אוצר החכמה כתב:מה שאנו רואים בעינינו הוא שהרבה פעמים הדרך שבה אנו חושבים שתצליח נכשלת ולהיפך. כך שהערכת המציאות שלנו לוקה בחסר. לדוגמה לפעמים זה שחשבנו שפרנסתו מובטחת מכל מיני סיבות דווקא הוא מתקשה בפרנסה ולהיפך. כאמור אין זה עניין לשני רעבון שהוא מכת מדינה וכמ"ש.
לכל כלל יש יוצאים מן הכלל, ואם נסתכל על מספיק דוגמאות נמצא גם "הרבה פעמים" שאינן תואמות את הכלל. אבל ההגיון הפשוט, וכן המציאות שלא השתנתה בענין זה מאז ימי הברייתא שהביא הרמב"ם להלכה ועד ימינו אנו, היא שמי שטורח בפרנסתו מצליח יותר ממי שאיננו טורח, ומי שמתכנן את עתידו הכלכלי לפי צרכיו, מצבו טוב יותר ממי שאינו עושה כן, ומי שיש לו הרבה ילדים צרכיו הכלכליים גדולים יותר, וכן הלאה וכן הלאה כפי שכל אחד מאיתנו רואה בעיניו (ומי שמפקפק, או מטעה עצמו מתוך התבוננות בחריגים, יכול להעזר בנתונים סטטיסטיים הזמינים לרוב כדי להצליח להפריד בין עיקר לטפל ובין אנקדוטות מקריות להתנהגות האופיינית). כמובן, כל אלה הם כללים, ואינם מתיימרים להיות נכונים לכל אדם ואדם. יש מי שיטרח וייכשל, ויש מי שלא יטרח ויצליח.
כמובן, האבחנה הנכונה שהכללים אינם נכונים תמיד, לאו דווקא מביאה למסקנה שניתן\צריך להתעלם מן הכלל. הרבה פעמים אדם נכשל במה שחשב להצליח וכן להפך, וכן מצאנו גם הרבה פעמים שאדם נכנס לסכנה ויצא בשלום, הרבה רופאים שטעו בתחזיותיהם, וגם הרבה רבנים שטעו בפסקיהם ובהערכותיהם. בכל כי האי גוונא, הולכים אחר השכיח הסביר והרגיל, ולא אחר הרבה פעמים יוצאות דופן. אולם, לענין האשכול הנוכחי השאלה שיש לדון בה כאן היא אך ורק האם יש איזו שהיא הדרכה תורנית, או אולי אפילו חיוב הלכתי, להתעלם מן השיקולים הכלכליים הנ"ל ככל שהדבר נוגע להולדת ילדים. על זה כבר אמרה הברייתא את מילתה, והרמב"ם ניסח זאת בשפה חריפה וחדה.
עם כל זאת, על אף שדרך בעלי דעה לכלכל מעשיהם במחשבה תחילה ולדאוג ולתכנן מראש אמצעי פרנסה, סוף מעשה במחשבה תחילה, לענין מעשה יש לקחת בחשבון גם שיקולים אחרים, (וכמו שכתבת לעיל, למשל, על עיתות מצוקה בהן לא תמיד ניתן לנקוט בדרך המלך של בעלי דעה, אבל רחוק מאד לומר שכל ימות עולם של זמן הגלות הן כולן עתים חרידות, והדרכת הברייתא והרמב"ם הן רק הלכתא למשיחא), ואכמ"ל.
