אגב, אעתיק מהרשום אצלי בסוג' חטא המלח של אשת לוט:
בראשית יט-כו: ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח. וברש"י "במלח חטאה ובמלח לקתה. אמר לה תני מעט מלח לאורחים הללו, אמרה לו אף המנהג הרע הזה אתה בא להנהיג במקום הזה". ושמעתי מהגרי"פ גולדווסר בשם הגר"ש מרקוביץ לבאר טעם סירובה לתת לאורחים מלח, דהנה מבו' בב"מ פט, ב דפועל אסור לספות במלח את אכילתו כיון דעי"ז יאכל יותר, וזהו שאמרה אשת לוט, דהניחא לתת לאורחים כדי רעבונם, אבל מהיכ"ת לספות להם במלח להצריכם טפי.
ובחז"ל יש עוד נוס' (מלבד מה שהביא רש"י) על חטא אחר שעשתה במלח. ז"ל המדרש "לפי שחטאה במלח, כיצד שבאותה הלילה שבאו המלאכים לביתו של לוט, הלכה היא אצל שכניה בעלילה לשאול מלח, אמרו לה שכניה ולמה את צריכה מלח, וכי אין יודעת שהיית חסרה מלח לילך ליקח מלח מבעוד יום, אמרה להם אין אנו צריכין מלח, אלא שבאו לנו אורחים, ולכך ידעו אנשי סדום במלאכים שבאו בביתו של לוט".
ובתורת המנחה דרשה ט' כ' בזה דרך ג' "אמנם על דרך האמת חטא חוה אמה נפקד עליה. שחוה אמה חטאת בפרי עץ הדעת ונמשכה אחר תאותה ליהנות בטוב טעם המאכל ההוא, דכתיב ותרא האשה כי טוב העץ למאכל, לפיכך לקתה בתה אשת לוט בעברה על ציווי המלאך, ונעשת נציב מלח, דבר הנותן טוב טעם לכל המאכלות, ומדה כנגד מדה וכו' ומן הדין היה לה לחוה להענש מיד להיות נציב מלח, אלא מפני קיום העולם שאי אפשר לעולם בלא נקבות, לא נענשה בדין הזה. וכשבאת בתה אשת לוט, וגם היא עברה על המצוה, נדונה ונפקד עליה חטא אמה ותהי נציב מלח".
והאופן שנעשתה לנציב מלח כ' הרד"ק "כי כמו שהיתה ניצבה עומדת כשהביטה אחריה כן שבה מלח בקומתה", והרמב"ן כ' "וענין איסור ההבטה אמר רש"י אתה הרשעת עמהם ובזכות אברהם אתה ניצל, אינך רשאי לראות בפורענותן. ועוד בו ענין, כי הראות באויר הדבר ובכל החליים הנדבקים, יזיק מאד וידביקם, וכן המחשבה בהם, ולכן יסגר האיש המצורע וישב בדד. וכן נשוכי חיות השוטות ככלב השוטה וזולתו, כאשר יראו המים וכל מראה יחזו בהם דמות המזיק וישתטו וימותו, כמו שאמרו במסכת יומא, והזכירוהו אנשי הטבע. ולכן היתה אשתו של לוט נציב מלח, כי באתה המכה במחשבתה כאשר ראתה גפרית ומלח היורד עליהן מן השמים ודבקה בה". וע"ע ריקאנטי. (וע' שו"ת באר משה סי' כט). ובמהרש"א בנידה סט, ב כ' "אין נציב מלח מטמא שמה שמשנה הש"י במעשה בראשית בשינוי הטבעיים הוא שינוי גמור כאילו הוא בריאה חדשה ואין כאן חומר ראשון כלל שיטמא". אמנם בפי' ר"י בכור שור בפ' ניצבים כ' "ותהי נציב מלח - שמלח נפל עליה".
וברמב"ן כ' עוד "ובפרקי דרבי אליעזר כענין הזה, אמרו להם, אל תביטו לאחוריכם שהרי ירדה שכינתו של הקב"ה להמטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש. עירית אשתו של לוט נכמרו רחמיה על בנותיה הנשואות בסדום, והביטה לאחריה לראות אם הולכות הן אחריה וראתה אחורי השכינה ונעשית נציב מלח". והוסיף בזה הר"מ אבוסאולה תלמיד הרשב"א "כי מדד לה מידה כנגד מידה היא הציצה בדבר שהוא מלח עולם ונעשית מלח כי היא נקראת מלח כמו שכ' הרב ז"ל בפס' על כל קרבנך תקריב מלח ושם תמצא דעתו למה נקראת מלח". ובס' מאירת עינים לר"י דמן עכו כ' "והסוד של אשת לוט שהיתה נציב מלח, לפי שחזרה פנים לראות לשכינה שהיא נקראת ברית מלח, שהיתה נוקמת נקמתה מאנשי סדום בגופרית אש ומלח, וזהו שאומר לישראל במתן תורה שלא יהרסו לראות שנ׳ פן יהרסו לראות ונפל ממנו רב, ע״כ. ויה״ב שנ״ר דעת״ו אומר שהטעם שנקרא מלח והמלח רומז אליה כי המלח דומה לאתרוג שרומז לעט׳, כי כאשר האתרוג טוב ורע מתוק וחמוץ, כך המלח שומר כל דבר הנמלח ונותן טעם טוב לכל תפל ויש בו טובות הרבה, גם רעות יש בו שאם יזרעו ממנו שדה לעולם לא תצמח, שעושה אותו מדבר שממה, כדרך זה העט׳ כלולה מדין ורחמים".