הוראותיו של ר' ישראל סלנטר ביום הכיפורים בעת המגיפה בווילנא

[נוטר הכרמים]

סיפור המעשה על שלל גירסאותיו

בספר תנועת המוסר ח"א עמ' 159 בתולדות ר' ישראל מסלנט זצוק"ל מובא:

באותו זמן בפרוס שנת תר"ט וכבר הגיעו 'הימים הנוראים' והמגיפה עדיין בתקפה. כידוע, עלולים מקרים של רעב, צפיפות, התעייפות וכדומה הגורמים חלישות הגוף, להביא להתפשטות המחלה. בכל זאת, לא הרהיבו רבני וילנא להכריע להתיר בפרהסיה לאכול ביוה"כ.

אז קם רבי ישראל והתהפך מצנוע ועניו לגאה ותקיף, ויצא לבדו להכריע על דעת עצמו בדבר הזה. הוא חשב את הצום בשעה זו לאיסור ועבירה חמורה. {הערה 6: ראה ברשימות הנ"ל שאחד מידידיו סיפר לו, שהחמיר על עצמו לצום ביוה"כ, והתפלא ר' ישראל היאך העיז לעבור עבירה חמורה כזו בעצם יום הקדוש הזה}. גם ראה בזה חילול השם שלא יאמרו הגויים שבגלל אמונת ישראל הביאו עליהם את המחלה הזו.

ובערב יוה"כ תר"ט פרסם מודעות בכל בתי הכנסיות שבעיר: 'לא להתענות ביום הקדוש והנורא הזה, לקצר בפיוטים, ללכת לטייל בחוצות העיר לרוח היום, ולהושיע איש את רעהו בכח ובכסף עצה. בחששו שהקהל לא יציית לו מפני אימת יום הקדוש הזה, עלה על הבמה בבית הכנסת הגדול כתום תפילת שחרית, הוציא יין ועוגות, קידש ואכל לעיני כל הקהל.

{הערה 8: בנו ר' יצחק ברשימותיו הנ"ל כותב שהתיר לאכול פחות מכשיעור. כפי דברי הרב פרבר ב'שערי ציון' ציווה כן רק לתלמידיו, והורה להם עצה בהלכה שלא יחול האיסור על פחות מכשיעור.

יעקב מרק בספרו 'גדולים פון אונזער צייט עמ' 67 כותב בשם עד ראיה, ר' שמעון שטרשון, שר' ישראל עצמו לא אכל. אבל זה לא יתכן, כפי שמוכח מרשימות בנו שחשב את הצום כאמור לעבירה חמורה. ראה פרטי המעשה גם בספר מקור ברוך של ברוך עפשטיין וילנא תרפ"ח ח"ב עמ' 1012 שר' ישראל עלה על הבימה ואתו שני מורי הוראה נודעים בוילנא והכריז: בשם ה' ומרשות תורתינו הק' אשר ענדה עטרה לכל מצוותיה במצוה אחת יסודית: 'וחי בהם - ולא שימות בהם' אנו מתירים שלא להתענות היום. אח"ףכ לקח כוס יין ויקדש עליו וישת ממנו, ומורי ההוראה העומדים עליו, וגם טעמו מיני מתיקה ומעשה אופה.

אולם הוא כותב שזה אירע בשנת תר"ל, וכנראה טעות בידו. אמנם גם בשנה ההיא השתוללה בוילנא מגפת החלי-רע שבה מתה גם אשתו של ר' ישראל בוילנא, אבל לא נמצא בשום מקור שחזר אז אותו מאורע עם צום יוהכ"פ שקרה בשנת תר"ט. ראה פרטי הדברים גם ב'עיר וילנא' של שטינשנידר עמ' 130}.

הקהל נפחד מאוד ולא האמין למראה עיניו, אחד מנכבדי בית הכנסת גם התקומם כנגדו וקרא בקול: האם אין לנו רבנים ומוצי"ם היודעים דיני פיקוח נפשות, והם לא התירו בפרהסיא כמוהו. ויש מספרים, שאחריו עלה על הבמה זקן הדיינים שבוילנא רבי בצלאל, ומיחה בשם כל הדיינים על ההיתר הכללי הזה, בלי פקודת רופא מיוחדת בכל מקרה ומקרה. אבל ר' ישראל עמד על דעתו ולא זז משם עד שכל מתפללי ביה"כ עלו על הבמה, אחד, אחד, ועשו כמותו. ומשם, כפי שמספרים עבר לכל בתי הכנסיות שבעיר והשפיע על כל המתפללים לבל יצומו.

וראה עוד שם תיאור השלכות המעשה והסערה שבאה בעקבותיה שקמה לדממה בעקבות פלפול תורני עמוק וחריף שהשמיע הגרי"ס בביהכ"נ הגדול בוילנא.

[נוטר הכרמים]

הבהרה מפתיעה בדעת ר' בצלאל הכהן

בספר שדי חמד מערכת יוה"כ סי' ג אות יד הביא בשם ספר ראשית ביכורים להג"ר בצלאל הכהן מוילנא שכתב להודיע לדורות עולם שצמו במקומו ג' פעמים בזמן המגיפה ולא ארע דבר, ולכך חייבים כולם לצום ביוה"כ בזמן מגיפת החולירע וחלילה להקל בזה. ובספר משנת פיקוח נפש (להג"ר יוסף אריה לורינץ, עמ' רכז) כתב דאפשר דמה"ט יצאו אז הבי"ד שבראשו כנגד הוראת הגרי"ס, כי לשיטתם גם החולים חייבים לצום, ובודאי שבכל אופן אין מקום להתיר לבריאים משום חשש שיצומו החולים.

[נוטר הכרמים]

תמיהות על גירסת המקור ברוך

בנוסף על האי-דיוקים שנמצאו בדבריו העולים מתוך דברי הרב כץ בתנועת המוסר, הרי שעצם גירסתו מעוררת מבוכה רבה.

הוא כותב שהגרי"ס עלה לבימה עם כוס יין ומזונות וקידש ואכל. על כך תמה הג"ר אשר ווייס שליט"א בקובץ דרכי הוראה (עניני ודיני חולה ביוה"כ סי' ג) שהרי אם קידש בהכרח שאכל כשיעור כדי שיהיה קידוש במקום סעודה שהרי האוכל פחות מכשיעור אינו מקדש כמבואר בשו"ע סי' תריח,ו.

ועוד, הרי להלכה קיי"ל דחולה האוכל ביוה"כ פטור מלקדש כמבואר בסוף סי' תריח במג"א ובשו"ע הרב ובחיי"א ובמ"ב ס"ק כט.

[למי שכבר רגיל בספריו אין בדברים חידוש מיוחד].

