ז"ל רש"י סוף פרשת תרומה:
יתדות. כמין נגרי נחושת עשויין ליריעות האהל ולקלעי החצר, קשורים במיתרים סביב סביב בשפוליהן, כדי שלא תהא הרוח מגביהתן, ואיני יודע אם תחובין בארץ, או קשורין ותלויין וכובדן מכביד שפולי היריעות שלא ינועו ברוח, ואומר אני, ששמן מוכיח עליהם שהם תקועין בארץ, לכך נקראו יתדות, ומקרא זה מסייעני, אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח (ישעיה לג, כ.):
אולי יש מן החכמים שיוכלו לבאר לי את פירושו השני של רש"י (מוכיח לא כן, אבל בכ"ז יותר מהו"א)
איך הוא שיך ע"פ המציאות?
איך שייך שהיריעות תעמדנה לעצמן בלא שתקרסנה פנימה אל המשכן, או עכ"פ שיעשה מהיריעות כשקע.