לכבוד חנוכה נתתי אל לבי שבהמשנה בשקלים פ"ד לא מצינו הדין מאיפה לקחו השמן והפתילות לצורך הדלקת המנורה בביהמ"ק, האם נחשב כקרבן ציבור שבאו מתרומת הלשכה, או שנחשב כמו כלי שרת או צורך המקדש שבאין משיירי הלשכה או ממותר התרומה? ולמה נשמטה דיניהם ממתני'?
האם יש בדברי חז"ל או בהראשונים רמז,לזה?
נזכרתי מזה עפי' דברי השפ"א שהפך שמן שמצאו חתום בחותמו של כה"ג היה שמנו הפרטי של הכה"ג ששמר לצרכי מנחת חביתין שלו, ואע"פ שבדרך כלל במנחות לא צריכין כתית, אבל משום הידור המצוה היה הכה"ג מביא משמן זית זך גם על מנחתו, וזה הפך ניצול.
אבל לכאורה צריכין לומר שהכה"ג מסר את השמן להציבור אחרי המצאו, ובגמ' נחלקו בזה אם יחיד מתנדב לקרבן ציבור, ובזה יהי' תלוי אם השמן נחשב כמו קרבן ציבור או לא.
גם דברי הפני יהושע שבת כ"א: ד"ה מאי חנוכה, משמע שהסתםפק אם הדלקת המנורה מיקרי כמו עבודת מזבח וקרבן ציבור לגבי הדין של טומאה הותרה בציבור, ואפי' למסקנתו עפ"י דברי הת"כ פר' אמור וכן פסק הרמב"ם דהדלקת המנורה דוחה טומאה, זה ילפותא מ'תמיד' אבל אין ראיה שיוחשב כמו קרבן ציבור לגבי שאר דינים כמו לקנותה מתרומת הלשכה.