[נוטר הכרמים]

מקורות נוספים לשאלת אכילת הבריאים לטובת החולים

הגר"א ווייס בדבריו שם הביא עוד כמה ידיעות נכבדות כדלהלן.

בשו"ת מצפה אריה [להגאון רא"ל ברודא אב"ד לבוב] או"ח סי' מא כתב שבילדותו בגרודנא שמע שבוילנא היה פולמוס גדול כאשר הגרי"ס פסק שכל בני הקהילה יאכלו, ואף הבריאים שבהם, וגדולי העיר התנגדו לו, ולדבריו פסק ר' ישראל שיאכלו פחות מכשיעור.

את עצם ההוראה שגם הבריאים יאכלו גם כן פחות מכשיעור בשעת המגיפה ביוה"כ, כבר הורה זקן החת"ס בשו"ת ח"ו סי' כג, וכן הביא במצפה אריה שם שהורה הגאון בעל שואל ומשיב בשעת המגיפה בשנת תרל"ג.

וכן הביא בביאור הלכה סי' תקנד,ו בשם ספר פתחי עולם שפסק בת"ב שבשעת המגיפה יאכלו פחות מכשיעור.

בספר מועדים וזמנים ח"ב סי' קמ האריך בדברים על הוראת הגרי"ס בשנת תרכ"א (?) במגיפת חולירע שכל העיר וילנא יאכלו ביוה"כ, והביא כעין זה בשם הגה"ק מהרי"ל דיסקין זצ"ל (שו"ת סי' ה קונטרס אחרון אות לד ואות ס) בשם הירושלמי שמותר לעשירים לעבוד בשביעית מפני ארנונא שהעניים יסתכנו שיאמרו שבהם אין סכנה וע"כ התירו לכל אחד.

[נוטר הכרמים]

ההצעה של ר' ישראל שלא לעבור באיסור חצי שיעור יוה"כ

לעיל ציטטנו מההערה בתנוה"מ: בנו ר' יצחק ברשימותיו הנ"ל כותב שהתיר לאכול פחות מכשיעור. כפי דברי הרב פרבר ב'שערי ציון' ציווה כן רק לתלמידיו, והורה להם עצה בהלכה שלא יחול האיסור על פחות מכשיעור.

גם עצה זו גם מצינו בכמה נוסחאות.

אפתח בגירסא המובאת בספר 'הערות' משיעורי מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א עמ"ס שבועות (כב,א), שהיא מתאימה לגמרי לנוסח המובא בספר תנועת המוסר.

שם הביא את דברי הרמב"ן שם שאם נשבע בפירוש שאוסר ע"ע רק כזית, אזי אין באכילת חצי שיעור לדידיה שום איסור. והוסיף בסיפור המעשה בהגרי"ס שהציע היכי תימצי שלא יעבור ביוה"כ על איסור חצ"ש אפילו איסור דרבנן, שאם ישבע שלא יאכל כלום מעתה עוד לפני כניסת יו"כ, ובכה"ג רק כזית שלם אסור מצד שבועתו, אבל ח"ש באיסור שבועה ה"ז מותר אף מדרבנן. ולפי"ז נמצא שכשנשבע לא חל עליו איסור יו"כ משום דאין איסור חל על איסור, כיון שהרי איסור יוה"כ אינו כולל יותר ממה שנשבע, שהרי ח"ש אסור ביו"כ מטעם אחר דחזי לאיצטרופי, ומצד השבועה חצ"ש מותר.

הגרי"ש העיר שלהלכה קיי"ל שח"ש אסור גם בשבועה, והוסיף כי יש לברר את אמיתות השמועה.

עכ"פ משמועה זו עולה בבירור שהוראת הגרי"ס לא היתה אלא לאכול לשיעורים פחות מכשיעור.

[נוטר הכרמים]

הגירסא הנפוצה: נדר ולא שבועה,
וכדי להנצל מכרת ולא מאיסור חצי שיעור

הגר"מ שטרנבוך שליט"א בספריו (מועדים וזמנים ח"א סי' ס עמ' קכב בהגהה: תשובות והנהגות ח"ב) מביא שבעת חליו של הגאון בעל חמדת שלמה ציוו עליו שלא יתענה ביוה"כ, ומצא עצה שלא לעבור באיסור יוה"כ, ע"י שמקבל ע"ע קודם בנדר לאסור ע"ע אכילה ומלאכה עד אחרי יוה"כ, ואין איסור חל על איסור, אפילו איסור חמור דהיינו יוה"כ על איסור קל דהיינו נדר וינצל מאיסור כרת דיוה"כ, וכן העלה הגה"צ ר' ישראל סלנטר זצ"ל לעשות כן בשעת המגיפה בוילנא שהיה סכנה להתענות, ומפורש בחולין קיג,ב שאם אכל תרומה טמאה אין איסור מיתה, שאין איסור טמא דיש בו מיתה בידי שמים חל על איסור עשה דתרומה טמאה, וכאן גם כן כשקיבל באיסור נדר שיש איסור עשה, לא יחול עלה איסור כרת.

הרי לנו גירסא אחרת כי העצה היתה לעשות קונם ולא להשבע, ולא ע"מ לפטור מאיסור חצי שיעור, אלא מאיסור כרת דאורייתא!

ובדומה לזה כותב מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בשו"ת מנחת שלמה (קמא סי' לא, ומשם עם הוספות בספר מנחת שלמה עמ"ס נדרים סי' ה) עצה משם הגרי"ס שיאסור על עצמו קודם יוה"כ בכל מיני אוכלין ומשקין שבעולם, [וגם בשאר דברים האסורים ביוה"כ, כדי שלא יחול מחמת איסור כולל], דתו לא מצי חייל כלל איסורא דיוה"כ, ומשום דאין איסור יוה"כ חל על איסור נדר דקדים כיון דיוה"כ לא חשיב בכה"ג כולל, [ובגליון ספרו הוסיף מרן זצ"ל שכן מוכח מרש"י שבועות כד,ב ד"ה מידי דהוי, אך העירוהו מדברי הרמ"ע מפאנו בתשובותיו עמ' רסד שכתב בזה"ל: כיון שהדבר הנדור היה מותר לאחרים תחילה וביוה"כ נאסר עליהם ג"כ דהיינו מוסיף אחפצא. ומבואר בדבריו דחשיב איסור מוסיף אע"ג דהאיסור רק על הגברא], וגם יאמר בפירוש בשעת הנדר שאינו אוסר עליו אלא איסור שלם כשיעור שחייבה תורה ביוה"כ, דבכה"ג מצדד המל"מ (פ"ד משבועות ה"א) לומר דכיון שפירש דבריו ואמר כזית הרי הוא מותר בחצי שיעור, עיי"ש. ונמצא דבכה"ג גם מחמת יוה"כ אינו נאסר בפחות מכשיעור, כיון דהא ח"ש אסור הוא משום דחזי לאיצטרופי, והכא הרי א"א כלל להתחייב משום יוה"כ כיון דאין איסור חל על איסור. ויעו"ש מש"כ לדון בזה.

