בבא מציעא דף קג. מתני' המקבל שדה מחבירו כו' כשם שחולקין בתבואה כך חולקין בתבן ובקש
ובתוס' בתבן ובקש. אותו שנקצץ עם השבולת קרוי תבן והנשאר בארץ קרוי קש שקורין אישטובל"א כו'
והנה עיין רש"י שבת לו: קש - זנבות השבולין גבבא - הנגבב מן השדה אישטובל"א
ועיין תוספות שם וז"ל כירה שהסיקוה בקש ובגבבא. נראה לר"י דקש היינו זנבות השבולים שנשאר בשדה הנקרא אשטובל"א בלעז ותבן הוא הנקצר עם השבולת
ועיין מהרש"א ומהר"ם בשבת שם שכתבו שנחלקו רש"י ותוספות, לרש"י תבן נשאר בשדה וקש נקצץ עם השיבולת ולתו"ס בהיפך עיין שם.
אולם צ"ע דעיין רש"י בב"מ ק"ג: בד"ה האי אמר שכתב וז"ל - אי אפשי שתעקור דבעינא דתיתבן ארעאי "שישארו בה מן הקשין" ויהא לה לזבל לזריעתה לשנה הבאה
ומבואר שקש נשאר בשדה
ועיין שם ד"ה בעינא תיבנא שכתב וז"ל - אני צריך תבן לבהמותי ואי אפשי שתשאר בקרקע
ומבואר שתבן נשאר בשדה וצ"ב