לעומקו של דבר כתב:אמר מהרי"ד מבעלז בעת שהיה ברצפערט בעת מלחה"ע הראשונה: אין על עם ישראל לשוב בתשובה בכדי לקרב ביאת המשיח, אלא הסדר הוא להיפך, יבוא המשיח ואז יעשו תשובה, והעיקר להיות האחדות בעם ישראל ושיאהבו ויאחדו הלבבות אפילו עם הגרוע שביותר.
תשובה זו נאמרה כמענה לאחד מנכדי סיגוט שביקשו לעורר את העם לתשובה מפני הצרות וע"מ לקרב הגאולה, וע"ז נאמר כנ"ל.
כן הביאו בעלון עלים לתרופה האחרון בשם ספר אם הבנים שמחה לרי"ש טייכטאהל הי"ד אס"ו (פרק א', ונמצא שם)
קצת היה בעיני חידוש, שלא ידעתי שזהו סגנונו של מהרי"ד. וגם לא ידעתי שבבעלז מאשרים את שמועותיו של הרה"ק הנ"ל בשם אדמוריה"ם (יש שם בשם ר' מרדכי מבילגורייא שצריך לעשות גאולה העתידה בדרך הטבע ועוד כהנה)
ננסה לעשות קצת סדר.
א. העובדה שציטטו מספר 'אם הבנים שמחה' ע"י כותב המדור ב'עלים לתרופה', אין בכוחה להעיד האם בבעלזא 'מאשרים' או 'לא מאשרים' את שמועותיו. הכותב ליקט ממקורות שונים, מבלי להביע עמדה על נכונות הדברים.
ב. רי"ש טייכטאל הי"ד אכן ידוע ששינה את דעותיו בצורה קיצונית בעקבות מאורעות השואה, אבל אינו חשוד בשום אופן לשקר או לזייף. והוא משמש גם בשאר ספריו וכתביו להרבה דברי תורה מהאדמורי"ם מבעלזא. ואין סיפור זה שונה מהם.
ג. אין ללמוד שום דבר מבטוי שמהרי"ד מבעלזא אמר לאדם מסוים בצורה פרטית, בעקבות איזה פניה או שאלה מסוימת, שזה היתה 'עמדתו הרשמית'. ייתכן שהתשובה נאמרה לפי דעתו של שואל, וכלפיו בלבד. העמדה של מהרי"ד מבעלזא בנושא זה ידוע ממקורות רבים אחרים, והדברים מפורסמים וכפי שהעירו הקודמים.
זה שרי"ש טייכטאל בחר לאמץ את הסיפור האמור כראיה והוכחה להשקפתו, כמובן זה משקף רק את עמדתו, אשר כפי אשר כל קורא ולומד בספרו, רואה בעליל כיצד היה 'משוחד' בקטע זה. וכל דבר חז"ל/מימרת צדיקים, שיש בו איזה רמז של סמך לשיטתו, מיד בחר להביאו כראיה לדבריו...
ד. ואגב אוסיף, שעל פי מה ששמעתי (מפי השמועה), כאשר הגיע ספר 'אם הבנים שמחה' לידיו של הרב מבילגורייא (בנו של מהרי"ד מבעלזא),[איני יודע האם עוד בהונגריה, או שמא כאן בארץ], הגיב שספר זה יהיה טוב בעוד חמישים שנה...
(כלומר, שחיבתו הגדולה לארץ ישראל, והחובה שראה בעליה לארץ בכל מחיר, ולמרות עוברי העבירה שבה. אינה מתאימה לתקופה ההיא, שבה היתה ה'ציונות' בתקפה, והארץ היתה 'אוכלת יושביה', ורבים רבים שעלו לארץ בתקופה ההיא, פרקו עול. אבל בעוד כמה שנים שהמצב ישתנה, יהיה איזה צדק בעמדתו. [דבריו אלו דומני שהודפסו במהדורה החדשה של 'אם הבנים שמחה', מהדורת קרן רא"ם].
ה. ולגופו של ענין. עצם דבריו של מהרי"ד מבעלזא, כפי שנמסרו לשואל שם, ככל הנראה עברו כמה גלגולים עד שהגיעו לרי"ש טייכטאל, כך שאין להתייחס להם כאילו זהו לשונו של מהרי"ד שנמסר לשואל. אלא רק להתייחס ל'גרעין' של הדברים.
ו. אודות ענין של ה'תשובה' קודם או אחר ביאת המשיח. לא נראה לי שמהרי"ד התכוון להתייחס כלל לסוגיא זו. כוונתו היתה לדברי השואל שביקש ממנו להשתמש במאורעות מלחמת העולם הראשונה, כאמצעי לעורר את העם לתשובה. ועל זה ידוע לנו עמדתו גם ממקורות אחרים, שסבר שבזמן בלבול הדעת וטשטוש המוחין - כפי שהיה אז בשעת המלחמה - אין הזמן כשיר לכך. יש להתפלל ולהמתין שהימים יחזרו לתיקונם, ואז יהיה הזמן המתאים לכך. וכנראה אלו היה דבריו גם לשואל.
ז. ביחס לעמדתו אודות האחדות עם הגרועים שבעם. נראה שדבריו לא נמסרו בדקדוק כלל. העמדה בבעלזא היתה שצריך להיות 'גוט צו יעדעם' אבל לא 'גוט מיט יעדעם'. [טוב לכולם, אבל לא 'טוב עם כולם'. -- באידיש זה יותר מוצלח]. כלומר אף שאהבת ישראל ואחדות ישראל דורשת להטיב עם כל יהודי, אבל בהחלט אסור להתאחד ולהתקרב לפורקי העול. ובסגנון זה כנראה צריך גם להגיה במימרא שנמסרה ב'אם הבנים שמחה'.
ח. עוד במשנתו של מהרי"ד נמסר (בספר קול יעקב ועוד), שתפקידו של משיח יהיה לקרב גם הרחוקים ביותר, כל שיש בהם ניצוץ יהודי, יצטרך לעמול קשה, ולהביאם ליהדות, ולא להשאירם במצבם. (אלא שהוסיף שתפקיד זה קשה מאוד וכו'). כך שבהחלט סבר שישראל ישובו בתשובה לקראת ביאת משיח, ואפילו את הרחוקים ביותר יקרבו...