בדומה לגירסא זו מובא בספרים נוספים, ראה שו"ת הרב"ז [להגרב"ז שאפראן מבוקרשט] סי' יא, ובפי' מסגרת זהב על הקיצוש"ע, דברי צבי סי' ו, מועדי חיים (שמרלר) עמ' רעח.

אגב, בספר שו"ת מנחת אלימלך (וינטר) סי' יד מובא שבדרשות תפארת יעקב מובא שנהג כן בימי חליו.

[שבטיישראל]

ממתי יש דין או חיוב קידוש לאוכל ביוה"כ ?!

ואם כן ... מה היה נוסח הקידוש דהרי קיי"ל שמי שלא קידש בלילה אז כשמקדש ביום אומר נוסח ברכת הקידוש של לילה ?
חוץ מזה, מה היה ההיתר לאכול מיני מתיקה ?


הסיפור כולו נראה מצוץ מהאצבע

בימינו הליטוואקעס כבר נהיו פי אלף יותר גרוע מהחסידים בהמצאת סיפורי צדיקים ו"רבי'שע מעשה'ס" למיניהם ....

[נוטר הכרמים]

ממתי יש דין או חיוב קידוש לאוכל ביוה"כ ?!

ואם כן ... מה היה נוסח הקידוש דהרי קיי"ל שמי שלא קידש בלילה אז כשמקדש ביום אומר נוסח ברכת הקידוש של לילה ?
חוץ מזה, מה היה ההיתר לאכול מיני מתיקה ?


הסיפור כולו נראה מצוץ מהאצבע

בימינו הליטוואקעס כבר נהיו פי אלף יותר גרוע מהחסידים בהמצאת סיפורי צדיקים ו"רבי'שע מעשה'ס" למיניהם ....

כיצד 'הסיפור כולו נראה מצוץ מהאצבע', אם הפירכא שלך [שכבר נזכרה באר היטב בדברי] היא רק על התוספות של המקור ברוך שכבר איתרע חזקתיה ונודע בשערים במעלליו? וכי רשימות בנו ר' יצחק, ורשימה ארוכה של ספרי תולדות מלפני שני דורות וספרי פוסקים אינם מוסמכים כלל?

מנין האיסור לאכול מיני מתיקה?

ולהשליך מזה על הליטוואקעס בימינו והמצאותיהם ש'נהיו פי אלף יותר גרוע מהחסידים', נו באמת??

[דראל]

מסתבר שהרב קוק נהג כן כשהיה רבה של זויימל, "אלא שהרב הקדים דברי התעוררות ודברי חיזוק עובר למעשה, והסביר גודל תוכנה של מצות 'וחי בהם'..." (שיחות הראי"ה, עמ' צא. שם מספר גם בקצרה את הנהגתו של הגרי"ס: "ומשום חומר ענין פיקוח נפש של הרבים, אף עשה כן בעצמו בפומבי בבית הכנסת בכדי לעודד את הציבור שלא יהססו בדבר").

הרב נריה מפנה שם גם לשו"ת שרידי אש ח"ד עמ' רפ"ט, כיון שאינו לפני ואיני מהמנויים על האוצר, אודה למי שיעיין שם, ואם הדבר טוב לפני המלך גם להעלותו לכאן.

[נוטר הכרמים]

וראה עוד עדויות להוראה על ההוראה להתיר אכילה לבריאים, שו"ת אגרות משה או"ח סי' צא, המועדים בהלכה עמ' פד, ר' ישראל סלנטר / רוזנפלד עמ' יז.

ממליצתו של פרופ' זאב לב ב'המעין' על ה'בוך' של ר' נתן קמינצקי, נודעתי עוד כי יש שם דברים מענינים בפרשה זו, מי היודע?

בקובץ אוצרות ירושלים מובאת רשימה מאת הגה"צ ר' לייב פרידמן שם מביא כל הסיפור כפי ששמעו מר' יצחק וויינשטיין, ומוסיף פרט מעניין על הדרשה שאחרי הפרשה, כי היא היתה בנגעים ואהלות...

[שבטיישראל]

ממתי יש דין או חיוב קידוש לאוכל ביוה"כ ?!

ואם כן ... מה היה נוסח הקידוש דהרי קיי"ל שמי שלא קידש בלילה אז כשמקדש ביום אומר נוסח ברכת הקידוש של לילה ?
חוץ מזה, מה היה ההיתר לאכול מיני מתיקה ?


הסיפור כולו נראה מצוץ מהאצבע

בימינו הליטוואקעס כבר נהיו פי אלף יותר גרוע מהחסידים בהמצאת סיפורי צדיקים ו"רבי'שע מעשה'ס" למיניהם ....

כיצד 'הסיפור כולו נראה מצוץ מהאצבע', אם הפירכא שלך [שכבר נזכרה באר היטב בדברי] היא רק על התוספות של המקור ברוך שכבר איתרע חזקתיה ונודע בשערים במעלליו? וכי רשימות בנו ר' יצחק, ורשימה ארוכה של ספרי תולדות מלפני שני דורות וספרי פוסקים אינם מוסמכים כלל?

מנין האיסור לאכול מיני מתיקה?

ולהשליך מזה על הליטוואקעס בימינו והמצאותיהם ש'נהיו פי אלף יותר גרוע מהחסידים', נו באמת??

תגיד .. מה בדיוק היה שם ? למה דווקא עלה על הבימה ולא על המדרגות שלפני ארון הקדוש ?
האם אכן כל הקהל עלה על הבימה ? לא היה דחיפות ?
האם כולם קידשו או שהגרי"ס קידש עבור כולם משום ברוב עם הדרת מלך כמנהג הליטוואקעס ?
מה היה שמה לאכול ? קוגל אטריות או קוגל תפו"א ? מאטיאש או שמאלץ ? אייערקיכלע"ך כמנהג חו"ל או מצ'קאלאך כמנהג א"י ? פפסי או סופר דרינק ?
היה מספיק עבור כולם ? באמת, הרבעציצען של הגרי"ס היתה צדיקת גדולה שעמדה על רגליה כל היום בעריו"כ והכינה עוגות עבור כל הקהל הקדוש .... וגם הגרי"ס לא חס על כבודו הרמה ובעצמו סחב כמה קילו של עוגות לביכהכ"נ בעריו"כ שיהי' עבור כולם ... הרי כלל אינו עולה על הדעת שהגרי"ס ח"ו השתמש עם העירוב העירוני רחמנא לשיזבא.....

