'הא דאמיד הא דלא אמיד') וזה שאמרה הגמרא, מה שאמר רבא עישור נכסיה ולא אומדן דעת האב, זה באב עשיר, שנכסיו מרובים, נוטלת עישור, אבל בלא אמיד, כלומר שאינו עשיר, שאין לנו בטחון שעישור נכסי מספיק, אמדינן דעתו.
עד עתה לא מצינו חבר לפירוש מעניין זה. נודה לכל סיוע.