הודעהעל ידי עושה חדשות » ב' אוקטובר 26, 2015 8:39 pm
ידועה הקו' למה שמעון העמסוני פירש מלדרוש 'אתין' רק כשהגיע ל"את ה' אלוקיך תירא", ולא פירש כבר ב"ואהבת את ה' אלוקיך".
וכבר עמד בזה בשו"ת מהרי"ל בסי' א, ז"ל:
"דלא דמו כלל, גבי אהבה כתיב בהו בכל ישראל ואהבת לרעך כמוך ומהו הריבוי את דמרבינן ת"ח, צ"ל חיבה יתירה ואהבה עזה להדבק בהן ולאהוב אותן כנפשן כאשר התפאר החסיד תיתי לי כי אתא דינא דצורבא מרבנן לקמן לא מנחנ' רישא אבי סדיא עד דמהפיכנא בזכותיה, וכן ההוא מאן דהו דאמר פסלינא ליה לצורבא מרבנן לדינא דרחימנא ליה כנפשאי, ואין אדם רואה חובה לעצמו ולכי האי גוונא אתא קרא להוסיף בהן אהבה על שאר בני ברית, ואפי' הכי אין שכרו גדול כמאן דרחים מרבנן דהוי איהו גופיה צורבא מרבנן, וטעמא כדפי' לעיל וכדחילק בסמ"ק. אבל את ה' אלהיך תירא, בזה נתקשה החכם ע"ה לפי שהוא רחוק מן הדעת לרבות יראת בשר ודם על חבירו, וקרא כתיב האותי לא תיראו וגו' וכתיב ה' לי לא אירא וגו' וכאלה וכאלה, הכל גלוי לאחר כמה וכמה מקראות שמורות שאין ליראה מבשר ודם בלתי מהשי"ת לבדו. והיה נראה בעיני החכם ז"ל אם היה מרבה שום דבר ח"ו מיחזי כב' רשויות, ופן יעשוהו ע"ז ח"ו כיון שציותה תורה לירא אותו, ועל כן פירש ורצה לקבל שכר על הפרישה כדי להורות לתלמידים שכולם לאו דווקא כדי שלא יעמיקו ח"ו ויבואו לידי מכשול. ואע"ג דכתיב איש אמו ואביו תיראו הא הקש' התו' מאי שנא דקמתמה טפי אמורא מקדש מאמורא דאב ואם, דגבי מקדש תניא יכול יתיירא וכו', ותירצו: דגבי אביו פשיטא שלא ישתחוה לו לשם אלהות, אבל גבי מקדש איצטריך דהוי דבר שבקדושה. ולתירוץ זה הכי נמי ת"ח הוו דבר שבקדושה מחמת דברי תורה שבלבבם כדדרשינן ק"ו ת"ח שכל גופו אש כו', וכן האי צורבא מדרבנן דמרתח, אורייתא הוא דמרתחא ליה וכן מצינו גבי מעשים משונים שעשו בתפלתם וכשהיו דורשים נשרפו עצי השדה ועוף הפורח ופי' התוס' שהדברים שמחים כיום נתינה באש, וכל זה מורה דת"ח הוה דבר שבקדושה, וכיון דמיעוט קרא גבי מקדש דאין לירא מפניו והכא ליכא מיעוט אם כן אתו למטעי. ולא דמי לאב ואם דכל אדם יש לו אב ואם ורוב העולם עמי הארץ ופשיטא שלא יכעיסנו קאמר, דמאיזה טעם יעשנו אלהות. אבל ת"ח לא הוצרך לומר שלא יכעיסנו דבלאו הכי ידעינן זה כדדרשינן בחלק כל החולק על רבו וכו', כל המהרהר אחר רבו כו' וטובא דאיתא התם, ואם בא לרבות [ת"ח שאינו] רבו צ"ל שאינו גדול ממנו, דאי גדול אף על פי שלא למד ממנו יש לו דין רבו כדפי' התו' גבי שמואל שרצה עלי להענישו על שהורה בפני רבו אף על גב שלא למד לפניו שהרי עתה הביאוהו עליו, ע"ש פרק אין עומדין ואם כן צריך לרבות שקול, ומהסברא היא זו שיראה אותו הואיל וגדול כמותו אלא על כרחיך גדול ממנו, ולהכי לא צריך קרא כדפי'. ואם כן תירוץ שני של התו' שחילקו גבי מקדש, דגבי אב ואם שייך מורא שלא יכעיסנו, גבי מקדש מוצא בדוחק, נמי ניחא".
ולפי דבריו יוצא שבאמת מרבי' ב'ואהבת' את הת"ח.
אמנם במס' כלה רבתי פי"ג אי':
אהוב את התורה ומכבד את התורה. אהוב את התורה, מנא לן, דכתיב ואהבת את י"י אלהיך, את לרבות את התורה. ומכבד את התורה, שנאמר כבד את י"י מהונך, את לרבות את התורה.
וזה מקור לתפילה המובאת בגמ' בברכות: חיים שתהא בנו אהבת תורה.
ולכאו' זה תירוץ אחר על שמעון העמסוני.
והערה קטנה: לש' הרמב"ם בהל' ת"ת פ"ו הוא "עון גדול הוא לבזות את החכמים או לשנאותן", ומבו' שגם מי שאינו מבזה בדיבור או מעשה, ה"ה בכלל העוון הגדול ע"י השנאה שעיקרה בלב. והי"ת יצילנו מזה, ולא יביאינו לידי ניסיון.