בקיצור נמרץ .... וואס דרייסטו אין קאפ ?!

מעשה שהיה כך היה (אם בכלל היה ....) - הגרי"ס התיר וציוה לכולם לאכול (והכוונה לאכול מה שצריך בכדי לקיים מצות "חוחי בהם" ולא אכילת מיני מתיקה !!), ולגירסא אחד אף עשה מעשה ואכל [ברבים ?] בכדי שילמדו ממנו. ותו לא מידי.


[במאמר המוסגר - מדבריך ניכר שבעיקר מפריע לך המשפט האחרון שכתבתי ע"ז שבימינו הליטוואקעס כבר נהיו פי אלף יותר גרוע מהחסידים בהמצאת סיפורי צדיקים ו"רבי'שע מעשה'ס" למיניהם .... נו נו]

[נוטר הכרמים]

לא אכנס לדקדוקי עניות שכאלו, במחילה.

זהו נסיון נואל לשוות לכל ההתרחשות המוסמכת הזו מין ארשת הזויה, ע"י ציטוטים מהמקור ברוך.

ועל אותו משקל, ואם זה היה עוגות דיאטטיות ולא מיני מתיקה (שעדיין לא הבאת מקור לאיסור, כדאי להמליץ לעזר מציון להשקות את החולים במיץ ענבים נטול סוכרים)?

ואם הוכנו ה'מזונות' מבעוד יום?

ואם לא כולם הוכרחו לאכול על הבימה אחד אחד?

ובמאמר המוסגר, וכי די ב'ניפוח' של מעשה כזה להכפיל את המעשיות של הליטוואקס בדורינו (משום מה הסיפורים האלו הם ממקורות בני מאה שנה) פי אלף מסיפורי החסידים, כלך לך אצל הרב זוין וגרליץ, יאיר ווינשטוק וזלמן רודרמן, וכפל כפליים יריעות יריעות העשויות מקני הים של רבבות גליונות המודיע, המבשר, מרוה לצמא, עולם החסידות, שלא לדבר על שלל השבועונים מבית היוצר של לובביץ'...

[שבטיישראל]

הוא אשר אמרתי שכל הסיפור הזה על הליה לבימה והקידוש ברבים על מיני מתיקה ועל ה"לא זזה משם עד שכולם עשו כמותו" ... בוקי וסרוקי מצוץ מן האצבע ולא היה ולא נברא

[שבטיישראל]

ובמאמר המוסגר, וכי די ב'ניפוח' של מעשה כזה להכפיל את המעשיות של הליטוואקס בדורינו (משום מה הסיפורים האלו הם ממקורות בני מאה שנה) פי אלף מסיפורי החסידים, כלך לך אצל הרב זוין וגרליץ, יאיר ווינשטוק וזלמן רודרמן, וכפל כפליים יריעות יריעות העשויות מקני הים של רבבות גליונות המודיע, המבשר, מרוה לצמא, עולם החסידות, שלא לדבר על שלל השבועונים מבית היוצר של לובביץ'...

אכן ...
וזש"כ שכהיום הליטוואקע'ס כבר הראו לנו שהם יודעים את המלאכה יותר טוב מהחסידים ....


(וב' כרכי "השקרן" יוכיח ... חדר רק פרק "אשכבתא דרבי" שגם הוא כבר כתוב כולו כולל כל ההספדים (וכמנהג ליטא שכ"א מספיד את עצמו ....) חסר רק התאריכים ...)

[איש_ספר]

הרב נוטר. מאמר רחב על הוראתו של הגרי"ס עם כל הגרסאות התפרסם בקובץ עץ חיים באבוב, גליון ז. (הקובץ קיים באוצר, אך רק בגי' 9 הוא מופיע בשלימותו)

ושם התבאר עיקר המחלוקת שהיה בזה בין ר' ישראל למצי"ם של ווילנא.
שר' ישראל אחז שצריך להורות לכולם לאכול רגיל גם לבריאים, כי אפשר להרגיל את הציבור כולו לאכילה מסודרת (כפי שהורו הרופאים שבלא זה יש סכנה של התפשטות המגפה*
והמצי"ם אחזו שרק החולים יאכלו, ואי אפשר להתיר לבריא לאכול, רק בשביל חבירו החולה. עי"ש ולא הסברתי מספיק.

ושם בקובץ ח' במכתבים הביא מישהו מהגרש"ז אויערבך מה ששמע מר' אליהו לופיאן, יעו"ש.

על הטעות שנפלה אצל הגר"מ שטנרבוך ועוד על הסיפור המשונה שהוא מביא כביכול מעשה זה היה הגורם של ר' ישראל לעזוב את ווילנא, ראה מש"כ כאן viewtopic.php?f=19&t=3818&p=28898&hilit=%D7%A4%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%96#p28869

[נוטר הכרמים]

בספר אמת ליעקב להגר"י קמינצקי זצ"ל על השו"ע מובא על דברי השו"ע או"ח סי' שכח,ב: מי שיש לו חולי של סכנה וכו', והזריז הרי זה משובח והשואל הרי זה שופך דמים, וז"ל: עי' בטור שהביא מהירושלמי שהנשאל הרי זה מגונה, ובב"י בשם התרה"ד פירש מפני שהיה לו להודיע דין זה לבני עירו קודם שיצטרכו לו. סיפר לי הגאון ר' דוד ליבוביץ שליט"א ששמע הוא סיפור זה מבעל חפץ חיים ז"ל, שבשנה הידועה שהתיר הגר"י סלנטר לאכול ביו"כ עקב מגיפת חולירע וטעם בעצמו ביהכ"פ בווילנא, הזמינוהו לב"ד דק"ק ווילנא, ודנו שם איזה עונש יענישוהו, על שהורה בפרהסיא הוראה כזו ולא נמלך בבי"ד. אמר הגר"י להם, שאם הם יחליטו אודותיו איזה עונש, יפסול את כל הגיטין שנכתבו בבי"ד זה, והקשה להם קושיא עצומה על סדר הגט, מה שנוהגין בכל מקום לסדר אחריו גיטין בכל ישראל, ואמר להם שכל זמן שלא יתרצו את קושיתו אינם יכולים לענשו.

ומוסיף הגר"י קמינצקי: והנה כמובן לכאורה היתה תשובתו שהוא גדול מהם ואין הוא מחויב להמלך אתם... אבל סו"ס מדוע באמת לא נמלך אתם. ונ"ל משום דאמרינן בירושלמי דהנשאל ה"ז מגונה, ולא רצה לבזותם, ואין שייך כאן אתריה דרב הוה.

