בנוסח צרפת אנו למדים על מנהג ייחודי.
וכך כותב בסדר טרוייש (סי' ז) לגבי יום כיפור: "אין כא'להינו אומ' אותו במוסף בין בשבת בין בי"ט גם בהוש"ר, אבל אין אומ' אותו בחול המועד, גם לא במוסף יום כפור כשחל בימי חול, שממתינים לאומרו עד אחר מעריב, וכשחל בשבת אומר' אותו למוסף כדינו...".
בספר המחכים מפרש כעין זה לגבי מעריב של מוצאי יוכ"פ: "ערבית; והוא רחום, ומתפלל כמו בחול ... קדיש שלם, אין כא'להינו, ואם מוצאי שבת הוא, יאמר 'ויתן לך'...".
מאחר שבד"כ יוכ"פ חל בחול, נמצא לדבריהם שלרוב ממתינים מלומר 'אין כאלוקינו' עד לאחר מעריב של מוצאי יוכ"פ. והרואה תמה, הלוא למאה ברכות של יוכ"פ הדבר לא יועיל, א"כ מה ל'אין כאלוקינו' זה אצל מעריב של מוצאי?
והנה בכת"י של ספר מנהגים מצרפת (על דבריו דנתי כאן), נכתב כך אודות מעריב של ימות החול:
תפילת ערבית ... אחר י"ח ברכות אומר פטום הקטרת זכר לקטרת שהיו מקריבין במקדש, ובכל יום שראוי לפטום הקטרת אומ' אותו, ובכניסת ט' באב אין אומרי' אותו.
אולי כאן טמון הפתרון. לפי מנהג צרפת היו אומרים בכל יום לאחר ערבית פטו"ה! אם כן, אין כוונת בעל הסדר טרויש שהאמירה במעריב מועילה ליום כיפור, אלא שעד ה'אין כאלוקינו' הקבוע שנאמר במעריב יחד עם פטום הקטורת, לא יאמרו שוב 'אין כאלוקינו' [אכן, דחוק מעט].
לעומתם, במחזור צרפתי בן המאה הי"ג, לאחר תפילת נעילה נכתב כך:
- מחזור צרפת אין כאלוקינו.jpg (65.34 KiB) נצפה 7376 פעמים
ואומר 'אין כאלקינו' מיד [-כלומר, לאחר נעילה]. ואילו שאומרין אתו לאחר תפלת ערבית תועים הם, לפי שאין אומרין אותו אלא בשבתות ובימים טובים מפני פחת י"ח ברכות, ועוד, אם תאמ' 'אין כאלקינו' אחר תפילת ערבית מה (ש)הפסק תעשה בין קדש לחול. תדע כי כיון שמבדילין ב'חונן הדעת', מכאן ואילך אין צריך לומר 'אין כא'להינו'.
מדבריו נראה שהוא מפריך מכל וכל את האמירה של 'אין כאלוקינו' אחר מעריב. לא רק משום שאין ל'אין כאלוקינו' טעם בימות החול, שכן לא חסר ממאה ברכות, אלא הוא אפילו מצביע על אלו שראו בכך השלמה למוסף, ואותם הוא מעמיד כטועים, שמאחר והבדיל, שוב אין לזה קשר ליום שלפניו! לכן, הוא מציע, את אמירת 'אין כאלוקינו' יאמרו תיכף לאחר נעילה. ואם אכן אומרים 'אין כאלוקינו' ביוכ"פ, אז מדוע שלא לאמרו תיכף לאחר מוסף? האם מפני שאין זמן ואיננו רוצים לקחת סיכון על חשבון מנחה ונעילה? יש לעיין.
לאחר התבוננות נוספת, יש מקום לומר באופן אחר. הן אמנם שהפיוט 'אין כאלוקינו' כרוך ונוסד על פטום הקטורת [ואכן לפי הראשונים ועד היום אלו שאינם אומרים בחול אין כאלוקינו, אינם אומרים אף פטו"ה, ולא עיינתי כעת כראוי], אך שמא אותו מקור הפקיע את אמירת 'אין כאלוקינו' בלבד, אך לא שלל את אמירת פטום הקטורת כשלעצמה. אם כן עולה כי כוונתו שאין טעם להוסיף 'אין כאלוקינו' לפני אמירת פטו"ה של ערבית, שכן מאחר והבדיל אין בכך כל השלמה לק' ברכות של יוכ"פ, אך מודה הוא לעצם אמירת פטו"ה לאחר ערבית. [האם לפי דבריו יאמרו פטו"ה פעמיים; אחר נעילה יחד עם 'אין כאלוקינו' שנוסד כהקדמה לו ולאחר מעריב?]
כבר הזכרתי בקצרה אודות מנהג אפ"ם. הן חיבור המנהגים הנ"ל והן מחזור זה הנם בעלי זיקה חזקה לנוסח אפ"ם. פשוט הדבר שמנהגי אפ"ם נוצרו כבר בצרפת, שהרי מנהגי אפ"ם כל עצמם לא באו אלא לשימור מנהגי צרפת בימים נוראים. מאחר שבנוסח צרפת שלט גיוון מרהיב הרבה מעבר לשאר נוסחאות ישראל, יש למצוא תמיד היכן בצרפת נולד הנוסח. הרי"מ פלס ('צרפת, בורגונדי ונורמנדי - הגיוון במנהגי צרפת בפיוטים ובתקיעות', ירושתנו, ב) טרח בדבר וידע להצביע על אזור בצרפת ממנו יצאו הגולים שהגיעו לאפ"ם. עם זאת, למדים אנו שגם באזור זה היו חילוקי דעות עקרוניים; האם לומר בערבית 'אין כאלוקינו' או לא.
הבדלי הגישות מצריך דיון מעמיק אודות כל העניין של אין כאלוקינו בערבית. לא עיינתי כל הצורך, ולא באתי בזאת אלא לפתוח את הנושא.
- - -
חיפוש באוצרנו העשיר לא הביא לתוצאות, מלבד גילוי מפתיע שמנהג אמירת 'אין כאלוקינו' ופטום הקטורת לאחר תפילת ערבית היה קיים בקהילות מסוימות במרוקו. קשה לראות קשר בין מנהגי שני המקומות, אך כמו תמיד, קשה לשער איך התגלגלו הדברים.
יבואו החכמים ויחכימו משלהם.