[מעט צרי]

האריך בזה ר' נתן קמינצקי בספרו, והרבה לפלפל בכל גרסאות הסיפור, כולל גירסת אביו הגר"י. החוקר התורני הרב שניאור ליימן בהרצאה מרתקת מראה כמה המתודיקה של הרב קמינצקי מגוכך, הוא מנסה לשלב ולתאם בין כל הנוסחאות, כאשר רובם על סמך מסורות שאינם מעדות ראיה. על פי עדות מפי עד ראיה שנוכח בשעת מעשה נראה שכל הסיפור לא היה ולא נברא ולא התיר ר' ישראל לאכול אלא למי שהיה חלש מהמחלה. הרב ליימן המשיך להסביר תוך הסתמכות על תיעוד מוסמך שבעצם משכיל אחד הלך לפני החג ותלה מודעות בשם ועד הרבנים שבראשה עמד הגר"י סלנטר בהוראה חד משמעית שלא לצום בכלל ביו"כ זה, ומזה התפתח האגדה. זה מה שזכור לי מדבריו.

[נוטר הכרמים]

מעט צרי, כבר ציינתי לעיל שבספרו של ר"נ קמינצקי מדובר על כך.

הואל בטובך להמציא לי החומר ממנו ומהחוקר הרב ליימן.

[מעט צרי]

הנה החומר מהרב קמינצקי
http://www.michtavim.com/Cholera1848.pdf

אנסה להשיג החומר מהרב ליימן.

[השש בדברי תורה]

מקורות נוספים לשאלת אכילת הבריאים לטובת החולים

הגר"א ווייס בדבריו שם הביא עוד כמה ידיעות נכבדות כדלהלן.

בשו"ת מצפה אריה [להגאון רא"ל ברודא אב"ד לבוב] או"ח סי' מא כתב שבילדותו בגרודנא שמע שבוילנא היה פולמוס גדול כאשר הגרי"ס פסק שכל בני הקהילה יאכלו, ואף הבריאים שבהם, וגדולי העיר התנגדו לו, ולדבריו פסק ר' ישראל שיאכלו פחות מכשיעור.

צ"ל מצפה אריה חלק חושן משפט סימן מה

[לעומקו של דבר]

כל המעשה של החוקר ליימן נראה על פניו משונה, הלכו משכילים ופרסמו בפרהסיא משהו בעירו של הגרי"ס בשמו כנגד דעתו, ואין שום הכחשה או לפחות פקפוק בנושא הזה.
כאשר מדובר באדם שהיו לו תלמידים מעריצים רבים שכתבו הרבה מתולדותיו ומה שקיבלו ממנו, ופרשיה שהייתה בעיר גדולה לאלוקים.
בלי ראיות טובות מאוד זה לא ישכנע.

[עושה חדשות]

נתקלתי היום במצפה אריה המצויין לעיל בהקשר אחר. והעתקתיו כאן למשמרת.
אגב, מהי מחלת החולירע? (-סתם בשביל הסקרנות).

מצפה אריה - הוראת הגרי''ס.png (106.43 KiB) נצפה 16971 פעמים

[פרי יהושע]

נתקלתי היום במצפה אריה המצויין לעיל בהקשר אחר. והעתקתיו כאן למשמרת.
אגב, מהי מחלת החולירע? (-סתם בשביל הסקרנות).

מצפה אריה - הוראת הגרי''ס.png

אינני מומחה למחלות, אבל כפי המשתמע מהסיפורים נראה שחולי-רע הוא כינוי רווח למחלה זיהומית ומדבקת.
לא ברור אם הם בעצמם ידעו בדיוק במה מדובר.

[ברזילי]

אגב, מהי מחלת החולירע? (-סתם בשביל הסקרנות).

חולירע=כולרה

[פרי יהושע]

תודה

[סעדיה]

הרב נוטר. מאמר רחב על הוראתו של הגרי"ס עם כל הגרסאות התפרסם בקובץ עץ חיים באבוב, גליון ז.

על הטעות שנפלה אצל הגר"מ שטנרבוך ועוד על הסיפור המשונה שהוא מביא כביכול מעשה זה היה הגורם של ר' ישראל לעזוב את ווילנא, ראה מש"כ כאן http://www.otzar.org/forums/viewtopic.p ... %96#p28869

עוד מקור יש במאמרו של לוי גינצברג על הגרי"ס, בשם דודו רא"ל ראשקס תלמיד הגרי"ס.
אגב, גם גינצברג שם משער שזה יכול להיות אחת מהסיבות של עזיבת הגרי"ס את וילנא (לקובנא).

[ברוז]

הרב נוטר. מאמר רחב על הוראתו של הגרי"ס עם כל הגרסאות התפרסם בקובץ עץ חיים באבוב, גליון ז.

על הטעות שנפלה אצל הגר"מ שטנרבוך ועוד על הסיפור המשונה שהוא מביא כביכול מעשה זה היה הגורם של ר' ישראל לעזוב את ווילנא, ראה מש"כ כאן http://www.otzar.org/forums/viewtopic.p ... %96#p28869

עוד מקור יש במאמרו של לוי גינצברג על הגרי"ס, בשם דודו רא"ל ראשקס תלמיד הגרי"ס.
אגב, גם גינצברג שם משער שזה יכול להיות אחת מהסיבות של עזיבת הגרי"ס את וילנא (לקובנא).

התוכל להעלות/לקשר למאמרו זה של גינצבורג, אגב שינוי מהותי יש בין השערתו של גינצבורג שלדבריו עזב לקובנה, מה שמסתבר יותר בסדר השנים, מאשר גירסת הגר"מ שטרנבוך ולפיה עזב לפאריז מה שלא מסתדר עם השנים, כידוע.

[סעדיה]

הרב נוטר. מאמר רחב על הוראתו של הגרי"ס עם כל הגרסאות התפרסם בקובץ עץ חיים באבוב, גליון ז.

על הטעות שנפלה אצל הגר"מ שטנרבוך ועוד על הסיפור המשונה שהוא מביא כביכול מעשה זה היה הגורם של ר' ישראל לעזוב את ווילנא, ראה מש"כ כאן http://www.otzar.org/forums/viewtopic.p ... %96#p28869

עוד מקור יש במאמרו של לוי גינצברג על הגרי"ס, בשם דודו רא"ל ראשקס תלמיד הגרי"ס.
אגב, גם גינצברג שם משער שזה יכול להיות אחת מהסיבות של עזיבת הגרי"ס את וילנא (לקובנא).

התוכל להעלות/לקשר למאמרו זה של גינצבורג.

https://archive.org/stream/studentsscho ... p_djvu.txt

[ברוז]

עוד מקור יש במאמרו של לוי גינצברג על הגרי"ס, בשם דודו רא"ל ראשקס תלמיד הגרי"ס.
אגב, גם גינצברג שם משער שזה יכול להיות אחת מהסיבות של עזיבת הגרי"ס את וילנא (לקובנא).

התוכל להעלות/לקשר למאמרו זה של גינצבורג.[/quote]
https://archive.org/stream/studentsscho ... p_djvu.txt [/quote]
חסום.

[גיורא בשמי שמיא]

עוד מקור יש במאמרו של לוי גינצברג על הגרי"ס, בשם דודו רא"ל ראשקס תלמיד הגרי"ס.
אגב, גם גינצברג שם משער שזה יכול להיות אחת מהסיבות של עזיבת הגרי"ס את וילנא (לקובנא).

התוכל להעלות/לקשר למאמרו זה של גינצבורג.

https://archive.org/stream/studentsscho ... p_djvu.txt [/quote]
חסום.[/quote]


A year before this he had gotten himself into the
bad graces of the spiritual leaders of Wilna. In the
year of the frightful cholera epidemic Salanter, after
having taken counsel with a number of physicians,
became convinced that in the interest of the health of the community it would be necessary to dispense
with fasting on the Day of Atonement. Many a
Rabbi in this large community was inclined to agree
with his view, but none of them could gather cour-
age enough to announce the dispensation publicly.
During the several years of his stay in Wilna he
lived strictly the life of a private man, and in his
humility would not decide a question of ritual, not
even if it occurred in his own house, but would refer
it to one of the local Rabbis. When he saw, however,
that none of them would act in this case, he thought
self-assertion to be his highest duty. He affixed
announcements in all Synagogues, advising the people
not to fast on the coming Day of Atonement. Know-
ing, however, how reluctant they would be to follow
his written advice he, on the morning of the Day of
Atonement at one of the most solemn moments of the
service, ascended the reader's desk. After addressing a
few sentences to the Congregation in which he com-
manded them to follow his example, he produced some
cake and wine, pronounced the blessing over them,
ate and drank. One can hardly imagine what moral
courage and religious enthusiasm this action of his
required from a man like Salanter to whom obedience
to the Torah was the highest duty. He found strength
for his heroic action only in the thought that what he
did was for the benefit of others. Many years later
he used to dwell on this episode and thank with great
joy his Creator for having found him worthy to be the
instrument of saving many lives. He was convinced
that many a person weakened by fasting would have
fallen a victim to the frightful disease, and that
therefore in making people eat on the great Fast he
saved many lives. Others, however, did not share his
conviction of the necessity of dispensing with the fast
and he was severely censured by them, not only for
what he did, but also for having assumed the authority
belonging to the official leaders of the community. It
is not unlikely that the unpleasantness created by this
incident was one of the reasons for Salanter's leaving
Wilna for good

[ברמן]

תגלית!
לפני כשנה הזדמן לי לראות מכתב מעניין משנות התר"צ, מאת רבי ברוך מרקוס רבה של חיפה, שכידוע היה מותיקי תלמידי הסבא מקלם, וממייסדי חצר המוסר (חצר שטרויס) בירושלים. ובו הוא מביא סיפור לא ידוע אודות אותו יום כיפור בו הורה רבי ישראל סלנטר לכל הקהל בווילנא לאכול בגלל מגפת החולירע. (אני מספר מתוך הזכרון מה כתוב בערך באותו מכתב)

לעת תפילת נעילה, עלה רבי ישראל לבימת ארון הקודש ונפל בבכיות כשהוא טמן את ראשו בתוך ארון הקודש הפתוח, וכך הוא אמר לקהל: "אמנם עשינו מה שהיה צריך, אבל אעפ"כ צריך להתוודות גם על כך..." - וכל הקהל אמרו יחד אתו את נוסח הוידוי והתוודו על מה שאכלו ביום כיפור.

- כנראה שרבי ישראל לא רצה שיתקרר אצל הציבור חומר איסור האכילה ביום כיפור, ולכן התוודה על כך עם הציבור. רבי ברוך מרקוס עצמו מסביר באותו מכתב כי רבי ישראל רצה בכך למנוע פרצות לעתיד, שלא לגרום שהבדיעבד של פיקוח נפש - יהפוך לקולא גורפת [אוי! כמה זה אקטואלי בימינו, בו כל צרוע וכל "שר" מתירים בקלות חילולי שבת, בסלילת כבישים ובניית רציפי ומנהרות רכבת - בטענות משונות של "פיקוח נפש..."].

שאלתי כמה מיודעי תולדותיו של רבינו ישראל מסלנט, וסיפור מוסמך זה, היה להם לחידוש גדול.

[לבי במערב]

. . והנה אביא בפניכם סיפר ששמעתי מפי זקנים כד הוינא טליא.
באותו יום הכיפורים הנורא שהחסיד שבישראל ר' ישראל מסלנט ע"ה, עלה ואכל והתיר אכילה לעיני הרבים. ארע מעשה המחריד לבבות שלא פורסם ברבים, בודאי מחמת הקיטרוג.
וכדי לבאר את אותו מעשה נורא, סיפרו הזקנים את סדר יום הכיפורים בעיר התורה וילנא:
את תפילת שחרית החלו מוקדם מכל יום, והקפידו שהש"ץ יקצר את התפילות והפיוטים, וסיימו את תפילת מוסף סמוך לחצות היום. תוך כדי דיבור מסיום התפילה, החל הקהל מיד בלימוד בעומקה של תורה, בהתמדה וללא הפסקה עד תפילת המנחה. והקפידו לאחר את תפילת המנחה ולקצרה, כדי שישאר זמן ברווח ללימוד ביום הקדוש.
ועתה לגופא דעובדא.
לאחר [ה]מ[עש]ה הנורא של אכילת הרב בעצם היום הקדוש. הלכו הקהל לאכול כל אחד במקומו זה בביתו וזה בחדרו, ניגש אל הרב אחד הצורבים בלחישה על אוזנו, ואמר: להוי ידוע לרב שמשום שהרב התיר לאכול רבים מהלומדים יתבטלו היום מלימודם שרגילים בו ביום הקדוש!

שמע זאת הרב, ונרתע מיד ממקומו, וזעק זעקה גדולה ומרה: זאת לא התרתי חס ושלום! וציוה לגבאי להקהיל תכף ומיד את כל הלומדים באזהרה חמורה שלא יהינו לאכול חס ושלום!
ולאחר ששב הקהל למקומם ונפלאו מאוד מה זה {זה} ועל מה זה, התגבר הרב ועמד שוב מול ארון הקודש ונתן ק[ו]לו כארי בגודל מעלת לימוד התורה בזמן סכנה, והביא את המעשה הידוע מ[פ]פוס, עד שאמר בזה הלשון: חוזרני בי מההיתר! חוזרני בי מהאכילה! שמענו שפיקוח נפש דוחה יום הכיפורים אבל לימוד תורה? חלילה!
וראו הלומדים את גודל השעה וההתעוררות, ומיד פתחו כולם מנער ועד זקן הבריאים והחולים בלימוד התורה שבהתמדה עצומה, ולא אכלו ולא שתו כל אותו היום. וסיפרו זקני וילנא שבתפילת הנעילה של אותו היום הרגישו ממש ששערי שמים נפתחו מג[וד]ל חרדת הקודש!

ומה נהדר המראה על גודל אהבת תורה שראו בעצם היום הקדוש בעיר וילנא, שזכו הלומדים על פי הוראת ר' ישראל למסור נפש ממש על לימוד התורה, ואמרו זה לזה שלא ידעו שתזדמן להם זכות גדולה כבימי השמד, שמסרו נפשם כפשוטו על לימוד התורה (ובסוף היום ראו באמת שכמה חולים נפטרו לא עלינו).

והוסיפו זקני וילנא וסיפרו שבחג הסוכות לאחר אותו יום הכיפורים הנורא, ראו תלמידי ר' ישראל על פניו של רבם שמחת-חג שלא מעלמא הדין, וכששאלוהו לשמחה מה זו עושה, חזר שוב על כך שזכינו קהילת קודש וילנא למסור נפש [ע]ל לימוד התורה.
וכאמור מעצת המקטרג המשך המעשה נעלם מעיני הקהל, כי יש בזה מוסר השכל לדורות!

היש מן האמת במעשה זה?
מן הסתם, לא הרב 'אחרון התלמידים' לבדו שמע שמועות הזקנים כד הוה טליא...
ובפרט שעמנו, ת"ל, אף מזקני הדור ממש.
--
תמיהא לי טובא במעשה (משונה) זה:
א) האומנם?! פקו"נ אינו דוחה ת"ת(!)? האם אשתמיטתי' לא' הפוסקים שכתב כן?
אפשר שמג' עברות היא, ולא ידעתי ולא שמעתי בלתי היום?!
ב) מיהו ה'מקטרג'? שמועות לא-טובות שעלולות לצאת "ח"ו" על יושבי ק"ק ווילנא?
ואכהמ"ל.
זאת מלבד דבר הפשוט עד שאי"צ לאמרו, דהכא איירינן בהל' פקו"נ, חמורות שבחמורות;
והלא ארז"ל בכ"ד "אין למדין כו' לא מפי מעשה עד שיאמרו לו הלכה למעשה", והא לא חזינא הכא משום צד.

לחוו"ד חו"ר אתרא קדישא הדין אצפה.

[שבע]

בדיה שבדה אחרון התלמידים מלבו
כדי לפקוח עינים עוורות

[לבי במערב]

בדיה שבדה אחרון התלמידים מלבו
כדי לפקוח עינים עוורות

אכן, כן נראה.
אך מן הראוי הי' שיוסיף איזו הבהרה או רמז מסוים - שיבינו כוונתו הטמונה וצפונה,
בכדי שלא יבואו התלמידים וישתו ממים הרעים וכו' רח"ל.
הן אמת, שכינויו הוא 'אחרון התלמידים', אך אי"ז הבטחה לכל העתידים לבוא...

[דרופתקי דאורייתא]

ראה עוד: מגיד דבריו ליעקב חלק טו, שנת תשע"ט, פרשת משפטים, עמוד כו.

[לבי במערב]

ראה עוד: מגיד דבריו ליעקב חלק טו, שנת תשע"ט, פרשת משפטים, עמוד כו.

מצו"ב:

מגיד דבריו ליעקב פ' משפטים תשע''ט ע' כו-כז.pdf

מעשה דרי"ס ז"ל בעת המגפה ר"ל (תר"ט) ביו"כ שח"ל בשבת

(38.76 KiB) הורד 296 פעמים

[אחרון התלמידים]

. . והנה אביא בפניכם סיפר ששמעתי מפי זקנים כד הוינא טליא.
באותו יום הכיפורים הנורא שהחסיד שבישראל ר' ישראל מסלנט ע"ה, עלה ואכל והתיר אכילה לעיני הרבים. ארע מעשה המחריד לבבות שלא פורסם ברבים, בודאי מחמת הקיטרוג.
וכדי לבאר את אותו מעשה נורא, סיפרו הזקנים את סדר יום הכיפורים בעיר התורה וילנא:
את תפילת שחרית החלו מוקדם מכל יום, והקפידו שהש"ץ יקצר את התפילות והפיוטים, וסיימו את תפילת מוסף סמוך לחצות היום. תוך כדי דיבור מסיום התפילה, החל הקהל מיד בלימוד בעומקה של תורה, בהתמדה וללא הפסקה עד תפילת המנחה. והקפידו לאחר את תפילת המנחה ולקצרה, כדי שישאר זמן ברווח ללימוד ביום הקדוש.
ועתה לגופא דעובדא.
לאחר [ה]מ[עש]ה הנורא של אכילת הרב בעצם היום הקדוש. הלכו הקהל לאכול כל אחד במקומו זה בביתו וזה בחדרו, ניגש אל הרב אחד הצורבים בלחישה על אוזנו, ואמר: להוי ידוע לרב שמשום שהרב התיר לאכול רבים מהלומדים יתבטלו היום מלימודם שרגילים בו ביום הקדוש!

שמע זאת הרב, ונרתע מיד ממקומו, וזעק זעקה גדולה ומרה: זאת לא התרתי חס ושלום! וציוה לגבאי להקהיל תכף ומיד את כל הלומדים באזהרה חמורה שלא יהינו לאכול חס ושלום!
ולאחר ששב הקהל למקומם ונפלאו מאוד מה זה {זה} ועל מה זה, התגבר הרב ועמד שוב מול ארון הקודש ונתן ק[ו]לו כארי בגודל מעלת לימוד התורה בזמן סכנה, והביא את המעשה הידוע מ[פ]פוס, עד שאמר בזה הלשון: חוזרני בי מההיתר! חוזרני בי מהאכילה! שמענו שפיקוח נפש דוחה יום הכיפורים אבל לימוד תורה? חלילה!
וראו הלומדים את גודל השעה וההתעוררות, ומיד פתחו כולם מנער ועד זקן הבריאים והחולים בלימוד התורה שבהתמדה עצומה, ולא אכלו ולא שתו כל אותו היום. וסיפרו זקני וילנא שבתפילת הנעילה של אותו היום הרגישו ממש ששערי שמים נפתחו מג[וד]ל חרדת הקודש!

ומה נהדר המראה על גודל אהבת תורה שראו בעצם היום הקדוש בעיר וילנא, שזכו הלומדים על פי הוראת ר' ישראל למסור נפש ממש על לימוד התורה, ואמרו זה לזה שלא ידעו שתזדמן להם זכות גדולה כבימי השמד, שמסרו נפשם כפשוטו על לימוד התורה (ובסוף היום ראו באמת שכמה חולים נפטרו לא עלינו).

והוסיפו זקני וילנא וסיפרו שבחג הסוכות לאחר אותו יום הכיפורים הנורא, ראו תלמידי ר' ישראל על פניו של רבם שמחת-חג שלא מעלמא הדין, וכששאלוהו לשמחה מה זו עושה, חזר שוב על כך שזכינו קהילת קודש וילנא למסור נפש [ע]ל לימוד התורה.
וכאמור מעצת המקטרג המשך המעשה נעלם מעיני הקהל, כי יש בזה מוסר השכל לדורות!

היש מן האמת במעשה זה?
מן הסתם, לא הרב 'אחרון התלמידים' לבדו שמע שמועות הזקנים כד הוה טליא...
ובפרט שעמנו, ת"ל, אף מזקני הדור ממש.
--
תמיהא לי טובא במעשה (משונה) זה:
א) האומנם?! פקו"נ אינו דוחה ת"ת(!)? האם אשתמיטתי' לא' הפוסקים שכתב כן?
אפשר שמג' עברות היא, ולא ידעתי ולא שמעתי בלתי היום?!
ב) מיהו ה'מקטרג'? שמועות לא-טובות שעלולות לצאת "ח"ו" על יושבי ק"ק ווילנא?
ואכהמ"ל.
זאת מלבד דבר הפשוט עד שאי"צ לאמרו, דהכא איירינן בהל' פקו"נ, חמורות שבחמורות;
והלא ארז"ל בכ"ד "אין למדין כו' לא מפי מעשה עד שיאמרו לו הלכה למעשה", והא לא חזינא הכא משום צד.

לחוו"ד חו"ר אתרא קדישא הדין אצפה.

ב"ה
יסלח לי כבודו, לא עלה על לבי לרגע אחד שאי מי יחשוב שמעשה זה אכן ארע.
זהו בדיוק מה שרציתי לחדד, את האבסורד בדברי המלהגים על גדולת חשיבות לימוד התורה כאשר התוה"ק מצוה עלינו לעשות להפך.
לאיזה תהום הגענו! היש ספק בעולם שאדם שלומד תורה וצריך כעת בפיקו"נ לאכול ואם לאו ימות - ימשיך ללמוד? מהיכן? מהיכן?
לא! אין כאן טעות בהלכה לא ולא! יש כאן החלטה של האדם עם עצמו מה יעשה ישראל, על פיהבנתו- שלו.
ומאי נשא מחילול שבת, היש לתאר ולשער את גודל מעלת קדושת השבת? האם חסרות אמרות טהורות של התורה הקדושה שבכתב ושבע"פ על גודל מעלת השבת? ולכן מה? הרי אמור בירושלמי הביאוה הפוסקים ועל צבאם מרן הבית יוסף - שהשואל הרי זה שופך דמים. מדוע? סך הכך טועה בהלכה הוא? מה קרה?

אלא שאינו טועה בהלכה, טועה ביסוד היסודות, של לשמוע דבר ה' ! אם התורה מצוה עליך כעת לחלל שבת ואינך עושה זאת, כי חרד הנך לקדושת השבת, אינך ירא אלוקים אלא שופך דמים!

(וכן, לעתים צריך לומר בקול ברור שלא כל רב גדול, שואלים אותו בכל נושא, האם תשאל 'מראות' רב שאינו מכיר בענין? (אולי כן, כבר אי אפשר לדעת), אין רב אחד, אבל אחד, כולל אלו המקורבים מאוד לגדולי הדור, שעוסק או מבין בענייני רפואה שאומר כעת שאין צורך לשמור על ההוראות, אין!).

[נר דרומי]

בספר אמת ליעקב להגר"י קמינצקי זצ"ל על השו"ע מובא על דברי השו"ע או"ח סי' שכח,ב: מי שיש לו חולי של סכנה וכו', והזריז הרי זה משובח והשואל הרי זה שופך דמים, וז"ל: עי' בטור שהביא מהירושלמי שהנשאל הרי זה מגונה, ובב"י בשם התרה"ד פירש מפני שהיה לו להודיע דין זה לבני עירו קודם שיצטרכו לו. סיפר לי הגאון ר' דוד ליבוביץ שליט"א ששמע הוא סיפור זה מבעל חפץ חיים ז"ל, שבשנה הידועה שהתיר הגר"י סלנטר לאכול ביו"כ עקב מגיפת חולירע וטעם בעצמו ביהכ"פ בווילנא, הזמינוהו לב"ד דק"ק ווילנא, ודנו שם איזה עונש יענישוהו, על שהורה בפרהסיא הוראה כזו ולא נמלך בבי"ד. אמר הגר"י להם, שאם הם יחליטו אודותיו איזה עונש, יפסול את כל הגיטין שנכתבו בבי"ד זה, והקשה להם קושיא עצומה על סדר הגט, מה שנוהגין בכל מקום לסדר אחריו גיטין בכל ישראל, ואמר להם שכל זמן שלא יתרצו את קושיתו אינם יכולים לענשו.

ומוסיף הגר"י קמינצקי: והנה כמובן לכאורה היתה תשובתו שהוא גדול מהם ואין הוא מחויב להמלך אתם... אבל סו"ס מדוע באמת לא נמלך אתם. ונ"ל משום דאמרינן בירושלמי דהנשאל ה"ז מגונה, ולא רצה לבזותם, ואין שייך כאן אתריה דרב הוה.

עוד מהגר"י במקו"א

במחיצת רבינו.PDF

(218.18 KiB) הורד 214 פעמים

[נר דרומי]

מעט צרי, כבר ציינתי לעיל שבספרו של ר"נ קמינצקי מדובר על כך.

הואל בטובך להמציא לי החומר ממנו ומהחוקר הרב ליימן.

כולל אריכות לדון בסיבתו של ר' ישראל לעזוב את ווילנא.

Making of a Godol - R' Yisroel Y''K.pdf

(3.31 MiB) הורד 881 פעמים

[לבי במערב]

. . מפנה שם גם לשו"ת שרידי אש ח"ד עמ' רפ"ט . .

והרי הדברים בענין זה:

שרידי אש ח''ד ע' רפט.png (48.54 KiB) נצפה 10530 פעמים

לשלימות הענין, אצרף פה את כל הפרק העוסק בהגרי"ס זללה"ה:

שרידי אש ח''ד ע' רפה ואילך.pdf

(2.23 MiB) הורד 237 פעמים